בין בנימין נתניהו המתנשא לרבי אמנון יצחק המלגלג • כאבי הראש של ש"ס

שבועיים בדיוק נותרו לבחירות לכנסת. אבל בעוד שב'יהדות התורה' שוררת אדישות מקפיאה, התנועה להשבת עטרה ליושנה ממשיכה לייצר כותרות בקצב מסחרר, הגם שלא כולן עושות עמה חסד.
אחד הנושאים המרכזיים המטרידים כרגע את ראשי תנועת ש"ס היא העובדה שהתקשורת 'חופרת' סביב המגעים שהתנהלו (או לא) בינם לבין ראשי מפלגות השמאל. מצד אחד, תמיד נחמד לראות את נתניהו מזיע. מצד שני, את מצביעי ש"ס המסורתיים ידיעות כאלו עלולות להבריח.

אולי זו הסיבה שאמש 'עקץ' אריה דרעי, בדף הפייסבוק שלו, את נתניהו: "לא יכולתי שלא לשמוע גורמים בכירים בליכוד הרומזים בעיתון הבית שלהם כי ש"ס מנהלת משא ומתן עם גוש השמאל ושוקלת להצטרף אליו... הם רק שכחו לספר לכם כי גם השתתפתי בפגישה עם שלי, ציפי ולפיד... בחייכם, הרי מדובר בבדיחה לא מוצלחת. לנתניהו אין מה לפחד, אנחנו נמליץ עליו לראשות הממשלה ונדאג להיות שם כדי לשמור על החלשים ולהגן על אלה שאין להם".

אלא שלא בטוח שהבהרה הכתובה בשפה האהובה על מצביעי ש"ס הפוטנציאליים ("בחייכם, הרי מדובר בבדיחה") הצליחה לשכנע את ראש הממשלה, המסתובב בימים האחרונים - לפי בכירים בלשכתו - בתחושה כי המפלגות החרדיות עלולות לבגוד בו, כאשר יתייצבו בלשכת נשיא המדינה וימליצו, ברגע האמת, להטיל דווקא על אחד מראשי מפלגות השמאל להרכיב ממשלה.

חשוב לזכור כי לשמועות על שיחות בין המפלגות החרדיות לבין ראשי מפלגות השמאל קדמו השפלות מתוקשרות של בכירי הליכוד, ובראשם ראש הממשלה, כלפי בכירי ש"ס. הוא זה שהרחיק את ש"ס ממחנה הימין. לא הוא ולא ראשי הליכוד שמרו להם - לאלי ישי שהתנהל כמו כלבלב נאמן לנתניהו לאורך כל הקדנציה, ולא לאריאל אטיאס, האיש שנעץ ארבע שנים בנתניהו מבטי הערצה - חסד נעורים. ההתנשאות והיהירות שהפגינו ראשי הליכוד כלפי השותפים הנאמנים הם שהובילו להצהרות קודקודי ש"ס כי אינם מחויבים לאיש.

העובדה שש"ס יצאה בהבהרות חד-משמעיות, לא תרמה להפגת אווירת החשדנות. שכן, בפוליטיקה מילה אינה מילה, יודע נתניהו.

בעצם, מי כמוהו יודע.

היינו כבר בסרט הזה

מי שתקף השבוע את ש"ס על פזילתה אל עבר גוש השמאל, היה ח"כ מיכאל בן ארי, יו"ר מפלגת עוצמה לישראל.

"זה לא סוד שאריה דרעי נמצא עמוק בשמאל, החברים שלו ובראשם חיים רמון הם אנשי שמאל מובהקים, עיתון ידיעות אחרונות בונה עליו ומריץ אותו כתקווה הגדולה של השמאל, ועיתוני החצר של השמאל הפכו אותו לאתרוג. שוכחים לו את הרשעותיו החמורות בשחיתות".

