עֲרָבִים זה לזה • תומכים חדשים במורשת האיסלאם?

ועדת שקד טרם אמרה את דברה, אך הגיוס כבר בעיצומו. לא החיול הצה״לי של בחורי הישיבות השחורים שאוחזים בידיהם צווים אדומים: "שיגרסו אותם", אמר השבוע שר הביטחון בוגי יעלון לח"כ ליצמן, "כל עוד אני שר הביטחון הם לא יגויסו בכפייה". המגויסים העכשוויים לסיירת (ועדת) שקד הם המשפטנים.

כל צד בוועדה מסמן את המטרה ומגייס משפטן בר סמכא שיחווה-דעה: בעד או נגד סנקציות כלכליות או פליליות. במשחק המשפטי הזה התוצאה ידועה מראש - כמו חוות דעת מוזמנת מיועץ משפטי מפלגתי, על הדחיפות שבפיטורי הרב צבי חקק מש״ס (לסיפור-בהמשכים הזה, עוד נשוב).
לא ניתן לומר שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר, אך להתנחם בכך שמצבנו כבר היה גרוע מזה – אפשר ובדוחק. השוואה בין מסקנות ועדת פרי שאומצו בממשלה למסקנות המסתמנות של ועדת שקד – מלמדת על שינוי לטובה, כמעט בכל פרמטר. קבלו הצצה:

הנוסחה שמונחת כיום על שולחן ועדת שקד מדברת על יעד לגיוס 5,200 חרדים בכל שנה - 3,000 למסלולים צבאיים ו-2,200 לשירות אזרחי - שייבחן בשנת 2017. גם גיל הגיוס השתנה לטובתנו: במסקנות ועדת פרי הוא עמד על 21 - יעד בלתי ניתן להשגה. במסקנות המסתמנות של שקד, הוא עומד על גיל 26, כאשר ח"כ עופר שלח - כמו פרשן ספורט מיומן שחפץ לעורר עניין - מנסה לטפח ציפיות ולתחום את הגיל ל-24.

זהו יעד שניתן בהחלט לעמוד בו בעבודת מיפוי-ניפוי נכונה של מי שלא תורתם, אלא השתמטותם אומנותם (כהגדרת אחד מהח"כים החרדים שיושבים בוועדה). רק כדי לסבר את האוזן, כבר כיום מדווח צה"ל על גיוס שנתי של 3,000 חרדים למסלולים הצה"ליים. מיהו חרדי, תשאלו. הנוסחה הצבאית מדברת על כל מגויס שלא למד בתיכון ממלכתי או ממלכתי-דתי. אם החישוב הזה כולל בחובו גם חרד"לים, הח"כים החרדים ממש לא ייצאו מהכלים.

נותרנו עם עניין הסנקציות, שיוחלו אך ורק במידה ולא תהיה עמידה ביעדים. האמירה הברורה שיצאה מוועדת פרי הייתה שסנקציות כלכליות אינן חוקיות. כשוועדת שקד התכנסה, התברר עד כמה חשובה נוכחותם של חברי-כנסת חרדים ברגעי ההכרעה. שוב התחוור כי כמו בכל סוגיה העומדת להכרעה (ולא רק משפטית), התשובה תלויה בניסוח השאלה.

ועדת פרי הציגה זאת כאפליה בין דם לדמים, בין כלא למצלצלין. יועציה המשפטיים קבעו כי אי אפשר להטיל על החרדי כופר כספי בשעה שמשתמט חילוני נשלח למאסר. כשוועדת שקד פתחה מחדש את הדיון בסוגיה, התברר כי זאת לא השאלה. "אנחנו לא מבקשים להפלות בין חרדי לחילוני. מי שמתחמק מגיוס באופן גורף - יישלח לצבא, חילוני כחרדי", אמר אטיאס לחברי הוועדה, "מה שעומד כאן על הפרק, זה דחיית גיוס ולא פטור מלא. ההצעה הינה, שדחוי-גיוס שממשיך ללמוד בישיבה, לא יזכה לתמריצים כלכליים שמקבל עמיתו שעושה צבא".

