ר' חיים שאל: להיות עבד של המנהל או של כלל ישראל. מה עדיף?

"תושב אשדוד תרם לחולות סרטן את תרופת ה'הרצפטין' שנותרה בביתו, לאחר שאשתו נפטרה מהמחלה". כך פותחת ידיעה שפורסמה לא מזמן, בעיתון ידיעות אחרונות.

"האלמן בשנת הארבעים לחייו, אב לשני ילדים, איבד את אשתו לפני כשלושה חודשים, שבע שנים לאחר שהתגלה הגידול הממאיר. בביתו נותרה כמות גדולה של גלולות 'הרצפטין', כעשרים קופסאות שכל קופסה מספיקה לטיפול של חודש. לדבריו, מלאי ההרצפטין שבידיו, מוערך בכ- 300 אלף שקלים.

"אשתי הצליחה להאריך את חייה, ובזכות התרופה החזיקה מעמד שבע שנים כשהמחלה מקננת בגופה", סיפר. "לדבריו, לאחר שמאבקם של חולי הסרטן עלה לכותרות, הוא החליט לתרום את התרופה היקרה שברשותו לחולים אחרים. מלאי כזה שאני תורם, יכול להחזיק לפחות שנה אצל חולה סרטן וכמו שזה עזר לאשתי, זה יכול להאריך חיים של חולים אחרים

"בשעות הצהריים, הגיעו לביתו נציגי עמותת 'חברים לרפואה' ואספו חלק ממלאי התרופה. האלמן הטרי מסר, כי אנשי העמותה יעבירו את התרופה חינם לחולים אחרים שזקוקים לתרופה מצילת החיים, חולים שאין באפשרותם לגייס עשרות אלפי שקלים בחודש עבור רכישת התרופה".

האם נתקלתם בחייכם בבית מרקחת (לא גמ"ח) שמחלק תרופות חינם, ל-3000 משפחות בכל חודש? שמא יצא לכם לראות פעם עגלת קניות, כזו המשמשת בדרך כלל את המרכולים, ובמקום מוצרי חלב, ירקות ופריטי מזון, היא עמוסה ב'כל טוב' קונבנציונלי - תרופות מסוגים שונים, כמו זו הנצבת בכניסה למשרדי הארגון 'חברים לרפואה', ממתינה שמישהו יפרוק אותה? הידעתם, כי בתי חולים, משרד הבריאות מוקדי רווחה ולשכות סוציאליות, נזקקים לעתים לגוף חסד שהחל כאלמוני ומאז זכה לתהודה חוצה גבולות?

לפני כשבועיים תמו ימי השבעה למחולל ומוליד הארגון המופלא הזה, 'חברים לרפואה', הרב יחיאל מיכל לנדמן ז"ל, שנפטר בחטף והוא בן 63 בלבד. השנה, מציינים בארגון עשור להקמתו.

הלב הגדול נדם

בביקור שערכנו ככלות השבעה במשרדי הארגון, הממוקם ברחוב שמואל הנביא בבני ברק, נפעמנו והתרגשנו לנוכח היקף פעילות החסד, שיצאו מתחת ידיו של הרב לנדמן, ללא כל תמורה או מטרות רווח.

בנו ר' יוסף, או בכינוי החיבה של יוסי, והבן השני ר' איתמר חושפים באוזננו, טפח מתוך יריעת החסד הבלתי נתפסת, אותו טווה אביהם בזיעת אפיו, לאחר שקיבל את ברכתו של הגר"ח קנייבסקי, שאף טרח - כמו גדולי ישראל נוספים - להגיע אל משרדי הארגון, על מנת להתרשם ממה שמתחולל פה.

ההלם עודנו ניכר על פני הבנים. הם לא מאמינים שליבו הגדול, הרחב והרחום, של האבא האקטיבי, התוסס ורב הפעלים, נדם וחל מפעום. הם לא מסוגלים לדמיין מצב שבו יצטרכו להיכנס לנעליו הגדולות, של האיש שהצליח להרעיד נימי לב אצל הקשוחים שבענף הרפואה.

