שם טיפקס • לא תאמינו, אמר מרדכי בן דוד, באיזו להקה ניגן פעם תמיר

החוגגים בחתונת איש העסקים החרדי, ישבו מסובים סביב השולחנות העמוסים. מלצרים עוטי אפודים חגיגיים, עונדים פפיונים לצוואריהם וכפפות משי לבנות לידיהם, מתרוצצים אנה ואנה, כשבידיהם מגשים ועליהם מנות גורמה של הארוחה הקולינרית המפוארת, כמופיע בתפריט.

בינתיים ברקע, מתנגנת לה מוזיקת רקע. להקה שההרכב שלה הוא ממיטב הנגנים בארץ, מנעימה יצירות קלאסיות משובחות, ליריות וקצביות, על פי טיב המנה המוגשת. האוזניים כרויות לצלילים הקסומים הבוקעים מהמגברים רבי העוצמה, והידיים ממשמשות תוך כדי בנעיצת המזלג אל הסטייק העסיסי.

מבין כל הנגנים, צדה בעיקר את עיני המסובים, דמותו של המתופף. לא רק בשל מערכת התופים, כלי ההקשה והמצילות הענקיות שפרושות לפניו ועליהם הוא חולש ביד רמה. לא רק בגין מקצועיותו, אמנותו הנדירה והאופן שבו הוא מפיק את המיטב ממערכת שלפניו, אלא בעיקר בגין חזותו.

לכאורה, כמו חרדי מצוי, תווי פניו יהודיים למהדרין. חובש כיפה שחורה, לבוש בחולצה צחורה לבנה, זקן עבות מעטר את פניו, ופאות מסתלסלות מאחורי אוזניו. בקיצור, עוד אחד 'משלנו'.

חדי העין יבחינו, כי יש בו משהו קסום, מיסטי, ייחודי שאין באחרים. מדובר בנגן שהיה מתופף באחת הלהקות הישראליות המצליחות והפופולאריות בארץ - להקת 'טיפקס', שבינתיים התפרקה.



קבלו את ר' תמיר ימיני. האיש שהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייו, הנגן שליווה את טובי וגדולי הזמר החסידי במהלך הופעותיהם, והמתופף שדי באזכור שמו, כדי להריץ מאות ואלפים אל המופעים שהוא מנגן בהם.

הדרך אל עולם היהדות, בשונה מרבים שבין החוזרים בתשובה, לא עברה דרך רב או ארגון חרדי כלשהו. זהו תהליך הבשלה ארוך טווח, שהחל בישראל- כור מחצבתו, המשיך בנדידה בין שבטים נדחים בערבות קניה וערי המטרופולין של אוסטרליה וניו-יורק - והסתיים בארץ הקודש.

לרגל פרשת ויצא, בה מופיע לראשונה תיאור מפורט של עריכת משתה לרגל נישואין אצל יעקב אבינו ולאה אמנו ע"ה, מגולל תמיר את סיפור חייו המיוחד.

מוזיקה אפריקנית בקניה

"נולדתי ברוחמה, קיבוץ של השומר הצעיר. בכל מה שקשור ליהדות, הייתי 'אאוט'. לא אנטי ולא בעד. פשוט לא הכרתי את הנושא ואפילו לא חגגתי בר מצווה, כמקובל אצל רבים. 'יהודי' במובן המהותי שבו, היה עבורי כמו 'סיני'. עם זאת, למוזיקה הייתי מחובר מקטנותי ואליה נמשכתי במיוחד. נשמתי כנראה חוצבה מעולם הנגינה. תחילה התחלתי ללמוד פסנתר, מנדולינה וחליליות ובגיל 11 התחלתי ללמוד תופים, הכלי שעמו נשארתי מזוהה יותר מכולם".

היתקלויות שונות עם החיים, גרמו לניצוץ היהודי שבו להתחיל לבעור בתת-מודע בלבד, עוד בהיותו בישראל. כמו כל מוזיקאי, הוא מחפש 'מוסיקה אחרת' ולשם כך, בהיותו כבן 28, הוא מרחיק נדוד אל כפר מרוחק בקניה, שם מתקבצים מוזיקאים המבקשים לשאוב השראה מהשבטים המקומיים, המתמחים במוסיקה. ימיני חיפש בעיקר 'מאסטרים' של מוסיקה אסיאתית ומצא שם את הכתובת. את מרבית זמנו בילה בצל המקומיים, לומד מהם תרבויות נגינה שונות, בעיקר זו האפריקנית. מפעם לפעם, הוא מצטרף למוסיקאים שמגיחים לעיירה הקרובה, ומנגנים בפני קהלים קטנים.

