הכרזת העצמאות של ישי • טורו של אבי בלום

קשים החיים על ספסלי העץ הסגפניים באופוזיציה. הניתוק ממקורות השפע, הולך ונעשה קשה מיום ליום, ממושב למושב. הצינורות המיוחדים לחיפוש ג'ובים שהוחדרו בעומק אדמת הרשויות המקומיות - נשברו כמו צינורות חלודים של מגד, מבלי שנתגלתה טיפת נפט אחת לרפואה.

בצר להם, נעים הפוליטיקאים ברחבי הארץ, בהילוך מהיר ועצבני. הם מצפינים לחיפה, מדרימים לנתיבות, מלקטים דמי חנוכה ומדליקים נרות. הנרות הללו אינם רוחניים כאורות החנוכה וגם לא ריחניים כשל ביבי, אלא נרות-עשן שמיתמר מהם ענן קרבות שחור.

כמו אביונים התרים אחר לקט, שכחה ופאה, מסתפקים הפוליטיקאים החרדים בחצאי-תפקידים ברשויות ומתקוטטים על כל משרת עוזר בחצי-שכר-מינימום באגף המקוואות. רחמנות על ראשי הערים החרדיות, שתקועים-תקועים עם כה מעט תפקידים לכל-כך הרבה מתמודדים.

המקומות היחידים בהם נחתכים העניינים כמו סכין בחמאה, הם הערים החילוניות. כאשר לנציגות החרדית אין ברירה אלא להיגרר אחרי לוח-הזמנים של ראש העירייה נטול הכיפה, מתיישרים להם לפתע כל ההדורים והמשברים.

בשבוע שעבר הייתה זו לשכתו של יונה יהב בחיפה, שזכתה לארח לפגישת פסגה את דרעי, ליצמן וגפני שסגרו עניינים בו-במקום. בניגוד לאווירת האחדות המדומה שהניצים ניסו לשדר להמונים, מתברר כי גם בתוך לשכת ראש העיר האדומה, זרם בין הנציגים החרדים הרבה דם רע.

ציפור חיפאית קטנה לחשה על אוזנו של גפני רגעים לפני שהחלה הפגישה, כי הישיבה המאוחדת היא לא יותר מתרגיל הסחה. לפי המידע המוקדם שהגיע לגפני, המטרה של דרעי וליצמן הייתה לפוצץ מלאכותית את הפגישה, ולשוב ללשכתו של ראש עיריית חיפה שעתיים אחרי - כדי לסגור עניינים ללא נוכחותו המעיקה של גפני.

גפני הגיע לפגישה ועוד לפני שההפלגה יצאה לדרך ממפרץ חיפה, הוציא לחברים את הרוח מהמפרשים: "אין צורך למשוך זמן ולהיפגש שוב בלעדיי בעוד שעתיים", אמר גפני באדיבות מעושה לחברים, "אם זה מה שאתם רוצים, אני יכול לצאת מהחדר כבר עכשיו ובעוד כמה דקות תמשיכו לשבת עם יהב בלעדיי".

הסוף ידוע: גפני לא חתך לכיוון מנהרות הכרמל אלא נותר בחדר עד לגיבוש הבנות שאפשרו לכל הסיעות החרדיות בעיר להיכלל בקואליציה העירונית ולהתחלק במשרת הסגן בשכר.

הפתח שנסגר

באותו מסלול מהיר, תוקתקו העניינים השבוע בלשכת ראש עיריית פתח-תקווה הנבחר, איציק ברוורמן. הפעם, גפני הוא זה שהתייצב בגפו כשלצידו הנבחרים המקומיים, נציג דגל התורה, אליהו ברוכי, ונציג הסיעה המרכזית, ישראל פרידמן (פרידמן הגוראי! עם ישראל פרידמן הפתח-תקוואי איש יתד נאמן, גפני נפגש ברחוב חזו"א 5, כדי לדון בענייני בני ברק ולא בזוטות פתח-תקווה...).

בסוג של תופעה חלוצית שלא זכורה למלאבסים הפתח-תקוואים מימי מייבש הביצות החרדי, יואל מוישה סלומון, נמנעו החברים מלדרוש סגן ראש עיר בשכר. במקום ג'וב מרופד עם משכורת חודשית בחשבון הבנק, העדיפה הנציגות המקומית להגיע להבנות שתשמרנה אינטרסים חרדיים בבניין העירייה. עדיפה יבנה וחכמיה, על פתח תקווה וסגניה.

