זוחלים ומושפלים: שבוע חגיגי לברקת ולאיווט

1. בכבוד, בקצת פחות כבוד ובזחילה על ארבע

בחלומות הכי ורודים שלו, לא יכול היה ניר ברקת, ראש העיר ירושלים, להאמין שזה יקרה לו. כשסגר הסכם קואליציוני עם 'עץ' תלה באוויר החשש מפני התגובה הכלל-חרדית. ומי יודע? אולי אפילו ייווצר גוש חוסם שימנע ממנו הקמת קואליציה ויטרטר אותו במשך שבועות ארוכים.

ביום חמישי, באירוע החגיגי שייערך בבניין העירייה, תוכלו לראות אותו מפזר חיוכים. לנצחון כזה לא פילל. גם הפך לראש עיר, גם גייס לקואליציה שלו כוחות חילוניים שיישמרו לו על ה'ציונות', וגם גרר פנימה את המפלגות החרדיות. בכבוד (עץ, פלגים גוראיים ועוד בתוך יהדות התורה), בקצת פחות כבוד אבל עם שלל רב (ש"ס) ובזחילה בכריעת ברך (יהדות התורה ו'דגל התורה' בתוכה).

האחרונים ישתתפו בחגיגות הצילומים החגיגיות, גם יתכבדו מן הסתם מן הכיבוד העשיר. בתקווה שאת הדמעות יספיקו להספיג עוד קודם לכן בהרבה נייר טישו.

יום עצוב היה לדגל התורה היום בו הצליחה 'עץ' להצניח לעיריית ירושלים נציג (בתמיכה מאסיבית של נשמות טובות), שניים כאלו לעיריית מודיעין עילית ועוד שניים בבני ברק.

יום טראגי עבר על דגל התורה ביום בו הדף פושע ונבל באגרופי רשע את ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן.

יום מדכא מאד עבר על 'דגל התורה' מאז אתמול, הרגע בו הפנימה שנסתם הגולל, תיק החינוך הופקד בידיה של ש"ס (האויבת מאלעד שארבה וציפתה לרגע הנקמה המתוק. ככה זה בפוליטיקה, חברים), בואכה ההבנה לפיה החברים 'בלב ובנפש' מהסיעה האגודאית השכנה ישמחו מאד לקפוץ לקואליציה (שלומי אמונים קצת התלבטה, אחרי הכול היא עדיין צריכה את שירותיה הטובים של דגל בערים אחרות), בצעדים שפופים של "הוא רוצה לחלן את ירושלים, אוי ווי".

2. היועצים נהנו מהמחלוקת

איך השיג ברקת את הנצחון?

ובכן, קשה שלא לפרגן לשני יועציו החרדיים, שקראו יפה את מפת הסכסוכים החרדית ופעלו עם ג'י פי אס מכוון מטרה וממוקד להפליא.

במשך תקופה ארוכה הצליחו לשמר בסודי סודות את העובדה שיש להם 'בכיס' את גור, בעלזא ועץ. כמה עמלו להכחיש. כמה זעקתי בגרון ניחר והתרעתי בפני קודקודי דגל. אבל איך היה אלי ישי נוהג לומר? אני התרעתי. נכון, הוא התריע. התריע, אבל השריפה בכרמל התעלמה מהתרעותיו.

בסופו של יום גרפו יותר קולות מהמתחרה, זה מה יש, ככה עובדת הפוליטיקה. ממונה על הנקמות, איווט ליברמן.

אבל, אם לומר את האמת, ה'וי' האמיתי חייב להיות מוצמד כמובן למחלוקת השוררת בתקופה האחרונה בקרב היהדות החרדית. בלעדיה, היו היום היועצים ישובים על כסאות במשרדי לשכות האבטלה השונות. מעז, יצא להם מתוק. לנו העז נשאר עז, הקרע ביהדות החרדית ממשיך לדמם ולכאוב, הוא התגשמות חלומותיהם של חברי מפלגת 'יש עתיד'.

טוב לא ייצא מזה לאיש. קואליציה, אולי כן.

3. ב'דגל' שכחו מהי פוליטיקה

אשמים, לא חסרים.

