ועל הנפלאות: חיפה כמשל לערים החרדיות

הרעב לג'ובים

שלושה מוסקטרים חרדיים נכנסו השבוע ללשכתו של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, והניחו אקדח טעון על השולחן. הם לא חיכו זמן רב, יהב ניהל איתם שיחה קצרה, ובמהלכה ניסה להפריד בין הדבקים. להפתעתו, הבחין שזה בלתי אפשרי, וכל שנותר לו היה ניסוח תנאי הסכם הכניעה, ובמרכזם: קיום מדוקדק של כל ההתחייבויות שנתן לחרדים בערב הבחירות.

לא לחינם הייתה הפתעתו של יהב מוחלטת. הוא לא האמין ששלושה אנשים - שכמות הדם הרע שזרמה ביניהם יכולה למלא בנקל את מכתש רמון - יתייצבו כאיש אחד למען אותה מטרה. רק כאשר השלושה, דרעי, ליצמן וגפני, התכנסו אצלו בלשכה, הוא הבין שגם סיפורי המו"מ הקואליציוני בירושלים, גם המו"מ האכזרי באלעד, גם המו"מ דמוי הקמיקזה בבית שמש, יחד עם הקטנוניות המטופשת בביתר עילית - שעליהם קרא בהרחבה בתקשורת החרדית - לא תופסים בחיפה. והסיבה? כבר אמרו חכמינו אין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר. קרי: ג'ובים כבדים ומשרות דשנות. במקומות שבהם הקופה החרדית היא בעיקר של קש, כמו חיפה למשל, השכל הישר גובר וכולם מתייצבים בסך להגן על מה שאפשר.

לא מן הנמנע שגם האווירה הפנים-חרדית בעיר תרמה את שלה למסע האחדות. הקהילות החרדיות בחיפה הן החוף השקט של הציבור החרדי הגועש ונטול הסכרים בישראל. אין כמעט התבדלות לקריות ושיכונים נפרדים. הרוב המוחלט חי במעורב ונושם ביחד את זיהום האוויר שעולה ממפעלי הזיקוק במפרץ.

לא במקרה שמה של חיפה כמעט לא מופיע בכותרות התקשורת החרדית (למרות ששניים מבכירי הברנז'ה גדלו שם. האחד עזב. השני מטופח כמו דשא בגן הבהאי, ואף הוצב במקום החמישי ברשימה החרדית המאוחדת). אין בה התלהטות יצרים ששווה כותרת, ונדיר לשמוע על מחלוקות חיפאיות עסיסיות שראוי לדוש בהן. פרשת בית הכנסת הגדול, היא במקרה זה היוצא מן הכלל שאינו מלמד על הכלל.

ויש לכך הסבר: החברה החרדית בחיפה היא כנראה הבריאה ביותר בישראל. מי שרשום ומגדי עצמו כלומד - אכן יושב ולומד. מי שלא - יוצא לפרנס את משפחתו בעבודה המכבדת את בעליה. אין שם כמעט את מעמד הביניים נטול המעש, זה שאינו לומד, אינו עובד ואין לו מושג מה לעשות עם עצמו. זהו אותו מעמד שבו צומחת העסקונה המקומית בריכוזים החרדיים הגדולים, כמו פטריית עובש על כיכר גבינה.

סוציולוג שיעמיק בעניין, ימצא מן הסתם שהצורך לספק משרות לבני המעמד הזה הוא השורש הפורה ראש ולענה במרבית העימותים בין המפלגות החרדיות על כל ג'וב ורבע משרה ברשויות המקומיות. הגלות לאופוזיציה בכנסת ובממשלה בקדנציה הנוכחית, ייבשה עוד יותר את בארות המים. הצורך להשקות את העדרים הרעבים, הפך אפוא למלחמת קיום אמתית.