את המטריה הזאת אטיאס מכיר על בוריה. מהקרבות שניהל במשרד השיכון על הכללת קריטריונים להעדפת מיצוי כושר השתכרות, הוא יכול לעשות דוקטורט במשפטים. הפרטים הקטנים הם שעושים את ההבדלים הגדולים וחברי הכנסת החרדים שיושבים בוועדה, קידשו לעצמם מטרה: לצאת עם תוצאה כלכלית ולא פלילית.

שווה להקדיש לכך רגע נוסף של מחשבה, בעיקר לנוכח העובדה שהח"כים החרדים אינם שמים לב שהם נתלים באילן גבוה. שחר אילן מחדו"ש, שהוא האויב (האידיאולוגי) המתוחכם והמבין ביותר בסביבה, תומך בדיוק באותה עמדה ומעדיף סנקציות כלכליות על פליליות. התמיכה הזאת, צריכה להדליק נורה אדומה: מה הוא יודע, שאנחנו לא מזהים?

הנה התשובה הכמעט מלאה: שחר אילן מחשב את השפעת החקיקה על כלל המגזר. הוא מעריך שצה"ל לא יגייס בכפיה אלפי בחורי ישיבות ולפיכך סעיף הסנקציות הפליליות יהפוך ל'אות מתה' בספר החוקים. הסנקציה, אם בכלל, תיושם רק בעניינם של מעטים ולא תשפיע על הרבים. לתפיסתו, רק סנקציה כלכלית שתפגע בכיס החרדי המתרוקן – תביא לנהירה המונית מהיכלי התורה לקסרקטינים הצבאיים.

חברי הכנסת החרדים מתבוננים על אותה תמונה במשקפיים מגזריות, ולפיכך מסקנותיהם אחרות. אם הסנקציות הרשמיות תהיינה פליליות – בחורי הישיבות יהיו מעוכבי יציאה מהארץ ושמם יוכתם ברישום פלילי. לא נעים, אך גם לא נורא.

מה שמשנה מבחינת הח"כים החרדים את מערך השיקולים הוא הנימוק הבא: אין צורך בכך שהמשטרה הצבאית תפשוט על ישיבת פוניבז' כדי להפוך את כולנו למחבלים ושונאים (של מוסדות המדינה). די בכך שחמישים בחורים מישיבה-נידחת יגויסו באכיפה סלקטיבית, כדי להפוך את חיי הח"כים החרדים לגיהנום. רק מלחשוב על הכותרת האדומה שתימרח למחרת היום ב'הפלס', נהיה לגפני שחור בעיניים.

סנקציה כלכלית (תמריץ, תמריץ), היא לפיכך הרע במיעוטו. על מה בדיוק מדובר? הנה הרשימה המלאה, ושכל ישיבע-בוחר ואברך ייקח דף ועט וירשום לעצמו מאלו הטבות הוא נהנה לאחרונה: משכנתאות של המדינה לזכאים תתומחרנה עבור דחויי הגיוס בריבית גבוהה של שלושה אחוזים; דחויי הגיוס לא ייהנו מדיור ציבורי, ממחיר למשתכן ומסיוע בשכר דירה וכן לא יהיו זכאים להנחה בארנונה.

אם נאנחתם רק למקרא הסנקציה האחרונה בעניין ההנחה, קחו בחשבון שהיא תהיה רלוונטית עד לגיל 26 בלבד. במלאת לכם עשרים ושישה אביבים, תקבלו הנחה בארנונה כמתנת יומולדת מסובסדת. אלו הנתונים, ואת החשבון - מדוע ח"כינו נלחמים בחירוף-רפש עבור סנקציות כלכליות ולא פליליות - תעשו לבד, גם בלי ליב"ה.

סיירת שקד

שלושה חברים חרדים נוכחים בוועדת שקד, כמו אבלים בין חתנים: פרוש, גפני ואטיאס. הפוליטיקה החרדית החדשה יצרה סדר קדימויות חדש. בלשכת התעסוקה הפוליטית נרשם ביקוש ער לעיסוק בדילים מוניציפאליים ותככים פנים מפלגתיים. רק מי שלא נמצא כשיר, נשלח לייבש ביצות אידיאולוגיות טובעניות כמו חוק הגיוס.

