מחלוקת לנצח: ה'איחוד ההיסטורי' שעוד יפלג את היהדות החרדית • טור מיוחד

מה יותר טוב מאיחוד כוחות, מהורדה מהמדף של מפלגות חסרות סיכוי לדלג על משוכת אחוז החסימה?

אילו רק יכלה ש"ס להחזיר את הגלגל אחורנית, הייתה מן הסתם מותירה את ח"כ חיים אמסלם בין שורותיה עד למועד הגשת הרשימות, רק כדי למנוע ממנו את האפשרות להזליג לה קולות החוצה.

אילו יכלה, הייתה פותרת את כל סכסוכיה מול רבי אמנון יצחק, ובלבד שלא יאיים על מספר המנדטים שלה.

אבל לא תמיד זה אפשרי - וכשאי-אפשר יוצאים למערכה, נלחמים על כל קול, 'מוציאים' את הלב, לוקחים ללב, מתאשפזים באפיסת כוחות, וממתינים לרגע האמת כדי לדעת: האם הובסו או שרדו. על ניצחון - דומה כי איש בש"ס כבר אינו מדבר היום.

צילום:יוסי שחר


אם בתחילת המערכה חלמו בש"ס כי השבתו של אריה דרעי הביתה תזניק אותם ל-17 המנדטים החלומיים של פעם, הרי שכיום הם ירקדו משמחה על 12, אפילו על 11 יחגגו. החששות הן מפני נפילה והתרסקות, הגם שאיש אינו מעלה זאת על דל שפתיו. אבל כשאריה דרעי מדבר על אופציה של עיריית ירושלים, זוהי סיבה טובה לדאגה.

במקרה של ניצחון, די ברור שדרעי יהפוך למנהיגה האולטימטיבי של התנועה. במקרה של כשלון, יתפתח קרב עקוב מדם שקשה לחזות את תוצאותיו מראש.

אלא שצרותיה של ש"ס מתגמדות לעומת אלה של אחותה הקטנה - 'יהדות התורה'. אם במהלך מערכת הבחירות (עד אמש) העיבו עליה צרות קטנות, הרי שמאתמול הן הפכו לבעיות מהותיות, המאיימות לרסק את המפלגה ולחצותה. את התוצאות נראה, כפי שמסתמן, כבר במערכת הבחירות שתתנהל השנה לרשויות המקומיות. תשכחו את כל מה שידעתם על סכסוכים ומאבקים, בחירות תשמ"ט יהפכו למינוריות לעומת הבחירות שייערכו בעוד פחות משנה.

עדכון, לא תיאום

את מערכת הבחירות הנוכחית החלה 'יהדות התורה' בחריקות קלות. לכל אחד מהפלגים היה תת-פלג שאיים על האחדות, אך הכול ניסו להתעלם מהפלגים הקטניםו, לשנס מותניים, ולטפל במסה הגדולה של הקולות.

לויז'ניץ היו צרות מבית עם חסידי האדמו"ר הרמ"מ מויז'ניץ; לשלומי אמונים היו חריקות בדמות חסידויות קטנות שהורו שלא להצביע כלל או להצביע לש"ס (תתי-פלגים בברסלב, ביאלה רמת אהרן, סלאנים ועוד); בסיעה המרכזית עדיין שוררת שתיקה אופוזיציונית, אך הכול יודעים כי יום יבוא והיא תפרוץ החוצה ותהפוך למלחמת-עולם אמיתית; לדגל התורה היה כאב ראש גדול מצד מקימי 'הפלס' שנופפו במפלגת המדף הבלתי ריאלית 'נצח'.

אלא שעד אמש ידע כל צד לעצום עיניים אל מול בעיות הצד השני, ולפזול רק אל עבר צרותיו מבית. הבין הצדדים שררה הבנה כי התערבו בדשא של השכן תפתח תיבת פנדורה שאיש אינו רוצה בה.

כך נשמע סגן שר הבריאות, ח"כ יעקב ליצמן, מכריז בתקשורת שוב ושוב על כך שאינו מתערב בענייניה הפנימיים של דגל התורה; כך הכריז מאיר פרוש בראיון שהעניק ל'בחדרי חרדים' כי הוא מבקש שלא להתייחס לשאלה שנגעה לעיתון 'יתד נאמן' ונספחיו; שלא לדבר על האדמו"ר מויז'ניץ שהעניק כבוד מלכים להגראי"ל שטיינמן ואף הגיע לבקרו כדי לתאם עמו עמדות בנושא הגיוס; וכך עשה גם האדמו"ר מבעזלא, שמסרים הועברו הלוך ושוב בין חזון איש 5-שיכון בעלזא, תוך תיאום מלא ומתוך שאיפה לשלום ושלווה, גם במחיר של ויתורים.

