ההצבעה בבחירות: רק מעשה אזרחות או מעשה תורה?

בעוד מספר ימים יתקיימו בישראל הבחירות הכלליות לכנסת. אזרחי ישראל ובהם הציבור שומר התורה והמצוות יצעדו אל הקלפיות ויטילו את פתקם.

השאלה שבה אני רוצה לדון היא האם שיקולי ההצבעה של יהודי תורני (לענייננו נכלל בהגדרה הזו כל מי שרואה את עצמו ככזה) שונים מאלה של כל אזרח אחר. האם ההצבעה שלו תורנית היא או אזרחית.

אך ראשית יש להקדים דבר או שניים:

בישראל נהוגה 'שיטת הבחירה הלא ישירה'. שבה ההצבעה היא בפתק אחד עבור מפלגה, והיא הממליצה על המועמד לראשות הממשלה. בפני הבוחר עומד היצע של מפלגות שמציגות כל אחת דרך ותפיסת עולם, אשר לדעתה היא שצריכה להיות השיקול המרכזי בתהליך קבלת ההחלטות במדינה. הבוחר בודק את ההתאמה של הדרך המוצעת לדרכו הוא, ומכריע.

אמנם, העובדה שהבחירה היא מפלגתית ולא פרסונאלית עושה את ההכרעה להרבה פחות חד משמעית, כי הבחירה במפלגה מסויימת אין משמעותה בהכרח פסילה של האפשרויות האחרות שעמדו בפני הבוחר, אלא העדפה של הערך המודגש במפלגה זו על פני ערך אחר. אין כאן הכרעה בין ערכים מנוגדים אלא בחירה במיקומם בסולם העדיפויות: מהו הערך החשוב ביותר? על מה יש לשים את הדגש?

אזרח אחד מוטרד מהמצב הביטחוני השברירי בדרום, הוא ירצה לחזק את המפלגה שלדעתו תדע להרתיע את הטרור העזתי. אחר רואה בנושא החינוך את הבעיה המרכזית, הוא מבקש לראות טיפול שורש במערכת החינוך הישראלית - הוא יצביע עבור מפלגה שתבטיח שינוי משמעותי בתחום הזה. השלישי מודאג מהפערים החברתיים הקיימים בישראל בין עשירים לעניים, לדידו זהו האיום הקיומי שבפניו ניצבת המדינה, הוא יבכר מפלגה שמטרתה הקטנת הפערים הללו. יש מי שהצביון היהודי של המדינה חשובה לו, הוא רוצה לראות מקווה טהרה בכל ישוב נידח בישראל, הוא יתמוך במי שאמון על חיזוק המסורת היהודית והשיבה למקורות. ואילו החמישי יעדיף לחזק מפלגה שתשים בראש מעייניה את הרחבת ההתיישבות היהודית מעבר לקו הירוק, כי הוא מעוניין למנוע היתכנות של ויתור טריטוריאלי חד צדדי נוסף.

אלה, ועוד רבים אחרים, הינם אזרחים הרוצים לראות את סדר העדיפויות שלהם משפיע או אפילו מוביל את הדרך בה תצעד ישראל בשנים הקרובות.

הצבעה תגדיר זהות

אבל, לבד מן הפרקטיקה, ישנו מימד נוסף להצבעה בבחירות, וזהו המימד ההצהרתי.

הדבר המרכזי שמניע למעלה משישים אחוז מאזרחי ישראל הבוגרים להשתתף בבחירות איננו הרצון להשפיע, אלא הצורך בהגדרה. הבחירות הן 'מגדירות זהות'. הן נותנות לאזרח הזדמנות להגדיר, בעיקר לעצמו, ועל ידי אקט מעשי בדמות פתק בקלפי - מה ניצב בראש סולם העדיפויות שלו, לאלו ערכים הוא משויך, בצילו של איזה דגל הוא חונה. הן מגדירות את זהותו.

עכשיו נבוא אל השאלה שבה פתחנו:

שיקולי ההצבעה שהזכרתי קודם, ואלה כמובן רק דוגמאות, ביטאו – אם שמתם לב - בעיקר צרכים אזרחיים מובהקים - ביטחון, כלכלה, חברה וכו', אבל, הלא ברור שגם מזווית ראיה יהודית תורנית לא ניתן להקל בהם ראש.