לפרוש שגילה נוכחות ערה בדיונים הראשונים של הוועדה, יש כיום על הראש שתי עיריות (ביתר ואלעד) ועד-בלי-די סידורי עבודה בשאר הרשויות. הנציג המתמיד בוועדה מטעם יהדות התורה הוא מוישה גפני, שחברותו בוועדת שקד כמו חברותו בוועדת הכספים – אינה מעוגנת רשמית אלא נגזרת מכוח נוכחותו הפיזית בדיוני הוועדה.

אם לפרוש יש על הראש עיריות, לאטיאס וגפני יש בעיקר צרות. גפני מוצא עצמו במקום האחרון שהוא רוצה להיות: כמי שנאלץ לקחת צד בקרבות החצרות. ״אם ייאלצו אותי להכריע בין גדוילים אניח את המפתחות״ הוא אמר לי בערב הבחירות. אבל לך תפקיר את ההגה, כשהרכב שועט במדרון במהירות של מאתיים קמ"ש ואין אף נהג מנוסה אחר בסביבה.

לגפני יש דרכים משלו לומר שהוא לא אויב. כשקיבל את דין החצר ובמקום להתעקש על ניהול המשא-ומתן מטעם דגל בעיר הבירה, נשלח לבירת הצפון חיפה, היה כאן סוג של אמירה. אלו אינם רק חושיו הפוליטיים המחודדים שהריחו כישלון, אלא גם המחושים – שמתכווננים לפי סדר עדיפויות נכון: גיוס בחורי הישיבות קודם בכל פרמטר לגיוס נאמנויות תנועתיות. מי שרוצה לראות את גפני הישן והטוב, צריך לסור לדיוני הוועדה ולא לישיבות המפלגה.

גפני מעדיף להסתגר בין כותלי ועדת שקד על-פני עוד דיון פנימי בתוכנית החיסולים של דגל התורה (כל תנועה ובנק המטרות שלה. בקצב הזה עוד יגייסו את בחורינו הטובים ליחידת זיהוי חללים). בין דיון לדיון, החבר הלא רשמי בוועדה, מקיים פגישות הכנה: הוא נפגש עם איווט ליברמן, עם הרמטכ"ל בני גנץ (שיופיע בוועדה היום – רביעי), ועם כל מי שרק אפשר. משדל, משכנע, מפייס. כל אמצעי כשר כדי להגיע לתוצאה הכלכלית הרצויה.

אוי-אוי איך שגלגל מסתובב לו. בעבר הרחוק גפני נתן לרב רביץ ז״ל להיכנס לבדו למיטת הגיוס החולה בעוד הוא עצמו התמקד בענייני התנועה. במציאות החרדית החדשה/חלשה גפני מעדיף להתמקד בגיוס ולהותיר לחבריו את תענוגות החיסולים במוסדות וההחתמות בכוללים ובישיבות.

הפרלמנטר הוותיק והמנוסה מכולם אמור להיות לפיד האש העובר לפני המחנה. ואכן גפני נותן את השואו שלו כמעט בכל דיון, כשאת כל הזעם האצור בקרבו על המתרחש בתוך התנועה הוא פורק בפרץ של נאומים אנרגטיים במליאת הוועדה.

אבל עם כל הכבוד (ויש, במנות גדושות) למאמצים, למפגשים, לשידולים ולנאומים, צריך לזכור שבעניין הגיוס, גפני וחבריו כבר הולכו שולל לפחות פעם אחת, כשנתנו אמון בהבטחות הסרק של ביבי בשלהי הקדנציה שעברה (הכל רשום בזיכרון ושמור בארכיון).

נוהל שכונה

נותרנו עם הצעיר בשלישיית שקד, ח״כ אריאל אטיאס. צעיר-צעיר אבל בשלישיית ש״ס (זכרה לא לברכה) הוא תיפקד כמבוגר האחראי. בכל מה שנוגע להסדרת הסכסוכים בהנהגת ש״ס, אטיאס כבר מזמן לא שוס. במשברים בין דרעי לישי שפרצו בחיי מרן הגר"ע יוסף זצ״ל, לאטיאס ניתנה סמכות לפעול על-פי 'נוהל שכן' (או אולי: נוהל שכונה. הר נוף כמובן) ולוודא טרם הסתערות, שבין הריסות הבתים לא יימצאו גופות של אזרחים תמימים.

