הילדים שלנו, הגן שלהם - ומה שביניהם

המונח 'אקלים רגשי' מזמין אותנו לתת את הדעת למימד הרגשי בחיי הגן, ולאופן בו הצוות מגיב לרגשות המתחוללים בקבוצה מידי יום. איך הם משתתפים עם הילדים בחוויות הרגשיות והחברתיות שלהם? איך מנהלים בגן רגשות קשים וסוערים במיוחד?

האקלים הרגשי מספר לנו על הטון הרגשי הבולט בגן ועל הדפוסים הטיפוסיים בניהול החיים הרגשיים בקבוצה - מעבר לאירוע מסוים או למצב רוח חולף.

המטאפורה המטאורולוגית מזכירה לנו גם שמזג אוויר קשה צפוי בכל אקלים, וכך גם בכל גן. סערות יתרחשו מפעם לפעם, השאלה היא איך ראוי להגיב אליהן על מנת להבנות בגן חוויה רגשית מוגנת.

חיי הגן רווים ברגשות. ילדי הקבוצה חווים בעצמם רגשות בעוצמות שונות, ובנוסף הם חשופים לאורך כל שעות היום להבעה הרגשית של חבריהם. הם עדים לרגשות חיוביים של האחרים, וגם לרגשות 'שליליים' שיש לכל סביבתם ברגעי כעס, עצב, עלבון, אכזבה, פחד וכו'.

כשילד בוכה או מבטא באמצעות שפת הגוף שלו עלבון, מחאה, אכזבה, בדידות. רגעים אלה דורשים מאתנו לעצור ולתת את הדעת למסרים הגלויים והסמויים שילדי הקבוצה שלנו סופגים באותו רגע לגבי המצופה מהם. רגעי מצוקה מהווים זמנים קריטיים לעיצוב האקלים הרגשי בגן, ולכן יש להיערך לקראתם מראש.

מחוויה אישית של הילד כשלעצמו (מתקשה להיפרד מהוריו בבוקר, מתוסכל כשלא הצליח לגזור בדיוק כפי שרצה, נפל וקיבל מכה, עייף בסוף היום, וכו'). מצבי מצוקה אחרים מתעוררים כמובן באירועים חברתיים טעוני-רגשות (מריבות בין ילדים, עלבון ודחייה חברתית, ועוד מגוון רגעים של התנגשות בין רצונות בגן, בהם הילד חש שעליו לעמוד על המשמר כדי שילדים אחרים "לא ייקחו לי", "יתפסו ראשונים" ו"לא יישאר לי מקום" וכו'). כך או כך, בין אם מדובר במצוקת היחיד או באירוע חברתי - המצוקה הרגשית של ילדי הגן הופכת במהרה לחוויה משותפת של כלל הילדים.

כשחבר בוכה ילדי הקבוצה עוצרים לרגע, מתבוננים בדריכות. חלקם חווים בעצמם מצוקה והזדהות, אחרים אולי מתרחקים כדי לסנן רגשות מעיקים. במבט קרוב, נראה שילדים רבים מתקרבים או מתבוננים מהצד. 'קהל הצופים' שעוקב אחרי הצוות ותגובותיו, מבקש לקבל מאיתנו שיעור: איך מתייחסים לזולת.

נבליט ונשבח יוזמות אמפתיות ספונטניות של הילדים שלנו , ולו ניצנים ראשונים (כמו למשל מבט דואג), או התחלות מגושמות וגמלוניות של פרו-חברתיות (למשל: ילד מציע חפץ לחבר הבוכה, אבל רק מעיק עליו עוד יותר). במקום להרחיק את הילדים בנוסח: "תעזבו אותו, הוא יירגע לבד", עלינו להבליט את הכוונה הטובה לעזור ולנחם. כך נבליט ונחזק התנהגות ספציפית רצויה בקבוצה: הפניית קשב ורגישות לאיתותי מצוקה של החבר. בהדרגה תיווצר בגן "הדבקה" של יוזמות ספונטניות אמפתיות.

מצבים טיפוסיים

ילדים יודעים להבחין בין התערבות דידקטית של הצוות, ובין תגובת בטן רגשית אמיתית וספונטנית. למידה רגשית-חברתית של ילדים מתרחשת במגוון מצבים טבעיים בגן. הילדים קשובים לתגובות הרגשיות של הגננת לאורך כל היום, והלמידה המשמעותית ביותר מתרחשת לנוכח רגשות אותנטיים.

לא רק מצבי מצוקה, אלא גם רגעים של משחק משותף חיוני וערני - מהווים הזדמנות לעיצוב האקלים הרגשי בגן. כשם שחשוב לנו להשתתף עם הילדים בהבעה הרגשית השלילית שלהם בגן, יש לקחת חלק גאה בשיתוף איתם גם בהבעה הרגשית החיובית. כשנצטרף למשחק של הילדים ונבטא הנאה ביחד איתם, והנאה מהם, הדבר יתרום להלך רוח 'משחקי' גם אם לעיתים נשב בצד, ונעקוב בהנאה גלויה.

