הצצה ראשונה: האוצר שהתגלה במרתף של סדאם חוסיין

שנים ארוכות התהלכו סיפורים ואגדות על האוצר היהודי שהתגלה במרתפי המודיעין העיראקי של ימי סדאם חוסיין, על הדרך המוזרה בה התגלה, על המיקום המוזר אף יותר - ועל הספרים והמסמכים הנדירים שהתגלו שם.

היום, לאחר למעלה מעשור שנים, סוף-סוף מוצגים כמה מהפריטים הנדירים של האוצר בתערוכה חדשה, שנפתחה בימים אלה.

בין המוצגים: ספר כל בו, דפוס רביעי, ונציה ש"ה, תנ"ך דפוס ונציה משנת 1568, תלמוד בבלי משנת 1793 בחתימת ידו של הבן איש חי, מכתב לרבה של בגדד בתום מלחמת העולם השנייה מאת המושל בריטי אודות חג הפסח, נרתיק עתיק לספר תורה ועוד.



אבל כדי להציץ בתערוכה, תיאלצו לעלות על מטוס ולהגיע לוושינגטון, שם בארכיון הלאומי מוצגים הפריטים לזמן מוגבל בלבד.

ואיך מגיע לו אוצר ספרים יהודי מבבל, לוושינגטון? זהו סיפור מפותל ומוזר, שראשיתו ברדיפות ופוגרום, המשכו בהלשנה, וסופו בתסבוכת פוליטית גדולה שאנו עדיין מצויים בליבה.

האיש שברח מטהרן

הסיפור מתחיל בבגדד של שנת 1993, כאשר העיר נכבשה על-ידי האמריקנים בימי מלחמת המפרץ. צבאו של סדאם חוסיין הובס והרודן נמלט על נפשו, נלכד והוצא להורג.

באותם ימים אנשי השירות החשאי האמריקני עסקו במצוד אחר נשק להשמדה המונית, אשר לפי המידע המוקדם הוסתר במרתפים חשאיים. אחרי הכל הנשק הזה הוא שהיווה, לפחות רשמית, את העילה המרכזית להחלטתו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, לצאת למלחמה.

באותם ימים הגיע לבגדד איש צללים אמריקני, איש הפנטגון הרולד רוד, מזרחן ותיק שהועסק שלושים שנה בניתוח חומרים מודיעיניים הנוגעים לעולם הערבי והמוסלמי.

רוד הינו יהודי דתי, ששמו המלא ישראל צבי רוד. הוא יליד שנת 1949, בוגר אוניברסיטת קולומביה ללימודי המזרח התיכון והיסטוריה של האיסלאם, הוא שולט בערבית, פרסית, טורקית ועברית, ועוד תריסר שפות.

במסגרת לימודיו נסע לטהראן בימי השאח האיראני. לפתע פרצה המהפכה האסלאמית ורוד נמלט בעור שיניו מהמדינה. רוד שב לארצות הברית סיים את לימודיו והחל לעסוק בהוראת תרבות האיסלאם. בד בבד הועסק בפנטגון בייעוץ מודיעיני למזרח התיכון.

לקראת פלישת האמריקנים לעיראק מונה לנהל מחלקה במשרד לשיקום וסיוע הומניטרי - סוכנות שהוקמה בחסות משרד ההגנה האמריקני, ואשר לקחה אחריות על ניהול הממשל האזרחי בעיראק.

יום אחד קיבל טלפון מאת עיתונאית שליוותה את אחת הצוותות לאיתור נשק להשמדה המונית, ובפיה ידיעה מוזרה. "קיבלנו מידע", אמרה, "שבמרתף המוחבארת טמון ספר תורה יהודי מהעתיקים בעולם. אנחנו לא מבינים בזה כלום, שמענו שאתה יהודי, אולי תוכל לסייע לנו לבחון במה המדובר?"

כך, בהשגחה פרטית, מצא האדם היחיד בכל רחבי בגדד, יהודי שומר תורה ומצוות, שאכן היה יכול להבין ולהעריך במה בדיוק מדובר - את האוצר.

הפצצה לא התפוצצה

ואיך הגיע צוות לחיפוש אחר נשק להשמדה המונית אל ספר תורה עתיק?

