מעשה קוף: איפה האמן שיצלם שלושה סודנים?

האירוע: תערוכת 'אומנות יהודית באור עכשווי'.
המקום: ירושלים.
היצירה: תמונה בה נראים שלושה ילדים חרדים ירושלמיים עטורי פאות.
שם:/כינוי לתמונה: ״שלושת הקופים״...
ההסבר האומנותי: סמל עממי לפי המסורת הסינית, ותנועות הילדים מזכירות את הקופים הסיניים.

נפגעתם? בעייה שלכם. תלמדו ליבה. תגלו את הצד הקופיפי שבכם. תשקעו עמוק בתורת דארווין ותמצאו את השורשים שלכם. עדיין אתם פגועים? זו בסך הכול עוד הוכחה על כך שאתם בורים וחסרי השכלה מינימלית.

אם חשבתם שרק בתקשורת ובכנסת מציירים את החרדי באור שלילי, תגלו בתערוכה שהאומנות אימצה את המבט הפוגעני על הציבור החרדי ואף הפכה אותו ביצירתיות רבה ל'יהודי באור עכשווי' - כלומר קוף. חרדי הוא כבר לא טפיל או עלוקה, אמור מהיום קוף.

תגידו, אז מה אם הוא אמר? הוט ער געזוגט, כמו שאומרים באנגלית. לא על כל מילה שאיזה אידיוט ביטא צריך כלל הציבור החרדי לקפוץ ולמחות, לצעוק ולהתבכיין. אומר לכם את האמת, לפעמים אני נוטה להשתכנע מהטיעון הזה, מה גם שלדעתי עצם התייחסות ותגובת החרדים - רק מגדילה ומאדירה את שמו של המסית, יהיה אשר יהיה. במיוחד כשמדובר באישיות זניחה על גבול האלמונית. עם זאת, כשהצביעות זועקת לשמים אני כבר מתפקע ולא מסוגל לשתוק.

כשמיקי חיימוביץ טחנה נושא לעוס עד דק ומאוס, אמרתי לעצמי שוין, הציבור מספיק אינטלגנטי, הוא לא אוהב שידורים חוזרים וחומרים ממוחזרים, ומן הסתם לא רק שהוא לא יקנה את הלוקש, אלא בוודאי גם ילעג לה. מתוך גישה זו אימצתי את ה'הוט ער געזוגט', אז היא אמרה... אך כשאמן מציג תערוכה, וליצירה הוא קורא 'שלושת הקופים', אז אפילו בכוחו של צ'ארלס דארווין בכבודו ובעצמו לא היה כדי להרגיע אותי.

אשתמש בטיעון הכי פשוט, ובאם תרצו תכנו אותו טיעון דמגוגי וזול: תארו לעצמכם תערוכה, בה האמן היה מציג תמונה של שלושה ילדים סודנים, ערבים או אתיופים. וקורא ליצירה הזו שלושת הקופים. הרי המדינה הייתה מזדעזעת ת״ק פרסה על ת״ק פרסה.

דמגוגיה? הרי באותו רגע שהדברים היו מתפרסמים, היו נאספים ומפגינים מול אולם התערוכה כל ארגוני יפי הנפש, שוחרי הצדק וזכויות האדם, הכלב והקוף. הללו היו מרעישים עולמות, במקרה הטוב היו דורשים להסיר את 'יצירת המופת' הזו מהתערוכה, ובמקרה הפחות טוב דורשים לפסול את האמן מחברותו בכל ארגון רשמי ולשלול ממנו כל הכרה של יוצר.

אם כן, מדוע מה שחמור ואסור כל כך לכתוב על ילד סודני, ערבי ואתיופי, מותר ואף מקובל לכתוב על ילד חרדי? האם בהגדרת 'חופש היצירה' כתוב שהיא חלה אוטומטית על ילד חרדי?

תאמרו, אז זעקת, ומה הואלת בכך? האמת, אין לי צל של מושג. אבל כשכואב לי אני נוהג לצעוק. ולמזלינו, עוד מאפשרים לנו החרדים קצת חופש צעקה והתבכיינות, לפחות בה נשתמש. ומי יודע, אולי יבוא יום וארגוני בעלי החיים למיניהם ייזעקו בעקבות מוצג כזה, וימחו על הפגיעה בכבוד הקוף - והשוואתו לחרדי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!