דו"ח העוני של 'לתת': המצב קשה מתמיד • צפו

מסקנות הדו"ח


ילדי העוני

50% מקרב הילדים למשפחות נתמכות הסיוע - נאלצו לעבוד כדי לסייע בפרנסת משפחתם, עליה חדה בהשוואה ל-2011 (19%), שליש (27%) מהילדים חוו ימים שלמים ללא אוכל בשנה האחרונה. עלייה בשיעור של 28% משנת 2011. 62% מקרב ההורים הנתמכים בסיוע ציינו כי אין ביכולתם לשלם עבור תרופות ושירותי בריאות נדרשים לילדיהם. 10% מקרב הילדים למשפחות הנתמכות קיבצו נדבות במהלך השנה האחרונה, בשל המצוקה הכלכלית בביתם, עליה מדאיגה בהשוואה ל-3% מהילדים ב־2011.

מדיניות ניאו ליברלית המובילה לשחיקת השירותים הציבוריים והפרטת הזכויות החברתיות של ילדים, משקפת את רמת התמיכה הנמוכה של המדינה בפיתוח ההון האנושי של אזרחיה, וודאי במדינה צעירה כמו ישראל, בה אחוז הילדים מהווה כשליש מכלל האוכלוסייה, ומספר הילדים העניים בה גדל בכל שנה.

מנתוני המוסד לביטוח לאומי לשנת 2011, עולה, כי בישראל חיים 860,900 ילדים מתחת לקו העוני, עליה של 60% בעשור האחרון מאז שנת 2000, אז היו 531,000. בשל מגמת עלייה מדאיגה זו והיעדר מדיניות המטפלת בבעיית העוני והשפעותיה החמורות על ילדים, ניתן לשער כי במהלך 2012 נוספו עוד עשרות אלפי ילדים הגדלים במלכודת העוני.

שליש מהאוכלוסייה הצעירה בישראל תיאלץ להתמודד עם חסמים לרכישת השכלה, יכולת השתלבות בשוק העבודה וחסכים אחרים, הדרושים למימוש ומיצוי הפוטנציאל שלהם. הפערים העמוקים בין אוכלוסיות שונות במפה הסוציו־דמוגרפית של ישראל, מאיימים על החוסן והלכידות החברתית בישראל, בהווה ובעתיד.

חינוך

בשנת 2012 רוב הילדים למשפחות נתמכות הסיוע אינם משתתפים בפעילויות חברתיות (69%) ואין להם ספרים וציוד לימודי נדרש - 62%. 21% נשלחו לפנימייה ו־18% נשרו מהלימודים. »חינוך הוא מנוף משמעותי ביותר להיחלצות מעוני, בתנאי שיסודותיו מושתתים על שוויון הזדמנויות ומאפשרים לכל אדם לרכוש השכלה ולממש את עצמו ללא תלות ביכולת כלכלית. על אף הרפורמות השונות והמלצות ועדת טרכטנברג שטרם הובאו ליישום בתחום החינוך, ילדי העוני בישראל אינם יכולים לממש עצמם באופן מלא, ולהבטיח את עתידם מחוץ למלכודת העוני.

חוסנה החברתי של ישראל עתיד להיות בסכנה, כאשר כל ילד שלישי בישראל חי בעוני וגדל למציאות של מחסור והדרה חברתית, ללא שוויון הזדמנויות. חסמים כלכליים וחינוכיים יוצרים דורות חדשים של עוני, ואינם מאפשרים התפתחות אישית ועצמאות כלכלית.

על הממשלה החדשה שתקום, לפעול בנחישות לצמצום הפערים ואי השוויון במערכת החינוך, ליישם באופן מלא את חוק חינוך חובה חינם מגיל 3 ולקדם תוכניות ומסגרות חינוכיות ותעסוקתיות, לטובת אוכלוסיות מוחלשות.

