על זה משפדים אותנו? שלא הבאנו את הקסם של 17?

מאז יום שלישי בלילה, ליל הריקודים הגדול של שלישיית ש"ס המאוחדת, עשה כל אחד מהם מאמץ עילאי כדי לדברר את עצמו על הצד היותר טוב בכלי התקשורת. בניגוד למה שחשבתם (אם חשבתם), סגנון החנופה שנטף מהם על הבמה באולם הגועש שברחוב כנפי נשרים בירושלים, הפך עד מהרה לקרב סכינים. את אנשי אלי ישי שמעתי כבר ביום הבחירות עצמו, עוד בטרם היוודע התוצאות; את אנשי אריה דרעי מעט מאוחר יותר - כל צד הציג וניתח את תוצאות הבחירות מנקודת מבטו.

אנשי ישי: כישלון. אנשי דרעי: ניצחון גדול.

ניתן היה לחוש בסכינים הללו בכל ראיון של כל אחד מהם בתקשורת. אריאל אטיאס (עדיין שר הבינוי והשיכון) היה היחיד שניסה לשמור על ניטרליות אלא שלא תמיד זה הצליח לגמרי. עצם העובדה שהתייצב בצד של "היה ניצחון" וגם הסביר מדוע, הבהירה לכולם מהי דעתו האמיתית על שני מנהיגי ש"ס (הוא שם לא כי רצה להיות מנהיג, הוא שם כדי לשמור על השקט).

אלא שאת קרב הסכינים שכולם ראו - ראו ושמעו כנראה גם בבית הגר"ע יוסף. בצהרי יום ראשון עומדת שלישיית מנהיגי ש"ס להיפגש מול עדת עיתונאים, וההערכה שלי היא שמישהו (אולי אטיאס, אולי אחרים) ייקח פיקוד, יקרא לסדר, ויבקש: "רבותי, חזרו למופע האחדות".

זה לא יבוא להם בקלות, גם לא בטבעיות. חדי-עין יבחינו בשלום המתוח והקר. אבל לפחות כלפי חוץ התחושה היא כי עד צהרי היום ישתנו דברים ויתקבלו החלטות על אחדות. בשלב מסוים מבינים כולם: אם שני המנהיגים לא יהיו תלויים זה בזה, מהר מאוד הם יהיו תלויים (על-ידי התליינים ביבי-ליברמן-לפיד) זה ליד זה. באופוזיציה, כמובן.

אלי ולהקת המעודדים

אבל עד שכל זה יתרחש במציאות, ניתן לנבור עוד קצת בתוצאות הבחירות, באין מפריע. קחו, לדוגמה, את 'ליל הניצחון'.

הסיכום המוקדם היה כי שלושת המנהיגים (טוב, המינוח לא באמת מדויק, אבל שיהיה) יכנסו מהכניסה האחורית של האולם. הגיוני לגמרי. הם לא אמורים להיכנס יחד עם הקהל. דרעי ואטיאס כבר עמדו שם, מלווים בעוזריהם ויועציהם. לפתע הם מבחינים בקבוצה גדולה לבושה בחולצות שעליהן תמונתו של אלי ישי, נושאים על כתפיהם את ישי, לקול שירה וריקודים - היישר אל מרכז האולם.

קשה לתאר את ההלם שאחז בצמד, שעמד בכניסה האחורית, מבויש לנוכח הפרת הסיכומים. מתברר כי 'התנזים של אלי' החליט לעשות מעשה. נמאס לו עם מה שהם מכנים 'האללת אריה', ומעתה יחקו גם הם את פעולות 'התנזים של דרעי'. קצת קשה להסביר להם, הבלתי מנוסים והצעירים מדי, מהם 'התנזים של אריה' - קבוצה של אנשים שהלכה באש ובמים אחרי מנהיגם הבלתי מעורער; קבוצה של אנשים שזה 13 שנה, גם אם תעיר אותם באמצע הלילה ותשאל מיהו מנהיג ש"ס - הם יענו לך בביטחון מלא "אריה דרעי". הם הלכו אחריו באש ובמים, בשבתו על כס המלכות בש"ס, כמו גם בלכתו אל תוך חומות מעשיהו. הם הוציאו מכיסם כספים רבים למען האיש, למען הפעולות אותן חשבו כחשובות לעשייה למענו.