בשיחה רווית סנטימנטליות וכאב, מספר יוסי על מפעל החיים של אביו, לצד קווים כללים לדמותו המיוחדת של מלאך החסד שנקרא לגנזי מרומים, על ידי מלאכים ואראלים.

"אבא ז"ל", פותח יוסי צוהר קט בביוגרפיה המשפחתית, "נולד בשנת תשי"א בבוקרסט בירת רומניה למשפחת רבנים. הסבא היה הגה"ח רבי משה יהושע לנדמן זצ"ל, ובנו היה הגה"ח רבי יעקב שמשון לנדמן זצ"ל - אביו של אבא ז"ל. בבוקרסט הם התגוררו אחרי השואה. לפני כן, התגוררו בצ'כיה.
הסבא רבא והסבא עסקו - בנוסף לתורת הנגלה בו שלטו שלטון ללא מיצרים - גם בתורת הנסתר. עם עלותם ארצה, הגרמ"י שימש תחילה כרב שכונת גבעת עליה ביפו ולאחר מכן עקר לבני-ברק, כאן פתח בית כנסת ברחוב אברהם. הסבא הגרי"ש, שרבים מגדולי ישראל ינקו אצלו את תורת הסוד, כדוגמת האדמו"רים מלובלין וסדיגורא ולהבחל"ח גם הגר"ש דבליצקי המחשיב עצמו כתלמידו המובהק, פתח בית כנסת משלו ברחוב שמואל הנביא בבני ברק".

"זקנתי, אמו של אבא, הייתה לבית משפחת מיכלוביץ, חסידי בעלזא. הוריה נרצחו בשואה, כאשר הנאצים הארורים פלשו להונגריה ושלחו אותם למחנות ההשמדה. הסבתא הייתה אז נערה בת עשרים בלבד, הגדולה שבין חמשת האחיות ובעל כורחה הוטלה עליה האחריות לגורל אחיותיה. גם כאשר ערכו אקציות, סירבה להיפרד מהאחיות שלה ושמרה עליהן כבבת עיניה. בכל סלקציה שנעשתה, כאשר ניסו להפריד ביניהן התעקשה להיצמד אליהן. היא ספגה מהלומות והתעללות קשה מצד הקלגסים הגרמנים, אך לא נרתעה.

"באחד הימים, כך סיפרה לנו, כבר הוכנסה לתאי הגזים. אך כפסע היה ובינה ובין המוות. אלא שלפתע התקבלה הודעה בהולה, כי נדרש בדחיפות, טרנספורט של עובדות והסבתא, שכבר ראתה את המוות מרחף מול עיניה, הוצאה מתוך התא ונשלחה למחנה העבודה וחייה היו לה לשלל. מאוחר יותר, כאשר עלתה לארץ ונשאה לסבא, היא הייתה יחסית מבוגרת. רק בשנת הארבעים, היא ילדה את אבא".

סלי מזון לנצרכים

בבית מיוחד זה ספג ר' יחיאל מיכל קניני תורה, חסד ויראת שמים ובעצם את כל עולמו הרוחני. את ימי עלומיו עשה בישיבות 'בעלזא' ו'תפארת ציון'. לאחר נישואיו, החל לעבוד לפרנסתו. תחילה כבנקאי מצליח ובהמשך פתח עסקים עצמאיים. לא חסרו לו כישרונות. גם המזל האיר לו פנים. אך פי כמה וכמה, היה ליבו פתוח כאולם למען הזולת.

"הכלי לא הכיל את החומר", אומר יוסי בשפה ציורית. "כל עסקיו, בעיקר אלו שעסקו בתחום המזון, כמו מרכול, אטליז וכדומה, לא החזיקו מעמד לאורך זמן, בגין סיבה אחת ויחידה: הלב הטוב, שנתן ופרגן וסמך ונתן אימון בכל סביבתו, גם כשהכתובת הייתה על הקיר".