"הייתי שם שלושה חודשים. פתאום אתה מעריך את הארץ ממנה באת. אנשים מסתובבים מזוהמים, מכוסי פצעים ומוגלות. מחלת המלריה מכה שם על ימין ועל שמאל, הכל פרימיטיבי. אין לך לא רופא ולא תרופות, זולת משחות סבתא של הקשישות נטולות השיניים. הדלות משוועת. פתאום ה'אגו' שלי כיהודי מקבל משמעות. לא רק בגלל שאני גר בארץ מתקדמת ומתפתחת. חשתי הרבה מעבר לזה. חשתי מרומם בגין העובדה שאני 'יהודי'.

"בשלושת החודשים הבאים, המשכתי לטייל ולהסתובב באפריקה. כאן נתקלתי בתגובות מעורבות, כאשר נשאלתי מאין אני, אך לא חשתי צורך או סיבה להסתיר זאת. היו שהנהנו בראשם ואף חייכו אלי, והיו כאלו שהבעת פניהם העידה, כי העוינות הכבושה של העולם לעם עולם, מפעפעת אי שם בחביוני נפשם, למרות שאין להם סיבה אמתית לכך. תגובות אלו, היו עוד כמה 'הצתות' שחידדו את יהדותי".

משם המשיך במסעו לאוסטרליה - אל אחיו. כבר לפני הטיסה, מזמין ימיני אוכל כשר. אין לו הסבר רציונאלי לכך, זולת העובדה שניצני המהפך התודעתי בכל הכרוך ביהדות, נבטו במרחביה האינסופיים של אפריקה.

עם סאטמר בניו-יורק

תהליך ההבשלה צובר תאוצה. באחד הימים הוא מגלה על השולחן בבית אחיו ספר העוסק בקבלה. ספרים מעין אלו ראה גם בישראל, במועדונים בהם ניגן, אולם חש כלפיהם ניכור וכלל לא הבין את החילונים שמוצאים בהם עניין.

"היו לי כל מיני אמונות תפלות ומיסטיות בצעירותי, על היקום והאנושות, רובן המצאות שלי, כמו למשל על ההבדל בין הצד הימני של האדם לזה השמאלי. הם ליוו אותי בחיי ונתנו לי משמעות מסוימת. אבל כשנתקלתי בספר הקבלה שבבית אחי והחלטתי לעיין בו לראשונה, נדהמתי. לפתע מצאתי תימוכין לחלק מתוך עולם של ערכים, אמונות ואידיאלים שניקרו בי. 'סטרא דימינא וסטרא דשמאלא', שאיששו את הגיגיי, היה רק חלק מהם. זה גירה את יצר הסקרנות שלי והרים את המסך שחצץ ביני ובין היהדות. הרקע שחוויתי באפריקה, רק סייע לי בכך. פתאום גיליתי עולם חדש של ספירות ועולמות וכל מיני מונחים, שלא הבנתי את כולם, אבל הם פתחו לי צוהר נרחב ליהדות".

ימיני מתחיל מבראשית ומבקש לקרוא וללמוד את התנ"ך, כדי להעמיק את היכרותו עם היהדות שהייתה לו עד כה לזרה.

באותה עת הוא מגיע לניו-יורק על מנת לנגן בהרכבים שונים וסגנונות רבים, על פי הרפרטואר האהוב עליו. כשהגיע לשכונת ויליאמסבורג, יצא לו במסגרת חיפושיו אחר היהדות להתחכך בקרב קהילת סאטמר. עד אז לא ידע שישנן עוד קהילות זולתן. ימיני פשוט נקלע אל הקהילה באקראיות והחסידים האירו לו פנים. אט-אט החל גם ליישם ולא רק ללמוד.

תמיר מתחיל להקפיד על הדלקת נרות שבת, להתפלל בבית הכנסת בחגים ומנצל את ביקוריו בבתי הכנסת, כדי להעמיק את ידיעותיו בהלכה ובמנהגי ישראל. את תחום המוסיקה לא זנח לרגע, אבל המשיך במקביל לחזק את שורשיו. הוא כבר חש קרוב אל ה'. בשלבים הבאים, הקרבה תהפוך למשמעותית יותר בהיבט הרוחני.

למסמס את הניכור

כאשר חזר לארץ, חבר לידיד טוב שכבר הספיק לחזור בתשובה. הלה, חבר בקהילתו של הגאון רבי מרדכי אויערבך במרכז תל-אביב. כאשר תמיר מגיע לחתונה, פגש שם רבים מחברי הקהילה. אחד מהם שם עינו עליו כאשר הבחין ב'מתחזק' והציע לו להתחיל לבוא ולשמוע שיעורים מפי הרב. לציצית ולתפילין שכבר הפכו חלק מסדר יומו, מצטרפות מצוות נוספות.

ימיני איננו טיפוס שנסחף וכל צעד שהוא עושה מלווה בביקורת עצמית ובהבנת הנקרא. בהמשך הוא גם מתחיל ללמוד בישיבה ושוקע בעולם הרוחני, נושא אישה, אף היא חוזרת בתשובה, וכיום הם הורים למשפחה תוססת ומקסימה, המתגוררת בשכונת פלורנטין בתל-אביב.