אילו רק היו קודקודי 'דגל', ש"ס וליברמן בראשם טורחים לקרוא את מה שכתבתי כאן שוב ושוב בתקופה שקדמה לבחירות, כי חסידויות שונות מתכוונות להצביע בעד מועמד קש חרדי ו/או בפתק לבן.

אך איש לא רצה לשמוע.

אני נזכרת בשיחה שהיתה לי עם אחד מבכירי אנשי הבית ברחוב חזון איש, כחודש לפני הבחירות.

"בבעלזא מתכננים פתקים לבנים. האדמו"ר לא ייצא נגד ליאון, אבל בקריצות עין של היום האחרון יבהירו לחסידים מה צריך לשים בקלפי, וזה מה שהולכים לעשות גם בגור. תרשום שאמרתי לך את זה", אמרתי אני. "פתקים לבנים, לא שמים ליאון. ברקת אומר להם בפירוש, אני לא צריך שתצביעו לי".

"הם לא יעשו את זה לבד", אמר לי בן שיחי.

"לא, לא לבד, על גור כבר סיפרתי לך מזמן", המשכתי להתעקש.

היה זה אחרי שמחת תורה. סיפרתי לו כי הייתה לי שיחה עם גורם בכיר בחסידות מסוימת ששמע מח"כ השייך לאותה חסידות כי הוא "מודאג בקשר לליאון, שהוא לא מתרומם". חבר הכנסת המשיך גם למלמל כי "לא נחזור על שגיאות העבר, לא נהיה יחידים שנתמוך בברקת, נעשה זאת רק אם חסידויות נוספות יתמכו", אבל משמעות אמירתו הייתה ברורה: סולם לירידה מעץ ההבטחות החגיגיות לליברמן ולדרעי. "הוא לא מתרומם". בטח לא מתרומם, לא נתתם לו להתרומם.

איש לא רצה לשמוע.

עוד כמה ימים חלפו, והגעתי עם 'בשורה' חדשה. "מישהו נשבע לי שראה מסמך של נצח חתום עם ניר ברקת. מה אתה עושה אם זה נכון?" – שאלתי. למען האמת, עד היום לא ברור אם יש נייר כתוב כזה, חזקה על ברקת שנזהר שלא להשאיר עקבות בכתובים, אבל חתימה בעל פה הייתה גם הייתה, היום זה ברור לכולנו.

איש לא רצה לשמוע.

חזרתי על הצעת אנשי ברקת, כפי שנאמרה גם לי, ולפיה, מי שיגיע ראשון יקבל "יחס של מלכים". רק תסכימו, ותקבלו, אמרתי. הפעם הייתה התשובה רצינית הרבה יותר. לא זלזול, אלא אמירה מהותית: "הראש ישיבה מתנגד לכל דיל עם ברקת". את זה קיבלתי בהבנה כמובן. דעתו של הגראי"ל שטיינמן היא קודש, אם הוא סבור שאסור לתמוך בברקת, הגם שברור שהוא זה שינצח, מדובר כבר בעניין השקפתי ובו אין לי מילה לומר. אמירותיי היו על רקע ניתוח פוליטי ותו לא. בשביל השקפה, מאבדים גם כופתאות וזה בסדר. כך צריך להיות.

אבל אז הגיע נצחון ברקת בבחירות, והסאגה נפתחה מחדש. "זהו, הוא כבר ראש עיר, 'עץ' סגורים איתו על מנעול מברזל, שבו למשא ומתן", שבתי ואמרתי. גרירת רגליים הייתה התשובה, פגישות בין קודקודים ליועצי ברקת החרדיים בוטלו בהינף יד ובזלזול. כאילו לא אצל אותם יועצים היה טמון המפתח לתיק החינוך, כמו גם המפתח לתיקים 'טובים' אחרים.

הזלזול הזה הוא שהביא עלינו את השיריים שנותרו על השולחן. קצת תברואה, קצת רווחה, קצת פיקוח עירוני. ונגיד גם שמירה מפני חילון ירושלים, עם התעוררות ביחד, נו באמת.