יוסי מביא דוגמאות לכך, שאת לקחם הוא מגדיר: 'העולם הזה לא הולך בכפיפה אחת עם העולם הבא':

"אבא ניהל סופרמרקט ביישוב עמנואל. הוא רצה לשלב פרנסה עם עשיית חסד לזולת. לכן, לא רצה לקחת כסף מאנשים שאין להם לשלם. עובדיו שאלו אותו, מה יהיה עם החוב של פלוני? והוא דחה אותם ודחה בתואנה, 'יהיה בסדר'. הוא שלח סלי מזון למשפחות נצרכים בכל שבוע, חינם אין כסף. יתירה מזה, הוא הכניס לחנותו כל בעל משפחה שחיפש פרנסה, בחורים נושרים, אסף תחת כנפיו ושיבצם במשבצות עבודה שונות, כדי שירגישו שהם עושים לביתם ולא משחיתים עתותיהם לבטלה. הוא לקח פליטי ישיבות והעלה את קרנם וכבודם.

"כל מי שנכלל תחת הקטגוריה של נזקקים סוציאליים, היו קרובים לליבו במיוחד. ניצולי שואה, משפחות שבורות, נכי צה"ל, נכים בכלל וכיוצא באלו והוא פעל עבורם ללא לאות מעומק הנשמה ובכל מסירות הגוף".

והנה עוד שביב ממעשי החסד של הרב לנדמן:

"היה בבני ברק אברך, אחד המפקחים במחלקת העירובין במערכת שירותי הדת של הגרמי"ל לנדא אב"ד בני ברק. זה עלה על סולם גבוה במהלך בדיקת העירוב, מעד וצנח ארצה. בדיקות שנערכו לו בבית החולים, אבחנו אצלו קרעים בגידים שהשביתו אותו והפכוהו לנכה לצמיתות. אבא, החליט לאמץ את המשפחה ולסייע לה בכל התחומים. 'אתה עשית עד כה בשביל כולנו - גחן אליו אבא ואמר לו - ועתה בצוק העתים, הגיע הזמן שנחזיר לך ונעשה הכל בשבילך".

אולם כאמור, ההשקעה שלו הייתה ב'עולם הבא'. קופה שמוציאה ולא מכניסה, מוגדרת בור ללא תחתית... הוא הפסיד את כל כספו, גם מסיבות נוספות. אבל הוא לא נפל ברוחו ולא נמלט כמו רבים מפושטי הרגל הנסים מפני הנושים. "אני אחזיר בעזרת ה' את כל הכסף", אמר וקיים.

הרעיון: 'לתווך תרופות'

הרב לנדמן, אדם פרקטי ומפוכח, שכבר צבר יובל שנים עלי אדמות, סבר שמיצה את האופציות לאחר כל הנפילות העסקיות. הוא פנה לגר"ח קנייבסקי וביקש את הכוונתו ועצתו באשר להמשך הדרך.
"אם תעבוד בבנק, אתה בעצם עבד של המנהל, אם אתה פותח ארגון חסד, אתה עבד של כלל ישראל. מה עדיף?" לא היה מקום להתחבטות. התשובה הייתה ברורה ונהירה.

כשהוא מצויד בעצתם ובברכתם של גדולי ישראל, מחליט ר' יחיאל מיכל לייסד את הארגון 'חברים לרפואה' לפני כעשור, במטרה לסייע לחולים ונכים במצוקה. הוא שכר דירה פשוטה, הציב עמדות ומכשירי טלפון עבור המתנדבים ויצא לדרך. בפרק זמן קצר הפך הארגון המאחד בתוכו מגוון רחב של מחלקות ופרויקטים, למוביל בישראל בסיוע בהשגת טיפולים רפואיים ותרופתיים, תוך מתן מענה אדיב ופרטני למצוקותיהם של עשרות אלפי חולים מכל שכבות האוכלוסייה בישראל. את המחלקות מאיישים צוות העובדים, אנשי מקצוע – רוקחים, ערכי דין, רופאים, מנהלי חברות ואלפי מתנדבים בכל תחומי העשייה בישראל.