פתח התקווה הזה של התנהלות אחראית המעדיפה מהות על ג'וב, נפתח וגם נסגר באם המושבות. הנוסחה הורכבה במעבדה החינוכית של הסמכות התורנית-ישיבתית בעיר, שהתפרסמה בבניית בית-חינוך ישיבתי שאינו ניתן לחיקוי. התקווה שהמודל הפוליטי המרענן ייושם גם בערים אחרות, היא לפיכך, חסרת סיכוי.

בשאר הרשויות המקומיות (למעט בני-ברק, שם חולקה העוגה, לפני שהחלה המסיבה), המריבות על כל זנב ג'וב נמשכות. בבית שמש, הזיופים בניהול המו"מ על-ידי הנציגות החרדית, עוד עלולים להשפיע על תוצאות הדיון המשפטי ולעלות לנו בבחירות חוזרות. אם אש המחלוקת הפנימית לא תכבה, לא תעזור גם הזמנתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להדלקת נרות.

עושה דיין לעצמו

המשרות שמחולקות במשורה ברשויות הן לא מציאה גדולה. תוקפן פג לכל המאוחר בתום חמש שנות כהונה, כשבמקרים רבים התנהלות לא זהירה מול ראש העירייה, מקלקלת הרבה לפני - את השורה והמשרה.

והנה, בשעה שהפוליטיקאים החרדים מסתובבים סביב עצמם במדבר ג'ובים צחיח שבו כל משרה מדומה הופכת לפאטה-מורגנה, יש פוליטיקאי חרדי שמסתובב כמו איש-גשם בין אנשי מדבריות.

אותו פוליטיקאי ששומר על זכות שתיקה למרות שמעולם לא הואשם ואפילו לא נחקר באזהרה - לא עוסק בתפקידים זניחים לחצאי קדנציה. לג'ובים שהוא עמל על איושם, תנאי שכר חלומיים שבצידם פנסיה מובטחת של שופטים.

חמישה עשר מינויים למשרות דיינים אזוריים עומדים על סדר היום בוועדה למינוי דיינים. הפוליטיקאי החרדי היחיד שנבחר בהצבעה חשאית בכנסת לחבר הוועדה, ח"כ אלי ישי, נעלם מהרדאר התקשורתי, אך נקלט במכ"ם הדייני. בשבועות האחרונים, מקדיש האיש את כל עיתותיו (ויש לו בשפע, באדיבות דרעי), לתפירת דיל הדיינים האזוריים.

מאחורי גבה של הנהגת ש"ס המכהנת, הוא עושה דין ודיין לעצמו ומנהל את המגעים בצומת הסואן - שבתקופת מרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף זצ"ל, נחשב ל'צומת המוביל' של הציבוריות החרדית. "אלי ישי מתפקד כסיעת יחיד", הגדיר אטיאס את התנהלותו של ישי לפני שבוע. באווירת החג שבו ניצחו מעטים את הרבים, מגייס יו"ר סיעת היחיד את כל קשריו עם הפוליטיקאים החילוניים והדתיים-לאומיים - כדי להוכיח שהוא "על המפה ויישאר במפה".

החריש העמוק שעושה אלי ישי, מקדים את תקופת הגשמים: הוא נפגש עשרות פעמים עם ח"כ שולי מועלם, חברת הוועדה מטעם הבית היהודי, עם שרת המשפטים ציפי לבני שעומדת בראש הוועדה, עם חבר הוועדה ברוטציה מטעם הממשלה, האב הטרי גדעון סער, ועם החברים מטעם לשכת עורכי הדין.

שרת המשפטים, ציפי לבני, שפתחה את ישיבת ועדת המשנה ציינה את ישי בשמו וכינתה אותו "בעל הבקיאות והניסיון הגדולים ביותר בתחום, מבין כל היושבים פה". גדעון סער, הזכיר לאחרונה לישי את שיתוף הפעולה בתקופות עבר, כולל בממשלת שרון השנייה, כשש"ס הייתה באופוזיציה וסער כיהן כיו"ר הקואליציה: "ידענו לשתף פעולה ולעבוד ביחד בלי קשר לאופוזיציה-קואליציה, ונדע גם להבא", הוא אמר, ועיניו של ישי זהרו כמו שמונה נרות חנוכה.

