מבחן דרכים: פיז'ו 301 - משוחררת מכל דאווין ופוזה

כאן, בצל שדירת עצי התפוח, לקול פכפוך המים בבריכות הדגים, על כוסית תה שחור ומתוק ותופינים עשויים בצק דק כמשי, אפשר להתרווח ולהרהר במכונית שהביאה אותי לכאן.

היא כולה "הווה" המכונית הזאת. לא "מכונית המחר", גם לא "מכונית העבר" (אף שיש לה עבר עשיר), אלא מכונית האומרת כולה "היום". פועל יוצא ברור של הכרוניקה הפיננסית. תשובה מתבקשת למצב כלכלי סבוך. מוצא ומענה ליצרן המחפש נתיבים חדשים למרכולתו, ולצרכן המבקש פתרון נכון וזמין לצרכיו.

זו פיז'ו 301. מיוצרת בספרד, מיועדת לשווקים גדולים בהיקפיהם, אך צנועים בעושרם ובדרישותיהם. היא לא תימכר, בינתיים, באירופה. גם לא בצרפת. היא תחפש את לקוחותיה באסיה, בדרום-אמריקה, במזרח התיכון. במדינות הקרויות ביהירות-מה - "מתפתחות".

העץ שמעליי ממש התחנן שאטעם מפריו. שום נחש לא פיתה אותי. רק הפרי הבשל וריחו. נגסתי בו, מצפה שמיד אדע להבדיל בין טוב ורע. נותרתי טיפש כשהייתי. ובכל זאת המשכתי ללעוס, נפעם כולי מיפעת ההרים, הנהרות, המפלים, הטבע הירוק, והאספלט המשובש. זו טורקיה, ושדירת התפוחים מסתתרת בחיקם של הרי הטאורוס האופפים את העיר אנטליה.

כמה מאות קילומטרים נסעתי עד לכאן. התרשמות ראשונה: שיכוך המהמורות של ה-301 פשוט מבריק. רך, מבלי לייצר מחלת-ים. נעים, מבלי להיות סמרטוטי. מפנק, מבלי להזיק להתנהגות הכביש של המכונית. באחד מקטעי הדרך הייתי משוכנע שהנווט הלווייני איבד את עשתונותיו. משעול מסולע, מטולא ומצולק שהתפתל כנחש שעבר התעללות בין סמטאות כפר קטנטן.

אבל הנווט לא טעה. הוא נתבקש כנראה להדגים לי את יכולותיה של המכונית בתנאים אכזריים במיוחד. ה-301 ריחפה על החורבן התשתיתי הזה בקלילות של בלרינה. קורקבני נותר במקומו, וגם עצמות זנבי כשכשו בחדווה ובעונג. מרשים. וגם מלמד על בטחון היצרן בתוצרתו.

מנועים חסרי יומרות

ה-301 מצטרפת לפלח מכוניות קיים ומתעצם. כמה וכמה מכוניות כבר מצויות בו, כמו למשל צמד המצטרפות האחרונות, סקודה ראפיד וסיאט טולדו. לו הייתי צריך להמציא שם לפלח הזה, הייתי מכנה אותו בשם UV. לא SUV (SPORT UTILITY VEHICLE) כשמם של כל הג'יפים והפסבדו-ג'יפים למיניהם, אלא רק UV (UTILITY VEHICLE). בלי ספורט. רק שימושיות. ענייניות. היגיון כלכלי. מובילית משפחתית צנועה, נכונה, יעילה, משוחררת מכל דאווין ופוזה מיותרים.

הפיז'ו עונה לכל דרישות התפקיד: מרחב רגליים נדיב במושבים האחוריים, בגאז' בגודל של האנגר, נוחות נסיעה מופלגת ככתוב לעיל, שמירה על מחיר נמוך ונגיש, מנועים חסרי יומרות אך יעילים וחסכוניים.