ובכן, אי-שם בבגדד הסתתר מבוהל ומפוחד ראש מחלקת המודיעין הישראלית-פלסטינית של המוחבארת. האיש, ציר מרכזי במשטר סדאם, פנה לאחד מאנשי השלטון החדש, אחמד צ'לבי, והבטיח כי ימסור לו מידע על חומרים מסווגים המצויים בידי המוחבארת על ישראל ויהודיה, אם רק יפרוש עליו את חסותו, ויהיה מוכן להעיד שלא פגע באזרחים.

כך הגיע אותו איש מודיעין לאמריקנים חברי הצוות לאיתור נשק המוני. אלא שבמקום לספר על מסמכים מסווגים עם תוכניות להשמדת ישראל, סיפר על ספרי תורה וספרי קודש. אנשי הצוות היו מבולבלים, לא היה ברור להם מה זה אומר - ורוד הוזעק.

רוד, התרגש ונרתם מייד למשימה. "למחרת יצאנו אני צ'לבי וכמה מחברי הצוות לחיפוש אחרי נשק להשמדה המונית אל בניין המוחבארת העיראקי", שחזר רוד את הסיפור בשיחה ל'ג'רוסלם פוסט', "שם, בשכונת אלמנצור של העיר, שכן הקומפלקס המפחיד ביותר בעיראק, שאנשים לא היו יצאו ממנו חיים. אך עתה עמד המבנה מופצץ וחרב למחצה.

"צ'לבי הפנה אותנו, לפי הדרכת אותו איש מודיעין, למרתף. אבל אז גילינו שהמרתף מוצף במי ביוב בגובה שלושה מטרים. לא היה ניתן להיכנס. מה שקרה הוא שפצצה נורתה לעבר הבניין, היא נכנסה פנימה יצאה מצידו השני ונתקעה ביסודות הבניין. הפצצה לא התפוצצה והייתה עדיין 'חיה'. היא לא מוטטה את הבניין, אבל הרסה את מערכת הביוב וכל המים זרמו לתוך המרתף".

אנשי הצבא האמריקני בחנו את פני הדברים ונסוגו. המקום לא עניין אותם יותר. אבל רוד היה נחוש וניסה להציל את האוצר בכוחות עצמו. צ'לבי, תרם מכספו לניקוז המרתף. לאחר מכן יצר רוד קשר עם אנשים בארצות הברית, שסיפקו מימון נוסף כדי להמשיך את הפעולה.

לאן יישלח הטיל ה-40?

"בהתחלה", סיפר רוד ל'גרוסלם פוסט', "שכרנו משאבות קטנות כדי לנסות לשאוב את המים, זה היה לא פשוט שכן כל רגע הפצצה הייתה יכולה להתפוצץ עלינו, או הבניין הרעוע היה מתמוטט. זה היה פשוט זוועה. אף אחד לא היה מעוניין ולא התעניין במרתפים הללו. והכול עמד ללכת לאיבוד בתוך המים".

רוד היה מיודד מאוד עם נתן שרנסקי שהיה שר בממשלת ישראל ורוד סיפר לו על האוצר. "שרנסקי, התקשר אליי מעת לעת, כאשר אני הייתי שם, כדי לוודא שאני עדיין בחיים", שחזר. "אחרי שסיפרתי לו על הארכיון הוא דיבר על כך עם דיק צ'ייני סגן הנשיא, ואז לפתע פתאום הממשל האמריקני נהיה מאוד מעוניין".

ייתכן ומישהו רמז לצ'ייני שיש סיכוי שבין המסמכים ימצא רמז לתוכניות לשימוש בנשק להשמדה המונית, אחרי הכל לנשק הזה הייה יעד מוצהר די ברור: ישראל.

הצבא האמריקני גויס ואנשיו הציבו משאבות ענק ששאבו את המים מהמרתפים בשעות ספורות. עם ירידת מפלס המים התגלתה מפה גדולה של ישראל עם סימון המיקום של 39 סקאדים עירקיים שנחתו בישראל במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, בימי ראש הממשלה יצחק שמיר.

שלט גדול בערבית נשא את הכתובת מעל המפה: "מי הולך לשלוח את הטיל ה-40?". במרכז החדר עמד מודל מפואר של כנסת ישראל בירושלים.