האדישות המקפיאה הביאה ליו"ר ש"ס אריה דרעי את הנצחון בירושלים (העיר שנרשמה לו בין הערים בהן הפסיד...) אי הרצון להכיר ריאלית בתוצאות הבחירות ולהבין ש'הפסדנו' הביאו לכך שדרעי יצליח לנקום את נקמת חייו ב'דגל' על מה שעוללה לו באלעד ותוך זמן כה קצר (לא שהוא התייאש מנקמה מקומית, אבל אותה יקח לו כנראה קצת יותר זמן לממש).

חוסר תשומת הלב והניהול השרלטני של המו"מ הם שגרמו לכך שיהדות התורה בכלל, ודגל התורה בפרט, מגיעות חבולות ומוכות אל הטקס החגיגי מחר בערב.

רבותי, ככה מתנהלת פוליטיקה. היא בהחלט לא זירה בה פועלים עם כפפות לבנות. היא טינופת של ביוב (תלמדו גם תלמדו במהלך פועלכם הרם בתיקי התברואה השונים), צריך להיות אינסטלטור פוליטי כדי להתמודד עם הבוץ הזה. לסתום חורים, למנוע נזילות, לשקם צינורות. כדי להילחם בחילון ירושלים, חייבים להיות חלק מהצינורות הללו. תפנימו.

4. אופטימי לנצח - אליעזר מוזס

את נקודות האור אני מוצאת אצל הפוליטיקאים שמסרבים להיות חלק מביצת הסכסוכים המפלגתית. קחו למשל את ח"כ מנחם אליעזר מוזס. הוא תמיד מחייך ושמח, אצלו תמיד "כולנו מאוחדים". יפה לשמוע. האמת, נראה לי הוא מאמין בזה.

כבר שבועיים הוא מבכה על לכתה של מנהלת לשכתו, טייבי. אם היא תחזור, ברור לי שהוא יפרוש לה שטיח אדום בפתח חדרו שבכנסת. בינתיים היא מעדיפה את הג'וב החדש, ליד הבית, כמנהלת לשכתו של ישראל פרוש.

השבוע פגשתי אותו ופניו זרחו מאושר. הרגע פגש את הנציג היהודי-צרפתי שנבחר לפני כשנה כחבר לפרלמנט הצרפתי. כידוע, החוק הצרפתי מתיר לאזרחים שאינם מתגוררים בצרפת לבחור לפרלמנט, וחביב נבחר בקולות רבים של אזרחי צרפת המתגוררים בישראל.

מוזס, למי שזוכר, עשה בשעתו מאמצים רבים לסייע לבחירתו, ואף לקח אותו לסיבוב בבתיהם של הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי, שהורו למי שיש בידם זכות בחירה לתמוך באיש, שומר מצוות כמובן.

אני עוד זוכרת איך לפני מספר חודשים, בקיץ, סיפר לי מוזס באושר, איך השתתף בבר מצוה לבנו של חביב ואף פגש שם את ראש הממשלה בנימין נתניהו. "אני רואה בציבור החרדי שותף טבעי, אני רואה בתקופה הזו פסק זמן שנכפה עלי בעל כורחי, אני מכבד את גדולי ישראל", סיפר לי אז מוזס בהתרגשות את מה שמלמל לו ביבי באוזן.

"אנחנו נמצאים במשבר כלכלי אמיתי, זה לא מצג שווא, אבל בסופו של דבר אני מאמין שנצא מזה. עוד מעט נקדם את ההסכם המדיני, אני מאמין שהחרדים יחזרו להיות השותפים שלי בממשלה", ככה בפירוש אמר למוזס, שהיה בטוח שאו-טו-טו, ימים ספורים, והם בפנים. אולי כבר ראה מול העיניים את משרד החינוך ואת הסגנות, מי יודע.

השבוע, שוב זרח. "הרגע הגעתי מלווה בחביב לקבל את פניו של נשיא צרפת. חביב סיפר לו שאני עזרתי לו להיבחר" (בצרפתית, אבל מוזס קלט את הרעיון), סיפר לי כולו נרגש. וזה מה שיפה אצל מוזס. תמיד אופטימי. כאילו אין סכסוך קורע בין דגל לליצמן, בין ליצמן לפרוש, בין בעלזא לדגל, בין עץ לדגל – בין מי למי לא... כאילו החרדים לא באופוזיציה - סופגים מכות על ימין ועל שמאל.