ספינת הדגל וחוד החנית של הפעילות הוולונטרית, היא ללא ספק בית המרקחת היחיד בעולם, המעניק תרופות לחולים נזקקים שאין ידם משגת לרכוש אותן - חינם. לא פחות משלושת אלפים משפחות, מכל המגזרים בארץ, נתמכים בכל חודש בידי הארגון, באמצעות תרופות אלו.

• ואיך כל זה התחיל?

"אבא קיבל באחד הימים שקית ובה חפיסות תרופות שהגיעו אליו מאדם פרטי, שכבר לא הזדקק להן. בעודו מחזיק את השקית ביד, קיבל שיחת טלפון מידי אישה חולה שקבלה באוזניו, כי היא צריכה תרופה מסוימת, אך מכיוון שאין לה אמצעים כספיים לרכשה, היא מנסה מזלה דרך הארגון. אבא הציץ אל השקית וניתר משמחה. 'יש לי במקרה את התרופה המבוקשת' אמר לה ומיהר לשגר את התרופה אל היעד.

"ואז הבריק במוחו הרעיון להתחיל 'לתווך תרופות' - כלשונו לציבור החולים, שנאבקים על בריאותם וחייהם וניצבים כל יום בפני דילמה חדשה. האם לרכוש לחם, חלב ומוצרי מזון, או תרופות להסדרת קצב הלב והסוכר? בשניהם מדובר בצורך קיומי!

"התברר לו, כי בבתים רבים בישראל נזרקות לפח תרופות שאינן בשימוש, בשווי ערך כולל המוערך בלמעלה מ-150 מיליון שקלים בשנה. בעזרת מאמץ קטן, יכולות תרופות אלו לסייע לאלפי חולים השרויים במצוקה כלכלית ואף להציל חיים. אבא התחיל ליזום פרויקט שבאמצעותו מועברות התרופות, חלקן יקרות ונדירות שלא כלולות בסל התרופות וחלקן "רגילות", לחולים קשים ולחולים כרוניים המתקשים לרכשן".

אוצר בתוך חפיסה

• כיצד מתבצע התהליך?

הודעות על תרופות לתרומה, מתקבלות במשרדי הארגון ובנקודות האיסוף הפזורות ברחבי הארץ. התרופות נאספות מהתורמים על ידי שליחים ומתנדבים ומועברות אל מוקד ניתוב התרופות בארגון, שם הן ממוינות ונבדקות על ידי רוקחים מוסמכים, מוכנסות למאגר הממוחשב של הארגון ומאוכסנות בתנאי בית מרקחת.

מדי חודש מגיעות אלפי פניות למוקד ניתוב התרופות. צוות המוקד מאמת את הנתונים, מוודא קבלת מרשם תקף והפנייה מעובדת סוציאלית. התרופות מאותרות במלאי וצוות המוקד מכין את המרשמים ולאחר מכן, הן מועברות לחולים באמצעות שליחים או דואר רשום. לאחרונה במקביל, פועל בארגון בית מרקחת בפיקוח משרד הבריאות, המאפשר לקבל תרומת תרופות ישירות מחברות התרופות.

כמובן, שמעשי החסד הם מושלמים מראשית עד כלה. ניהול הפרויקט, הפיקוח, המיון, האכסון, והמשלוח ממומנים כולם על ידי הארגון, ללא כל הוצאה מצד החולים.