בצוק העיתים, דרעי אינו זקוק למתווכים עמיתים כדי לנהל 'סולו' עימותים-פנימיים. דרעי החדש סובל לא מעט. הוא נאלץ לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה: לשחר פני כל רב-נעצר, ולענות לטלפון של כל באבא זוטר. אלא שבצד התלאות יש גם הנאה צרופה: הוא חדל מלשמש "עובד קבלן" ואינו זקוק עוד ל"תעודת כשרות" פוליטית לכל שחיטה.

אם בעבר נעזר דרעי בכישורי התיווך של אטיאס, הרי שכיום דרעי משפר בעיקר את כישורי הטיווח. גורמים משפיעים (לשעבר) ברחוב הקבלן התלוננו השבוע באירוניה, כי החיסולים שעושה דרעי לכל מקורבי ישי - כולל משמשי מרן במשך שנים ובראשם הרב צבי חקק - הם למעשה אימוץ ציני של המלצות הלוחמה הידועות של ישי: "להפציץ מהאוויר".

בשעה שדרעי מנהל מלחמת חורמה ואלי ישי נזקק לכל כישוריו כיו״ר ועדת המשנה להגנת העורף כדי לשרוד, אטיאס יושב על הגדר רגל פה, רגל ש"ס. ״אין בי את החיידק הפוליטי״, הוא אומר ולא בפעם הראשונה. אפשר בהחלט להבין אותו כי כשמסתכלים על חבריו זה נראה כמו החיידק הטורף.

בסיפור פיטורי הרב צבי חקק, אטיאס שומר על זכות השתיקה למרות שגרסתו סדורה: שילובו של הרב צבי חקק במעגל מקבלי המשכורות מהתנועה, התבצע לפני שלוש שנים (בלבד!) ביוזמתו האקטיבית של אטיאס שהשיג את האישורים המשפטיים המתאימים. בשעתו – כך על פי הגרסה – המהלך נעשה למורת רוחו של יו"ר התנועה ישי שחס על כל שקל בקופה ('מורשת ישי' בקופת המפלגה הייתה יתרה של שמונה מיליוני שקלים, שהפכה בעידן דרעי לגירעון).

השתיקה של אטיאס לא מהווה הודאה. אם כבר, זוהי סוג של הודעה על אי שביעות רצונות מעיסוק פומבי בעניינים שיפה להם הצנעה. אטיאס לא יאמר זאת בקולו, אך הסכמתו לגרסת דרעי משתמעת משפת גופו: "הצענו לרב צבי חקק וליתר העוזרים לשמש בתפקידים מעשיים ולקבל משכורת ראויה", אומרים בסביבתו של דרעי, "אבל ההצעה לא התקבלה. הבהרנו שאי אפשר יותר לשלם משכורות תמורת אפס תפוקה ועבודה בגופים חוץ-מפלגתיים. זה לא עובר ציבורית ולא יעבור את מבקר המדינה".

מה שנותר לאטיאס לפיכך זה להוגיע את מוחו, ראשו ורובו בדיוני ועדת שקד. אם החיסולים בש״ס תרמו לנוכחותו הדומיננטית של אטיאס בוועדה, הרי שהמחוסלים יכולים להתנחם בכך שהם נפלו חלל למען מטרה ראויה.

הראשון שזיהה

הנוכחות של אטיאס בוועדת שקד היא יותר מרצויה לא בגלל ההשפעה אלא בגלל השפה. אטיאס יודע לדבר עברית ישראלית-צברית (למעט שגיאות זכר-נקבה, בהן אפילו הח״כית מירב מיכאלי לא מתחרה...). שפתו אינה צינית כשל גפני וגם לא מסורבלת (כשל... בעצם לא משנה מי). הוא מדבר בגובה העיניים הכחולות וגם אם אינו משכנע, אנטגוניזם הוא לא מעורר.