רוח ישראל סבבה

לו רק ניתן היה לשחזר את כללי המשחק האופוזיציוניים של פעם - ייתכן וגם מהלכים דורסניים נוספים היו מטורפדים. אלי ישי נזכר, ולא במקרה, איך בקדנציית לפיד האב, כאשר החרדים ישבו בממשלה וטומי לפיד כיהן כשר משפטים, יו"ר הקואליציה סער בגיבויו של ראש-הממשלה שרון, שיתף פעולה עם יו"ר ש"ס ועם מזכ"ל דגל התורה גפני, וטרפד הצעות חוק אנטי-דתיות.

"גם כשיושבים באופוזיציה צריך לשמור על איזון ועל קשר נכון שמאפשרים לך לבצע מהלכים. היינו אז באופוזיציה אבל הייתה לנו מה שנקרא 'זכות שימוע' אצל שרון. בכל פעם שעלתה על הפרק הצעה אנטי דתית דוגמת ברית הזוגיות או הצעות פוגעניות אחרות, ישבנו עם גדעון סער והגענו להבנות שקטות".

בראש הצעות החוק שפגעו בעיקרי הדת ממש, עמדה הצעתה של שינוי לביטול המשרות הכפולות של רבני-ערים אשכנזים וספרדים. ההצעה הזאת, שמנוגדת לרוח ישראל סבבה האמונה על כמה שיותר ג'ובים לחלוקה, חוזרת ומתגלגלת לפתחנו בממשלת לפיד ג'וניור ובמלא העוצמה. מהחרדים היושבים באופוזיציה, ניטלת הפעם גם זכות השימוע.

אלי ישי יושב בוועדה למינוי דיינים ובמקום להתרפק על ההיסטוריה, הוא מעורר בקרב כמה פוליטיקאים חרדים היסטריה: "מה הוא מתכנן שם? על מה הוא מדבר עם כולם כל היום?" שואלים אלו שהדירו את ישי מחוגי התנועה, וחרדים מכל דריסת רגל של השפעה.

האינטרס של חברי-הכנסת החילונים והדתיים-לאומיים לשתף פעולה עם ישי, זהה לאינטרס שהביא לבחירתו ברוב עצום לוועדה. כל אצבע שמונפת בעד יו"ר ש"ס לשעבר, היא אצבע שנתקעת בעינו של יו"ר ש"ס המכהן. דרעי, לטוב ולרע, הוא סדין אדום בעיניהם של מרבית יושבי בית המחוקקים, טיפוסים לא מפרגנים שכמותם.

ניכוי שליש

הקרב-רב על מינוי הדיינים הוביל בעבר את הפוליטיקאים החרדים שישבו בוועדה לסמטאות אפלות. כל נציג-ציבור בעל זכות הצבעה והשפעה, מצא עצמו כורע תחת נטל אדיר של לחצים אישיים ומשפחתיים. רבנים-ראשיים בעבר, בהווה ובעתיד, פעלו למינוי הבנים והחתנים, ובעניינו של דיין מסוים ניכרו גם לחצים רפואיים.

עד לקדנציה האחרונה, הנציגות החרדית הסתערה על כל משרה, אמונה על תפיסת 'כולה שלי'. לסרוגים, כמעט ולא נותרו משרות דיינות פנויות. וזאת למודע כי הדיינים חובשי הכיפות הסרוגות הם אומנם מיעוט בקרב כלל מסיימי הבחינות, אבל לקו הגמר הם מגיעים עם רמת ציונים גבוהה, ולדברי הבוחנים המיומנים, לעולם אינם מעתיקים. ממלכתיים, במלוא מובן המילה.

בקדנציה האחרונה הדרת הדתיים-לאומיים נפסקה כאשר גפני וישי שישבו בוועדה נתנו יד לשינוי כללי המשחק ולקביעת נוסחת מינויים של שליש-שליש-שליש: שליש חרדי-אשכנזי, שליש חרדי-ספרדי ושליש דתי-לאומי.