בעיר האדומה לשעבר, לעומת זאת, שוררת עדיין אווירת פועלים של עמל ויזע. אנשים קמים השכם בבוקר, מתפללים, וממשיכים לעבודה או ללמוד. עיין ערך הרב אריה בליטנטל, הנציג האגודאי הנצחי בעיר, שעשרות שנים שואב את פרנסתו כסגן מנהל בסניף בנק מקומי. הקולגות שלו בערים אחרות, הם במקרה הטוב מנהלי מוסדות, ובמקרה הרע מאכערים שעלו לגדולה. באף אחד מהשניים, לא מדובר באנשים שחתמו אי פעם שעון לפרנסתם.

כך או כך, ההחלטה של דרעי, גפני וליצמן להניח בצד את מלחמות היהודים בירושלים, ולעלות מאוחדים לחיפה, מחייבת להגיש עבורם מועמדות לפרס נובל לשלום. פחות חשוב כרגע מי העלה את הרעיון לפגישה המשותפת ומי הזמין את מי. במובן הטכני, היה זה דרעי שצלצל לגפני וביקש ממנו לבוא עמו ללשכתו של יהב. מטבע הדברים הוא גם שוחח על כך עם ליצמן קודם.

במובן הפוליטי, אין לזה משמעות. הבעיה בחיפה הייתה שיונה יהב ניסה לתמרן את דגל התורה החוצה, כמו ניר ברקת בירושלים. אך אופייה המיוחד של העיר, היה זה שהביא את דרעי, גפני וליצמן (מי יודע, אולי יצמח כאן ציר פעולה חדש לטובת הציבור החרדי כולו. אם כן, שם מן המוכן כבר יש: ציר דג"ל, י.ר.) למנוע את הצעד המדובר.

מה שברור הוא, שאלמלי האחדות הזו היינו עדים לסאגת ירושלים במהדורה חוזרת. גם כאן ניסה ראש עיר חילוני לסלק מהדרך נציג חרדי מדגל התורה שגילה עצמאות יתר (מיכאל אלפר), גם כאן הוא הציע את התפקיד שהובטח לו - לנציג אחר של אגודת ישראל (אריה בליטנטל), וגם כאן היה מי שלחש על אוזנו שהאחרונים לא יישארו בשל כך באופוזיציה.

לזכותם של הנציגים החרדים החיפאים ייאמר, כי כולם ללא יוצא מן הכלל עמדו במבחן. כולל שני נציגי ש"ס ברשימה המאוחדת, שהודיעו כאיש אחד בפה אחד שאם לא יינתן סגן חרדי ליהדות התורה - חצי לאלפר וחצי לבליטנטל - הם לא ייכנסו לקואליציה גם תמורת המועצה הדתית המובטחת שלהם. הלחץ מלמטה גרם לצמרת מלמעלה לבוא ללשכתו של יהב ולומר לו: היו לא תהיה. או קיום הסכם במלואו, או שכולם נשארים באופוזיציה.

אשרי חיפה שככה לה.

שמש בעמק איילון דום

למרבה הצער והמחיר שאנו עומדים לשלם, חיפה היא קרן אור בודדת באפלה. אם חברי השלישייה המופלאה הלזו היו ממשיכים את המסע גם בערים אחרות, ועל הדרך מצרפים גם את מאיר פרוש, יתכן בהחלט שגם הסיפור האובדני של בית שמש היה נמנע.

בצהרי יום רביעי, פורסמה החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים לעריכת בחירות חוזרות בעיר. אמנם עצם הדיון בבקשה המוזרה (בחירות חוזרות בכל העיר בשביל 30 קולות שזויפו? כולל בשכונות בהן לא רשומים בעלי התעודות?), הוא במידה מסוימת פועל יוצא של המחלוקת הפנים חרדית החריפה בעיר.
.
אם היו משכילים להתגבר שם על סוגיית חלוקת הג'ובים ומקימים קואליציה חרדית שתנהל את העיר, גם אז הייתה מוגשת העתירה, אך הסטטוס של המועצה בפני השופטים היה אחר. בתי משפט לא ששים להדיח מועצות מכהנות ומתפקדות. במצב הקיים שבו אין בעצם מועצה מתפקדת, בגלל השאלה איזה תפקיד יקבל בערל ולאן יידחק שמערל, הדרך לבחירות חוזרות סלולה ומהירה יותר.