בהמשך המסדרון התגלה חדר נוסף ובו נמצאו במפתיע ערימות של ספרי קודש ואלפי מסמכים יהודים ללא כל סדר ושיטה.

הצילו את ספרי הקודש!

איש בצוות לא ידע על איך להציל את ספרי תורה והספרים הספוגים במים: "ראיתי ספר תורה ספוג מים", נזכר רוד, "ואמרתי לעצמי שחייבים לפרוש את הספר על הקרקע כדי לתת לו להתייבש, אך זו הייתה דילמה קשה, שכן לפי ההלכה אין להניח ספר תורה על הרצפה. מצד שני כדי להצילו מותר. שהרי הפעולה נועדה לכבודו של הספר".

רוד הרים טלפון לישראל ושוחח עם מומחה, ובינתיים הספרים הושארו לייבוש בשמש. במטה נמצאו גם רישומים קהילתיים מלפני מאה שנים של יהודי עיראק: רשימות של תושבים יהודים, רשומות בבית הספר, דוחות כספיים, ועוד.

רוד הצליח סוף-סוף ליצור קשר עם בכירי המומחים לשימור שהסבירו לו שהוא טעה לכל אורך הדרך וכי השיטה היחידה להציל את האוסף הוא להקפיא תיכף ומייד את המסמכים והספרים, כדי למנוע את המשך הריקבון ולשלוח את האוצר לארה"ב, למרכז שימור ושחזור מיוחד.

השאלה היתה איך מקפיאים כאשר אין חשמל בעיר? רוד בסופו של דבר מצא פתרון: הספרים אוחסנו ב-27 ארגזי אלומיניום והוכנסו למשאית קירור שהונע בבנזין. חודש אחר כך הארגזים הוטסו לשיקום בפורט וורת' בטקסס, באישורו של משרד התרבות העירקי. שם, בטקסס, ממוקם ארכיון לאומי בו מיומנים בעריכת שחזור.

המסמכים והספרים שעברו את התהליך ושוקמו הועברו לוושינגטון, ואוחסנו במתקן של הגנזכים הלאומיים בוושינגטון. אבל זה היה רק תחילת מסע הייסורים של אותם ספרים.

האמריקנים הסכימו עם המימשל העיראקי כי בתום שנתיים יושלם שיקומו של האוסף והוא יוחזר לידי ממשלת עיראק. אך מאז קם קול זעקה מצד ארגונים יהודיים, הטוענים שהאוצר שייך לקהילה היהודית.

פוגרום בלב בגדד

מה, בעצם, מקור אותה גניזה ואוצר ספרים בגדדי? איך הם נפלו לידי סדאם חוסיין?

ובכן, עד לפני כמאה שנה, הייתה בגדד מרכז של חיים יהודיים. היהודים מנו כרבע מאוכלוסיית העיר. אך בניגוד למיתוס השקרי על החיים השלווים בחסות האיסלאם, סבלו יהודי עיראק מרדיפות ופוגרומים קשים.

פוגרום אחד קשה במיוחד פרץ בתחילת שנות הארבעים בהשפעה נאצית ונהרגו ונפצעו אז מאות איש. בימי מלחמת-העולם השנייה שלט בעיראק משטר פרו-נאצי, שרדף את היהודים. עם הקמת מדינת ישראל החריפה האלימות נגד היהודים. מהומות, פוגרומים ומעצרים גרמו לבריחה המונית של יהודי עיראק. מלחמת ששת הימים הובילה לעוד גל של רדיפות, מעצרים והוצאות להורג, ועודדה בריחה של עוד יהודים.

הנמלטים התקשו לקחת עימם את ספריהם ולפיכך השאירו אותם בבתי הכנסת. בעיקר בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת המרכזי על-שם מסעודה שמטוב בבגדאד.

ב-1969 עלה לצמרת השלטון נשיא אחד צעיר ואכזר בשם סדאם חוסיין, שרדף במיוחד יהודים. הם נלקחו מבתיהם והוצאו להורג באשמת ריגול ובני הקהילה שמנו רק אלפים בודדים החלו אף הם להימלט.