עניינים אלו שייכים למה שמכונה "ישובו של עולם", וככאלה הם עשויים להיות גם שיקוליו של יהודי תורני, אשר בבואו להצביע ניצב הוא כתושב השכונה הזו הקרויה 'ישראל' (או נורבגיה אם תרצו), יש לו דעות ועמדות בכל מיני תחומים, דברים שבהם היה רוצה לתמוך, רעיונות שהיה רוצה לחזק. הבחירות הן לכאורה הזדמנות מצויינת לתת ביטוי לכל אלה, ולהשפיע על דרכה של השכונה הזו - מקום מגוריו.

אבל – וזה מה שנהוג לכנות 'האבל הגדול' - אם ההצבעה בבחירות היא במהותה גם סוג של הצהרת זהות - ולא זהות מגזרית, או עדתית, או חוגית. אלא זהות אישית, – הרי שהדברים משתנים:

יהודי שומר תורה ומצוות הינו 'יהודי' הרבה לפני שהוא 'אזרח', ותורה ומצוות הם 'מזהים' שלו הרבה לפני תפיסתו הביטחונית או החברתית. על כך דומני שאין חולק.

הצבעתו של יהודי תורני צריכה, אם כן, לשקף את סולם העדיפויות האמיתי שלו, את הזהות הראשונית שלו. את עובדת היות התורה והמצוות הציר הראשי של חייו, מרכז עולמו. האמירה הבסיסית הזו שמבכרת את היהודיות על פני האזרחות חייבת להישמע בהצבעתו.

לכן למרות חוסר ההזדהות שהוא אולי חש, הביקורת הקטלנית שיש לו, וההסתאבות שהוא רואה בהן - עליו להתייצב לצד המפלגות שעל דגלן חרות בדיוק הדבר הזה שהוא מבקש להצהיר, שהתורה והמצוות, שמירת המסורת, חיזוק החינוך היהודי, קיום עולם התורה, ושמירת השבת והפרהסיה הציבורית – עומדים בראש סולם העדיפויות הפוליטי שלהן.

מה עיקר ומה טפל

אני, אגב, מכיר רק שתי מפלגות כאלה.

שלא תטעו: עליו להצביע כך לא בשביל ההצהרה החיצונית - ש 'הם' יידעו שאנחנו יהודים. הוא איננו זקוק להתרשמותו של מישהו. וגם לא בשביל ההגדרה העצמית שלו, זהותו מוגדרת ועומדת, היא איננה זקוקה לפתקי הצבעה. הוא עושה זאת עבור עצמו, זוהי הצהרה פרטית של נאמנות יסודית לתורה ולמצוות.

לא, אינני קופירייטר ערמומי של המפלגות החרדיות (מה, התחילו שם את הקמפיין?...), אני גם יודע היטב ש "אטרקטיביות" היא כיום לא מילה נרדפת שלהן. ככלל, חלק גדול, גדול מדי, מקרב הציבור החרדי חש כאבי בטן חזקים מדי, בכל פעם נוספת שהוא שם את הפתק שהתבקש לשים.

ובכל זאת, חלקו הגדול ישים גם הפעם בקופסא הכחולה, פתק של מפלגה שומרת תורה ומצוות.
ידע נא הרוב הזה, כי עושה הוא את המעשה הנכון.

בעת הזאת, בה השיח הפנימי אודות הצורך בשינוי מסויים בסדרי החיים החברתיים עולה ובוקע מקרב חלקים שונים בציבור החרדי, ההצבעה הזו בבחירות עשויה גם להזכיר לנו עבור מה באמת אנחנו כאן. מה העיקר ומה התפל.

כי אסור שנשכח, נקודת המוצא שממנה נפתח הדיון הציבורי המתמשך שמתנהל אצלנו בתוך המחנה על עתידנו הייתה: הרצון להמשיך את קיומינו כיהודים חרדים שומרי תורה ומצוות בתוך סבך התנאים המשתנים.

אל מול גל 'ההכרה הנכוחה במציאות' השוטף אותנו, הדרישה ל 'תקניות' ההולכת וגואה - בל נבלבל בין אמצעי למטרה, בל נהפוך את 'ההשתלבות' - בחברה, בעבודה, בין התורה והפרנסה וכו' – למשאת נפש. בל נקדים את אזרחותנו ליהדותנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!