המנהלת המתעללת: כך היו חיי תלמידה לגיהנום

הפרשה המסעירה הבאה, מתפרסמת בשלב הזה בעילום שמה של התלמידה, שמו של בית הספר, שמה של המנהלת ושמה של העיר החרדית בה אירעה הפרשיה. עילום השם נשמר לטובת התלמידה. באם לא תתוקן העוולה - יתכן ובהסכמת ההורים יפורסמו פרטים נוספים.

תחילתה של הפרשה לפני מספר חודשים, כאשר מנהלת בית ספר חרדי טפלה עלילת שקר על תלמידה כבת 12. לאחר פניית ההורים ליועץ חינוכי חרדי וידוע שם הוא נכנס לעובי הקורה, ולאחר בדיקה שארכה מספר שבועות הוכיח באופן ברור כי מדובר באשמת שווא אותה טפלו על הילדה חברות - שהואשמו אף הן בהאשמות כאלו ואחרות, והעדיפו לגולל את האשמה על חברתן, ובלבד שיצליחו לנקות - ולו באופן חלקי - את עצמן.

בירור האמת כלל שיגור הילדה לבדיקה במכונת אמת! בדיקה לה הסכימה הילדה בשמחה, ולו רק כדי לסיים את הסאגה העצובה אליה היטלטלה, ואשר כללה את סילוקה מבית הספר בו למדה בעיצומה של שנת לימודים.

מנהלת בית הספר סירבה להכיר בתוצאות הבדיקה, כאילו סימנה מראש את המטרה ושום כוח שבעולם לא יזיז אותה ממנה. לדברי היועץ החרדי, נעשו פעולות נוספות על ידו והוכח בלי שום ספק כי הילדה לא עשתה את שנאמר שעשתה.

לאחר שעורבו רבנים בסיפור, ולאחר שהתקבל אישורם לנקוט במהלכים נגד בית הספר, נעשתה פנייה אלי, בעקבותיה פניתי ללשכתו של שר החינוך הרב ד"ר שי פירון. לשבחו של יועצו של השר, אשר גולד, ייאמר, כי תוך זמן קצר ביותר הורם טלפון למנהלת בית הספר, והובהר לה כי אי השבת הילדה ללימודים תגרור סנקציות נגד בית הספר. עוד באותו לילה הרימה מנהלת בית הספר טלפון להורים ובישרה להם בקול קשוח וקריר כי ביתם יכולה לשוב ללימודים.

נשמנו לרווחה, מבלי להבין כי כאן רק נפתחה סאגת הייסורים האמיתית של הילדה האומללה. מאז ועד היום, מספר שבועות, היא עוברת בכל בוקר מחדש מסכת התעללויות שמצמררת כל בעל לב. אי רצונם של ההורים לערב כלי תקשורת חילונית ולגרום חלילה לחילול ה' - הביא לשתיקתם התקשורתית, אך לאחר שהגיעו מים עד נפש הוחלט, בהתייעצות כמובן, כי יש לפרסם את הסיפור, בעילום שם ופרטים מזהים, בשלב זה.

חשוב להדגיש כי לא מדובר ברדיפה על רקע עדתי, וכי המנהלת והתלמידה שייכות לאותה עדה.

"זו הייתה עלילה"

על פי הצעתו של היועץ החינוכי החלה הילדה לנהל לעצמה יומן אישי בו כתבה את מה שקורה סביבה בכיתה. להלן קטעים מיומנה, קטעים בודדים בלבד בשלב זה:

"חזרתי לבית הספר אחרי שבועיים בבית ובנות סיפרו לי שהמנהלת נכנסה לכיתה וסיפרה לכל בנות הכיתה שאני ירדתי מהדרך".

"הבוקר ישבו לידי שתי חברות, יחד קראנו ספר, לפתע ניגשו אליהן שתי בנות וקראו להן, לחשו מה שלחשו, הבנות זזו ממני. אחת מהן סיפרה לי מאוחר יותר כי הזהירו אותן בלחישה שהמורה אינה מרשה להתקרב אלי והיא עדכנה את כולן למה נעדרתי שבועיים מהלימודים. ואני כל כך רציתי לשמור על הסיפור בסוד ושלא יידעו עליו".

יום ראשון ל' חשון – יום טיול לעיר דוד ולקבר מרן זצ"ל

"בערב התקשרה המורה לאמא שלי והציעה שלא אגיע לטיול. אמא סירבה ואמרה שאני מאד מחכה להשתתף בטיול. על הבוקר קראה לי המנהלת לחדרה ואמרה לי שלמרות שלא מגיע לך לבוא לטיול את באה אבל תיכנסי איתי למשרד. ואז היא אמרה אני מוכנה שתסעי, אבל קודם כל תודי לי שבאמת עשית את מה שאמרנו שעשית. סירבתי. כי לא עשיתי כלום. זו הייתה עלילה.