צריך לומר לשבחו של הצעיר שבחבורה שהוא גם הראשון שזיהה - את ביבי. גפני וליצמן האמינו לנתניהו לפחות בשלב הראשון, טרם הכרעת בג״ץ שקברה את חוק טל וניתנה על רקע גסיסת החוק במרחב הציבורי. דרעי שהתחמם על הקווים ותכנן את הקאמבק הסביר לכולנו שאם רק יתנו לו לחזור החבר איווט יסדר את הכל (מה שאכן אירע לבסוף. איווט סידר. אותנו).

אטיאס הוא היחיד שעמד וצעק כבר בהתחלה שקינג ביבי ערמומי. הוא הצביע על העובדה שנתניהו יצר את אווירת העליהום נגד הארכת חוק טל כשהזמין את קומץ המפגינים שהתמקמו בתחנת הרכבת בתל-אביב לישיבת סיעת הליכוד ופתח איתם פעמיים את ישיבת הממשלה. ״ביבי לא נגרר אלא הוביל את ההתנגדות לחוק טל״, הסיק אטיאס נכוחה וצוטט כאן בשעתו בכותרת ראשית.

לכן, ערב ההכרעה בוועדת שקד, דווקא הערכתו של אטיאס היא המעניינת ביותר: "אם יינתן חופש הצבעה לחברי הוועדה, יהיה לנו רוב ברור בעד סנקציה כלכלית ולא פלילית", הוא אומר וגם מסביר מדוע יש מחיר לחופש: "נכון להיום, חברי הקואליציה מחויבים להחלטת הממשלה שאימצה את מסקנות ועד פרי - בהן נכללה סנקציה פלילית. מה שביבי צריך, זה להודיע שלאור ההתפתחויות המשפטיות בוועדה, יינתן חופש הצבעה".

אם ביבי יעשה את הצעד הקטן הזה - האחרים יפסעו בעקבותיו. קחו לדוגמה את איווט ליברמן, שצוטט כאן בשבוע שעבר: הוא לא יכול להרשות לעצמו להפוך לסמן הפרו-חרדי בוועדה, אבל אם יהיה הסדר מניח את הדעת, איווט יצטרף למהלך ויורה לנציגו דודו רותם להצביע בעד.

ביבי איש מפתח, ידו בכל ויד כל בו, אבל הפעם זה לא תלוי רק בקינג ביבי לבדו. לא פחות חשובים הם חברי הבית היהודי. בנט כבר עלה השבוע לשידור והסביר שההכרעה תלויה בחוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. האמירה הזאת היא למעשה סוג של התחמקות, לא ממש אלגנטית וגם לא הכי אינטליגנטית. בדיוני הוועדה התברר שתמריץ כלכלי בהחלט אפשרי. בנט לא צריך להתייעץ עם אטיאס וגפני כדי להבין זאת. איילת שקד יכולה להסביר לו - "ככה שהוא יבין", כלשונו של אריק שרון הנח - לא פחות טוב. אלא אם כן בנט מחפש תירוץ ולא תשובה.

"ביבי חי בממשלת חלומות", אומר אטיאס, "אין נגדו מתקפות על סחיטת חרדים, את האש במישור הכלכלי סופג יאיר לפיד. אז למה לו לצאת בעימותים על רקע הגיוס ולתת ללפיד סיבה למסיבה? היחידים שיכולים להשפיע במצב הנוכחי אלו חברי הבית היהודי. בנט רק צריך להתעקש לקיים את האמור בהסכם הקואליציוני של הבית היהודי מול הליכוד. ברגע שבנט עצמו ידרוש להימנע מהטלת סנקציה פלילית - אפילו לפיד יבין שאין לו מרחב תמרון וינמיך את הלהבות".

בנט כבר הוכיח שהאמירות היפות בערוצים החרדיים (שמכוונות לאוזני הרבנים החרד"לים), נזנחות למען הברית החדשה עם האח לפיד. על סמך ניסיון העבר, אין לנו על מי לסמוך.
חברי הכנסת החרדים שיושבים בוועדה עוד עלולים להפוך לבני-דמותו של נתניהו: חדורי תודעה היסטורית עמוקה שמתריעים בהיסטריה מפני הסכנה הטמונה במתווה המתגבש. באותה מידה שהצדק איתם, התוצאה תהיה לרעתם.