להקת המעודדים שנלוותה אל השר ישי דמתה יותר ללהקת התופים שניגנה את מנגינת הניצחון באירוע של הליכוד בגני התערוכה. היה כישלון? קולות התופים ישתיקו כל קול. וכך, קולות השירה נשמעו באולם בעוד המדגמים שעל מסכי הענק מעניקים לש"ס לא פחות מ-13 מנדטים, והניסיון לגמד את ניצחונו של אריה דרעי היה נראה פאתטי מעט. לא בכדי עמדה השלישייה על הבמה, כשאיש מתחרה ברעהו מי יחניף יותר למי. רק כשהתפזר הקהל, עמד כל אחד מהם לבדו מול העיתונאים ושפך...

למחרת ליל הניצחון, כאשר ירד מד המנדטים ל-11 בלבד, שלף מחנהו של ישי סכינים מצוחצחות מהארסנל (זה בסדר, גם הצד השני לא פראייר. טובי היועצים מועסקים שם, תסמכו עליהם) והחל לפמפם לתקשורת כי אילו רק היה אלי מנהל את הקמפיין - התוצאה הייתה שונה. אטיאס, בקולו שלו, נרתם לסייע למחנה דרעי, והבהיר: ראשית, אילו היה דרעי מקים מפלגה משל עצמו, רק אלוקים יודע לאיזה שפל הייתה ש"ס מגיעה; ושנית, ש"ס בראשות ישי הייתה מתרסקת עוד יותר.

מחנהו של ישי שב והזכיר כי שכחו להם בבית את 'קמפיין המסתננים', וכי אילו רק היו מוציאים אותו לאוויר, היו נוהרים לש"ס עוד שני מנדטים שהנושא חשוב להם; שדרעי הבריח מצביעים ימניים; ועוד טיעונים, כאלה ואחרים.

קיבלנו מפלגה 'חולה'

האמנם? - מתקשים להאמין למשמע אוזניהם אנשי האסטרטגיה הבכירים של אריה דרעי, היושבים על הנתונים והסטטיסטיקות. מאז היוודע תוצאות הבחירות הם כבר הספיקו לפלח אותם, לבדוק היכן נרשמו הצבעות מחאה ולמה.

מתברר, לדבריהם, כי במקומות כמו אלעד, מודיעין עילית, תל-אביב ועוד (מקומות בהם יש מלאי של ציבור הרותח על ש"ס ועל תפקודה בשנים האחרונות) נרשמה הצבעת מחאה חד-משמעית.

גם את הנגיסה מכיוון 'עם שלם' ו'כח להשפיע' מייחסים במחנה דרעי לאלי ישי. "הוא זה שהסתכסך עם אמסלם, וסילק אותו בבושת-פנים באמצע הקדנציה. אילו רק היה ממתין לליל הגשת הרשימות היה חוסך לנו הפסד של לא פחות מ-40 אלף קולות). גם על 'כוח להשפיע' יש להם סיפור שלם באמתחתם. למען האמת, מאז החל רבי אמנון יצחק את ריצתו, שמעתי מפי שני גורמים בכירים בש"ס שני סיפורים אודות הסכסוך (שני סכסוכים בעצם. כל אחד מהם תיאר סכסוך שונה, ושני הסכסוכים אכן היו גם היו) שהובילו לכעס של רבי אמנון.

אז ראשית, טוענים אנשי דרעי, מביאים לנו מפלגה 'חולה' - מפלגה שכשלה בכמה מקומות בארץ. שנית מציבים מולנו שתי מפלגות אויבות - שמאיימות לנגוס בנו ומכפישות את ש"ס, מביאים חזרה את אריה רק כשלושה חודשים לפני הבחירות - וצועקים לו: 'רוץ, הבא לנו 17 מנדטים'. זה הגיוני, זה? - הם תמהים. יש שיגידו, ובצדק.