בתור אמן, לא היה לו קל בתחילה, לגזול מעתותיו לצורך לימוד התורה, התפילות וקיום המצוות. הקמת הבית בישראל והילדים החינניים שבאו לעולם, צמצמו עוד יותר את הפנאי שעומד לרשותו. חרף זאת, מאז תשס"ז, מצליח תמיר להוציא בכל שנה אלבום ובו יצירותיו המוסיקליות.

לדבריו, היצירות שלו מספרות את החוויות שעבר בכל התחנות בהן חלף. המאזין, לא תמיד יצליח לעלות על כך, אבל עבור ימיני מדובר במסר. "זו לא סתם איזו קלאסיקה של ג'ז או רוק, בכל מוזיקה מבית היוצר שלי, אני מבקש להביע את סיפור חיי. יש לי ברוך ה' סייעתא דשמיא והציבור אוהב את התוצרת". בכל צעד ושעל, וכמובן גם בתחום המוזיקה, הוא מתייעץ עם רבו, שהורה לו שלא לזנוח את התחום. אדרבה, לקדש דרכו שם שמים בכל הופעותיו.

מתברר, כי הקהל החילוני מביע אמפתיה ואפילו התלהבות, למראה הנגן עטור הזקן שמנגן מוזיקה שערבה לאוזנם: "הקהל שלי הינם מוסיקאים או אנשים שמבינים מוסיקה. הזקן שמעטר את פני, איננו משפיע על המלאכה והמקצועיות שיוצאת תחת ידי- תרתי משמע".

כשימיני נשאל האם ידוע לו על חוזרים בתשובה או כאלו שהעמיקו היכרותם עם היהדות, בעקבות האזנה למוזיקה שלו או השתתפות במופעים, הוא משיב בהסתייגות, שדומה כי מקורה בהצטנעות גרידא.

"יש רבים, שמתלהבים כשהם רואים חרדי מנגן את המוזיקה שהם אוהבים. החזות שלי, ממסמסת את הניכור שרבים מהמגזר הכללי רוחשים כלפי הקהילה החרדית, בעקבות הסטריאוטיפים שהם שואבים מהתקשורת. הרבה מתחילים לשוחח עמי על יהדות לאחר המופע, ואני מכוון אותם אל ספרים ורבנים וכולי תקווה כי עשו בכך שימוש מועיל..."

בקומזיץ של מרדכי בן דוד

תמיר ניגן לצד גדולי הזמר החסידי והיהודי, שרבים מהם נמנים על החוזרים בתשובה, כמו מאיר בנאי, יזהר שאבי, שרוליק הרשטיק, יהודה גלנץ, שלמה כ"ץ, ולהקות חסידיות רבות.

לפני שנים אחדות, התכנסה בירושלים קבוצת תלמידי ישיבה יחד עם מספר נגנים אומנים, ובראשם הזמר החסידי ר' מרדכי בן דוד. הפמליה התמקמה על אחת המרפסות ברובע היהודי הצופות אל שריד בית מקדשנו. מרדכי בן דוד הקליט שם בהופעה חיה, שירי רגש ונשמה, והאווירה הייתה מרוממת ועילאית. בהמשך גם הוציא לאור אלבום בשם 'קומזיץ', המכיל את אותו מופע ספונטני ומיוחד.

בשיאו של הערב, עוצר בן דוד את המופע ומספר למשתתפים, תוך כדי שהוא מצביע על המתופף, כי הבחור חזר בתשובה לפני תקופה קצרה. "לא תאמינו, באיזו להקה ניגן פעם תמיר היקר", הכריז בן דוד בנימת רגשנית, "תחשבו על זה שפעם ניגן תמיר בלהקת אתניקס..."

תמיר גיחך. הוא העמיד את בן דוד על טעותו, אך לא היה בכך כדי לשנות את ההלם וארשת ההשתאות שהופיעו על פני הציבור. סביר להניח, כי הם לא הכירו את זו ולא את זו. אולם, על פי נימת הדרמטיות שסיפק בן דוד, הבינו הנוכחים, כי תמיר היה סלבריטאי בקרב חוגי מעריציו. התשואות שקצר, היו עבורו אחד החיבוקים הכי משמעותיים שקיבל מהמגזר החרדי, עם תחילת הדרך.

את שירת הברבור שלה, כבר צייצה 'טיפקס' מזמן, והפכה להיות במובן מסוים 'מחוקה' כטיפקס. אבל, צפוי לה ככל הנראה עתיד מחודש והקאמבק נמצא אי-שם באופק. "אם אכן זה יקרה, אשקול להצטרף אליה, אם מורי ורבי יתיר לי זאת. בטוחני כי נוכחותי כחרדי ושומר מצוות, תחולל השפעה במידה רבה על פני הסביבה ותחזק את השורשים היהודים של מאזיניי".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!