עֲרָבִים זה לזה

הטקסטים שתקראו מיד אינם לקוחים מקמפיין הבחירות לרשימת רע"מ-תע"ל, וגם לא ממנשר של אחמד טיבי לרגל חג הקורבן. חתומים עליו חרדים משלנו. לא שומרי החומות אלא שוברי החומות - בין יהודים לערבים.

הבחירות מאחורינו - גם תוצאות המו"מ הקואליציוני הן חדשות העבר. הדב ניצוד, עורו הופשט, בשרו חולק. גם השאריות (לדגל התורה המקוננת על מר גורלה). מפלגת בני תורה, עם נציג אחד, החזירה לירושלים את 'שלטון המנדט'.

אבל גם ביום שאחרי ההישג - שסוקר כאן בהרחבה (ואפילו באהדה), יש משהו שטורד את שמחתם של נציגי בני-תורה, וזו הסוגיה הנוגעת לתמיכת ערביי מזרח ירושלים בפלג הירושלמי.

השאלה הזאת עדיין מרחפת בסמטאות שערי חסד: האם אכן, התנועה החרדית שהקנאות היא לחם חוקה, הלכה והשקיעה את משאביה ברחוב הערבי? פרשנים חרדים שניתחו את התוצאות וקבעו כי התנועה זכתה בנתח נאה של קולות במזרח ירושלים, חטפו מנה אחת אפיים.

באה המודעה שמתפרסמת כאן לראשונה ומוכיחה כי היה גם היה קמפיין מזרח ירושלמי שניגן לבוחרים הערבים על הנרטיב הפלסטיני הנמוך ביותר: התנחלויות כבושות, אלימות ציונית, ואפילו חילול קדושת מסגד אל-אקצה. מדובר בקמפיין שהיה מקבל בנקל את הסכמת מועצת גדולי הקוראן וחלילה מלהעלות על הדעת שקיבל את הסכמת ההנהגה הרוחנית של תנועה חרדית. המסר שהועבר, הולם את ערכי השייח ראאד סלאח, אך מבחינתנו הוא פשוט בלתי נסלח.

לפני שאתם קוראים את הציטוט המתורגם - כמה מילים על המקור שהעביר את המודעה: מדובר בירושלמי אותנטי, בלתי תלוי בעליל. אין מה לחשוד בו בנטייה לצד כזה או אחר, לנוכח העובדה שהוא אינו חרדי ואפילו לא יהודי. השם והכתובת שמורים במערכת (אל-קודס אל-ערבי...).

הכל, רבותיי, אותנטי לגמרי. לכו תשאלו את פרשן ערוץ 10 אבישי בן חיים, שקיבל את המידע ושפשף עיניים בתימהון. אפילו דוקטורנט לענייני חרדים כמוהו, שכבר ראה ושמע הכל, לא הכין עצמו ליום בו ייאלץ לתרגם מערבית אסלאמית לעברית חרדית (אבישי, תודה).

אז הנה מודעת-התעמולה לפניכם, המקור והתרגום. כל מילה בכיפת הסלע: "ירושלים היא עיר השלום שחיים בה הרוב בביטחון ובשלום ושווים בחובות ובזכויות". ההקדמה נסבלת. ההמשך פחות: "המפלגה מתכוונת להפיץ תרבות של סובלנות דתית והפצת צדק וחירות באמצעות דרכים ומוסר אבות".

איזה אבות? לא השלושה שאתם מכירים אלא אבות הנצרות והאסלאם שמצביעי הפלג המזרח-ירושלמי מזהים. לא מאמינים? שורו, הביטו וקראו את המשך התרגום: "המפלגה מתנגדת בחריפות לאלימות כמוצא לפתרון מחלוקות. כמו כן מתנגדת לתוקפנות כנגד המקומות הקדושים לאסלאם, לנצרות וליהדות". כמה טוב שיש סדר עדיפויות השקפתי: אסלאם, נצרות ואחרונה-אחרונה, יהדות. בני-ברקית כנראה.

