חייתני מירדי בור: ההחלמה המופלאה מפציעת הסוס

חנוכה הוא הזמן שבו נצטווינו 'להודות ולהלל לשמך הגדול'. זהו גם הזמן שבו אנשים - בימים ההם כמו בזמן הזה - שחוו ניסים פרטיים, מודים ומהללים לה' על הניסים והנפלאות שעשה עמם, ואשר פדה אותם מרדת שחת והוציאם מאפילה לאורה.

אחד הסיפורים המרגשים, הוא של הנער בן ה-16 מיכאל תורג'מן, תושב היישוב אור הגנוז הסמוך ליישוב מירון, שנפל מסוס דוהר, נאבק על חייו כחודשיים בבית החולים, ולבסוף החלים וחזר לאיתנו. תורג'מן לומד בישיבתו של הגאון רבי דוב פרנק בכפר זיתים, סמוך לטבריה.

"זה קרה לי בבין הזמנים לפני כשנה ומחצה", פותח מיכאל בסיפורו המרגש, "התבקשתי להעביר קופה ובה מטבעות לאחת החנויות השוכנות אצלנו ביישוב. מכיוון שלא היה לי אמצעי תחבורה בהישג יד, והיה עלי לעשות כברת דרך קצרה להגיע ליעד, עליתי על אחד הסוסים שרבצו בחווה זמנית שהייתה סמוך לביתנו, וביקשתי לרכב עליו עד למקום הנדרש. אני חייב להקדים ולציין, כי אני מיומן ברכיבת סוסים, ולכן לא היססתי לרגע לצאת למסע כזה".

"ניתן בהחלט לומר שדהרתי במתינות ולא בחיפזון. אבל לא ברור לנו עד היום, מה ארע לפתע, כאשר הסוס השתגע ופתח בדהירת אמוק ללא יכולת עצירה. אנו משערים, כי קופת המטבעות שהייתה תלויה ליד האוכף, והשמיעה צלצולים ורעשים, היא זו שהבהילה אותו. למרבה האירוניה, ככל שהסוס האיץ והגביר את דהירתו, הרעש שהקופה יצרה, הלך וגבר, בבחינת מוסיף והולך..." מתלוצץ מיכאל.

"ניסיתי לבלום אותו בכל הדרכים שלימדוני, אך ללא הועיל. הוא שעט כאחוז טירוף עד שנתקע בעוצמה רבה בבטונדות הקבועות ליד עמדת הש.ג. בכניסה ליישוב, אז התהפך הצידה ואני נפלתי על הקרקע בחבטה אדירה. הסוס, שנפצע במקביל באורח קשה, החל לבעוט בי בפראות, תוך כדי שהוא צוהל מבהלה. למזלי, המאבטחים שמאיישים את העמדה, מיהרו לצאת החוצה לקול המכה, וכאשר נוכחו במהומה, הם מיהרו לחצוץ ולהפריד ביני ובין הסוס שהיה שרוע על הקרקע כשהוא מדמם".

טחול, כליה, לחץ דם, שבר בגולגולת ועוד

את מה שקרה בהמשך, מתאר אביו של מיכאל, הרב אליהו תורג'מן, שהוזעק מידית אל הזירה, במקביל לכוחות ההצלה שהוזנקו למקום.

"כונן מד"א וחובש בכיר תושב הסביבה, צביקה לבל, היה הראשון שהובהל לשטח והחל לבדוק את הנער הפצוע. הוא זיהה בו סימני פגיעת ראש ופגיעת בטן ואי שקט בולט. לבל ביקש להזניק ניידת טיפול נמרץ מצפת, אך הניידת הייתה בפעולה מבצעית באותם רגעים ותחתיה נשלחה נט"ן מהעיר כרמיאל.

"לבל, שהבין את חומרת המצב, מיהר להתקשר למוקד הרפואי של מד"א המכונה 'אנמנזה' ולאחר התייעצות, הוחלט להזמין מסוק של מד"א הניצב בדרך קבע באזור פוריה בטבריה. במקרה כזה, יש להטיסו למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, לאור עומק ואופי הפגיעה. למעשה, האמבולנס והמסוק הגיעו במקביל. שני הפראמדיקים שירדו מהמסוק, מיהרו להרדים את הפצוע וחיברו לו מסכת חמצן. הטיפול לא נעשה בשטח, שכן לא זוהו פגיעות חיצונית, זולת הדימום שאותו עצרו ושריטות חיצוניות".

"אנשי ההצלה ובראשם צביקה לבל - שגם שמר איתנו בהמשך על קשר טלפוני רצוף, הבינו כי מדובר בפגיעה רב מערכתית פנימית, וכי רק בבית החולים יוכלו לאבחן את מהותה והיקפה. הם גם ידעו כי כל רגע במצב כזה הוא קריטי להצלת הפצוע", מציין רבי אליהו את הסיבה לשימוש במסוק.

בינתיים, האחראי מטעם מד"א על פעילות מוסקת, דאג ליידע את בית החולים רמב"ם על הגעתו של הפצוע. "לא פחות מתריסר רופאים המתינו לו במיון. לאחר שערכו לו צילומי רנטגן מהירים, לא ידעו הרופאים במה לטפל קודם, מרוב הפגיעות. זוהה אצלו קרע בטחול, כליה מרוטשת, לחץ דם נמוך - מרוב הדם שאיבד, שבר רציני בגולגולת ושטפי דם פנימיים ועוד".