יהיו שיגידו שהמתקפה היא על רקע ניסיונו של בן ארי לגייס מצביעי ש"ס לתמיכה במפלגתו. אבל, לדברי בן ארי, הסיבה אחרת: "אני פוגש את הציבור תומכי ש"ס בהרבה מקומות הן בירושלים בשכונות הבוכרים, שמואל הנביא, הר נוף , והן בערים אור יהודה, נתיבות ובשדרות - וכולם מודאגים מהאופציה שדרעי יחבור לשמאל.

"תומכי ש"ס הם לא כאלה, רובם ככולם יהודים מאמינים מהמחנה הלאומי שרוצים לשמור על ירושלים ולא למסור אף שעל מחברון.

"היינו כבר בסרט הזה שדרעי לקח קולות מהימין והעביר אותם לשמאל, כיום הדבר וגלוי והוא עצמו אינו מתכחש לכך. מספיק לראות את ההצהרות של דרעי בחוגי הבית במגזר הערבי, כשהוא מדבר על כך שרק ש"ס תדאג לערבים ורק ש"ס יכולה למתן את הציבור החרדי, כדבריו בראיון לעיתון 'ידיעות אחרונות' השבת, בכך שיעצב את הציבור החרדי מחדש".

מי ישמע את כל הסיפור

בין לבין נמצאת ש"ס בתוך ביצה עמוקה משל עצמה. בסוף השבוע עוד שררה שם תקווה, לאחר ששלפו כמה מנשקי 'יום הדין', כי רבי אמנון יצחק יעצור את המרוץ שלו אל הכנסת, ויניח את 'כח להשפיע' על המדף.

לכאורה נוצרו כל הסיבות הטובות שבעולם שמפלגתו תתאדה. אלא שרבי אמנון עשוי, כנראה, מחומרים חסינים הן לקללות והן לבקשות תחנונים מצד גדולי ישראל. כעת מתברר כי למרות הכול הוא כאן כדי להשפיע, ויהיו המסרים שיופנו לעברו אשר יהיו.

במוצאי-שבת היה זה ראש ישיבת 'פורת יוסף' וחברת מועצת חכמי התורה, הגאון רבי שלום כהן - שתקף אותו במילים חריפות. כל יהודי היה נרעד ונפחד, אבל לא רבי אמנון. שעות אחדות לאחר מכן שיגר אליו הגראי"ל שטיינמן את הרב שלמה ליבוביץ, בניסיון לעצור את המרוץ, כאשר לשליחות מצטרף גם הגר"ח קנייבסקי. לכאורה, גדולי התורה הליטאים הם אלו שמכוונים את רבי אמנון, אשר שב וציטט את הגראי"ל כמי שהורה לו "אם יש כוח, צריך להשפיע". אבל, למרות זאת, כאשר אותם גדולי תורה התחננו, בשם השלום, שלא ירוץ - סירב לשמוע.

אחד ממקורביו העיד באוזני - שלא לציטוט בשמו, כמובן - כי כאשר שמע רבי אמנון את דבר השליחות של הרב ליבוביץ, אמר לו: "אם הרב שטיינמן היה מכיר את כל הסיפור, לא היה אומר לי להסיר את הרשימה". לדברים אלה אין אישור רשמי. גם לא ברור מדוע לא ניסה רבי אמנון עצמו לספר להגראי"ל 'את כל הסיפור', לפחות במכתב.

מהיכרות עם המתרחש הייתי מעזה להמר, כי גם אילו שמע הגראי"ל 'את כל הסיפור' - על רקע הנסיבות וחילול ה' שנוצר, גם אם לא באשמת איש, הוא היה מורה לרבי אמנון לחדול מלהתמודד.
נכון לעכשיו אזלו, כמעט, כלי התחמושת שבאמתחת תנועת ש"ס. הצעד הבא יכול להיות מכתב רשמי של הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי, שיפורסם ב'יתד נאמן'. אך לא סביר שאחרי השליחות ואחרי המודעה שכבר פורסמה לפני כשבועיים בעיתון, ינוסח ויפורסם מכתב נוסף.