חברי-הכנסת החרדים החזיקו בידיהם את מפתחות הוועדה. הממשלה הייתה בכיסם, מרבית נציגי הוועדה נבחרו בתמיכתם. רק יו"ר הוועדה, שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן, לא היה משלהם אבל כדרכו, נתן לחבריו החרדים בוועדה עצה חכמה – ששירתה אותו, בראש ובראשנה.

בחוכמה, הצליח נאמן לגמול את הנציגים החרדים מתסמונת 'שפעת החזירים': "תנו גם לאחרים, תנו גם לדתיים-לאומיים", הוא אמר ושכנע את החברים לנכות שליש מהמשרות לטובת הדיינים הדתיים-לאומיים.

כשגפני הותקף על-ידי חוגים המקורבים לרחוב חנן 10, על כניעתו לדתיים-לאומיים, הוא השיב, בראייה צופה פני עתיד של חכם העדיף מנביא: "היום השליטה בידינו, מחר נהיה קצת פחות חזקים. אם נתחשב היום בדתיים-לאומיים ונחלק את העוגה בצורה הוגנת, מחר תהיה לנו לגיטימציה לדרוש שיתחשבו גם בנו".

חלפה תקופה לא ארוכה והתחזית של גפני התגשמה בעוצמה רבה מזו שהוא צפה. אם בסבב הקרוב ימונו דיינים על-פי שיטת החלוקה שנקבעה בקדנציה הקודמת, הם יחובו את ג'וב החלומות לרפואה שקדמה למכה.

גיבוי עם גלימה

לקח הדיינים צריך להוות עבור כולנו שיעור בפוליטיקה תועלתנית. הפוליטיקאים החרדים וגם כותבי המדורים לא מפסיקים להכות על חזה הדתיים-לאומיים. אז נכון שאי-אפשר לפטור את הבית היהודי מאחריות להרס המערכות של עולם התורה, אבל חשבון הנפש צריך להתחיל אצלנו בבית ויש בהחלט על מה. אם ש"ס הייתה מנכה שליש מהתפקידים הרבניים והממסדיים עליהם השתלטה ומאפשרת גם לדתיים-לאומיים לקבל פירורים מהעוגה, גם הסרוגים היו מתייחסים אלינו כיום בדרך מעט שונה.

להכות על חטא זה חשוב, אבל בינתיים, גם ברגעים שהנכם קוראים את המדור, אלי ישי לא מפסיק להכות בברזל החם. הוא נע מפגישה לפגישה: עם פוליטיקאים, חברי ועדה ודיינים-מועמדים, שמתדפקים על דלתו כמו מו"לים של ביטאונים יומיים שמתדפקים על פתחי נדיבים.

אלא שהסיפור האמיתי והתזזיתי מתרחש בתוך הבית הפוליטי החרדי - בקשר שמתהדק עם ח"כי דגל התורה גפני ואשר, המעורבים בבחירת הדיינים, למרות שאינם חברים רשמיים בוועדה: "יש לי קשר הדוק עם אלי ישי, ואני מתואם איתו בכל המהלכים לבחירת הדיינים החדשים", אומר גפני. על המשפט הזה, איש בהנהגתה הנוכחית של ש"ס לא יכול לחתום.

החיבוק ההדדי של גפני וישי צפוי, והוא מהווה במידת מה, תשובת-משקל לברית הזוגיות בין ליצמן לדרעי. מה שיותר מעניין הוא החיבור שיוצר ישי עם הגורמים התורניים הספרדיים שמלווים את המהלכים לבחירת הדיינים החדשים.

את סבב ההתייעצויות התורני החל ישי בביתו של חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני. ישי הציע לגר"ש בעדני, להיוועץ בהליכי הרכבת רשימת המועמדים הנתמכים, עם הראשון-לציון לשעבר הגר"א בקשי-דורון.

ישי הזכיר לחבר מועצת החכמים, כי גם בימי הגר"ע יוסף זצ"ל ההכרעה לא הועברה למועצת החכמים כולה אלא לסמכות תורנית שבקיאה בעולם הדיינות: "מרן שלח אותי להתייעץ עם הראשון-לציון לשעבר, הרב בקשי דורון, והכיר בו כבר-סמכא המבין את צרכי עולם הדיינות". את שמו של לובש גלימה נוסף שייעץ דרך קבע, הגרש"מ עמאר, ישי לא הזכיר, אך ייתכן שבהמשך הוא ייזכר גם בשמו...

