מפתיע: האדמו"ר מצאנז בשו"ת 'כוללים' מרתק

בשיחה מיוחדת שנשא האדמו"ר מצאנז לאחרונה בפני עשרות ראשי כוללים, פתח האדמו"ר את דבריו בהתנצלות, כי איננו ראוי להביע דעתו בשאלות המתעוררות בכל מקום, שכן כל ראש כולל וכל מרביץ תורה יש לו סייעתא דשמיא היאך לנהוג עם תלמידיו ושומעי לקחו.

"כאשר הנני במקומי ומחויב לתלמידים שלנו, אני מקווה לזכות לסיוע משמים, לדעת כיצד לנהוג בכל מקרה העולה על הפרק, אבל במקומות אחרים מי יאמר שהוא ראוי לכך, אבל בוודאי דבר טוב הוא לישב וללבן הדברים יחדיו".

השאלה הראשונה שנשאל האדמו"ר הייתה, אודות כוללים שנכנסים ללמוד שם אברכים שהתקרבו מעצמם לאוהלה של תורה, אולם מקורם מבתים שלא חנכו אותם על דרך התורה, כך שמטבע הדברים התנהגותם אינה תמיד באופן הראוי לבן תורה. "האם נכון הדבר להעיר להם על כך, או אולי טוב יותר שלא להתייחס לזה מחשש שיחושו נפגעים, ומתוך תקווה שהמאור שבלימוד התורה כבר תשפיע עליהם לטובה?"

האדמו"ר השיב: "מחמת שתי סיבות כן כדאי להעיר להם. האחת, כי חלק בלתי נפרד מלימוד התורה, הוא האופן והצורה כיצד לומדים, בדרך כבוד ובדרך ארץ, ביראה ברתת ובזיע, ואי אפשר לשאוף להתעלות בתורה כאשר ההתנהגות אינה בהתאם ואינה כפי הנדרש מבן תורה. מטעם זה גם צריכים לקבל תורה מפי חכם, ואין די בללמוד מתוך הספר, כי בלימוד אצל חכם רואים גם איך ובאיזה אופן צריכים ללמוד וכיצד תורתו משפיעה על כל הליכותיו והתנהגותו ועל כל סביבתו".

"והב', כי על פי רוב, אותם שמתקרבים לתורה, רוצים לשפר מעשיהם גם בשאר ההנהגות ואורחות החיים, אלא שמחוסר ידיעותיהם ומיעוט השגותיהם אין הם מבינים אלו דברים מדרך חייהם הם צריכים לשנות כדי להיות נכלל בגדר 'בן תורה'. ולכן אדרבה, שמחים הם כאשר מעירים להם ומעוררים תשומת לבם לשנות התנהגותם שתהיה באופן הראוי לבני תורה ועובדי ה', ובלא זה עוד יתכן שיהיה להם תרעומות למה לא האירו עיניהם להדריכם בדרך הנכונה".

"אך פשוט הוא ואין צריך לומר, שכל זאת צריכים לעשות באופן נבון ומושכל, שלא ירגישו שפוגעים או מזלזלים בהם ח"ו, כי אז לא יועילו כלום, וצריך לומר זאת בסבר פנים יפות וכדורשים טובתם, באופן שיתקבל על לבם ויקבלו על עצמם לשפר התנהגותם".

התערבות בקשיים אישיים של אברך

השאלה הבאה הייתה, "עד כמה צריך ראש כולל להתערב בקשיים פרטיים של האברכים, כגון בקשיים של פרנסה או שאר עניינים המתעוררים מפעם לפעם?"

האדמו"ר: "לגבי קשיים של פרנסה קשה לומר דבר מוגדר, כי כמובן אי אפשר לדרוש מכל ראש כולל שישקיע עצמו להשיג פרנסתם בהרחבה של כל האברכים, אך לעומת זה, אף הוא, כמו כל אחד מישראל, צריך מצד מצות גמילות חסדים לעשות ככל יכולתו להקל על זולתו, בפרט כשיש קושי מיוחד היוצא מן הכלל, כגון מחמת חולי או סיבה אחרת, שצריכים לסייע ולתמוך ככל האפשר".