חלום המפגש שלא הבשיל

רעיון נוסף המתגלגל בתשדורות העוברות בין הבית ברחוב הקבלן 45 בירושלים לבין הבית ברחוב חזון-איש 5 בבני-ברק, הוא מפגש מיוחד בין הגראי"ל שטיינמן לבין הגר"ע יוסף.

מפגש כזה הוא חלומם של חלק ממנהיגי ש"ס, שעמדו מהצד והביטו בעיניים כלות (וגם זועמות) על הערוץ הידידותי שטיפח אלי ישי, כולל ביקורים אצל הגראי"ל, כאשר במקביל מעולם לא ביקר נציג 'דגל התורה' אצל הגר"ע יוסף. יש שראו בכך השפלה. אלי ישי עצמו חשב שהדבר אינו משנה במאומה, והמשיך לרקום ידידות אמיצה בין הרבנים.

כיום מנהל את ערוץ ההידברות בין הבתים אריה דרעי, יו"ר ש"ס בפועל, ונראה כי הוא מעדיף לרצות גם את מי שלא אהבו את ערוץ הידידות שטווה אלי ישי. מפגש בין הרבנים יכול להוות הישג עבורו, אך מלבד ידיעות בתקשורת על מפגש כזה, לא נראה כי הוא הולך ומתקדם. לגפני, כידוע, לא אומרים מה לעשות, ולכן הסיכוי שהוא יפקוד את הבית ברחוב הקבלן 45 מפנים - שואף לאפס (ויהיו סיבותיו אשר יהיו).

בתחילת השבוע היו גישושים ודיבורים על פגישה שכזו, שתתקיים קודם להשתתפותו של הגראי"ל בכינוס בחירות בירושלים.

אלא שמזג האוויר הסוער בבירה, לא אפשר השתתפות בשום אירוע, גם לא באירוע המרכזי שתוכנן ליום רביעי הקרוב, נדחה למוצאי-שבת, וממנו לחמישי הבא.

ואיך הגיב רבי אמנון יצחק על המפגש המתוכנן?

"שמעתי שרוצים להפגיש את שני גדולי הדור, ואני קורא להם שלא יטריחו אותם! שילמדו תורה..."

מחיאות כפיים לרבי אמנון

לאחר ששלפה מהשק את 'נשק יום הדין', נראה כי ההחלטה האחרונה שהתקבלה בש"ס היא שלא להגיב. יש שיאמרו, כי אילו היו עושים זאת מלכתחילה, לא הייתה תהודה ציבורית כה גדולה למפלגה בשקל, שגם בסקרים אינה עוברת את אחוז החסימה (ולא שהדבר מרגיע את קודקודי ש"ס. מי כמוהם יודע עד כמה הסקרים יכולים לטעות באשר למפלגות חרדיות. הם עוד זוכרים היטב איך גם את ש"ס של ראשית הדרך לא ספרו).

אלא שהעובדה כי הם אינם מגיבים, אינה מונעת מרבי אמנון להשיב מלחמה לנשקי 'יום הדין' שנשלפו לעברו. ביום ראשון בלילה, בכנס בנהריה, השיב מלחמה שערה, כפי שרק הוא יודע לעשות, תוך שהוא זוכה למחיאות כפיים סוערות מצד הקהל, שאמנם לא מילא את האולם כולו, אך הגיב בחיוב לדברים.

בין השאר שב על אמירתו הישנה ("החלטתי באישורו של הרב שטינמן להקים את המפלגה"), תקף את ש"ס ("כל המפלגות הדתיות מקבלים ממני בחיני-חינם אנשים שעברו מהצד הזה לצד הזה"), התלונן שהיחס כלפיו גרוע מזה שניתן לרוצח ההמונים אייכמן ("לא נותנים לי משפט הגון") לעג לקללות ("אם הוא מורד, שילך לעזאזל עם התורה... ללכת לעזאזל אין לי בעיה, אבל עם התורה? מה אשמה התורה?") המשיך במתקפות על התנועה ("גנבים ומושחתים... כנופיה של אנשים שמוכנים לשפוך דם") תקף אלי ישי ("שלחו לי ממשרד הפנים חוקר...הם מוסרים!") ואת אריה דרעי ("רשע מרושע... ראיתי לפני מנכ"ל שוויצר").