תעסוקה

בשנת 2012 שליש מנתמכי הסיוע העובדים אינם מקבלים זכויות סוציאליות, 23% מקבלים זכויות באופן חלקי בלבד ושליש 'זוכים' לקבל את כל הזכויות המגיעות להם על פי חוק. רוב - 75% - נתמכי הסיוע מעדיפים לצאת לעבוד בשכר בגובה הקצבה, לו רק היה הדבר מתאפשר, ו־53% מקרב המובטלים דיווחו כי אינם מוצאים עבודה בשל בעיות ומגבלות בריאותיות.

נתוני דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2011, משקפים את העובדה שעבודה אינה מחלצת מעוני, בעיקר לאור העובדה ש־72% מכלל העניים בגיל העבודה נמצאים במעגל התעסוקה. ככל ששכר המינימום נמוך יותר, כך גבוה יותר אי השוויון בחלוקת ההכנסות ובעומק הפערים ביניהן. מרבית העובדים הנזקקים משתכרים שכר נמוך משכר המינימום, שאינו מאפשר קיום בכבוד ואינם זוכים למלוא הזכויות הסוציאליות המגיעות להם בהתאם לחוק. אם נוסיף לכך מציאות של העלאת מחירי מוצרי הצריכה, מדיניות של העלאת מיסים רגרסיביים (מע"מ) ומצב של משק במיתון, נבין כי ללא מדיניות ממשלתית פרו־אקטיבית שמטרתה לשנות את המצב, מגמת ההתדרדרות עלולה להימשך.

על הממשלה החדשה שתיבחר לפעול למימוש פתרון רב מימדי של בעיית התעסוקה על כל מישוריה ולהפוך אותה למנוף ליציאה מהעוני. זאת באמצעות הגדלת כושר השתכרותם של עובדים, כך שיהיה מותאם ומעודכן ליוקר המחייה, הרחבת האכיפה והפיקוח על חוקי עבודה, ומתן תנאים סוציאליים והגדלת ההכנסה החודשית באמצעות תשלומי ההעברה המיועדים לחילוץ אפקטיבי מעוני אשר ברמתם הנוכחית יוצרים מלכודת עוני, אינם מהווים תמריץ לצאת לעבודה מחד, ואינם מגנים על אלה שאין ביכולתם להשתלב בשוק העבודה.

על המדינה לפעול לצמצום פערי אי השוויון באמצעות תוכניות ומסגרות לשילוב אוכלוסיות מוחלשות ובעלות צרכים מיוחדים אשר יאפשרו השתלבות ומוביליות חברתית, בדגש על הרחבת תשתיות תעסוקה בפריפריה וביישובים ערביים ועידוד תעסוקתי של אזרחים בגיל העבודה במגזר החרדי.

דיור

72% מנתמכי הסיוע עלולים להיוותר ללא קורת גג במידה ולא יוכלו לממן את תשלומי הדירה עקב הרעה במצבם הכלכלי. רבע מקרב נתמכי הסיוע ייאלצו להתגורר ברחוב במידה וייאלצו לפנות את דירתם.

הוצאות הדיור וההוצאות הנלוות להן מהוות כמעט מחצית מההכנסה החודשית הממוצעת של נתמכי הסיוע, ומכיוון שהן הוצאות קבועות, קשה לצמצם אותן. רוב הנתמכים מתגוררים ממילא בדירות שההוצאות עליהן נמוכות באופן יחסי, ובאזורי מחיה זולים ופריפריאליים, כך שמעבר דירה לא יכול לסייע בהפחתת העלויות. חוסר נגישות לשירותים נדרשים ותנאי דיור שאינם עומדים בהלימה לצרכי המשפחה סוג הדירה, גודלה, שכונת המגורים והיישוב, מובילים לויתורים על צרכים בסיסיים שונים, ומונעים היחלצות מעוני.

על הממשלה החדשה שתיבחר לפעול למימוש הזכות לדיור כזכות יסוד, באמצעות יישום מלא של חוק הדיור הציבורי ולהקצות את המשאבים המתאימים ליישום מדיניות דיור בר השגה וסבסוד דיור למשפחות בעלות הכנסה בינונית ונמוכה, כפי שנהוג במדינות מפותחות רבות בעולם המערבי.