"אבא חיפש דרכים לחסוך בהוצאות ופנה לאספני בולים שהיו ברשותם בולים שכבר יצאו מהמחזור, אך עדיין היו קבילים בשוק ורכש אותם במחיר מוזל לטובת הארגון או קיבל במתנה. כך גם יצר קשר עם מנהלת אחד מסניפי הדואר, העומדת לימין הארגון ומקלה עליו בכל הכרוך במשלוחים התכופים".

ויש גם צימוקים. לא אחת, כאשר התרופות מגיעות לידי המשרד, אלו שמגיעים מפרטיים, הרוקחים מוצאים בהם 'מציאות שונות'. ישנם קשישים, שמחסנית התרופות, היא ה'מבצר' או ה'כספת' שלהם, ושם הם מסתירים, מפתחות, מכשירים סלולאריים ואפילו כסף.

"קיבלנו פעם חפיסה שבה הוטמן 3,000 שקלים במזומן. ולא, לא היה מדובר בתרומה לארגון... כמובן, שניסינו לאתר את המשפחה שהביאה לנקודת האיסוף את התרופה והחזרנו את האבדה לבעליה".

פיתחו יחס סנטימנטלי

אבל לא רק מידיהם של אנשים פרטים הארגון מקבל תרופות. גם יצרני תרופות נקראו אל הדגל והתבקשו לסייע. הרב לנדמן זימן אותם אל המשרדים, כדי שיעמדו מקרוב אחר היקף הפעילות.
"אבא אמר להם: 'תראו את המפעל, תעזרו במה שאתם שיכולים. אנו פועלים בשקיפות רבה, לא נותנים תרופות למי שביכולתו לקנות, איננו פוגעים בפלח שוק פעיל, אלא עוזרים רק למשפחות במצוקה מוכחת"

לאחר שהמנהלים ראו, התרשמו, התרגשו ופיתחו יחס סנטימנטלי למקום - בפרט לאחר שווידאו כי אין הוא מהווה 'איום' על הכנסותיהם וכי רק אנשים במצב סוציו אקונומי נמוך, רשאים לקבל תרופות חינם, פתחו הללו את ליבם וידם והחלו לספק לארגון תרופות ללא כל תמורה. כמו כן, ניצל ר' יחיאל מיכל את הקשרים שטווה עם גורמי רפואה בעולם וקיבל גם מהם, תרופות וחומרים רפואיים ללא כל עלות. כאן, הוא מתמקד בעיקר בתרופות נדירות ויקרות, שהקושי לממן אותן - גבוה במיוחד.

לא רק אנשים פרטים, שלעתים נשלחים לכאן על ידי הרופאים בקופות החולים, נעזרים ב'חברים לרפואה'. מוקדי רווחה ועובדים סוציאליים, נותנים בהם אימון ושולחים אליהם. גם בתי חולים שנתקעים לא אחת בחסר במלאי התרופות והחבישות שברשותם והספק שלהם, לא יכול או מסוגל להדביק את 'החור' מתקשרים לארגון ומקבלים את הנדרש, בתמורה לעלות מופחתת וסמלית.

על פעילותו זו, קיבל הרב לנדמן אות מגן ממשרד הבריאות, אות מופת ממכללת ספיר, ולפני ארבע חודשים 'אות הנשיא' מידי שמעון פרס.

כשניצולת שואה פנתה

ואי-אפשר, כמובן, ללא סיפורים:

אחד המקרים המרגשים, שהארגון עדיין מטפל בו, הוא של נערה תושבת פתח תקווה בת 17 בסך הכל, בת למשפחה ברוכת ילדים, שנשארה לשמור על אחיה הקטנים כאשר הוריה היו בעבודה. האחות השמרטפית, ביקשה לחמם מרק על הגז עבור הילדים, אך לפתע, הצעיף שהיה כרוך על צווארה, נתפס בלשונות האש הזעירות ועד מהרה הפך הצעיף למלכודת של אש דביקה ולבה רותחת. כאשר הנערה ניסתה להסיר מצווארה את הצעיף, היא נכוותה באופן אנוש גם בידיה.