אומרים שרשעים אינם חוזרים בתשובה גם על פתחו של גיהינום. הנציגים החרדים בבית שמש אינם רשעים - בסך הכול אנשים נטולי פרנסה ומקצוע, שבלי הג'ובים העירוניים אין להם ממה לחיות - אבל בחירות חוזרות בבית שמש עלולות להיות גיהינום של ממש. ההפסד רשום על הקיר מכמה וכמה סיבות. הנה מקבץ שאולי יעיר את מי שצריך בחלונות הגבוהים של המפלגות החרדיות: סך כול הקולות החרדיים בעיר הגיע למיצוי מוחלט. אין מאיפה לגרד קולות נוספים.

במגזר החילוני, לעומת זאת, עדיין קיימים מספר אחוזים שלא באו להצביע בבחירות, ויעשו זאת אם יתקיימו בחירות חוזרות בצו בית המשפט. סביר להניח שגם הנציג החילוני היחיד שרץ מול אלי כהן ו'שרף' אלף קולות חילוניים לא יעשה זאת עכשיו. התקשורת החילונית ש'התפזרה' בבחירות האחרונות בכל הארץ, תתמקד כעת בבחירות החוזרות בבית שמש - אם בית המשפט ייכנע אף הוא ללחץ הציבורי - ותלהיט את הרוחות עד לרמה של סופת טורנדו. ואחרון לא חביב: למפלגות החרדיות אין משאבים כלכליים לבחירות חוזרות ברמה של מלחמת עולם מול החילונים. לאלי כהן מהבית היהודי והליכוד, יש גם יש.

מהנציגות החרדית המקומית בבית שמש, אין לצפות לשום דבר. יש הטוענים כי חלקם כבר פוזלים בחשאי לעברו של המועמד החילוני, ומתכננים בשקט מהדורה חוזרת של סיפורי ברקת-ליאון בירושלים. מגרש פה, הקצאה שם. יש אף המפליגים לומר שמדובר בהבטחות מרחיקות לכת לתיק תכנון ובניה וכופתאות כבדות כגון דא. יתכן שאין בשמועות ממש - גם לפני הבחירות היו הצעות כאלה לחוג חרדי מסוים שעמד יפה מול הפיתוי הכבד וסירב - אבל עצם העובדה שהן כבר מתעופפות בשלב כה מוקדם, היא אינדיקציה נוספת להתפוררות הפנימית בתוך המחנה החרדי.

חברי סיעת דג"ל הללו, בצירוף מחויב המציאות של ח"כ פרוש - ובהקשר של בית שמש מיותר להסביר מדוע - הם היחידים שמסוגלים לקחת אחריות ולגבש את המפלגות החרדיות המקומיות לקראת הקרב הצפוי בעוד מספר חודשים. את חלוקת הג'ובים אפשר לגמור ב-20 דקות של ישיבה משותפת. ממילא מדובר במינויים לזמן קצר - עד הבחירות שכנראה יהיו, וחשיבותם היא בעיקר לצורך ליכוד השורות ערב הקרב הגדול.

שאלת מיליון הדולר היא האם בכלל יש להם מוטיבציה לכך. דרעי לא הסתיר אף פעם את חוסר העניין הבולט שלו בבית שמש - בטענה שהושמעה על ידו בשיחות סגורות כי ממילא כל הג'ובים הולכים ליהדות התורה. ליהדות התורה יש אמנם הרבה מה להפסיד אם יתחלף השלטון בעיר, אך הרקורד שלה בערים אחרות הוכיח שלפעמים השיקול היותר מרכזי שלה, הוא מה השני לא יקבל. ש"ס המקומית, היא עוד סוג של בדיחה לא מוצלחת. סיעה של שלושה מנדטים שמפריעה לעומד בראשה להקים קואליציה בטענה שאין לה מספיק תפקידים - כאילו לא די בכך שסיעה בת שלושה נציגים מחזיקה בראשות העיר. מי ייצא לקרב כה קשה כשאלה החיילים שעומדים מאחוריו?