מתחננים לרחמי שמים

שלוש יממות היה מיכאל מורדם ומונשם. הוא עבר סדרת ניתוחים מורכבת ומקיפה.

"הרופאים מאד חששו לשלומי. הייתי במצב קריטי. עצם הגולגולת שנסדקה ונשברה - נתקעה בתוך הראש, ובינה לבין המח הפרידו רבע מ"מ בלבד. סטייה קטנה נוספת, והייתה נגרמת לי פגיעה בלתי הפיכה במח. כבר פה החל הנס, בעצם. הרופאים הצליחו, במהלך ניתוח ארוך וקשה, לשאוב את העצם החוצה בלי לפגוע בסביבה. כך במשך שבוע, המצב היה אקוטי למדי. מכלל סכנה יצאתי רק הרבה זמן לאחר מכן. הרופאים ניסו לשדר אופטימיות, למרות שהם הכינו גם את המשפחה לגרוע מכל".

ההורים בינתיים, החלו להרעיש עולמות בתפילה. בכל בתי הכנסת, היכלי הישיבות, ציוני הצדיקים ובכל מקום תפילה אפשרי, נתלו פתקים לבקש רחמים על הנער ולהכביר תפילות לרפואתו. העובדה כי לא הייתה זו תאונה שגרתית בין הולך רגל למכונית אלא בין סוס ורוכבו, פרסום התמונות הקשות במדיה התקשורתית, בהן נראה הסוס הפצוע שרוע על הקרקע ובנוסף, המועד בו אירע המאורע - בין הזמנים, בו תלמידי ישיבה יוצאים לעתים לרכיבת סוסים, החדירו מודעות רבה לסיפורו של הצעיר הפצוע, ובשל כך, רבים התעוררו ונקשו על שערי שמים בתפילה ובתחנונים להחלמתו.

הרגע המרגש ביותר במהלך שהותו בבית החולים, היה זה שבו מיכאל פקח את עיניו לאחר השבוע בו היה מוטל בתרדמת כפויה: "פתחתי לאט לאט את העיניים וראיתי את ההורים צמודים אלי ומקיפים את מיטתי. לא כל כך הבנתי ברגע הראשון מה קורה פה. אבל לא אשכח את פרצי הבכי של הורי היקרים כשראו אותי פותח עיניים, לאחר שהם נקרעו בין ייאוש לתקווה, בעקבות דיווחי הרופאים על מצבי הקשה. הם פרשו כפיהם כלפי מעלה והודו לה' על הרגע המכונן הזה".

השמחה עדיין הייתה מוקדמת. עוד נכונה לו סדרת טיפולים, מיכאל עדיין נאבק על חייו ומצבו היה מוגדר עדיין כקריטי. אבל די היה בעצם פקיחת עיניו, כנקודת פתיחה טובה להמשך חיובי יותר.

"יש עדיין כאלו שמתפללים עלי"

לאחר חודשיים עמוסי תלאות וטיפולים קשים, שוחרר סוף סוף הנער מרמב"ם, ורק אז החל בתהליך שיקום ארוך ומייגע.

האב ובנו יצאו לסבב ביקורים אצל גדולי ישראל, בהם הגאון רבי דוב קוק מטבריה, רב היישוב אור הגנוז הגאון רבי מרדכי שיינברגר ואחרים, וביקשו מהם להעתיר על הנער בתפילות, שיחלים לגמרי וישוב לאיתנו. באותה עת, מיכאל היה עדיין מרותק לכיסא גלגלים ולא יכול היה לעמוד על רגליו.

"הרבנים אמרו לי שהיו לי ניסים גדולים שלא כדרך הטבע", אומר מיכאל בהתרגשות.

במקביל לתפילות, נערכו ברחבי הארץ מבצעים וצעדי חיזוק רבים לרפואתו של מיכאל. מאות נשים קיבלו על עצמן להדליק נרות בערב שבת מוקדם יותר, אלפי ספרי תהילים נאמרו על ידי אנשים, נשים וטף, גופי צדקה וארגוני חסד נתנו תרומות וסלי מזון שנתרמו במיוחד לזכותו של מיכאל ועוד ועוד.

התפילות והמעשים הטובים הרבים הועילו. הנס הגדול קרה ומיכאל הצעיר החלים. כיום הוא בחור תקין לחלוטין פיזית, וכאמור, לומד בישיבה, לשמחת לב הוריו ומוריו.

"גם היום, שנה וחצי לאחר המקרה, אני עדיין פוגש אנשים שעדיין ממשיכים להתפלל עלי ולא יודעים שברוך ה' כבר החלמתי והתפילות עשו פרי. מי כעמך ישראל". אומר מיכאל בחיוך ומוסיף:
"כשאני אומר במזמור שיר חנוכת הבית, הנאמר בעת הדלקת נרות חנוכה ובמהלך החג, 'חייתני מירדי בור', 'מה בצע בדמי ברדתי אל שחת', יש למילים הללו אצלי משמעות מיוחדת, ואני אומר את סוף המזמור בכוונה גדולה: 'ה' אלוקי לעולם אודך'".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!