לאחר שקיבל את אישורו של הגר"ש בעדני, הגיע ישי אל הגר"א בקשי דורון שנכנס לעובי הקורה במלוא העוצמה. אלא שהגר"א בקשי דורון אינו לובש הגלימה היחיד שמעורב במיפוי וניפוי המועמדים. במקביל, נפגש ישי בימים האחרונים עם שני הרבנים הראשיים (עם אחד מהם שלא בלשכתו, ואל נא תשאלו למה ומדוע, כי תשובה רשמית לא תגיע).

רשימת הרבנים המייעצים מכובדת, אולם יותר ממי שיש בה, ניתן ללמוד על מי שאינו כלול בה. בתוך ש"ס הממסדית זה עלול לעורר לא מעט סיבוכים, אך לפחות מבחינתם של המועמדים לדיינות, זה מקל על החיים. במקום להיפגש עם רשימה אינסופית של חכמים, הם יוכלו להסתפק במפגש עם אלי ישי ולאחריו, בראיון תורני אצל הראשון-לציון לשעבר, שעומד בראש ועדת הייעוץ לאלי ישי.

עשה לך רבה

"רבה רפורמית, וח"כ שסניק... לא, זו לא התחלה של בדיחה", הפתיח ההומוריסטי, שאותנו ממש לא מצחיק, הוא תחילתו של סיקור אוהד ומתועד לאירוע בו ישבו זה לצד זה - במסיבת חנוכה יוונית שלא נערכה במתחם נשות הכותל - ח"כ חרדי מכובד ורבה רפורמית.

בשבוע שעבר סופר כאן אודות המנשר של תנועת בני תורה שנראה כמו כרוז של התנועה האסלאמית, בדבר שימור מסורת האסלאם וקדושת אל-אקצה. גפני כבר עשה בזה שימוש השבוע, כאשר בכינוס מנהלי הסמינרים בבני-ברק עקץ קלות: "אנחנו לא מפלגה שבונה מסגדים בירושלים והורסת ישיבות בבני ברק", הוא אמר בהומור-מר. לחדרה הוא לא הגיע, אולי בשבוע הבא.

והנה מתברר, כי בשם האיזון הקדוש (ולא במונחי יהדות-אסלאם), גם בתנועה הקדושה הספרדית, נמצא מי שמאמץ את אג'נדת חופש הפולחן.

אם תרצו, זהו עוד אחד מסימני ההיכר של השבר הגדול שפוקד את היהדות החרדית: המוסכמות מתנפצות כמו כלי חרס אלי סלע. נערים ירהבו בזקנים, בחורים יכריעו בין גדולים והפוליטיקאים - גם הם הולכים ומתבלבלים.

אז הנה לכם עוד חריגה מנורמה חרדית, הפעם מכיוונה של ש"ס ובשמו של אחד מחביבי המדור, ח"כ יעקב מרגי, שגם בלי תפקיד רשמי ממשיך לכהן כח"כ לענייני כל מיני דתות.

המדיניות החרדית הבלתי מתפשרת מתקופת ההשכלה, שללה כל הכרה בתנועה הרפורמית, כאשר המסורת הזאת, נשמרה גם בעת הישראלית החדשה.

בעניין הזה, ח"כ מוישה גפני, הוא שומר ומלבה הגחלת. האיש יתחבק פוליטית עם אתאיסטים ויחבור לדיל משותף עם אוכלי שרצים, אבל לא ייראה ולא יימצא בסביבתם של רפורמים. רפורמי רק יהין לדרוך בישיבה בה הוא משתתף והאיש ירים את שולי חליפתו הארוכה ו'ידפוק' יציאה בטריקת דלת מתוקשרת.

בראיון משותף שהוא ערך באכסניה זו לפני שלוש שנים עם יו"ר מרצ לשעבר חיים אורון (ג'ומס) הסביר גפני בטוב טעם את ההבדלים: "יש תשתית בסיסית שלגביה מעולם לא היה וויכוח. הכללים שעל פיהם פוסקים, נקבעו תמיד על-ידי חכמי התורה. לאורך כל ההיסטוריה היו לנו דמויי-רפורמים, כאלו שלא הכירו בגבולות, ואיפה הם היום? כולם לא קיימים. היו לנו את הצדוקים, אפילו את הקראים, הם לא קיימים. נעלמו. היום אלו הרפורמים.

