פקוק בחזון איש, יצאתי לרבי עקיבא • טור אישי

מאז ומתמיד הציקה לי העובדה שרחוב מסחרי מרכזי בעיר התורה והחסידות קרוי על שמו של אחד מגדולי התנאים. טוב יותר היה אילו הרחוב הנושא את שמו היה עמוס בישיבות, כוללים ומוסדות לתינוקות של בית רבן. הלא על זה הוא מסר את כל חייו. רבי עקיבא הפך – שלא מן הראוי - מושג נרדף ל"שופינג", "יציאה לרחוב" ובילוי בעיר הגדולה.

כיצד הפכו רבי טרפון ל-טרפון, רבי יוסי ל-יוסי ורבי חייא ל-חייא? איך זה שדווקא בעיר האמונה על שמירת כבודם ולימוד תורתם של אותם עמודי עולם, דווקא שם נוצרים תחבירי משפטים לא מחמיאים – בלשון המעטה, מבזים ומשפילים – אם להתנסח בכנות?

שעה אחת של סיבוב ברחובות העיר, יכולה ליצור את שיחת הטלפון הבאה: "שעה שאני מחפש חנייה אבל 'יחזקאל' מפוצץ, 'ישעיהו' חסום ו'יונה' מלא בביוב". ואם לרדת מהניסוח העדין הרי שזה יישמע ככה: "אל תשאל, 'חזון איש' פקוק, 'האדמו"ר מגור' סיוט אחד גדול,ואם אין ברירה אני אחתוך את 'רש"י' או שאגנוב את 'ירמיהו'.

אותי אישית הקפיץ השלט הבא: "העירייה משדרגת את הרב קוק". באותה מידה יכולה העירייה גם "לשקם את החיד"א", "לשפץ את הרב כהנמן" ו"לאחד את רשב"י עם ז'בוטינסקי".

מה יעלה בגורלו של כביש 'הרב עובדיה', איני יודע. אך לא נוכל להימלט ממשפטים מפוקפקים שיוליד אותו כביש. כי "אני נמצא בצומת ש'הרב עובדיה' נפגש עם 'גולדה' במחלף" או "אני עובר על 'הרב עובדיה' כדי להגיע ל'גולדה' במהירות", או גרוע מכך, "היה מיותר להשקיע 'ברב עובדיה' כי הוא לא באמת שווה משהו" – זה לא בדיוק "זכר צדיק". בטח שלא "לברכה".

מי הוא רב "יקר"

בעודי כותב את השורות הללו, קלטו אוזניי את קולם השובב והתמים של ילדי השכנים, המשחקים בתמונות של רבנים. קולות הצהלה שעלו מהילד התורן אשר הצליח "להפוך" במכה אחת שמונה רבנים, ולהרוויח כמה רבנים "יקרים", לא העיבו על קולות הרטינה של הילד האחר, אשר הצליח להרוויח רק כמה רבנים "פושטים" בודדים.

כשיצאתי לחצר על-מנת לנסות ולתהות מי הוא רב "יקר" ומי הוא רב "פושט", הוטלה הפצצה הבאה: "קח את 'האדמו"ר מבעלז', אני ממילא לא צריך אותו. יש לי הרבה יותר 'יקרים' ממנו".

"ומה בכך" - יהגו הלמדנים בלשונם - "הלא עדיף שישחקו בקלפים של רבנים מאשר חלילה במשחקים לא חינוכיים. הלא כתוב 'והיו עיניך רואות את מוריך', לא"?

"אהה, נכון" - אענה להם אז - "אבל ראשית, משחק קלפים לא נחשב ל'והיו עיניך רואות את מוריך', בדיוק כמו שלפסוע ברחוב 'קהילות יעקב' לא נחשב להליכה בדרכו של הסטייפלער. שנית, אם מגיל קטן הורגלו התשב"רים לוותר על 'הרב אלישיב' ולהעדיף את 'ר' שליימה זלמן', זה רק עניין של זמן עד שיעדיפו ברחובות את 'הרצל' השקט על פני 'הרב שך' הרועש".

כי אם בכל זאת החלטנו להנציח את שמם, לפחות שיתנוססו שם בגאון ולא יתגלגלו ברחובות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!