שלא יהיו לאיש ספקות באשר להשלכות של בחירת ראש עיר חילוני בבית שמש. לא משנה מה הוא יבטיח לחוג זה או אחר. התקדים של ברקת בירושלים מלמד, כי הוא קודם כל מבצע את ההתחייבות מספר אחת שלו לבוחריו: לבלום את הגידול החרדי בעיר, ולמנוע מהם לחזור אי פעם שוב לשלטון. בירושלים זה נעשה על ידי קביעת תחום מושב לחרדים בשכונות שכבר ממילא מאוכלסות על ידם. בבית שמש זה ייעשה על ידי משיכת זמן לאישורי הבניה בקרקעות שכבר נרכשו על ידי חרדים. במקביל, ירוצו תכניות בניה שהמאפיינים שלהן מותאמים לאוכלוסייה חילונית בלבד (מגדלי דירות וחניונים תת קרקעיים. מה שכבר נעשה בתכנית של משרד השיכון לרמה ד').

אם יוגשמו התכניות של כהן, הרי שבבחירות הבאות, בעוד חמש שנים, ינוטרל הרוב החרדי שנראה היה כמובטח לאחר האכלוס הצפוי של רמות ג-1 וג-2 (מאדמות גולובנציץ מלכתחילה לא היה מה לצפות. בין אם יגלו שם עצמות נוספות ובין אם לאו, הרוכשים במקום משתייכים ברובם לקהל שמחרים את הבחירות - אך לא את המגרשים למוסדות שנותן ראש עיר חרדי, י.ר.). העיר תימחק ממפת הבניה החרדית, ואורי אריאל ימשיך לספר לנו על פתרונות עתידיים בכסיף. רק הנהגה חרדית חזקה ומלוכדת, אם יש עוד בנמצא חיה כזאת, יכולה אולי ואולי למנוע את האסון העומד בפתח.

יהדות החלוקה

לעומת מלחמת הקיום הכלל חרדית בבית שמש - שהרי אם לא יהיה שם היצע לבניה חרדית, המחירים יזנקו בכל הארץ - סכסוכי חלוקת השלל בערים האחרות נראים יותר כקרבות תרנגולים על גרגרים בחצר. התופעה מוכרת מכל מערכות הבחירות המקומיות מאז ימי הרב יצחק גרשטנקורן בבני ברק בשנות הארבעים של המאה הקודמת. החידוש של מערכת הבחירות תשע"ד הוא, שחודש ויותר לאחר סגירת הקלפיות יש קואליציה מסודרת רק בעירו של גרשטנקורן. בכל יתר הערים, כולל במקומות בהם רצה רשימה כלל חרדית גדולה שזכתה במרבית הקולות, אין עדיין מינויים של סגני ראשי עיר, ואיוש התפקידים מתעכב.

מה לכל הרוחות אמור להפריע לראש עיריית מודיעין עילית, הרב יעקב גוטרמן, להקים קואליציה מהירה עם הרוב המוחץ שיש לו במועצת העיר? רק מחלוקות בתוככי הבית פנימה. גוטרמן מעוניין להעניק סגן אחד לש"ס כפי שנחתם ועוד סגן אחד לאגודת ישראל כפי שסוכם אך לא נחתם. כאן קפץ עליו רוגזם של ראשי דגל התורה הדורשים להעניק את הסגן השני לאיש התנועה (מי שמתפלל כל בוקר במקום הנכון ואף עוזר שם בלך-תבוא. ממש כבאמנה אתו מימי חנן 10, י.ר.). זה שחוג חשוב בציבור החרדי יישאר ללא כלום - אז מה. במלחמת הג'ובים והפרנסה הקשה, אין מקום לשיקולים של ייצוג לכל החוגים למען השלום והאחדות.

