דקה לשבת • בועז בן ארי מציג: קרית ספר
פרויקט צילומים מיוחד: הצלם בועז בן ארי יוצא אל הרחוב החרדי שעה לפני כניסת השבת - ומתעד • והשבוע: קרית ספר
- בועז בן ארי, בחדרי חרדים
- י"ב כסלו התשע"ד
- 5 תגובות
בועז בן ארי
מודיעין עילית, או בשמה החרדי המוכר יותר 'קרית ספר', מתאפיינת בדבר מיוחד מאוד: בכל יום נולדת שם כיתה א' חדשה.
בעיר כזו, מטבע הדברים, רוב התושבים צעירי הצאן ותינוקות של בית רבן.
בניגוד לערים אחרות בהן יצאתי לצלם במסגרת פרוייקט 'דקה לשבת', ונתקלתי ברחובות עמוסים בני תשחורת, הפעם מצאתי את עצמי מצלם המון ילדים ובני נוער.
הסיבה ברורה: בשעת הלחץ של ההכנות לקראת שבת, ההורים שולחים את ילדיהם החוצה, כדי שלא יפריעו. ככה לפחות חשבתי.
ואז הגיע רכב שחור.
עוד בנושא:
• דקה לשבת • בועז בן ארי מציג: פרויקט צילומים מיוחד
בפנים ישב יהודי ממוצא תימני. שם משפחתו תנעמי. על הגג - רמקול המכריז את זמני כניסת השבת. בכל מקום בו עובר הרכב ממתינים עשרות ילדים. למה? לחטיפים.
הרב תנעמי החל במנהגו להכריז על כניסת השבת, כשהעיר הייתה רק רחוב וחצי. הוא נהג אז להסיע ברכבו את כל ילדי אותו רחוב, כאשר בכל שבוע היה ילד תורן מקבל את המיקרופון ומכריז, בנביעה הלוך ושוב, על זמני כניסת השבת.
עם השנים העיר גדלה, ועימם הילדים. רכבו של תנעמי כבר היה צר מהכיל את כל הילדים, והמאות שצבאו על רכבו, כדי לזכות להיכנס ולהכריז על כניסת השבת - ממש סכנו חיים.
מאז הוחלט שרק שני ילדים עולים על הרכב, בעוד השאר ממתינים ברחוב ומקבלים את החטיף הנזרק לעברם מהחלון.
שבת מתוקה זו הייתה לי. אני מאמין שגם לכל הילדים בקרית ספר, מידי שבת - זו שבת מתוקה.
בעיר כזו, מטבע הדברים, רוב התושבים צעירי הצאן ותינוקות של בית רבן.
בניגוד לערים אחרות בהן יצאתי לצלם במסגרת פרוייקט 'דקה לשבת', ונתקלתי ברחובות עמוסים בני תשחורת, הפעם מצאתי את עצמי מצלם המון ילדים ובני נוער.
הסיבה ברורה: בשעת הלחץ של ההכנות לקראת שבת, ההורים שולחים את ילדיהם החוצה, כדי שלא יפריעו. ככה לפחות חשבתי.
ואז הגיע רכב שחור.
עוד בנושא:
• דקה לשבת • בועז בן ארי מציג: פרויקט צילומים מיוחד
בפנים ישב יהודי ממוצא תימני. שם משפחתו תנעמי. על הגג - רמקול המכריז את זמני כניסת השבת. בכל מקום בו עובר הרכב ממתינים עשרות ילדים. למה? לחטיפים.
הרב תנעמי החל במנהגו להכריז על כניסת השבת, כשהעיר הייתה רק רחוב וחצי. הוא נהג אז להסיע ברכבו את כל ילדי אותו רחוב, כאשר בכל שבוע היה ילד תורן מקבל את המיקרופון ומכריז, בנביעה הלוך ושוב, על זמני כניסת השבת.
עם השנים העיר גדלה, ועימם הילדים. רכבו של תנעמי כבר היה צר מהכיל את כל הילדים, והמאות שצבאו על רכבו, כדי לזכות להיכנס ולהכריז על כניסת השבת - ממש סכנו חיים.
מאז הוחלט שרק שני ילדים עולים על הרכב, בעוד השאר ממתינים ברחוב ומקבלים את החטיף הנזרק לעברם מהחלון.
שבת מתוקה זו הייתה לי. אני מאמין שגם לכל הילדים בקרית ספר, מידי שבת - זו שבת מתוקה.