עם זאת, חלק מילדי הגן מתקשים לעתים להצטרף למשחק משותף, וזקוקים לעזרה תומכת. אצל חלקם כישורי ההצטרפות עדיין אינם משוכללים ויעילים.

שלושה מצבים טיפוסיים מאיימים על האקלים הרגשי בגן - דחייה חברתית, התגרות יומיומית, סוציומטריה וחברויות בגן. איך הצוות מתערב על מנת לעזור לילדים ללמוד לשחק ביחד?

לעיתים אנחנו עדים לדחייה חברתית של ילד על ידי חברי הגן. מעבר למחויבות והצורך שלנו להגן על הקרבן הדחוי, יש לנו מחויבות גם כלפי הילדים הדוחים. ילדים קטנים נלכדים לא פעם בתוך מערבולת שבה הם הופכים לפוגעניים. מלכתחילה הם שרויים במאמץ גדול לפלס לעצמם מקום בקבוצה, ובתוך המאמץ הזה הם יוצרים לא פעם קואליציות, ועושים את מה שהם הכי חוששים שיקרה להם: הם מעליבים ודוחים.

ילדים צעירים מתאמצים לשמר את המשחק החברתי הקיים, שעלול בכל רגע להתפזר או להיקלע להתנגשות בין רצונות. כל ילד נוסף שמבקש להצטרף מאיים לשבש את מה שכבר ניבנה. זה קשה במיוחד במשולשים לצרף צלע שלישית למשחק של זוג ילדים. רבקה ורחל משחקות משחק דרמטי של "גננת וילדים". לאה מבקשת להצטרף. הן מכריזות שהן הגננות ולא רוצות לשחק איתה. אך מציעות לה את תפקיד הילדה (עושה רושם שמבחינתן זהו תפקיד פחות נחשק). הן דורשות ממנה לשבת על הרצפה. לאה מוחה, מביאה כיסא ומתיישבת לידן. הן אומרות: "אז את לא יכולה להשתתף במשחק שלנו. אנחנו לא חברות שלך".

עלינו להציב גבול ברור על פגיעה בחבר, ולהדריך את הילדים הפוגעים איך לדבר אחרת: "רבקה, זה פוגע כשאת אומרת לללאה שהיא לא חברה ולא יכולה להצטרף. אף אחד לא רוצה שיעליבו אותו כך. מה דעתך במקום זה להגיד לה: עכשיו אני משחקת עם רחל, אני אשחק איתך אחר כל, כשנצא לחצר".

פתרון מוחלט? אין

לילדה הדחויה נציע: "לאה, רבקה ורחל משחקות עכשיו ביחד וכנראה לא רוצות אף חברה נוספת וזה בסדר. בואי נחפש מישהו אחר לשחק איתו עכשיו, ותוכלי לשחק עם רבקה ורחל אחר כך".

קליקות, חברויות שמותירות את האחרים בחוץ, ילדים מקובלים יותר ופחות – זהו חלק מחיי קבוצה. "אני לא רוצה לשחק איתו, אני לא חייב להיות חבר שלו"

ערכים ערכי סולידאריות, ערכי חמלה ואחריות זה לזה ב"קהילת הגן". אלו הם ערכים חברתיים שאנו לומדים מתוך התנסות בקבוצה . לכן חשוב לנו לחזור ולהבליט ערכים אלה בגן.

פתרונות מוחלטים? אין.

צדק מוחלט? ספק אם יש.

עם זאת, הדרך הטובה ביותר לפתור דילמות הקשורות בצדק והגינות בגן היא בגישת הגישור: לא לפעול כשופט שמכריע מי צודק יותר ומי אשם, מי חייב לשחק עם מי וכו'. אלא כמגשרים, שמשיקים לכל צד את הכוונות והרגשות של החבר האחר. על הצוות להימנע מלייצג צד אחד בלבד ולשמש לו סניגור. ולשמור על כולם.

כך גם ברגעי סערה וקונפליקט בגן: לשקף מה מרגישים כל הצדדים השותפים לאירוע. על הצוות לעצב את האקלים הרגשי בגן ובו זמנית לטפח יכולת חברתית חיונית: הבנת מצבים רגשיים וחברתיים מזוויות-מבט מרובות.

השורה התחתונה: החיים ביחד בקבוצה מזמנים לכולנו גם רגעי נחת וגם חוויות דחק. הילדים שלנו זקוקים למבוגרים שיעזרו להם לנהל חוויות רגשיות וללמוד איך מתאים לבטא אותן בקבוצה.

איך אנו מונעים אלימות – 'מניעה' אין פירושה שלא יתרחשו בגן אירועי תוקפנות. המשימה העומדת בפנינו היא לא למנוע סערות אלא לנהל אותן. אקלים אמפתי בגן משרה אווירה מוגנת ומווסתת יותר. מריבות ועימותים יפרצו, אך הילדים שלנו ירכשו בהדרגה דרכים לא אלימות, פרו-חברתיות, להתייחס אל שותפיהם בקבוצה.

קישורים:
לארי כהן - פסיכולוגית מומחית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!