פרד"ס במשפחת פרידמן: חיים ונושמים ספרים

תחום: ספרים תורניים
הנפשות הפועלות: משפחות פרידמן מפתח-תקוה, אלעד ובני-ברק.
העסקים:
אבי המשפחה, ר' מרדכי ישראל ז"ל - פתח חנות לממכר ספרים ובהמשך הקים את מכון פרד"ס והוצאה לאור.
אחיו, ר' משה ז"ל - נסע בין היכלי התורה והישיבות להפיץ ספרי לימוד.
בן, יום טוב ליפמן - עורך ומהדיר ספרים לקראת הוצאה מחודשת.
בן, יצחק - מנהל חנות הספרים ב'איצקוביץ'.
בן, שלמה - מנהל חנות ספרים ויודאיקה בעור.

בעולם הפרד"ס

ר' מרדכי ישראל פרידמן ז"ל זכור לתושבי בני-ברק, ולא רק, מחנות הספרים בטבורה של עיר - 'איצקוביץ'. נדמה היה שבחר את המקום כהימור מוצלח על אסטרטגיית המיקום, שהפכה ברבות השנים אבן שואבת לאלפים המגיעים להתפלל לאורך כל שעות שהיממה - אך לא היא.

נפתח את סיפורנו קצת קודם. אברך צעיר היה כשהגיע מעיר הולדתו פתח-תקווה לגור בבני-ברק. מרדכי ישראל ניסה את כוחו במישורים שונים בהביאו טרף לביתו, שימש כמשגיח כשרות ועבודות אחרות, עד שהגיע לשמש בתפקיד ניהולי בישיבת חוג חת"ס בבני-ברק. שם הכיר את הגרי"ש אונגר זצ"ל וקיים את דברי המשנה ב'עשה לך רב'. הוא הפך לתלמיד נלהב וקשר את חייו בעולמו של הרב אונגר.

גם כשסיים את תפקידו, לאחר קצת יותר משנה, נותר תלמיד נאמן, בעוד הוא מקים עסק חדש למכירה קמעונאית של מזון ומוצרי צריכה. במרחק שני בתים מהעסק החדש, רכש דירה - אליה ביקש להעביר את אמו האלמנה. אלא שזו העדיפה מקום אחר, וכך נותרה הדירה ריקה.

כשבחר לפנות ממזון הגוף למזון הנפש, הפך את הדירה לחנות ספרים. אחיו ז"ל, ר' משה, היה מסתובב בישיבות והיכלי התורה ומציע גם הוא את מרכולת הספרים הנדרשים לשקדנים, בעוד מרדכי ישראל הקים גם מערך הוצאת ספרים. ספרי קריאה לילדים בדור שגדל והתרחב מחד, וגדרות לצד חומות שהוקמו סביב לדור, מאידך.

במקביל הקים מכון לעריכה והדרת ספרים בשם 'פרד"ס', במסגרתו הביא מחדש לדפוס מאות ספרים הנלמדים בהיכלי הישיבות.

הוא גייס את ר. פרידמן כסופרת הבית, ושורה ארוכה של ספרי ילדים נחתו בזה אחר זה על מדפי החנויות, לצד עיבודים מחודשים לספריו של ד"ר משה להמן.

לקוחות ה'שמחות', אותם שחיפשו ספר להעניק כתשורה לחתן בר מצווה, החלו לדרוש מתנות ייחודיות בכריכות עור - תופעה שכבשה את שוק הספרים באותם ימים, ומיודעינו לא פסח עליהם. מול החנות היתה דירה נוספת, ששימשה כמחסן לחנות הספרים. וכך, פתח נפער בצד בו פנתה הדירה אל הרחוב והיא הפכה לחנות ייעודית לחובבי העור.

כשחלה, נטלו בניו את מלאכת שירות הלקוחות וכיום הם מנהלים, כל אחד בנפרד, חנות אחרת.

דמים תרתי משמע

הבן הגדול, יום טוב ליפמן, עורך תורני ומחדש ספרים תורניים.