איש אינו סבור שהדבר היה קל. ברקע עמדו המטות די שוממים, ההקפאה הורגשה, התקשורת סיקרה אותה בהבלטה. לבודדים שעבדו הוענקה במה מובלטת (גם אצלנו בסיקורים השונים), מתוך הבנה ש'אם יש כבר מישהו שעושה משהו, צריך לפרגן לו'. איכשהו יצאה לדרך גם רכבת הפרסום וההסברה, שקרטעה ורחשה תככים ומזימות - ונראה היה כי יהדות התורה מגיעה שלמה ובריאה אל יום הבחירות. כולם ידעו כי בשוליים יהיו תתי-קבוצות שלא יישרו קו, אבל הפלגים המרכזיים נעו קדימה למען המטרה הקדושה.

ואז הגיע ליל אמש וניפץ את אשליית האחדות.

לכאורה, תרגיל מבריק. למה לא לאחד שורות? אם אפשר במחי הבטחה לכנס אל 'יהדות התורה' את מצביעי 'נצח', מדוע שלא לעשות זאת?

מעל לפני השטח כל שנעשה הוא רק מתן הבטחה מצד 'הסיעה המרכזית' של אגודת ישראל לסיעת 'נצח' לשתף פעולה. באופן פומבי ומתוקשר, לראשונה בתולדות הסיעה המרכזית, נפגשו האדמו"ר מגור והגר"ש אויערבך בביתו של האחרון בשכונת שערי חסד הירושלמית, תוך מתן הבטחה של האדמו"ר לעדכן את ראש ישיבת מעלות בכל הקשור לנושא הגיוס. הגר"ש מלכתחילה ביקש מליצמן תיאום, לא רק עדכון. ליצמן מצידו, כחסיד מובהק של רבו, הסביר שהדבר אינו אפשרי. הסיכום הסופי היה על עדכון.

מה הבעיה בכך? שואלים בסיעה המרכזית - ובצדק. גם כך, לאחר כל התפתחות ממשלתית או קואליציונית, כמו גם בערבי חגים, יוצא ליצמן למסע-סובב-גדולים לעדכונים. אז יוסיף עוד רב לרשימה. לא סיפור גדול. בפרט אם בכך יתווספו ליהדות התורה עוד עשרת אלפים קולות (האמת, לא בטוח שהמהלך האחרון מקובל על כל מרכיבי 'נצח', ומי יבדוק מי הצביע מה בקלפי).

הבעיה האמיתית טמונה במה שלא סופר ולא נאמר. על מה שקרה מאחורי הקלעים. הנה, למשל, הידיעה אודות הביקור פורסמה בשני עיתונים: האחד יומון מרכזי ביהדות החרדית - 'המודיע', בטאונה של הסיעה המרכזית; השני, עיתון שהוקם בניגוד לדעת גדולי התורה של 'דגל התורה' ובראשם הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי. המודיע למעשה מעניק סוג של לגיטימציה ל'הפלס' הקטן, בבחינת 'כשר אתה'. במילים אחרות הפכה הסיעה המרכזית ל'אבא' של 'נצח', על כל המשתמע מכך. ואל תופתעו אם הדבר יבוא לידי ביטוי בפרסומות ב'הפלס', שימומנו מצד גופים הנשלטים בידי הסיעה המרכזית.

לקראת קרע ופיצול

אם במהלך הימים האחרונים ניסו גורמים בכירים בסיעה המרכזית לספר, כי "המהלך בוצע לאחר תיאום מלא עם בית הגראי"ל שטיינמן", הרי שעד מהרה התברר לי כי הדבר אינו נכון.

התיאומים היחידים בוצעו בין ח"כ משה גפני לבין סגן השר יעקב ליצמן. השאלה הגדולה היא: האם קיבל גפני את אישור רבו ומורו, מורה דרכה של 'דגל התורה', לצעדיו? לשאלה זו משיבים גורמים בכירים בחזון-איש 5: "לא ולא!"

אפשרות א': המהלך תואם, למרות ההתנערות הרשמית, והוא חלק מתרגיל סולם - תנו לנצח סולם לרדת מהעץ, אחרי הבחירות ננערם באלגנטיות. כלומר, אחרי הבחירות לרשויות המקומיות, כמובן.

אפשרות ב': המהלך לא תואם, והוא חלק מצעדים שונים אותם מבצע גפני לאחרונה, ואשר עוררו כעס בחזון-איש 5. אז נכון, לא בטוח שהם יכולים לפעול כנגדו. מצד שני, מי יודע אם לא יוחלט שם כי בכלכלה מבין דווקא יעקב אשר, שיזכה על מגש של כסף בוועדת הכספים. לא שזה עומד לקרות. אבל, אפשרות כזו תמיד קיימת.

