המשולח, השודדים ופסק ההלכה של הגר"ש ואזנר

סיפור מרתק על משולח שנקלע לשוד, התגלגל לפתחו של הגר"ש ואזנר.

מתרים שיצא לחו"ל לגיוס כספים עבור אחת הישיבות בישראל, סיכם את אותו ערב שבו כיתת את רגליו מבית לבית, בפדיון נאה למדי. הנהג שנסע עמו הוריד אותו בסמוך לאכסניה בעיירה, שבה מתגוררים חרדים רבים.

זה ביקש לעלות אל הבית, כשמזוודתו ובה המזומנים וההמחאות בידיו, אך בטרם הספיק לעלות בגרם המדרגות, זינקו עליו שני שודדים וחטפו מידיו את המזוודה.

השד"ר זעק לעזרה, עוברי אורח חרדים פנו לעזרתו והוא סימן בידיו לעבר הכיוון שאליו נמלטו השודדים. השד"ר נראה כמי שחרב עליו עולמו. הוא פכר את ידיו בייאוש ואמר, "כל הכסף ירד לטמיון. אוי ואבוי לי".

מספר אברכים בעלי יוזמה, דלקו ברכבם אחר הגנבים. לאחר זמן קצר הצליחו ללכוד אותם כשהמזוודה עוד ברשותם.

המזוודה הושבה לבעליה. המשולח הודה בחום לאברכים שהצליחו להשיב לו את הגזלה. אחד האברכים אף טרח להבהיר, עד היכן גדול מעשה החסד: "למעשה, אחר שנואשת, הכסף כבר לא שלך מדין תורה ורשאים היינו לקחתו לעצמנו. עשינו עמך חסד כפול שהשיבונו לך את המזוודה".

המשפט הזה ניקר היטב במוחו של השד"ר. האמנם קיבל את הכסף בחזרה בחסד ולא בזכות? משחזר ארצה, פנה אל הגר"ש וואזנר ושח לו גופו של מעשה. השד"ר ביקש לדעת, הכנים וצודקים דברי אותו אברך.

"לא", פסק הגר"ש, "אין בייאושך כל תועלת ואינך מוסמך להתייאש. הרי לא מדובר בכסף שלך, אלא בכספים שגבית עבור הישיבה. רק בעליה יכולים להתייאש ולפיכך, כל עוד לא ידעו הללו מהמקרה, הרי שהכסף שייך לישיבה והאברכים לא היו רשאים לקחתם לעצמם, בכל מקרה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!