"אמנם בכל ענין ובכל נושא, בכל פעם שיש לאברך מהכולל זמן של ירידה או תקופה של מועקת ושברון לב מחמת איזו סיבה, צריך ראש הכולל יחד עם כלל החבורה לעודדו הרבה בדברי חיזוק בסבר פנים יפות, ולהשתתף עמו ככל האפשר, ובכך לרוממו כפי הניתן בשעת מצוקתו".

האדמו"ר ציטט את הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, שאמר בטעם הדבר שראשי ישיבות צריכים לנסוע ולנדוד ממקום למקום עבור ממון, לפי שכמעט לא ימלט שלא יכשלו בבחינת "הורג נפש בשגגה" על ידי שאינם מתייחסים כדבעי לתלמידיהם, ולפעמים אפשר בתיבה אחת שלא או בהבטה שנראית כמזלזלת, להיות בגדר הורג נפש מישראל ח"ו.

"ולכן בדור הזה של קטנות המוחין, צריכים להקפיד על זה ביותר ולהרבות ככל האפשר בדברי חיזוק ועידוד, כי כיום אין עצה אחרת לקרב לבבות לתורה אלא בדרך של 'משכני אחריך נרוצה', למשוך בדרכי נועם ובעבותות אהבה, להראות בכך את עריבות ומתיקות התורה".

הקפדה על 'שמירת הזמן'

שאלה: "בכל הכוללים נקבע ענין 'שמירת הזמן' על מנת לשמור ולהקפיד על סדר הלימודים באופן הראוי. ברם לפעמים ישנם אברכים שמחמת סיבות שונות קשה להם לעמוד בזה, והשאלה היא עד כמה צריכים להקפיד על כך ומתי אפשר להעלים עין?

האדמו"ר: "בדרך כלל, ברור שצריכים מאד לעמוד על המשמר בנוגע לשמירת הזמנים, כי מלבד מה שגורם רפיון לזה שאינו עומד בזה, הרי זה מפריע לאחרים וגורם להם להסיח דעתם מהלימוד כשיש שמגיעים באיחור לכולל.

"זאת ועוד, בזמננו זכינו ורוב האברכים לאחר נישואיהם נכנסים ללמוד בכולל, לפחות לכמה שנים. זהו מחסדי הבורא שעשה שלא תשתכח תורה מישראל, ובעוד שמלפנים, נכנסו לכולל רק אלו שכל רצונם ומאווים היה לימוד התורה, הרי שבזמננו נקבע והונהג שכמעט כל האברכים נכנסים ללמוד בכולל, ויש בזה חשיבות גדולה לעתידו של כל אברך, כי גם מי שפונה לאחר כמה שנים ויוצא למלאכת כפים, הרי יש לו את השמירה וההגנה שהכין עצמו כמה שנים בכח התורה, מה שאין כן, מי שמיד לאחר נישואיו יוצא למלאכתו, הרי המציאות הוכיחה שנגרם לו ירידה גדולה ברוחניות ה' ישמרנו".

"ברם, לצד המעלה שבדבר, יש בזה גם חסרון קצת, כי בעוד שמלפנים נכנסו כאמור רק אלו האברכים שבאו במטרה ללמוד ולא חיפשו להם עסקים אחרים, הרי שבשבילם לא היו צריכים לקבוע חוקים מיוחדים של שמירת הזמנים וכדומה, כי הלא באו על מנת ללמוד ולא חפשו סיבות להשתמט וממילא לא היו צריכים להשגיח עליהם ולמשוך אותם יותר מדי, מה שאין כן בזמננו שכולם נכנסים לכולל, והמסתעף מזה הוא, שישנם בין האברכים גם כאלו שלימוד התורה אינו בראש מעיינם והם נכנסים רק כי כך נקבע והונהג כסדרו של עולם, ובגלל אותם אברכים צריך שיהיה משטר חזק יותר וקפידה על שמירת הזמנים, שזה יגרום להם להרגיש נתונים תחת עול וכפופים לסדר מסויים, שזה יביא אותם ללמוד יותר.

