שתי האופציות של אביגדור ליברמן

ביום רביעי, לקראת השעה עשר בבוקר, רבע שעה אחרי שהסתיים מסע הטיהור באולם בית משפט השלום בירושלים, החלו לרטוט הודעות האס-אמ-סים מראשי המדינה; ראש הממשלה, בנימין נתניהו התקשר לאביגדור ליברמן כדי לברך; נשיא המדינה שמעון פרס הביע צער על הסבל שעבר; השר גדעון סער כבר מיהר לתבוע דין וחשבון מהפרקליטות.

כך נולדת תהילת עולם. רק לפני רגע ליברמן עוד היה סימן-שאלה מהלך. פוליטיקאי עם כוכבית לצידו; כאן ניצב שר שהוא גם חשוד/נחקר/נאשם, אדם שעתידו לוט בערפל - וזהו. הכול נעלם ואיננו עוד, הלכה הכוכבית, התפוגגו סימני-השאלה.

בעוד כמה ימים יעלה ליברמן אל דוכן הכנסת ויישבע אמונים בפעם החמישית כשר בממשלת ישראל. לראשונה זה יקרה כאשר שום עננה לא רובצת מעליו. שמיו של שר החוץ הנכנס מעולם לא היו כחולים ובהירים יותר. מי זוכר עכשיו את ההפסד של משה ליאון בירושלים או את האכזבה מהאיחוד של ישראל ביתנו עם הליכוד.

ליברמן הוא אדם עם מטרה בחיים: להיות ראש ממשלת ישראל. מתבקש להעריך כעת שהנה, בעקבות הזיכוי, יימשך המרוץ שלו לצמרת ביתר שאת.

מתבקש אבל לא בהכרח נכון.

ישנם הרבה פוליטיקאים בישראל שמעולם לא הורשעו בדין, ועדיין לא היו ראשי ממשלה. הזיכוי המהדהד מאפשר ליו"ר ישראל ביתנו להמשיך לחתור לפסגה, אבל לא בהכרח מקרב אותו אליה.

בבחירות 2009 רשם ליברמן את הישג השיא שלו, כאשר הוביל את ישראל ביתנו ל-15 מנדטים. בהמשך התברר כי 10.5 מנדטים מתוכם הגיעו ממצביעים יוצאי חבר-העמים, והיתר מישראלים ותיקים. כלומר, ליברמן בשיאו היה שווה 4.5 מנדטים של ישראל הוותיקה. זה לא הרבה במיוחד. יאיר לפיד, למשל, הגיע בניסיון הראשון להרבה יותר.

אם ליברמן מעוניין לשמר את מעמדו הרם בצמרת השלטון בישראל, הוא יהיה חייב לפרוץ למעגלים רחבים בציבור הישראלי הכללי, בימין ומעבר לו, שאליהם טרם הצליח לחדור. קשה להעריך כמה זמן עוד יוכל להסתמך על התמיכה מציבור העולים מחבר-העמים, שהרי "הקול הרוסי" ילך ויאבד מחשיבותו ככל שיחלפו השנים ובני הדור הצעיר ייטמעו באוכלוסייה הכללית. זה תהליך טבעי, ואין בלתו.

ישתלט על הליכוד?

ההכרעה המיידית שעליו לקבל כעת נוגעת לעתיד האיחוד של ישראל ביתנו עם הליכוד. מלכתחילה ההחלטה לחבור למפלגת השלטון נועדה להיות חד-סטרית: ליברמן לא הלך לליכוד כדי להיפרד ממנו זמן קצר אחר-כך. זה היה מהלך אסטרטגי שנועד לאפשר לו להגיע בעתיד, אחרי שישתלב בליכוד וישתלט עליו, ללשכת ראש הממשלה. אלא שליותר מדי גורמים בליכוד יש אינטרס לחזות בפירוק השותפות.

ועידת הליכוד שתתכנס בחודש הבא היא הגוף שרשאי לאשר איחוד מלא בין המפלגות, כזה שיעניק לישראל ביתנו ייצוג הולם בכל מוסדות התנועה. קשה לראות את זה קורה. נראה כי הליכודניקים, מפעילי השטח ועד לשרים הבכירים, לא מעוניינים לפרוס לליברמן את השטיח האדום בכניסה למצודת זאב.

שתי אפשרויות ניצבות עתה בפניו של ליברמן, ושתיהן לא נוחות במיוחד: האחת - להגיד יפה לליכודניקים תודה ושלום. זו תהיה בשורה לא טובה לנתניהו ולשר נפתלי בנט. כי ליברמן ייאלץ לבדל את עצמו מראש הממשלה בניסיון לנגוס נתחים מהאלקטורט הימני, שכעת הוא נחלתם הבלעדית כמעט של הליכוד והבית היהודי.

האפשרות השנייה היא לנסות להיכנס לליכוד דרך החלון. אף אחד לא ימנע מליברמן להמטיר גשם נדבות של טופסי התפקדות מטעמו שינחתו על השולחן הנכון במצודת זאב. המתנחלים כבר עשו זאת לפניו. כך הוא יהפוך לשחקן מרכזי בליכוד, אם כי לא בהכרח לבכיר ביותר.

מצד אחד, אמנם לא מאוד נוח; אך מן הצד השני, הצרות שלו היום היו יכולות להיות כבדות בהרבה.

* הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!