במשך שנה תמימה, תמך 'חברים לרפואה' תחת ניצוחו של ר' יחיאל מיכל, באספקת תחבושות מיוחדות בשם HYDROCHOLL, היחידות שאפקטיביות והצליחו להציל את חייה. כל חבילה, מכילה עשר תחבושות ועלותה 280 שקלים. לאחרונה, אזלו החבישות בבית המרקחת, ור' יחיאל מיכל שניצח על הסיפור, פנה באופן אישי ליצרנים ולמשווקים בניסיון לקבל חבישות עבורה ממקור ראשון, או לחילופין, לאשר לו רכישה מסובסדת עבורה.

"עד כה, טרם נמצאו החבישות הללו. אני מבקש ממי שיש לו דרך כלשהיא לסייע לנו להשיג אותן לפנות לארגון שלנו ויהא זה לעילוי נשמתו הגדולה של אבינו רבי יחיאל מיכל בן רבי יעקב שמשון זצ"ל".

הסיפורים קולחים. על אישה ניצולת שואה שפנתה אליו לקבלת סיוע והוא 'הרים' את המשרד על מנת לסייע לה. על אימא לנערה שמוגדרת בסטאטוס של 'צמח', מזה עשרים שנה ור' יחיאל מיכל תמך בה מול קופת החולים הסורר שהתאנה לה, נאבק עבורה במישורים המשפטיים ומול הררי הבירוקרטיה הסבוכה והמתישה של מדינת ישראל ובזכותו, היא הצליחה והגיעה להישגים בלתי מבוטלים לטובת הנערה.

מה הטריד על ערש דווי

לפני כשלושה שבועות חש ר' יחיאל מיכל ברע והובהל למרכז הרפואי מעייני הישועה ומאוחר יותר פונה למרכז הרפואי 'שיבא' בתל השומר. כאן אובחן אצלו חיידק אלים בלב. מחמת תשישותו וחוליו מיעט ר' יחיאל מיכל לשוחח עם סביבתו. הפעם היחידה שהרחיב בשיחה, הייתה איך לא, בכל מה שקשור לארגון:

"אבא אמר לי שהוא שוחח עם אחד האחים שטפלו בו במחלקה ב'מעייני הישועה'. ובמה התעניין החולה ששפתיו יבשו ודבקו זו לזו, כתוצאה ממחלת הסוכרת החמורה שהתפשטה בו לאחרונה? הוא שאל את האח, האם יש להם את כל התרופות, חומרים רפואיים והחבישות הדרושים לטיפול בחולים? האם אינם זקוקים לדבר מה? היכן יכול הארגון לסייע להם...זה מה שהטריד את אבא על ערש דווי וזו בעצם הייתה צוואתו, להמשיך ולפעול למען הכלל והפרט ללא לאות, ללא קבלת פרס או תמורה".

האחים לנדמן מציינים עוד, את בית הכנסת 'תפילה למשה' על שם זקנם הגאון רבי משה יהושע זצ"ל, שאביהם טיפח והחזיק וניהל כל חייו.

"אבא לא חסך בכסף. הביא דרשנים ומרצים ורבנים שימסרו שיעורים כל השנה. כאשר פנו אליו , כדי לקבל את המקום עבור כולל ליהודים מבוגרים יוצאי חבר המדינות, שביקשו להתחזק בתורה ויהדות, אבא העמיד עבורם חינם את המקום כאשר כל עלויות אחזקת הכולל, כמו חשמל, מים חלב וקפה על חשבונו".

"אבא, מעולם לא התהדר בעשייתו", מסיימים הבנים. "הוא נהג לצטט את הגר"ח קנייבסקי: 'הרב קנייבסקי אמר לי לא לדאוג, ושהגיע הזמן שהנזקקים יפיקו תועלת מהעבודה שלי'. מאז ועד היום הקדוש ברוך הוא עוזר. אנחנו רק משתדלים לא להפריע".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!