ביניהם היה אחד ששמו דוד ח', הוא עלה ארצה, אך בשל קשיים אישיים שב לעיראק. הוא חשש מנקמת ידו של סדאם והתגייס לסייע לשלטונות והיה לסוכן בתוך הקהילה היהודית בבגדד.

יום אחד, גילה למודיעין על האוצר - וסוכני המוחבראת פשטו על בית הכנסת, החרימו את אוסף כתבי הקודש והשליכו אותו אל מרתפי המודיעין הכללי.

שהספרים יישארו נגישים

מוריס שוחט, נשיא הארגון העולמי של יהודי עיראק, ומנהיגים בכירים נוספים של הקהילה, משקיעים מאמצים אדירים במטרה למנוע את השבת האוצרות הנדירים לאדמת עיראק ולהשיבם לידי בעליהם החוקיים. במסגרת מאמצים אלה, אף הפנו בקשה בעניין זה לנשיא אובמה ולשר החוץ האמריקני, מר ג'ון קרי.

"הרי מדובר בעיזבון של הקהילה היהודית בעיראק, או היכן שנמצאים אנשיה כיום. העיזבון הזה שייך להם. מדובר ברכוש שנבזז מהקהילה היהודית", אומרת נשיאת הארגון האמריקני ליהודי המזרח התיכון, ג'ינה ולדמן, "יש להשיבו לקהילה היהודית".

סנאטור מדינת ניו יורק צ'רלס שומר מנסה גם הוא לעצור את ההעברה: "אני אמשיך להפעיל לחץ על מחלקת המדינה, כך שספרי הקודש יישארו נגישים לעם היהודי שגורש מעיראק. אוצרות אלה לא שייכים לעיראק, ושוב בשנה הבאה, אני אעשה כל שביכולתי כדי להבטיח שהארכיון יהודי עיראק יוצג במיקום המתאים".

אך שגריר עיראק בארה"ב, התבטא מספר פעמים כי המסמכים הם "חלק מההיסטוריה ומהזהות העיראקית. הייתה קהילה יהודית גדול בעיראק במשך 2500 שנה. הגיע הזמן שהרכוש הזה יוחזר לנו". בהזדמנות זו הוא כמובן מדלג על מה שהעיראקים עוללו ליהודים.

האמריקנים הסכימו לטענות העיראקיות בחצי פה ועל פי ההסכם, בגדד תקבל את הספרים בחודשים הקרובים.

ארגונים יהודים אמריקנים אמנם העלו חשש כי הספרים לא יהיה זמינים למי שירצה לעיין בהם, בפרט מי שהינו יהודי או ישראלי, אך הממשל העיראקי הבטיח לשקם את החומרים ולהפוך אותם לנגישים באמצעים דיגיטליים. בינתיים יד העיראקיים על העליונה.

רק שלא יחזור לעיראק

מרדכי בן פורת, נשיא מרכז יהדות בבל באור יהודה, מתקומם. בשיחה עם 'בחדרי חרדים' הוא אומר: "אני חושש שברגע שהאוצר יגיע לידי העיראקים, לא תהיה גישה לחוקרים. מדובר שם באוצרות נדירים".

• יש שם ספרים או מסמכים שהיית מציין במיוחד?

"לא הכל חשוב מאוד, אך בין הספרים והמסמכים יש ספרים עתיקים בני מאות שנים וספרים עם חתימות והגהות של גדולי רבני בבל, הבן איש חי ועוד".

• אתם פועלים שהאוצר יגיע ארצה?

"לא בהכרח. מה שהכי חשוב שהארכיון לא יגיע לעיראק, אנו סבורים שהכי טוב שיישאר בוושינגטון שכן הארכיון הזה דורש טיפול מקצועי וידע שאין אותו לעיראקים".

• מה הסיכויים שתצליחו במאמצים לעצור את ההעברה?

"עשינו כל שביכולתינו דרך הבית הלבן והממשל. אבל אני חושש שהסיכויים לעצור את ההעברה קלושים".

אחרי התערוכה ייארזו ספרי הקודש בארגזים מיוחדים, והאוצר הבלום יועלה על מטוס וישוב למרתפי בגדד.

שוב ישקע האוצר בתהום הנשייה.

צפו באוסף • צילום: National Archives

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!