"אני? אני בכלל חרדי - למדתי בישיבה" • ח"כ ליפמן מדבר

,

,

את רעייתו של ח"כ החדש והטרי הרב דב ליפמן פגשתי באקראי ביום שלישי האחרון באחד במסדרונות הכנסת, מלווה בבנה ובבנותיה. הם עשו רושם של משפחה חרדית לכל דבר ועניין.

איכשהו התפתחה השיחה, ועד מהרה התברר לי כי מדובר במשפחתו הנרגשת של ח"כ, שעומד להיות מושבע הערב. עד מהרה התגלגלה בינינו שיחה מעניינת, אליה הצטרף בהמשך גם הח"כ עצמו.

הוא הח"כ החרדי היחידי במפלגתו של יאיר לפיד, והוא בהחלט מודע לכובד האחריות המונחת לפתחו. גם אם נחלוק על השקפותיו, בנושאי גיוס או לימודי ליבה, אין ספק שלח"כ אין כל כוונה להציק או להזיק לציבור החרדי. להיפך, להבנתו הוא פועל לטובת הציבור. האם יצליח להשפיע על הבוס של התנועה, לפיד ג'וניור? ימים יגידו.

מה שכן, אשתו וילדיו ערוכים כדי לאפשר לו להקדיש את כל זמנו בקדנציה הקרובה לטובת פעילות למען הציבור ולמען הכלל. גם אמו הנרגשת מאחלת לו, אל מול המצלמה שלנו, את ברכת הדרך.

בתו, דבורה, לומדת בבית ספר "חרדי לאומי", כפי שהגדירה לי אותו אמה. כשאני שואלת אותה איך זה כשאבא שלך חבר כנסת, היא משיבה בקול נרגש ומספרת כי "החברות בכיתה איחלו מזל טוב".

גם האם, דינה, נראית לחלוטין כמי שעדיין לא מעכלת את העובדה כי הפכה בין לילה ל'אשת ח"כ'. חשבת על זה פעם, שבעלך יהיה ח"כ? – אני שואלת, והיא מחייכת. "לא", היא בהחלט לא חשבה על זה. וכן, הם ערוכים לתקופה הקרובה בה הוא יהיה מעט בבית ויותר בפעילותו בכנסת, "שיעשה דברים טובים לעם ישראל", היא אומרת.

את הבן מציג בפני ח"כ ליפמן כמי "שלומד בישיבה, ממסכתא למסכתא". אז הוא יהיה מהעילויים שישבו וילמדו כל החיים? – אני שואלת, והוא מעדיף להשאיר זאת לבחירתו של הבן, בבוא העת.

אמריקה בישראל

"אני רואה את עצמי כנציג לעזור לחרדים", מכריז ח"כ הרב ליפמן עצמו. "שילמדו תורה, יחד עם עבודה", הוא אומר, ומייצג בכך את ההשקפה האמריקאית אותה הביא עמו ארצה.

ליפמן עצמו נולד בסילבר ספרינג שבמרילנד בארה"ב, שם למד בבית ספר יהודי ואחר כך נסע ארצה ולמד בישיבת מרכז התורה שבירושלים. מחד, הוא הוסמך לרבנות בישיבת נר ישראל בבולטימור, מאידך, הוא בעל תואר שני בחינוך מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. את המסלול שלו, שהוא לגמרי שגרתי בחו"ל, הוא שואף להביא ארצה אל הציבור החרדי.

"אני למדתי בישיבות חרדיות בארה"ב, יש לי הסמכה לרבנות, למדתי המון מסכתות, וגם למדתי באוניברסיטה. זה לא רק אפשרי, זה אידיאלי. אנחנו גם צריכים לומדי תורה ואנחנו נשמור אותם".

עם מספרים? עם מכסות? – אני שואלת. ולא, הוא לא מוכן להיכנס לזה. מבחינתו, יהיו מבחנים, ולא הרבה יוכלו לעבור את המבחנים הללו. אלף נכנסים לבית המדרש, רק אחד יוצא להוראה, רק הטובים ילמדו כל היום וכל הלילה.

וזה יקרה בכפייה? – אני מנסה לברר. "לא בכפייה", הוא אומר, אבל כן, הוא רוצה לחוקק את זה בחוק. זה יקרה לא ביום אחד, אלא בהדרגה. בכל מקרה, הוא מוחה, "אומרים שאנחנו בעד שלא ילמדו תורה, וזה לא נכון!".

אני שואלת אותו האם הוא מכיר כבר את חבריו לסיעה. הוא מחייך ואומר שבהחלט כן, וגם מספר על גיבוש אותו ערך להם יאיר בביתו. והוא גם נזכר איך בסוף המסיבה הם שרו יחד "אדון עולם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!