בריאות

למעלה משליש מנתמכי הסיוע הם חולים כרוניים ובעלי נכויות. 60% מנתמכי הסיוע זקוקים לשירותים רפואיים ותרופות מרשם על בסיס קבוע. 63% דיווחו כי אינם יכולים לשלם עבור שירותים הנדרשים לטובת שמירה על מצב בריאותי תקין. 27% מנתמכי הסיוע דיווחו כי הגורם העיקרי למצוקתם הכלכלית הוא מצבם הבריאותי.

הזכות לבריאות הינה זכות יסוד ועליה להיות מונגשת באופן שוויוני לכל האזרחים. בפועל, הנגישות הבסיסית לשירותים רפואיים מוגבלת עבור משפחות עניות וילדיהן, בשל העלויות הגבוהות הנדרשות לשמירה על מצבן הבריאותי.

מגבלות בריאותיות מהוות חסם עיקרי ומהותי במימוש הפוטנציאל התעסוקתי וביכולת הבסיסית להשתכר בכבוד. מצב זה משקף בצורה מלאה את מלכודת העוני והסיכויים הקלושים להיחלץ ממנה, בהיעדר פתרונות תעסוקה מותאמים.

על הממשלה החדשה שתיבחר לפעול לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית ולהרחבת שירותים המותאמים באיכותם ונגישותם לכלל האוכלוסייה. יש לעשות שינוי מהותי במדיניות ההפרטה הפוגעת בזכות האוניברסאלית לבריאות, ולפעול לשמירה על בריאותן של אוכלוסיות מוחלשות ובעלות צרכים מיוחדים.

בטחון תזונתי

65% מנתמכי הסיוע חיים באי ביטחון תזונתי. שליש מקרב נתמכי הסיוע דיווחו כי במידה ולא היו מקבלים סיוע מעמותה, היו נאלצים להישאר רעבים. 14% הודו כי ללא סיוע היו נאלצים לקבץ נדבות 11% או לגנוב אוכל - 3%. בשנה האחרונה שליש - 27% - מקרב הילדים חוו ימים שלמים ללא אוכל. 73% מנתמכי הסיוע נאלצים לבחור בין רכישת מוצרי מזון לבין תשלומים על צרכים בסיסיים אחרים. בנוסף, 98% מקרב הציבור הרחב סבורים כי על הממשלה לטפל בבעיית אי הביטחון התזונתי ולאפשר לכל משפחה נגישות למוצרי מזון בסיסי ומזין. 55% סבורים כי על הממשלה להוריד את המע"מ על מוצרי מזון וכ־41% סבורים כי נדרש להוסיף מוצרי מזון נוספים לפיקוח. 37% סבורים כי הפתרון הוא העלאת קצבאות ושכר המינימום.

היעדר נגישות בסיסית למזון פוגעת בתפקוד היומיומי ואינה מאפשרת התנהלות חיים תקינה, מאוזנת ובריאה. אנשים החיים בעוני ובאי בטחון תזונתי נמצאים בחשש מתמיד שלא יוכלו לרכוש מזון הדרוש לקיומם, נאלצים לצמצם את צריכת המזון ולעיתים אף לוותר על ארוחות, ובמקרים רבים מחויבים בלית ברירה לבחור בין רכישת מזון להוצאות נדרשות נוספות על צרכים בסיסיים.

על הממשלה החדשה לממש את אחריותה על הביטחון התזונתי של אזרחיה ולטפל בה ביסודיות ובאופן מקיף, לרבות הקצאת תקציב רב שנתי ויישום תוכנית לצמצום היקפי הבעיה וחומרתה, כפי שהובטח לא פעם במהלך השנים האחרונות. בתקופתו של השר יצחק בוז'י הרצוג הוחלט על יישום "מיזם לאומי לביטחון תזונתי" ואף נחתם הסכם עם משרד האוצר, אולם הנושא הוקפא בכהונתו של השר משה כחלון. האחרון התחייב יחד עם ראש הממשלה להקצות 100 מיליון שקל לטיפול בנושא, אולם עקב מערכת הבחירות, יש אי ודאות גבוהה האם ההבטחה תקוים דה־פקטו. בינתיים, קיים צורך של 800 מיליון שקל בשנה על מנת לתת מענה ליותר מ 220,000 משפחות הסובלות מאי ביטחון תזונתי, והיחידות שנותנים מענה בשטח הן עמותות הסיוע.

