מי נתן לכם הרופאים זכות לסיים חיי אדם?

בעבודתי כעו"ד אני מגלה מידי פעם עובדות שאינן קשורות דווקא למקצוע עריכת הדין. כל לקוח פותח צוהר לעולם מלא וגדוש.

וכך, כאשר אני נמצא בקשר אינטנסיבי עם לקוחות, אני שותף גם בבעיותיהם שאינן קשורות בהכרח לסיבה בשלה הגיעו למשרדי.

אחד הדברים שגיליתי לתדהמתי הוא שבבתי החולים בארץ ישנה מגמה שמגיל מסוים אין לפעול על מנת להאריך את חיי החולה. כך ממש.

במספר מקרים בהם נתקלתי עולה כי כאשר מגיעים חולים לבתי החולים הטיפול היחיד שניתן לאותו חולה במקרה הטוב הינו מיטה פנויה, הא ותו לא.

לפני יומיים התקשר למשרדי לקוח שסיפר לי כי הגיע לבית חולים במרכז הארץ עם אביו הקשיש שעבר אירוע מוחי.

לאחר מספר ימים חום גופו של אביו עלה, וכאשר פנה מרשי לרופא וביקש לבדוק את הסיבה, תוך בקשה למתן טיפול הולם, השיב לו מנהל המחלקה כי ההנחיה הינה שלא לתת טיפול מאריך חיים.

אותו אדם הזדעזע ואיים לערב את התקשורת. וה"רופא" הסביר כי חבל להאריך את חיי אביו, כאשר יתכן ובעתיד יפתח "פצעי לחץ" ועל כן טוב באם יסיים את חייו כיום בצורה מכובדת.

לאחר שהובהר לאותו "רופא" כי הדבר אינו מתקבל על הדעת ולא יעבור בשתיקה הסכים אותו רופא לתת אנטיביוטיקה לקשיש.

אני עברתי אישית את אותה חוויה כאשר אבי ז"ל אושפז בבית החולים, ורק כאשר הובהר לצוות הרפואי כי הדבר מנוגד לכל דין, הואיל הצוות הרפואי לתת לו טיפול רפואי.

לאדם מן הישוב הסועד את קרוב משפחתו במיטת חוליו, נראית פעילות הצוות הרפואי לעיתים רבות כפעילות הנדרשת, אולם, במרבית המקרים אין לציבור כל מושג מה הן הפעולות אותן נדרש הצוות הרפואי לבצע על מנת להעניק טיפול מיטיבי לחולה.

ובחזרה למיטתו של אבי ז"ל, שעות ספורות טרם פטירתו, פקדה את מיטתו חברת הצוות רפואי, אשר ביצעה מספר פעולות. בין היתר "ניתקה" אותה אשה את אחת האינפוזיות אליהן היה מחובר אבי ז"ל.

במענה לפנייתי, השיבה לי אותה אשה כי מדובר במשהו טכני ושולי בטיפול באבי, אולם לאחר שבדקתי התחוור לחרדתי, כי אותה אינפוזיה שנותקה הינה, אינפוזיית ההזנה.

שעות ספורות טרם פטירת אבי, הוחלט על ידי מאן-דהוא, כי אין כל צורך להזין עוד את אבי, מאחר וסופו ידוע.

ואני שואל: מהיכן שואבים אותם רופאים את האומץ לקבל החלטה כה גורלית תוך הפעלת שיקול דעת אישי על חיי אדם.

אותם רופאים נשבעו בשבועת הרופאים - שבועה שנשבע כל רופא בישראל ובעולם בתום לימודיו - שבועה המדריכה אותו במילוי תפקידו.

בשבועתו מתחייב הרופא-לעתיד לפעול ביושר ובכל יכולתו למען החולה ולהיות נאמן תמיד למקצועו, ללא שיקולים זרים.

שילמו ממיטב כספם

כיצד אם כן, נוהגים אותם "רופאים" כאילו לא רק ניתן להם הרשות לטפל אלא אף ניתנת להם רשות לסיים חייו של מטופל.

יתכן שיש מצוקה קשה של מיטות, ועל כן בשיקול קר, טוב אם יינתן טיפול למישהו צעיר עם סיכויים גדולים יותר.

אך בפאן האנושי: מי נתן להם את הרשות לפעול בצורה שכזו?

יתכן גם שעלות מיטה ליום הינה יקרה ביותר - אך שוכחים אותם הדואגים למיטות כי אותם קשישים שילמו ממיטב כספם לביטוח לאומי על מנת שכיגיעו לזקנה יטופלו אופן המיטבי ביותר ולא יסיימו את חייהם עקב חוסר טיפול מציל חיים.

אני גם לא יודע אם ההנחיה היא בכתב או בעל פה, אבל אני יודע דבר אחד: אין זה משנה אם מדובר בחולה צעיר או זקן, ההחלטה מתי אדם יסיים את חייו הינה של היושב במרומים ולא של אדם כזה או אחר.

סתם נקודה למחשבה.

לסיום אבקש לאחל רפואה שלמה לאביו של מרשי, בתוך שאר חולי ישראל...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!