לכל המעלות החשובות הללו יש כמובן מחיר; חסכון בחומרי בידוד רעשים הוא כנראה זה מביא לכך שרעש המנוע (במיוחד במנוע ה-1.2 החדש, בן שלוש הבוכנות) נשמע לעתים קצת רם ומהדהד. תא הנוסעים פשוט ונעים, אך קצת ספרטני. במיוחד מורגש מיעוטם של תאי אחסון. סידור המחוונים והכפתורים הוא מאוד "צרפתי". כלומר - מקורי. כלומר - קצת משונה. מתגי החלונות ליד ידית ההילוכים, כפתורי כיוונון המראות מסתתרים מאחורי ההגה, ולתפעול המזגן יש עקומת למידה די מאתגרת.

לטעמי, המחיר הנכבד ביותר נגבה בהתקנת גיר אוטומטי בין 4 הילוכים בלבד בגרסאות האוטומטיות. זהו גיר ותיק שאמנם זכה לעדכון ולחינוך מחדש. אך הוא עדיין בן 4 הילוכים בלבד, ומקשה לעתים על המנועים להציג את יכולתם (שמלכתחילה אינה עוקרת הרים). גם המיתלים המוצלחים, המכוילים בראש ובראשונה לנעימות ונוחיות, מתחילים לגבות מחיר-מה כאשר המהירות חוצה את קו ה-140 קמ"ש.

מנוע ה-1.6, 115 כוחות סוס, הוא מן הזן הדורש סל"ד גבוה. את המומנט שלו הוא מנפיק רק ב-4,000 סל"ד, ומתחת ל-3,500 סל"ד הוא קצת נרפה.

מנוע ה-1.2, 72 כוחות סוס, חמוד. הייתי מגדיר אותו כ"מנוע טעון טיפוח". הוא זריז, עליז, צייתן, חביב. עוד 20-30 כוחות סוס והוא יהיה ממש מתוק. בפיז'ו אומרים שהוא אכן יקבל אותם בקרוב, כאשר יזכה במגדש. אך גם במצבו הנוכחי הוא - כנדרש - שימושי בהחלט. ובסביבה עירונית גם אינו סובל מרגשי נחיתות כלשהם. ואת הקופון על ממדיו וכוחו הצנועים, גוזרים כמובן בתחנת הדלק. הוא חסכוני להדהים. וזה, לרבבות צרכנים, חשוב הרבה יותר מ-0 ל-100 צרחני בדרך לגן של הילדים, לקניות, לטיול משפחתי, או לעבודה.

וכמובן, הטוב מכולם הוא הדיזל. זריז, מהיר, נעים, צייתני, חסכוני ונקי אף מן ה-1.2 הבנזיני, ואפילו מאפשר להפיק מן המכונית נחת נהיגה לא מבוטלת. לא בכדי זהו אחד המנועים המצליחים והנמכרים ביותר בעולם.

אלא מה? טיפשותם המופלגת וחסרת הפשר של גאוני המיסוי והתחבורה הישראליים מן הסתם תעשה אותו לדגם היקר שבחבורה. דומני שהגיעה השעה שגם שוחרי הדיזל יעלו על הבריקדות, אולי אף יקימו מפלגה, ויתבעו "שוויון בנטל". אין כל סיבה שקיפוחם מול נהגי הבנזין יימשך. להיפך. אפליה לטובה מגיעה להם. בזכות חסכנותם, יעילותם, תרומתם לאקולוגיה ואמינותם.

גם עיצובה של המכונית מכריז בקול גדול "אני כאן כדי לשרת, לא כדי להרשים את השכנים". קו עיצובי מן הפנס הקדמי אל הכנף האחורית, חרטום עם לוע מגודל ובליטת גבריות על מכסה המנוע יוצרים מוצר רגוע ונעים, אך שום תאונת דרכים לא תיגרם מחמת בלימות פתאום של נהגים אשר ייעצרו על מקומם כדי לצפות ב-301 חולפת.

ה-301, אני מבקש להודות, קנתה את ליבי. נפלתי בשבי ההיגיון שיש בה. נשביתי בקסם הצניעות, השימושיות, הנעימות והאנושיות. זו מכונית פשוט נכונה. היא תוצר אמיתי, טבעי ומתבקש של עולם ההולך ומאבד את שפיותו, את הגינותו, את עשתונותיו ואת מכנסיו.

הכותב היה אורח החברה בטורקיה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!