סיפור עלוב עוד יותר, הוא מנת חלקו של ראש עיריית ביתר עילית הרב מאיר רובינשטיין. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. הרשימה המאוחדת זכתה ל-12 מנדטים בלבד, והנציג השלישי של דגל התורה הממוקם במקום ה-13 נותר בחוץ. קורה. מה לעשות. דא עקא שאחד או שניים מנציגי ש"ס ברשימה, נכנסו לכתחילה על מנת להתפטר מאוחר יותר - חבל להם על הזמן לבזבז בישיבות מועצה ללא שכר - אך אם יעשו זאת, ייכנס חלילה הנציג הדגלאי ולא מישהו מש"ס.

אי לכך דורשת התנועה הקדושה מהנ"ל להתפטר. זה מצדו לא מוכן אפילו לחשוב על הרעיון. גם כך דגל התורה יצאה מקופחת, כאשר מתוך שנים עשר נציגים מכהנים, יש לה שניים בלבד. עד שהפתרון הגואל לא יימצא, מעוכבת הקמת הקואליציה העירונית, וכל זה על ייצוג במועצה בלבד. ללמדך עד כמה נמוך ניתן עוד לרדת.

לעומת שנאת החנם וכבוד התנועה של ביתר עילית, הקרב באלעד הוא גם על כסף וגם על כבוד. ש"ס מרגישה חובה לשקם את כבודה שנרמס וגם לספק עבודה לשני בחורים נחמדים, שאם לא יקבלו את שני הסגנים בשכר היחידים בעיר, יתקשו לשלם את חשבון המכולת. בשלב זה, מחזיקה ש"ס בבלוק חוסם של שמונה חברים ומשוכנעת שהיא מסוגלת להחזיק אותו עד שראש העיר ייכנע, או עד שתקום ועדה קרואה. המוקדם מבניהם. יש גם אופציה שלישית: עריקה של אחד מחברי הגוש החוסם תמורת תפקיד הסגן, שממילא מובטח לש"ס אם תצטרף. גם כאן בולטת אזלת ידם של ראשי המפלגות החרדיות הארציות, המלבים את המחלוקות העירוניות - עד שאלו יחייבו התערבות של משרד הפנים.

זקני הדור מספרים שיום אחד יצא ראש עיריית ירושלים המיתולוגי, מר טדי קולק, מישיבה של מו"מ קואליציוני עם החרדים ופניו נוהרות. כשנשאל, על מה ולמה, השיב: סגרתי הסכם עם החרדים, ונתתי להם כל מה שהם רוצים. כשנשאל הכיצד, השיב בפשטות: מה בעצם החרדים רוצים – זה שהשני לא יקבל. את זה נתתי להם, וביד רחבה. ודפח"ח.

המקריות חוגגת

השבוע פשטו חוקרי משטרת ירושלים על האגף לחינוך חרדי בעירייה וחקרו מספר עובדים. כמובן שאין לזה כל קשר לכך שלפני שבוע עברה השליטה באגף למפלגה, שהאינטרס שלה הוא לנקות כמה שיותר משרידי השלטון הקודם. שארית ישראל לא יעשו עוולה, ובטח שלא יעסקו בהלשנות. החקירה נפתחה במקריות מוחלטת.

כך גם אירע לפני מספר חודשים. החקירה נגד הגר"י מצגר החלה בקול רעש גדול, בדיוק בשבוע בו היה עליו להגיש את רשימת עשרת מומלציו לגוף הבוחר. כתוצאה מכך, עברה הזכות למישהו אחר. להגיד שחלילה היה לאחרון או למקורביו חלק בכך? הס מלהזכיר. הכול מקריות מוחלטת.

גם בפרשת חקירת הזיופים בבית שמש, לא הייתה חלילה יד ישראל בדבר. האף הרגיש של חוקרי משטרת ישראל, הוביל אותם לדירה בה הוחזקו, לפי החשד, תעודות הזהות של הקנאים שאינם מצביעים - כמו כלב ההולך לפי הריח ומאתר עצם קבורה באדמה... הכול בדרך מקרה ועמך כולם צדיקים, ויש להם חלק לעולם הבא.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!