לדעתם, אילו היה אריה דרעי שב אל התנועה שנתיים לפני הבחירות1 אילו היו נותנים לו כבר אז את כל הסמכויות לניהול השטח - היה מצליח לחולל מהפך, לשנות דברים, להרגיע את הממורמרים. או-אז, הם בטוחים, 17 המנדטים היו מונחים בכיסו. או לפחות 15.

באירוניה, הם מיד מוסיפים: "אנחנו מתנצלים שאריה לא חטא, לא נכנס שוב לכלא, ולכן לא הצליח לחזור על היסטריית התמיכה בש"ס מאותם ימים בהם זכה בפיס של 17 מנדטים. אבל רק תנו לו זמן, תנו לו ארבע שנים לנהל את התנועה, ותראו לאיזה הישג הוא מביא אותה".

אמסלם 'גנב' או לא?

כשאני מזכירה להם שסוקרים מקצועיים טענו שאמסלם אינו 'גונב' קולות מש"ס, אלא דווקא מקרב תל-אביבים ומצביעי מרכז-שמאל, הם משיבים בטיעונים מלומדים: "זה נכון שבשלב הראשוני של מערכת הבחירות זה היה המצג. היו לו שלושה, ארבעה אולי אפילו חמישה מנדטים, בעיקר מתל-אביב. והנה פתאום, בסיום מערכת הבחירות, הוא כשל. מנדטים שלו 'נשרו' לכיוון מרצ ויאיר לפיד. איך בכל זאת הצליח להביא עשרות אלפי קולות?"

התשובה שלהם חד-משמעית, והיא נסמכת על ניתוחי הקלפיות בריכוזים החרדיים: הר נוף, אלעד – אלו ועוד, הם מקומות שסיפקו לו את הסחורה. על חשבונה של ש"ס, כמובן. אפילו יהדות התורה גדלה באלעד, למשל, על חשבון ש"ס.

אמסלם, הם בטוחים, ומגבים את הדברים בהרבה מאוד מספרים, לקח מש"ס לא פחות מעשרת אלפים, אפילו 15 אלף קולות. רבי אמנון יצחק 'גנב' עוד כ-25 אלף - הרי לכם למעלה מ-40 אלף קולות שנזרקו לפח, מבחינת ש"ס.

והיו, כמובן, קהלים שחזרו הביתה ונטשו את ש"ס.

אין זה סוד כי ב-2009 הצביעו רבים ממצביעי יהדות התורה בירושלים (שלומי אמונים) לש"ס. הפעם הם שבו הביתה. אלי ישי הפעיל בפעם שעברה מטה מיוחד בבני-ברק, מטה שתוקצב לפי יעד של עשרת אלפים קולות של בני תורה אשכנזים שכעסו על הצבת מנחם כרמל במקום השביעי ברשימת יהדות התורה, בניגוד לדעת הגראי"ל שטיינמן. הפעם הקולות הללו חזרו ליהדות התורה.

מצד שני, אם ב-2009 קיבלה ש"ס כ-260 אלף קולות, בבחירות הנוכחיות היא הגיעה ל-334 אלף קולות, שהם הרבה יותר מגידול טבעי. כלומר, קולות חדשים שחזרו הביתה לש"ס - רק כי אריה חזר. זאת למרות שחזר רק חלקית, שכנפיו קוצצו, שהאחדות קרטעה, ובעיקר, לטענת אנשי דרעי, "למרות שיש מי ששמו לנו מקלות בגלגלים".

אנשי ישי, כמובן, מכחישים ואף טוענים: "לא שיתפו אותנו" וגם טענה כמו "לא העניקו לנו מספיק תקציבים לניהול יום הבחירות" - נשמעה.

ותודה על הירושה הנחמדה

קמפיין המסתננים? מסננים אנשי דרעי. "הם העמידו מולנו אויבים, שחייבו אותנו לצאת מדף המסרים המקורי ולהשיב מלחמה שערה. בבחירה בין להילחם באמנון יצחק לבין ללכת על קמפיין מסתננים, העדפנו את הראשון. ותודה להם על הירושה הנחמדה שהורישו לנו".