הכול טוב, נוסח מוזס. הלוואי על כולנו.

5. פרשת הרב מאזוז

בעיתוי די מפתיע פורסם השבוע מכתבו של הרב מאיר מאזוז בנושא ש"ס, ובאשר למחלוקת בין המחנות, מחנה אריה דרעי ומחנה אלי ישי.

מה באמת הביא את הרב מאזוז לכתוב את מה שכתב, שאלו רבים את עצמם?

ובכן, בשיחה עם גורמים שהיו מעורים בארגון עצרת השלושים לפטירתו של הגר"ע יוסף זצ"ל, מתבררת התמונה הבאה.

"תחילה הייתה פגיעה אישית ברב מאזוז, פגיעה שתוקנה אישית על ידי אריה דרעי, ששלח שליח מיוחד כדי לפייס את הרב מאזוז. ומעשה שהיה כך היה: באחד מימי השבעה הגיע האדמו"ר מצאנז לנחם. בשל העומס וריבוי המשתתפים באוהל המנחמים חלפו כמה שעות בטרם ניתנה לו האפשרות לשאת דברים. בדיוק אז הגיע למקום הרב מאזוז, העובדה שלא נתנו לו לדבר אלא לאדמו"ר - הייתה פוגעת, הוא אמר את מילות הניחום כהלכה ועזב את המקום.

"דרעי חש שהרב מאזוז נפגע, ושלח שליח מיוחד כדי לפייסו. בהמשך ביקשו אריה לשאת נאום בעצרת השלושים לרב, והוא אכן השיב להצעה בחיוב".

מתברר כי ימים אחדים לפני עצרת השלושים ביקרה בביתו של הרב מאזוז משלחת, שסיפרה לו סיפור לא נכון באשר למה שאירע בבית הגר"ע יוסף ביום בו הוכתר דרעי ליו"ר יחיד של ש"ס, היום בו נגנז סופית מודל השלישיה. על פי אותו סיפור לא היה הגר"ע שלם עם ההחלטה ובעצם 'עבדו' עליו.

אם אכן היה הסיפור נותר כך, סביר להניח שנאום השלושים של הרב מאזוז היה נאום נגד דרעי. אלא ש'במקרה' (אין מקרה בעולם, בטח לא בש"ס) נודע הדבר לאחד מרבני ש"ס היותר בכירים (התבקשתי שלא לפרסם את שמו, אך רק אומר כי היה מאד מקורב לגר"ע), שהגיע אל הרב מאזוז והעיד בפניו אישית על קורות אותו יום (ערב, לילה) בבית.

כזכור לכולנו, דיבר לבסוף הרב מאזוז על כך שבש"ס אסור שיהיו מחלוקות. היה זה נאום שהפתיע מאד את מי שניסה להטות את דעתו של הרב - שחש פגוע ונבגד.

בסופו של יום החליט הרב להוציא הבהרה בכתב ידו, ולהסביר את דבריו בעצרת השלושים. שחלילה לא ישתמע מדבריו כאילו אלי ישי או אנשיו הם שעושים מחלוקת. לא לכך נתכוון הרי. "בנוגע למה שאמרתי בירושלים בליל אזכרת השלושים של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שראוי לעשות שלום בין המחנות וכו'. כוונתי ברורה ופשוטה כלפי אלה שפגעו בך בשבוע הראשון, והתעלמו ממך, שלא נתנו לך לדבר, והשתמשו בכח, שאין זו דרך התורה ודרך הרב זצ"ל.

"רק הכל באהבה ואחוה שלום וריעות. גם מה שמוציאים מודעות ברחוב "מחאה נמרצת" נגד "קול ברמה" ופוגעים בכבוד הראשל"צ הגר"ש עמאר שליט"א, זה לא מוסיף כבוד לשני הצדדים, וזה יגרום חלילה להתפוררות תנועת ש"ס שטרח בה מרן זצ"ל זה כשלשים שנה בעשר אצבעותיו. ואמר חכם אחד 'תמיה אני על מי שקונה עבדים בהונו, אך לא יקנה עבדים במתק לשונו"?"