כך יקרה גם לגבי רשויות מקומיות שונות. 'הסיעה המרכזית' ו'נצח' חד הן? נחמד וטוב. ובכן, אנחנו ב'דגל' משוחררים לפתוח הסכמים ולסכם מחדש מול בעלזא, ויז'ניץ ושלומי אמונים. לא נעבור כרגע על כל מפת ישובי הארץ, אבל להחלטה מסוג זה עשויות להיות כמה וכמה השלכות על כמה וכמה נקודות על המפה.

בכלל, ברגע שכל פלג ביהדות התורה יכול לנכס לעצמו אופוזיציות פנימיות, נפתחת תיבת פנדורה שאיש אינו יודע את קיצה.

מחר תהיה זו דגל התורה, למשל, שתנכס לעצמה אופוזיציה-בסיעה-מרכזית וכן הלאה. קונספירציה עתידית: ריצה נפרדת בשני פלגים: יהדות התורה א' ויהדות התורה ב', כאשר כל אחד מהפלגים ינסה לנכס לעצמו כמה שיותר תתי-פלגים.

התוצאה: מחלוקת רשמית וקרע בציבור החרדי-אשכנזי.

החברים החדשים של חב"ד

בשולי האירועים עולה שאלה מהותית: כולנו זוכרים את בחירות תשמ"ט ואת מלחמתה של 'הסיעה המרכזית' של אגודת ישראל למען חסידות חב"ד. מדוע תחרימו עדה קדושה? זעקו הפלקטים מעל לוחות המודעות.

אין זה סוד כי במהלך השנים האחרונות היה זה 'יתד נאמן' ששב והחרים את אותה עדה קדושה.

הנה דוגמה ממאמר שפורסם לפני מספר שנים (ט"ו בטבת תשס"ט) בידי הכותב אברהם ישעיהו ברגמן - בעקבות הבטח בבית חב"ד במומבאיי. "יקר אצלנו כל יהודי ויהודי שדמו נשפך באשר הוא שם ללא כל הבדל ושיטה", כתב, אך מיד הוסיף הערה לפיה השלוחים הם "תינוקות שנשבו"... חסידי חב"ד ש"מעשי אבותם בידיהם".

וכך כתב על חב"ד (נציין כי השלוחים לא השתייכו לפלג המשיחי של חב"ד): "כת משיחית ידועה שסטו מדרך התורה... קורין לעצמם תמימים ורחוקים הם מכך, שעושים לימוד פנימיות התורה שאין מבינים בה כלל לקבע ולימוד הנגלה לארעי..."

מילים רוויות שנאה, רוע ורשעות אלו לא הביאו סיפוק ליצרו הליטאי הרוחש, לוהט ומשתפך קנאה, והוא ממשיך: "מחובתנו יראי ד', השתולים בחצרות ד', להבחין בין תכלת לקלא אילן ולא לעזור להם בתעמולתם, שהרי כל חפצם ומטרתם להכשירם לבוא בקהל ישראל, ובפרט בזמנינו שעושים מכל דבר רווח פוליטי".

מאז ועד היום התבצעה מהפכה ב'יתד נאמן'. סולק עורך ראשי שתחת עריכתו הופקו מאמרים מסוג זה, ובשל כך אף נפתחה מלחמה נגד הגראי"ל שטיינמן, על כי הוא, כביכול, אינו תקיף דיו בנושאי השקפה.

האם המהלך האחרון בין גור להגר"ש אוירבך יבריח את חסידי חב"ד שחשבו - והפעם יותר מבעבר - להצביע למען 'יהדות התורה'? או שמא רק יכנס אותם לתוכה, כדי לעודד את מי שלא נתן ידו לרדיפתם ולהשמצתם שחור על גבי עיתון? – ימים יגידו. התחושה שלי היא כי אילו היה האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל בין החיים, היה יוצא בקריאה לתמוך ב'דגל התורה' שבתוך 'יהדות התורה'. אולי כמהלך נגדי לתרגיל של ליצמן.

או-אז היה יוצא עיתון 'הפלס' בכתבות על "אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה". השאלה הגדולה היא מה היה כותב היומון 'המודיע'...

עוד בנושא:

• מסתמן: הגר"ש אוירבך יורה להצביע ל'יהדות התורה'
• הגר"ש אוירבך עבר צינתור מורכב ב'הדסה עין כרם'
• בשערי חסד • הגראי"ל בביקור חולים אצל הגר"ש אוירבך
• כנס בחירות בגור - עם האדמו"ר • תיעוד
• הסכם גור והגר"ש אוירבך: תומך ביהדות התורה • צפו בפגישה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!