האסטרטג מסביר: יש לנו במה, אבל אין הסברה

"צריך לשפר את הסברה של הציבור החרדי" היא אקסיומה מוסכמת במגזר. כולנו תלויים בדברים רבים בהחלטותיה של המערכת הפוליטית, אשר מורכבת ברובה מאנשים השונים מאתנו. אל לנו לצפות לקבל ממנה דבר, אם לא נצליח להסביר את זכותנו עליו. האם קיימת הסברה חרדית? אם כן, היכן פירותיה? כיצד התדמית החרדית ירודה כל כך, אם כולם מסכימים שצריך לשפר אותה?

ראשית, חשוב להדגיש, ההסברה החרדית קיימת, ישנם ח"כים חרדיים המתראיינים בתקשורת, ישנם מסבירנים שונים, ארגוני חזרה בתשובה, ואפילו ערוץ טלוויזיה חרדי. אך התועלת של המערכת הזו מוגבלת מאד, בלשון המעטה. היא יצרה שיח של חרשים עם הציבור הכללי, כאשר הדוברים החרדיים נותרים תמיד לא מובנים. הבעיה של ההסברה החרדית אינה מחסור בבמות, כאלה ישנן למכביר, אלא בשימוש הנכון בהן. כדי לשנות את המצב התדמיתי, צריך לעשות שינוי אסטרטגי דרסטי, לא שינוי קוסמטי.

אני רוצה להניח אצבע על טעות קריטית של נציגי הציבור החרדי, ושל המסבירנים החרדים עד היום. טעות אשר ממנה נוצר שרשור טעויות, החוסם את כלל הציבור מלהבין את המגזר החרדי.
אסביר באמצעות דוגמה: שני אנשים הבאים להתדיין בבית משפט על סכום כסף, כל צד צריך לשכנע את השופט שהכסף שייך לו, שיש לו זכות על כסף זה. הערכים של הצדדים אינם מעניינים את השופט, אם אחד האנשים הוא אדם מאד ערכי ולעומתו האחר הוא אדם רע, אין זה מועיל לו במאומה להוכחת זכותו. השופט יפסוק לטובת מי שייטיב להוכיח את זכותו. אמונותיו ואורח חייו של המתדיין אינם רלוונטיים.

בדיוק כמו בבית משפט, כך גם בזירה הציבורית הדמוקרטית. אדם יכול לחבוש כובע צילינדר ירוק ואינו צריך להצטדק ולהסביר כי הוא יפה או ראוי. ברור מאליו שיש לו את הזכות 4המלאה לחבוש כובע כזה. כמו כן, אין לי צורך להסביר את הערכים המנחים אותי כאדם, או את החרדים כקבוצה, אלא צריך להסביר את הזכות הדמוקרטית לחיות באופן אותו אני מוצא לנכון.

ערכיהם של החרדים שונים מהערכים של כלל הציבור, והניסיון ליצור זהות ערכים הוא לא ריאלי. עד היום, בכל סוגיה שעלתה על הפרק, השתמשו הדוברים בערכים החרדיים ככלי להסבר. למשל, מתנגדים לגיוס בני ישיבות - בגלל שאנו מאמינים בתורה, מתנגדים לכפיית ליבה - כי מאמינים בחינוך יהודי ועל זו הדרך. זו שפה שאינה מובנת לצד השני, וגם אין סיכוי להסבירה. הניסיון להיתלות בערכי היהדות כדי להסביר את החרדים לאנשים שאינם מכירים בערכים אלה, הוא שהניח את היסוד לכישלון ההסברה החרדית.

צריך לשנות כיוון, להפסיק לדבר על ערכים ולהתחיל לדבר על זכויות, להפסיק לדבר על חרדים ולעבור לדבר על הדמוקרטיה. זה נכון בכל הסוגיות העומדות על הפרק - בסוגיית הגיוס לצבא, צריך לדבר על הלגיטימיות של מדינה דמוקרטית לפגוע בחופש הפרט ולכפות גיוס כפוי. לגיטימיות זו נתונה בשאלה גדולה מאד, במיוחד כאשר הגיוס הוא לצרכים חינוכיים (כור ההיתוך) ולא לצרכים ביטחוניים.

בנושא החינוך החרדי, צריך לדבר על הזכות של כל אדם לבחור באופן חופשי את אופן חינוך ילדיו, ועל הלגיטימיות של המדינה לכפות את ערכי הרוב על מיעוט. הדיון הוא היכן עובר הגבול בין חופש הפרט לסמכות הרוב, והיכן סמכות הרוב הופכת לעריצות הרוב. בעיני, התניית תקצוב כדי להכריח מיעוט לאופן חינוך מסויים - מהווה פגיעה חמורה בחופש הפרט. כך גם בנושא הקצבאות, יש לדבר על הרלוונטיות של מדינת הרווחה בתנאי הכלכלה הגלובלית, והאם צריך לשנות לשיטה כלכלית ליברלית יותר.

הזכויות, הם נושא הדיון הנכון.

הדגש צריך להיות על הזכויות הדמוקרטיות של החרדים, ולא על הערכים שלהם. אם נשכיל לדבר בשפה המובנת לצד השני, אם נשכיל לנצל את הבמות התקשורתיות כדי לדבר על הזכויות, שאותם קל יותר להסביר, אזי יש סיכוי גדול לשינוי מהותי דעת הקהל כלפי הציבור החרדי.

הכותב הוא אסטרטג ויועץ תקשורת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!