"כמובן שבכל מקום יתכן, שיהיו כאלו שהם יוצאים מן הכלל, וכאשר ראש הכולל מכיר אברך מסויים ויודע בו שיש לו סיבות מוצדקות שאינו יכול לבוא לכולל בזמן המיועד, הרי שצריך להתחשב בו, אבל אי אפשר לומר כלל בזה שמי שאין עולה לו בקל לבוא בזמן יכול לבוא באיחור, כי זה אכן אמור רק במקרים שראש הכולל יודע בוודאות שהאברך אינו יכול לעמוד בזה".

"עוד יש לשים על לב, שהכוללים נתמכים על פי רוב על ידי בעה"ב מוקירי תורה, וכאשר הם רואים אברכי כולל מגיעים לכולל בשעה מאוחרת, הרי יורד קרנם בעיניהם, וזהו גרמא בנזקין לרבים, ותחת שבני התורה יהיו דוגמא הזמן ולשקידה והתמדה, עלולים המאחרים לגרום להוצאת שם רע על כלל הלומדים ח"ו.

"ומה שיש מהאברכים שטוענים שהם לומדים גם בלילות עד שעה מאוחרת ועל כן אינם יכולים לעמוד בזמנים וכו', אין בזה מענה, כי הלא מה שלומדים בלילה זהו משום שהם חייבים ללמוד גם בלילה, וזהו חיוב כשלעצמו ואין לו שייכות ללימוד של היום ואין יכול להיות זה על חשבון זה. וברור ומוסכם שזה שלומד רק בשעות הסדרים ורק עבור התמיכה שמקבל על שעות אלו, אינו בגדר בן תורה, והכולל אינו מיועד עבורו, שכן בן-תורה משועבד ללימוד התורה כל שעות המעת לעת.

"והלוואי שיהיו כוללים כאלו שראשי הכולל לא יהיו אחראים גם על חלק זה של שמירת הזמן, שכן האברכים יבינו מעצמם שחובה עליהם ללמוד בכל עת ובכל שעה, אבל כיון שלדאבוננו אין המצב כך, הרי שצריכים להקפיד על שמירת הזמנים, וזה המאחר הריהו גורם היזק לרבים ומביא לידי פירצה, ויש לחזק ענין זה ביותר".

לא ללמוד בגמרות המבוארות

האדמו"ר נשאל עוד, מה דעתו לגבי האברכים שיש להם שאיפות להספיק הרבה בלימודם, ובפרט אלו הנבחנים במפעל הש"ס וכדומה, ושאלתם בפיהם, האם לשם כך יכולים הם להשתמש בספרי עזר ובגמרות המבוארות, או אולי עדיף שילמדו ויתייגעו בעצמם אף שההספק יהיה מועט יותר?

האדמו"ר הפתיע בתשובתו, כי הגמרות המבוארות לא נועדו לתלמידים ואברכים: "אמרתי כבר כמה פעמים, שבגמרות הללו יש תועלת גדולה מאד עבור בעלי בתים ועבור אותם שאין תורתם אומנותם, שבלא זה לא היו לומדים כלל, אבל לגבי בני תורה, הן בישיבות והן בכוללים, יש בזה חסרון גדול, שעל ידי שמרגילים עצמם ללמוד בגמרא כזו שהכל מבואר ומפורש לעיניהם, הם מאבדים ושוכחים את היכולת ללמוד ולהבין גמרא בכח עצמם, ולעולם לא יוכלו להתייגע על דברי תוס', ואם יהיו במקום שאין שם הגמרות הללו, לא יוכלו ללמוד. ויתירה מזו, שגם את בניהם לא יוכלו לבחון על לימודם בת"ת כאשר לא יהיו בידם גמרות אלו, ומה רבה הבושה.

"אפשר לכנות את המשתמשים בגמרות אלו, שהם 'קוראים' גמרא ולא 'לומדים' גמרא, כי הכל ערוך ומוכן לפניהם ואינם צריכים לאמץ מוחם ולהתייגע בשביל להבין. אצלנו בהיכלי תורה המיועד לרק ישיבות וכוללים אין דעתי נוחה להכניס גמרות אלו, שאינם מיועדים לחובשי ספסלי בית המדרש, ואני אומר לבחורים שעדיף שההספק יהיה מועט יותר ובלבד שילמדו כראוי, ולא שיספיקו הרבה בלי שום יגיעה ועמל, שבזה יצא שכרו בהפסדו.