את התוכחה הזו מקבלים בסביבת דרעי בהבנה. דרעי עצמו הבין ששגה, התנצל על כך, מיהר להזמין את ח"כ אלי ישי לנאום בעצרת השלושים ואף דאג לו למקום מכובד, תוך שהוא מושיב אותו לצידו ובראש השולחן בישיבות סיעה, נפגש עמו לפגישת סולחה ובהחלט מנסה למצוא בו שותף אמיתי לניהול ש"ס.

למה עדיין יש מתחים? בשביל זה יש 'מקורבים'.

אגב, בשיחה עם אחד ממקורבי הרב הוא מבהיר: "המכתב היה מיועד אישית לרב אליהו ישי הי"ו ומטרתו הייתה שיהיה שלום במפלגה שמרן הגר"ע יוסף זצוק"ל הקים במו ידיו ושמר עליה במשך שלושים שנה!"

באמת לא בסדר שאנשיו של אריה דרעי הפיצו את המכתב. בעצם מי יודע מי המפיץ..?

6. חילופי אחים: ליברמן במקום בנט

מזל טוב לשר החוץ אביגדור ליברמן על מינויו לראש ממשלת ישראל, ללא בחירות ובהליך די מהיר. כן, ליום אחד בלבד, אבל גם זה משהו.

הפרס כאן טמון בעצם העובדה שנתניהו מינה אותו, ודווקא אותו - לתפקיד הנחשק.

קדם לכך פרס ניחומים סמלי בדמות סידור מקום מעניין עבורו, צמוד ביבי, במליאת הכנסת. כמו ישי ליד דרעי, ככה איווט ליד ביבי. כמה יפה לו. את סער הזיזו מימין לשמאל, והצידה, את שטייניץ שמו ממש בצד, אפילו את לפיד הצליחו להזיז. רק בסילבן לא נגעו...

אומרים שהפרס הבא יהיה ראשות וועדת חוץ ובטחון לאיש בו תמך לתפקיד, ח"כ עופר שלח מ'יש עתיד'. תמך למה? כי לאחרונה התהדקו משמעותית יחסיו של איווט עם לפיד. זה בא לשניהם טוב, זה מסתדר להם עם אי אלו חוקים חילוניים.

אחרי הכול, אם מתכוון ליברמן ביום מן הימים (מתכוון, מתכוון) להיות אלטרנטיבה לביבי, עליו להשקיע ולמתג את עצמו. הוא יביא חוקים ציוניים-חילוניים, מתחרהו מבית שר הפנים גדעון סער יתרוצץ ויצטלם בבתי רבנים, נראה האג'נדה של מי תנצח, יאמר מן הסתם איווט בליבו.
אז מה אם נתניהו רצה לראות בתפקיד את ח"כ צחי הנגבי, אולי את ח"כ יריב לוין. לאיווט נוח כעת לשים את שלח על הכסא, וזה מה שיקרה, ככל הנראה.

ומה עם הבית היהודי? בעוד חבריה שולחים את יש עתיד "מצידנו שיישבו באופוזיציה אם לא נאה להם", יאיר מחבק את איווט ומחפש לו אח חדש. שימו לב לסימנים: נפתלי בנט, כמו גם אורי אריאל ואלי בן דהן, לא טרחו להיכנס למליאה כדי לתמוך במינויו של ליברמן לתפקיד שר החוץ של מדינת ישראל. נבצר מהם להגיע, כמובן. וכבר למדנו מש"ס: נבצר להגיע? קרי, לא מת להגיע.

7. דרעי מאמין: נתניהו יחליט לבד

דרעי, צריך להזכיר, שב ואמר השבוע כי לדעתו נושא ראשות הוועדה כלל לא יעלה להכרעתה של וועדת החוץ והבטחון של הכנסת.

כך אמר לי כשפניתי במוצ"ש לצורך כתבה שהכנתי בנושא, כך חזר ואמר בכלי תקשורת נוספים. "צריך להיות טירון פוליטי כדי שלא להבין איך הדברים עובדים", חזר ואמר, "נתניהו יסגור את זה בעצמו".

חבל, כי במגירה כבר הייתה מוכנה לי הכתבה על "אוהה מי זה בא, דרעי מגייס את בחורי הישיבות ותומך בחילוני של יש עתיד עופר שלח".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!