מחירי המזון והמע"מ במדינת ישראל הם מהגבוהים ביותר בעולם המערבי. בידי הממשלה לשנות את המציאות שבה 10.5% מהמשפחות בישראל חיות באי בטחון תזונתי ניכר, באמצעות מערך מנגנוני הגנה, כגון הפחתת המע"מ על מוצרי מזון, כנהוג במדינות ה־OECD, הוספת מוצרי מזון לפיקוח, חקיקה ושיפור הרגולציה בתחום הצלת המזון והובלת שיתוף פעולה תלת מגזרי שיניב פתרונות יעילים למען אוכלוסיות הסובלות מאי ביטחון תזונתי.

איכות חיים ויוקר המחייה

95% מהנתמכים נאלצים לוותר על שירותים חיוניים ומוצרים בסיסיים, מתוכם כשליש באופן קבוע. רק 4% מהקשישים מדווחים כי הקצבה מאפשרת להם קיום בכבוד. מחצית מנתמכי הסיוע דיווחו כי חלה הרעה במצבם הכלכלי בשנה האחרונה, עליה של 20% ביחס ל־2011. מצוקה כלכלית ופערים גבוהים בין יוקר המחייה לרמת הכנסה נמוכה בקרב אוכלוסיות מוחלשות, פוגעת ביכולתן הבסיסית לשמור על איכות חיים תקינה, לדאוג לכל צרכי הילדים וודאי להתפתח ולהתקדם.

על אף המחאה החברתית הגדולה והמלצות ועדת טרכטנברג שקמה בעקבותיה, 2012 התאפיינה בעליות מחירים של מוצרי צריכה רבים, לרבות מוצרי חלב ולחם, חשמל, מים ודלק שגרמו לעליית יוקר המחייה בישראל. בנוסף לגל התייקרויות של מוצרים ושירותים בסיסיים, בוצעה העלאה של 1% במע"מ ו־1% נוסף במס הכנסה. גזירות אלו מעמיקות את חולשתן של אוכלוסיות במצוקה ואת הפערים החברתיים ואי השוויון בחברה.

על הממשלה החדשה בישראל לפעול להמשך יישום מלא של המלצות ועדת טרכטנברג בנושא יוקר המחייה, ולקדם שינוי מהותי במאזן המיסים הישירים והעקיפים, לטובת הגדלת ההכנסה הפנויה וצמצום אי השוויון והפערים בהכנסות במשק, המאופיינים כגבוהים ביותר מבין מדינות ה־OECD. שינוי במערך המיסוי והפיכתו לפרוגרסיבי, יחזקו את יכולתן של אוכלוסיות מוחלשות ומעוטות יכולת לשפר את מצבן.

אחריות לטיפול בעוני

רוב הציבור - 69% - סבור כי הבעיה הדחופה ביותר לטיפול היא העוני והפערים החברתיים. בעיית החינוך נתפסת כבעיה שנייה בדחיפות לטיפול - 61%, והביטחון רק שלישית בחשיבותה - 44%. 56% מהציבור הצהירו כי התחייבות של מפלגה מסוימת לטפל בעוני תשפיע באופן מהותי על החלטתם בהצבעה לבחירות. 42% מהציבור סוברים כי הסיבה העיקרית לעוני בישראל נעוצה במדיניות הממשלתית. 75% מהציבור הרחב מאמין כי קריסה כלכלית־חברתית מאיימת על ישראל יותר מהאיום האיראני. רוב הציבור סבור כי שר הרווחה נכשל בטיפול בעוני. רק 19% מאמינים כי הוא פועל במידה רבה לטיפול בבעיה, נתון המשקף ירידה חדה בשיעור של כ־55% בהערכת הציבור הרחב את תפקוד השר.

לצפיה בדוח המלא לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!