נתניהו מונע פיתרון או קרי חי באשליות?

העיתון "וושינגטון פוסט" משפד היום (ג') את שר-החוץ של ארה"ב, ג'ון קרי, במאמר דעה שתוקף בחריפות יוצאת דופן את "ממלכת הפנטזיות" של השר. קרי מתגורר בעולם של אשליות, שבו המזרח התיכון נמצא על סף פריצות דרך מדהימות בכל החזיתות, אך בעולם האמיתי, לבעיות במוקדי התבערה באזור לא מסתמן שום פיתרון, וקרי מתחיל לבנות לעצמו מוניטין של קלקלן שוגה באשליות, כותב העיתון.

ג'קסון דיל, פרשן לענייני חוץ וסגן עורך עמודי האופ-אד ב"פוסט", כותב: "שוו בנפשכם עולם שבו המזרח התיכון אינו מידרדר לכאוס ולשפיכות דמים אלא נמצא על סף סדרה של פריצות דרך כבירות. עד האביב הקרוב, תאובטח תכנית הגרעין של איראן, מצרים תיהפך לדמוקרטיה ליברלית, בשאר אסד יפרוש והישראלים והפלסטינים יסכימו על התנאים להקמת מדינה פלסטינית. זה העולם שבו חי קרי... ממלכת פנטזיות שמבוססת על ההישגים שהוא חוזה לעצמו כשר-חוץ.

"ובינתיים, על כדור הארץ, בעולם האמיתי, ארגוני סעד מדווחים על רעב ועל התפרצות של מגפת שיתוק ילדים בסוריה; הנשיא הנבחר במצרים עומד לדין; מנהיגים ישראלים ופלסטיניים מתארים את תהליך השלום כשבור; ושר החוץ של צרפת אומר, כי הסכם פוטנציאלי על תכנית הגרעין של איראן אינו אלא 'משחק של שוטים'".

"כנו זאת, 'מסע המיסתורין הקסום' של קרי", כותב ה"פוסט". ב-3 בנובמבר, בביקור בקהיר, אמר שר-החוץ, כי "מפת הדרכים (לדמוקרטיזציה במצרים) הולכת ומתממשת", אך נמנע מלהזכיר את הפוליטיזציה של מנגנון התביעה נגד הנשיא המודח מוחמד מורסי.

ביום ג' שעבר, הסביר קרי מדוע תצלח ועידת שלום סורית, שהוא מנסה לקדם, במילים אלה: "משטר אסד יודע היטב שמטרת הוועידה היא להרכיב ממשלה זמנית", ובכל זאת ממשלת סוריה הסכימה להשתתף בוועידה. קרי מסיק כנראה שאסד יתייצב בוועידה ויסכים למסור בשלווה את מוסרות השלטון בדמשק. אם לא, אומר קרי, "הרוסים והאיראנים יוודאו שהמשטר הסורי יקיים את ההתחייבויות שלו".

והאופטימיות שלו אינה נגמרת כאן. למרות שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, תמימי דעים שתהליך השלום תקוע, אמר קרי, בביקור בירושלים: "אני משוכנע משיחותיי (עם הצדדים) שזו אינה משימה בלתי אפשרית. זה עשוי לקרות".
וכל ההצהרות אלה נאמרו לפני ועידת ז'נווה על תכנית הגרעין של איראן, בסוף השבוע. הוועידה הסתיימה בלא כלום, אך זה לא הפריע לקרי להכריז: "אני יכול לומר לכם, ללא שמץ הסתייגות, שהשגנו התקדמות משמעותית".

"אמת, תפקידו של שר-חוץ בארה"ב הוא להתמודד עם בעיות גדולות באופן דיפלומטי", כותב ה"פוסט". "ועם זאת, קשה לחשוב על שר-חוץ קודם בוושינגטון שהרחיק עצמו באופן בולט כל כך מהמציאות בשטח".

"מבחינת אלה שחיים מחוץ לבועת האשליות של קרי, מצרים נשלטת ע"י משטר מגונה יותר מאלה שקדמו לו בעשרות השנים שחלפו", מציין העיתון. "סוריה שקועה במאבק אנרכי, שהמנצחים בו יהיו קרוב לוודאי אסד ואל קאעדה. הישראלים והפלסטינים רחוקים מהסדר יותר מאשר אי פעם מאז תחילת המאה. ותנאי ההסדר הפוטנציאלי עם איראן מאיימים לתקוע טריז בין ארה"ב לבין כמה מבעלות הברית הקרובות ביותר שלה".

"וזה מעלה את השאלה: האם קרי באמת מאמין לרטוריקה שלו? נראה שאכן כן, ובייחוד להתבטאויותיו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני", כותב ה"פוסט". "קרי שואף נואשות להותיר מאחוריו מורשת כתום הקריירה הארוכה שלו והוא שכנע את עצמו בשני דברים: א. התנאים להסדר בין ישראל לפלסטינים ברורים לכל; ו-ב. הוא, קרי, מצויד בכישורים הפוליטיים לשכנע את נתניהו ועבאס לקבל את התנאים האלה. קרי, כמו הנשיא אובמה, אף משוכנע, שרגיעה, אם לא 'עסקה גדולה', אפשרית בין איראן לארה"ב אם רק האנשים המתאימים (כמוהו למשל) יבואו אל שולחן הדיונים".

"אם כל אחד מחלומותיו של קרי אכן יתממש, מצבו של העולם יהיה טוב יותר, ולכן אני מקווה שספקנים כמוני יתבדו", כותב הפרשן. "אם לא, שר-החוץ ייזכר כקלקלן שוגה באשליות ומי שיבוא אחריו יצטרך לעמול קשה כדי לנקות את ערמת הכשלונות הגדולים שקרי הותיר מאחוריו".

ה"ניו יורק טיימס": "נתניהו מחבל בהזדמנות"

"ניו יורק טיימס" דווקא תוקף את ראש הממשלה בנימין נתניהו: "למרבה הצער", נכתב על הפערים שמנעו חתימה על הסכם עם איראן, "הדבר אפשר לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו - שכינה את ההסכם המתגבש 'עסקת המאה של איראן' - לייצר אופוזיציה היסטרית נוספת להסכם, עוד לפני שהוא הוצג בפומבי". לפי העיתון, "מחבל בהזדמנות להגיע לפתרון".

מערכת "ניו יורק טיימס" נחשבת למזוהה עם הקו הפוליטי של ברק אובמה "היה נחמד לו ניתן היה לשכנע את איראן לפרק לחלוטין את תכניתה הגרעינית, כפי שדורש נתניהו, אבל לא סביר שזה יקרה".

"ממשלו של הנשיא בוש החזיק בדרישות דומות, סרב לנהל משא ומתן רציני והתוצאה הייתה תכנית גרעין איראנית שהתקדמה יותר מאי פעם", הודגש במאמר.

בסוף המאמר נכתב כי "הדרך הטובה ביותר למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני, היא באמצעות משא ומתן שיביא לעסקה שתגביל העשרת אורניום ותרסן את תכנית הפולוטוניום, תוך מתן גישה בינלאומית לפיקוח מקסימלי".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!