תורה מבין עיניך

אל תרוצו לרב שמואל רבינוביץ לחפש הסברים, כי על אתרי המורשת האמורים במודעה, אחראי הוואקף ולא רב הכותל והמקומות הקדושים: "המפלגה מתנגדת בחריפות להפרות המשוועות של התוקפנויות של המתנחלים, לשליטה על מסגד אל-אקצה ולשינוי סממני שער המוגרבים. המפלגה תומכת בחופש אמונה ובתוכו בחופש ההגעה למקומות הקדושים ובתי הפולחן". לא הר הבית, אלא אל-אקצה. לא מקומות קדושים אלא חופש פולחן - וממש לא פולחן של גדולי ישראל.

ויש גם קריאה מהדהדת להפסקת הרס הבתים והנהגת העדפה מתקנת. לא לחרדים. לערבים: "המפלגה תפעל לפתרון בעיות האזרחים הערבים ולשים קץ למדיניות הריסת הבתים ומדיניות האפליה ומתן מקומות עבודה ושימת קץ לאבטלה".

אם עדיין לא זיהיתם מיהו הערביסט שחתום על המנשר, הנה הסיומת והחתימה - שלצידה פתקי ההצבעה של המפלגה: "לכל תושבי ירושלים מגיע להשתתף בבחירות לעיריית ירושלים. במתן קולך לנו אתה שומר על זכויותיך. חיים אפשטיין, עץ - בני תורה".

זו אינה מתיחה פורימית, לא הצגת חנוכה ואפילו לא טור סאטירי במיוחד של פ. חובב, אלא ציטוט, מילה במילה של תעמולת המפלגה שמצהירה על נאמנותה לשימור מורשת אבות האומה. לא העברית. הערבית.

זה לא שהחיזור אחר הקול הערבי הוא תופעה חרדית שנראית כאן לראשונה: ש"ס עשתה זאת בתקופות עבר בהצלחה יתירה והתגאתה בהצבעה ערבית מאסיבית לרשימה. אפילו משה גפני השתבח בבחירות האחרונות לכנסת בהצבעת תושבי הכפר הערבי טובא זנגריה, שהסתייעו בו בוועדת הכספים.

מה שחריג במודעת התעמולה של בני-תורה ואינו ניתן לעיכול, זוהי השפה. מגייסי הערבים בבחירות הקפידו תמיד להלך בזהירות על חבל דק: הם דיברו על אפליה שטעונה תיקון, על פיתוח תשתיות בערים הערביות, אך מעולם לא שינו את עורם וצידדו בעמדות ערביות רדיקליות. עמדות כמו אלו שצוטטו במודעת התעמולה הינן מבחינתנו, משפטים בל ידעום.

אוזן ישראלית לא יכולה לסבול את ההשוואה בין מסורת אבות יהודית לערבית. בטן יהודית לא יכולה להכיל את שינוי השם של הר הבית והפיכתו לאל-אקצה. מוח ישיבתי לא יכול לשייך אמירות מהסוג הזה למפלגה חרדית.

לחיים אפשטיין החתום על המודעה ראוי שייאמר: טול (בני) תורה מבין עיניך. בעת שירת המנון התקווה בישיבתה הראשונה של מועצת עיריית ירושלים, אפשטיין הרכין ראש. דומה כי לשירת ההמנון 'בילאדי-בילאדי' (ארצי-ארצי) הוא יכול להצטרף בקול רם.

בבחירות האחרונות בירושלים גילינו שהנציגים הליטאים כבר לא ערבים זה לזה. מסתבר שחלקם לפחות לא החליפו את המונח אלא רק שינו את הניקוד. במקום להיות עֲרֵבִים זה לזה, הם הפכו לעֲרָבִים זה לזה.

סגן ראש עיריית ירושלים, חיים אפשטיין מוכיח בתגובתו הישירה והלא מתחמקת שהוא פוליטיקאי מזן אחר: "אכן", הוא אומר בתגובה, "בהחלט פרסמנו מודעות במזרח ירושלים עם התחייבות לשמור על ערכי כל הדתות וגם קיבלנו במגזר הערבי קולות מצביעים, אם כי לא רבים. מספרית, יהדות התורה קיבלה יותר קולות במגזר הערבי".

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

מורשת אבות האסלאם. המודעה שהתפרסמה בעיתונות המזרח-ירושלמית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!