רוצחים משתחררים ופולארד נמק • טור

השבוע הצהיר שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, כי אין לצפות שיהונתן פולארד ישוחרר מהכלא בזמן הקרוב. "דרושות נסיבות מאוד לא-שגרתיות כדי שהנשיא ברק אובמה יתערב בניגוד להחלטת מערכת המשפט", אמר השגריר. "הנשיא ממעט להתערב בהחלטות מהסוג הזה במהלך כהונתו, ואין סיבה לצפות שהמקרה הזה יטופל אחרת מכל מקרה אחר".

אח, איזה ניסוח דיפלומטי מאופק. כבר עשרים ותשע שנים (!)פולארד נמק בכלא. הוא האדם היחיד בהיסטוריה של ארה"ב שריצה פרק זמן ממושך כל-כך על ריגול בעבור מדינה ידידותית. בשנה האחרונה הורע מצבו הרפואי והוא אושפז חמש פעמים, ובכמה מהמקרים נשקפה סכנה לחייו.

אישים בכירים אמריקנים הביעו בעת האחרונה תמיכה בשחרורו, ובהם שרי החוץ לשעבר קיסינג'ר ושולץ, ראש הסי-איי-אי לשעבר ג'יימס וולסי, ואחרים, המכירים מקרוב את החומר החסוי הנוגע לפרשה. אבל איך השגריר אומר? "הנשיא ממעט להתערב בהחלטות מהסוג הזה".

חגיגת הצביעות

אנחנו, משום מה, מכירים מעורבות אמריקנית חזקה מאוד "בהחלטות מהסוג הזה". למשל, בשחרור רוצחים מהכלא הישראלי. כל המחאות והזעקות נגד השחרור המביש נפלו מול הנימוק שאין לנו ברירה אלא למלא את ההתחייבות שניתנה לארה"ב.

הממשל האמריקני, שאינו מתערב כביכול "בהחלטות מערכת המשפט", לחץ על ממשלת ישראל לשים ללעג את מערכת המשפט בישראל ואת מושגי הצדק הבסיסיים, ולשחרר מן הכלא רוצחי נשים וילדים. איפה יש תקדים לדבר כזה? איזו מדינה מוכנה לשחרר את רוצחי אזרחיה? אבל אמריקה הגדולה לחצה ואנחנו נכנענו.

סביר להניח שבמהלך הדיונים בנושא העלו נציגי ישראל בקשה שארה"ב תסייע להמתיק מעט את הגלולה המרה על-ידי שחרור פולארד. איך לדעתכם הגיבו הנציגים האמריקנים? שווּ לנגד עיניכם את הבעת פניהם של האישים המעונבים האלה, כששמעו את בקשת הישראלים. ודאי נשענו לאחור על כורסאותיהם ואמרו בפנים חתומות: "הנשיא ממעט להתערב בהחלטות מהסוג הזה".

המסר ברור

איננו יודעים מדוע האמריקנים נוהגים באכזריות רבה כל-כך דווקא בפולארד, שלא גרם שום נזק ממשי לארה"ב, בעוד מרגלים שהסבו נזקים חמורים שוחררו כעבור תקופות מאסר קצרות בהרבה; אבל החזקתו הממושכת של פולארד בכלא מעבירה מסר חד וברור: אין מחילה ואין סליחה על העברת מידע מסוּוג לישראל.

לעומת זה, שחרור רוצחי נשים וילדים מהכלא מעביר מסר הפוך: דמם של יהודים אינו נחשב. פושעים שידיהם מגואלות בדם יהודים משתחררים כעבור זמן ומתקבלים כגיבורים. ובכלל, למה לקרוא להם רוצחים, כשאפשר לכנותם 'אסירים', משל היו אסירים פוליטיים.

אחרי מעשה טרור מזעזע ראשי המדינה וצה"ל ממהרים להצהיר ש"ידנו הארוכה תשיג את המרצחים", ואכן, כוחות הביטחון מסכנים את חייהם כדי ללכוד את הרוצחים. אבל זה לא באמת רציני. במוקדם או במאוחר הם ישוחררו, אם כדי לרצות את האמריקנים, אם כאתנן לאבו-מאזן לבל יפנה חס וחלילה אל האו"ם. כי מה הם בסך הכול עשו? רצחו כמה יהודים. לא נורא.

אבל לשחרר את פולארד? איך יעלה על הדעת?! "הנשיא ממעט להתערב".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!