גילוי נאות: חצי יובל לפחות שאני מכיר את יום טוב כותב בעולם התורה. עוד בהיותו בחור בישיבה, היה הוא מעתיק השמועה, וגם אז על פי רוב לא נזקקו כתביו כמעט להגהה וניסוח.

והשאלה המתבקשת מאליה: יום טוב אינו סוחר ולא איש עמל, יהודי המצוי בעסק התורה מסביב לשעון, מה לך ולמלאכה?

"הפרנסה היא משמים, ללא כל קשר. אבא ז"ל השקיע רבות בחידוש ספרים תורניים, נחשפתי להשקעה המרובה שלו בעריכת ספרים אלו - ונשאבתי לתוך עולם שהקסים אותי".

• איך עורכים ספרים שכבר קיימים עשרות בשנים?

"במקרים שכאלו זה למצוא את ה'מראי מקומות' המתאימים לכל פיסקא ואיזכור, אבל זה מאוד אינדווידואלי, לכל ספר יש את הצרכים שלו ואת הכלים שאפשר להוסיף ולהאדיר. המטרה היא להדר את ספרי עולם התורה".

• ואיך זה קשור לעסק המשפחתי?

"זה התחיל בימיו של אבא. אנשים זוכרים את ה'פרדס יוסף', אבל אבא הרבה מאוד שנים השקיע בהדפסות חוזרות של המון ספרים, והשקיע דמים תרתי משמע בעריכת והידור הספרים. כיום אני עורך עבור אנשים אחרים, והמשפחה היא לקשר משפחתי. לא לעסקים".

אבא רצה שנמשיך

איציק מנהל את החנות בה ישב אביו כל השנים.

• הספרים זה לא בגנטיקה של המשפחה.

"גם אבא עבד בתחום לפני שפתח את העסק שלו. אני נולדתי כשאבא כבר היה ראשו ורובו בספרים, אני לא זוכר דבר אחר".

• אבל אי-אפשר ל'האשים' את אבא, הרי יש במשפחה אחרים שלא התחברו.

"לא כולם נמשכים לענף, אין חובה לעסוק במה שאבא עסק, אבל מי שגדל בזה - נשאר בזה. ספציפית הרגשתי אצלו שזה הרצון שלו, גם בימי חוליו הרגשתי שהוא רצה שימשיכו את העסק. להמשיך את ההוצאה לאור של ספריו וספרים אחרים".

• עד כמה העיסוק המשותף עולה על שולחן המשפחה?

"זה עולה, יש לנו שיחות משפחתיות, אבל גם שיחות שקשורות לענף עולות תמיד, זה חלק מאיתנו, בעצמותינו - חיים ונושמים לאורך כל השנים את ענף הספרים".

הילד שעזר לאבא

שלומי מנהל חנות ספרים ויודאיקה בעור.

• למה ספרים?

"כבר כילד קטן, כשחזרתי מהחיידר, הבילוי שלי היה לעזור לאבא. לסחוב ולסדר ספרים".

• כשעזרת אז לאבא, אלו היו ספרים אחרים מאלו שאתה מוכר כיום.

"זה נכון, אבל עוד לפני שהתארסתי התחברתי לתחום הזה של הספרים היותר אומנותיים. כשאבא חלה, אני נכנסתי לתפעל את החנות הזו - ומאז נשארתי".

• כיום, כשאתה מוכר את כל המבחר של יודאיקה בעור ולא מחוייב למותג אחד, אתה לא מרוחק מהלקוחות כשאתה לא ממוקם ברחוב הראשי?

"לא, אנחנו כאן כבר כמעט 20 שנים ולחנות יש ותק ושם. השירות שאנחנו נותנים כולל גם הטבעת הקדשה במקום, וזה גם מוסיף ללקוח".

• כשאתם נפגשים במשפחה, נושא השיחה הוא ספרים?

"לא הייתי אומר. הרבה פחות ממה שאפשר לחשוב, אבל כן קורה שזה הופך לנושא שיחה כשיש משהו חדש".

• והאחרים לא מרגישים מיותרים בשיחה?

"לא, כולם מכירים את התחום, גם אם הם לא עוסקים בו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!