ולסיכום הכריז: "הריני להודיע חד משמעית: אני לא פורש! ואני אביא 12 מנדטים".

אז אמנם האולם לא היה מלא מפה לפה, 12 מנדטים לא נראה שהוא יביא, אבל מחיאות כפיים סוערות בהחלט היו לו, ואת אחוז החסימה מי יודע, אולי עוד יעבור.

נוהל דומיה לפני הסערה

בשטח עצמו חווה ש"ס בעיה נוספת: מחנאות.

מלכתחילה לא היה הרעיון של ריצה בשלושה קודקודים מבטיח במיוחד. אלא שאם בשלב הראשון ההדלפות הגיעו מבית מדרשם של קודקודי התנועה וחיבלו במאמץ לזנק במנדטים, הרי שבמהלך השבועיים האחרונים השתרר שקט של ממש.

אלא שהשקט הזה לא מונע מ'השטח' לבעור. תיבות המיילים של הכתבים ממשיכות לקלוט הודעות הטלפונים הסלולאריים סופגים שיחות מפעילים - והתמונה המצטיירת היא של הפסקת אש זמנית, וקרבות שעתידים להתחדש רגע לאחר הנצחון/הכשלון בבחירות.

במחנה של אלי ישי, כך נראה, הדביקו פלסטרים רחבים על הפיות, ועברו לנוהל דומיה. איש אינו מתראיין, לא תמצאו ראיונות ענק של ישי בכלי התקשורת. ולמה? ובכן, גם לשאלה זו קשה לקבל תשובה ממקורות רשמיים.

אך מקורות בלתי רשמיים מנפיקים את ההסבר הבא: "אם וכאשר תיכשל ש"ס בבחירות הקרובות, קרי תשמור על כוחה בלבד ולמרות כל ההבטחות על 'דרעי שיבעיר את השטח', או, גרוע מכך, תתרסק לעשרה מנדטים - הכי קל יהיה להפנות אצבע מאשימה כלפי השר ישי ולומר שהוא האשם. הוא התראיין, אנשיו הדליפו, וכך הלאה. האינטרס של ישי הוא להיעלם. אילו יכול היה, היה ממריא למהלך השבועות הקרובים לאי מרוחק, ושב ארצה ביום הבחירות בלבד. רצוי שהיה נוטל עמו גם את אנשיו, לפחות את הפטפטנים שמבניהם.

"אלא שגם לאחר שהיה שב ממסע אל ארץ הכפור היו מוטחות בו ההאשמות: הכל בגלל ניהול המפלגה על ידו בשנים האחרונות; בגלל הטיפול בסוגית המסתננים; בגלל שהתעקש לעמוד גם הוא בראש, וכך הלאה. כלומר, מה שלא יעשה לא יהיה טוב. ובכל זאת, ולמרות הכול, השתיקה היא הדבר החכם ביותר אותו הוא יכול לעשות בעת הזו, הכל-כך רגישה".

אנשיו של דרעי, מצדם, שומרים אף הם על שתיקה. כלפי חוץ הם משדרים: שקט ושלווה שוררים בין קודקודי ש"ס. בתוך תוכם, למרות שלא יודו בכך בגלוי, התחושה שלהם היא כי אילו רק היו נותנים לאריה בידיים את המפלגה, ורק לו, בלי עוד קודקודים המזנבים בו, הכול היה שונה (או שלא).

אסור לשכוח כי בניגוד למערכות בחירות קודמות, הפעם מזנבים בש"ס שתי כוחות שלא מהססים לתקוף אותה כמעט בכל דרך: ח"כ חיים אמסלם ומפלגתו 'עם שלם' ורבי אמנון יצחק ומפלגתו 'כח להשפיע'. לא עוד מפלגה ספרדית חרדית-דתית אחת. נשברה חומת הקונצנזוס.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!