"אכן אם לפעמים רוצים רק לברר פירוש של איזה מילה, או לבדוק שם איזה מקור, או אחר שלמד בגמרא רגילה ורוצה לבדוק אם הבין הכל כראוי, אז לית לן בה, ובדיעבד גם כשרוצה ללמוד ענין שהוא חדש עבורו כמו מסכת מדות או שקלים וכדומה, שגם בזה היה ראוי להתייגע לבד אבל על כל פנים, יכולים להיעזר.

"אני כשלעצמי מעולם לא עיינתי בגמרות אלו, עד שפעם הראה לי ת"ח אחד כמה עניינים המובאים בהערות שמה, ואז נוכחתי שיש בזה איזה דברים טובים גם לבני תורה... אבל אין זה דבר נכון שכל הלימוד יהיה בגמרא זו, ופלא אצלי אם יש הסוברים אחרת.

"כן צריכים לדעת, שעל מה שמתייגעים יותר ומשקיעים את הכח והמח בשביל להבין, זוכרים זאת לזמן ארוך, ואילו מה שמגיע בקל הולך בקל, ומה שלומדים בגמרות אלו בלי יגיעה, שוכחים מהר.

'גדול' אחד זה דבר של מה בכך?

בהתייחסו לנושא הזמן שעל כל אברך להקדיש לחברו במסגרת הלימוד, סיפר האדמו"ר: "אצלנו אני מורה לכל אחד מהתלמידים להקדיש לכל הפחות 'מעשר' מזמנם עבור אחרים, ומלבד גודל הזכות שיש בזה שמזכה אחרים, הרי גם אצלו מתחדד הענין יותר על ידי שמתאמץ להסביר הענין לחברו. כן יש בזה ענין של גמילות חסדים וצדקה ברוחניות".

שאלה: "לפעמים רוצים להנהיג בכולל שילמדו סוגיה מסויימת עם כל ההיקף, היינו מהמקורות בחז"ל ואחר כך טור ושו"ע וכל הנושאי כלים וכו', ראשונים ואחרונים, אולם יש בזה מניעה מצד האברכים שאינם בעלי כשרונות כאלו שלא יוכלו לעמוד במסגרת זו. וצריכים לדעת כיצד להתנהג, אם לוותר על זה וללמוד באופן שגם החלשים יוכלו להשתתף, או לא להתחשב בהם?"

האדמו"ר: "שאלות כאלו נשאלים גם על ידי מלמדים בתלמודי תורה ומגידי שיעורים בישיבות, שאינם יודעים כיצד אפשר לשלב יחדיו את התלמידים המוכשרים עם התלמידים החלשים יותר, ואני תמיד משיב על זה, שאפשר ומן החובה לילך נגד רוחו של כל אחד, מזה ומזה אל תנח ידך.

"מצד אחד אסור להגביל את המוכשרים ולמנוע מהם להתעלות רק מחמת אי יכולתם של החלשים להשתתף במסגרת זו, כי הלא ברור שעיקר המטרה הוא לגדל תלמידי חכמים וגדולי תורה. בענין זה שמעתי מאבי ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע, שמטעם זה לא יסדו בגאליציה ישיבות לבחורים, מחמת שסברו שזה יגביל את המוכשרים, שעד אז היו רגילים ללמוד יומם ולילה בשטיבלאך, ואם יהיו מוגבלים לשעות סדרי הישיבה ולהתעסק עם בחורים אחרים וכו', ועל ידי זה ירדו מכישרונותיהם.
"אמנם לעומת זה, בשביל האחרים צריכים להכין מסגרות מיוחדות שיתאימו עבורם ככל האפשר, וח"ו להזניח אותם. כך הונהג אצלנו בישיבות ובתלמודי תורה, שעושים כמה סוגי מסגרות ומבצעים המתאימים לתלמידים כל אחד לפי ערכו וכשרונותיו.

"לכן כדאי להכין מסגרת כזו של להקיף סוגיה בשלמותה, אפילו אם נראה שרק שני אברכים יוכלו לעמוד בזה. אפילו בשביל אברך אחד... וכי 'גדול' אחד הוא דבר של מה בכך...?", חתם האדמו"ר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!