בכלל, הם אומרים, מפלגה לא בודקת את עצמה אל מול מה ש'קיוו שיהיה לה'. אצל בנט לא שואלים: 'רגע, למה הבאת רק 12 ולא 15 כמו שנתנו לך הסקרים'. על זה משפדים את בשרינו? על זה שלא הבאנו את הקסם של 17? הרי אחוז החסימה הפעם היה גבוה יותר, הבאנו בהחלט קולות חדשים, וזאת על אף כל הירושות הכואבות שהורישו לנו. אז שיגידו תודה, הם מבקשים.

כדוגמה הם מביאים את הקמפיין שניהל מאיר פרוש בהתמודדות על ראשות העיר ירושלים. הסלוגן שלו היה: 'ירושלים תאהב את פרוש. מניסיון'. לדעתם, אילו היה מתחיל את הקמפיין שלו שנה וחצי קודם שהחל, היה מצליח להתגבר על ראש העיר הנוכחי ניר ברקת. אלא שהיה עליו להתגבר תחילה על מאבקים פנימיים, לסגור דילים שונים עם קבוצות אוכלוסייה שונות - ועד שהתפנה לקמפיין זה היה מאוחר מדי.

"מביאים את אריה דרעי שבוע אחרי סוכות, ואומרים לו: עד ט"ו בשבט תשתלט על מפלגה. זה חסר סיכוי!", מסכמים אנשי דרעי, ומאשרים בכך את נכונות הטענה אותה הצגתי בטור המסכם את ליל הבחירות בש"ס, כי היה זה 'ליל ניצחון'.

בהחלט ניצחון.

מוכנים להודות בשגיאות

וכן, הם גם כאובים על כך שבמהלך כל יום הבחירות, כמו גם ב'ליל הניצחון', לא היתה לאלי ישי מילה טובה לומר על אריה, והוא רק שב והזכיר את נצחונו של 'מרן'. גם הם מודים שהגר"ע יוסף 'עשה' את מערכת הבחירות הזו, השפיע ויצא מגדרו. אבל שלא לומר אף מילה טובה על אריה? זה כבר לא יפה, לדעתם.

לשבחם ייאמר, שהם מוכנים להודות בשגיאות, ומבטיחים להמשיך ולהפיק לקחים. היו בשטח גם אנשים בלתי מוצלחים - והם יוזזו. היו גם הרבה מוצלחים, כמובן. הנה, למשל, במודיעין עילית: רק שבוע לפני יום הבחירות גילו שהצוות לא ממש מתפקד, מיהרו להריץ פעיל אשדודי מוכשר בשם אבנר עמר, שהתניע את המערכה.

אפרופו שגיאות, הם סבורים, למשל, שהמתקפה נגד נפתלי בנט רק הרחיקה קבוצות מש"ס. הם גם סבורים שהעובדה שלא התרכזו במסר אחיד לאורך כל הקמפיין (התחלנו טוב, עם מרן ותמונתו ועם הלחם לחלשים, אבל אז התפזרנו) הייתה שגויה. ההתפזרות הייתה בחלקה, הם אומרים, שלא באשמתם. צצו להם מכל עבר אויבים לש"ס, כולם בשל "האדמה החרוכה" אותה הותיר להם המנהיג הקודם, כדבריהם, והם מצאו עצמם יורים חיצים לכיוונים שונים.

"התחלנו קמפיין מצוין, אבל בכורח האילוצים הוא הפך ל'אם כל המסרים", אומרים בכאב אנשיו של דרעי.

כשאני שואלת אותם אם מטה ההסברה לא פעל לאט מדי, הם מסרבים לדון בכך. טוב, עם אריאל אטיאס לא פותחים חזית. זה לא חכם. אבל נקודה למחשבה בהחלט יש כאן. אחרי הכול, מטה ההסברה בניהולו של השר אטיאס פעל בהר חוצבים. דרעי סבר מראש שחכם יותר יהיה להפעיל אותו בתל-אביב, לצד אנשי המקצוע במשרדו של אדלר. אבל אטיאס רצה 'כולם יחד' - והדבר סרבל את העבודה בשטח. לא שחלילה מישהו מאשים אותו, כולם מודים שעשה עבודה מקצועית, אבל הפקת לקחים ניתן לבצע.