"בטיול - כל הטיול הייתי לבד. אף אחד לא רצתה לשבת לידי".

יום שני א' כסליו – הייתה תוכנית של ר"ח.

"אבא בא לקחת אותי והוא אמר לי שהמנהלת אמרה ששמתי היום ג'ל על השיער. זה ממש לא היה נכון, אבא עלה איתי לבית הספר ואמר למנהלת 'תראי לי את הג'ל על השיער שלה' והמנהלת התעצבנה ואמרה שהיא עכשיו לא יכולה לדבר על זה".

יום שלישי ב' כסליו

"חברה עברה לידי בהפסקת אוכל, וכאילו לא בכוונה היא נתנה לי מכה בראש. אחר כך עשתה את זה עוד כמה פעמים עד שכולם הבינו שזה בכוונה. ואחר כך בשיעור חשבון היא הציקה לי ופגעה בי קשות לפני כולם, ואז בתחילת השיעור צעקתי לה 'די תשתקי כבר' ובאותו היום המנהלת לא היתה בבית הספר".

"לעולם לא אסלח לה"

יום רביעי ג' כסליו

"על הבוקר המנהלת נכנסה לכיתה וביישה אותי מול כולם. היא צעקה עלי ואמרה לבנות שאני קיללתי והתנהגתי לא יפה ודיברתי מילים לא טובות, אני לא האמנתי שזה קורה. שהמנהלת צועקת עליי במקום לצעוק על החברה שכולם ראו שהיא הרביצה לי ופגעה בי ואני צעקתי בכאבי, אבל המנהלת לא הפסיקה לבייש אותי. היא אמרה (לפני כולן) שלא מעניין אותה את מי מפעילים ומי מעורב בעניין - היא לא פוחדת מאף אחד. ואז היא קראה לי לחדרה וישר הביאה לי ספר של שרה שנירר ואמרה לי להעתיק סיפור. לאחר מכן היא הכריחה אותי לכתוב מכתב סליחה לחברה ולה (והיא אמרה לי בדיוק מה לכתוב), ואני בכיתי וכתבתי. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות בעולם. אבל עשיתי בדיוק את מה שהיא אמרה לי לעשות כי לא הייתה לי ברירה".

"כשחזרתי, כל הילדות לא האמינו שאני כתבתי מכתב סליחה לחברה - אפילו שכולם ראו שהיא הרביצה לי. הרבה שהיו נגדי הפכו להיות בעדי כי ראו שהמנהלת מתעללת בי. כולן ניחמו אותי ואמרו 'המנהלת ממש מתעללת בך'.

"אני בחיים לא אסלח לה על זה שהכריחה אותי לבקש סליחה ממי שהרביצה לי ופגעה בי וכולן ראו. ה' ישלם לה על זה בשמים. לא יכול להיות שכזו אישה היא מנהלת כל עוד אני חיה אני יזכור את הדבר הזה, ששנינו יודעים מה קרה והיא מכריחה אותי לבקש סליחה ממישהי ששנינו יודעים שפגעה בי. היא לא מחנכת ולא מנהלת".

יום שלישי ט' כסליו

"המורה הגיעה מאוחר והמנהלת נכנסה לכיתה וצעקה עלי למה אני יושבת בקצה השולחן. אמרתי לה שהמורה הושיבה אותי במקום הזה. גם הבנות בכיתה אמרו למנהלת שהמורה הושיבה אותה שם (יש עוד בנות שיושבות בקצה השולחן ועליהן היא לא צעקה) ואז היא התעלמה מזה, המשיכה לצעוק עלי למה אני עושה מה שבא לי ולמה הפוני שלי ככה, ואז היא ביקשה שאני יסדר אותו דווקא בשירותים, העליתי את הפוני למעלה בשירותים, וכשחזרתי היא המשיכה לצעוק עלי למה אני עושה מה שבא לי ואיפה שבא לי לשבת, והיא הושיבה אותי ליד אחת החברות.

"שוב כולן אמרו שאפשר לראות שהמנהלת מתעללת בי ואיך זה יכול להיות שנותנים לאחת כזו להיות בכלל בחינוך".

יום רביעי י' כסליו

"שתי חברות הלכו על הבוקר לשיחה אצל המנהלת, בערך עשרים דקות, כשחזרו אמרו לחברות שהמנהלת צעקה ודיברה נגדי. ואז אחת החברות כתבה על דפי דפדפת בגדול 'זהירות לא להתקרב למקום הזה', 'טומאה', 'שווה להתרחק מהם', ועוד כל מיני משפטים כאלה. עלי ועל החברה שהעזה להתחבר איתי".

תמונה חלקית, כאמור. לבכות ולהצטמרר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!