"ההבדל בין ג'ומס וחבריו לבין הרפורמים הינו שבענייני דת ומדינה בא ג'ומס ואומר 'זאת עמדתי, אבל אני לא מתערב לך בתורה'. כשהוא בא ואומר 'המדינה החילונית לא יכולה לקבל את כל חוקי התורה', יש פה נקודת חיכוך בעייתית שצריך לדעת להתמודד איתה, אבל הוא ואני יודעים שתורת ישראל - זו התורה שאנחנו משמרים ואין בלתה. גם אם הוא ינהג בחייו אחרת, את התורה - הוא לא בא לשנות חלילה. הרפורמים שונים לגמרי. הם באים וטוענים 'יש תורה אחרת' ולכן איתם שום נציג חרדי בעולם לא יכול לשבת".

פנים חלשות

גפני הוא סמל המכביזם היהודי, אבל כמוהו - מי פחות ומי יותר - נהגו גם הפוליטיקאים החרדים האחרים. לא כולם טרקו דלת בהפגנתיות, אחדים, קצת פחות אנרגטיים וקצת יותר חששנים, חמקו בשקט ונעלמו מהזירה. אבל לשבת סביב שולחן אחד, איש לא העז, גם כשהיה מדובר בישיבות רשמיות של ועדות ומשרדים שחייבו את נוכחותם של הנציגים החרדים נושאי התפקידים הממלכתיים.
זוהי המדיניות הרשמית שננקטה על-ידי כל הנציגים החרדים מימי קום המדינה ועד הלום. לא עוד. כי הנה מסתבר, שבמהלך הימים האחרונים, השתתף לא אחר מאשר ח"כ יעקב מרגי בדיון משותף עם רבה רפורמית.

ייחודו של האירוע החריג הזה, שהוא התקיים ברצון ולא באונס: זו לא הייתה ישיבה רשמית הכרחית של אחת מוועדות הכנסת, אלא מושב בלתי פורמלי, שהנוכחות בו ממש לא נדרשת, פשוט לא מחויבת - כנס שדרות.

ועל מה נסב הדיון עם כבוד הרבה תליט"א? לא פחות ולא יותר מאשר: "שאלת החלוקה ההוגנת של תקציבי המדינה לכל העוסקים ביהדות באשר הם". הווי אומר: רפורמים, קונסרבטיבים ושאר כל הטרמפיסטים הידועים.

אם הרמתם גבה או שתיים, אינכם לבד. אפילו באתר הפלורליסטי 'פנים - איגוד ארגוני ההתחדשות היהודית בישראל', מרטו גבה: "רבה רפורמית, וח"כ שסניק... לא, זו לא התחלה של בדיחה", נכתב בדף הבית של התנועה, "בכנס שדרות, ישבו נציגים מזרמים שונים ומנוגדים ודנו בשאלות של חלוקה הוגנת של תקציבי המדינה לכל העוסקים ביהדות באשר הם. דרישת פנים היתה לחלק את העוגה התקציבית באופן שוויוני יותר ממה שהיה נהוג עד כה".

הסיקור באתר 'פנים' על סנסציית הישיבה המשותפת של הח"כ החרדי והרבה הרפורמית, נחתם בסימן שאלה: "האם אנו נמצאים על סף עידן חדש ביחס לארגוני ההתחדשות היהודית בישראל?"

לא האיש (החיובי והחביב) יעקב מרגי הוא העניין אלא האישיו. סימן השאלה של 'פנים' בנוגע לישיבתו של ח"כ חרדי במושב משותף עם רבה רפורמית, הוא בעצם סימן קריאה לחברה החרדית כולה.

הסכסכנות הבלתי פוסקת ביבשה, באוויר ובי-ם, הביאה למצב בו אין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה. מה שהיה עד תמול-שלשום בגדר ייהרג ואל יעבור, הופך למעבר-חציה. אז מה הפלא שכולנו, אשכנזים כספרדים, נראים על-הפנים?

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!