אצל דרעי, למשל, הכול פעל במרוכז. כשביקרתי בלשכתו, מצאתי שם אנשי מקצוע חילוניים שפעלו לצד היועצים החרדים. יחד עישנו, יחד השליכו ארצה (למאפרה, כמובן) את הבדלים, חיו ונשמו יחד יום ולילה. יחד הפיקו לאריה את הדיסקים. יחד ניהלו את דף הפייסבוק שלו שזכה להצלחה מסחררת, יחד הוציאו את המסרים השונים.

"ככה אריה מאמין שאפשר לעבוד. בסנכרון מלא", הם אומרים, ומתארים בצורה צבעונית כיצד אריה דרעי היה נכנס ל'ביקורי פתע' לישיבות, מתערב, בקי בפרטים. נשמע שלמרות עבודת הפרך שנפלה עליהם, למרות שכמעט לא ראו שינה בעיניים, הם די נהנו מכל רגע.

כשנתניהו החל לפזם

בשלב זה, אני לא מוכנה לוותר להם על סוגית ה'למי ביבי התקשר ראשון', ושומעת מהם את "הסיפור המלא", כדבריהם. בניגוד לפרסומים לפיהם התקשר ראש הממשלה תחילה לאלי ישי (וכי לא עדכנו אותו על השינויים בש"ס? הקשיתי בכמה הזדמנויות), הם מתעקשים שאלי הוא זה שביקש מאחד מאנשי הלשכה לקשר אותו עם נתניהו, כדי לברכו על בחירתו לראשות הממשלה.

אחד מיועציו של דרעי, שעמד לצידו בעת שהתקבל הטלפון מנתניהו, מתאר את שאירע.

"שלום הרב דרעי, ראש הממשלה רוצה לשוחח איתך".

דרעי המתין לשמוע את קולו של נתניהו, כאשר נשמעה מנגינה. ביבי, בקולו שלו, החל לפזם 'ואריה אם ישאג מי לא יירא'.

"נפתחה שיחה יפה, על החולצות אותן מגהצת יפה בעצמה, על הראיון אצל ניסים משעל, אחר-כך 'ניקו שולחן'. אריה אמר לביבי: 'אם תהיה הוגן איתי, אני אהיה הוגן איתך, אבל אם תעשה משחקים לא תרוויח כלום'..."

במחנה של דרעי בטוחים שבבית נשיא מועצת החכמים התקבלה כבר ההחלטה להפוך את אריה למנהיג, שרק משהים את ההודעה כדי שלא לפגוע בכבודו של אלי ישי. יש שיאמרו כי קשה לרב לבצע שינוי דרסטי. אחרי הכול התרגל ב-13 השנים האחרונות לאלי, ובגילו לא קל לקבל שינויים חדים. אבל אריה רואה למרחוק, הם אומרים. ריצתו היא ריצה למרחוק, וברור לו שקרוב היום שבו יוכתר כמנהיג הבלתי מעורער של ש"ס.

עד אז הוא יסתפק בסמכויות המלאות שהופקדו בידיו, וייאלץ לראות בעיניים כלות איך התקשורת מגחכת לנוכח האחדות המקרטעת של התנועה. הצחוק הזה, מי כמוהו יודע, יעלה לו ביוקר בבחירות הבאות. אחר כך יאשימו אותו שהביא 'רק' 11 מנדטים...

ועוד משהו

זמן קצר לאחר שטור זה נכתב החלו להישמע קולות של פיוס בין הצדדים. השמועה מספרת כי לפני כניסת השבת סגרו שני הצדדים על הסכם הפסקת-אש.

האמנם?

ישיבת הסיעה בצהרים תוכיח...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!