ואז שלף ליפקין קלפי ופתקי הצבעה • מאחורי הקלעים של מטה ההסברה

כל המפלגות שקועות כבר עד לצוואר בקמפיין הבחירות, בש"ס סיימו לבזבז תחמושת במריבות פנימיות ויצאו לדרך, אפילו הליכוד-ביתנו, שספגו לגלוגים על שהם מעדיפים מערכת בחירות בלי קמפיין, החלו לשחרר חומרים לתקשורת - ורק ביהדות התורה עדיין עסוקים במשחקי גנון מוזרים. אלא שבניגוד לגנון, שם יש גננת המרגיעה את הניצים, ביהדות התורה יש משרדים, יש שתי קומות, יש חדרי זכוכית מפוארים, יש גם תקציב של כמה מיליונים שממתין לשימוש - אבל טרם נמצאה הגננת שתרגיע את הרוחות הסוערות.

כך, אפוא, נראתה ההצגה הטובה באור יהודה אמש, בערבו של יום, במטה ההסברה של המפלגה. קבלו את הסיפור המרתק (כמעט) במלואו.

תחילה צריך לשוב לרגע, אל ימי הקמת עיתון 'המבשר', היריב המר של עיתון 'המודיע' הוותיק. משרד הפרסום שהסכים להיות השאהיד הראשון שיתאבד למען סיוע לעיתון החדש היה 'תוצאות אפקטיביות'. לא בטוח שמנהל המשרד, שעיה איצקוביץ, חלם שאי-פעם יקבל תגמול על כך בדמות תקציב בחירות. שיקוליו באותה עת היו אחרים ומגוונים.

לעומת 'תוצאות אפקטיביות', מי שניהל מאבק בעיתון החדש שהרים ראש, , אף הוא משיקוליו שלו, היה משרד הפרסום 'בולטון פוטנציאל', בבעלותו של אברהם בריסק.

אבל, ערב בחירות הוא, לכאורה, זמן טוב לפרוע חובות ישנים. ואכן, נציגי עיתון 'המודיע' (ו'הסיעה המרכזית' באגודת-ישראל) בוועדת ההסברה של יהדות התורה התייצבו כחזית בעד בחירת משרד 'בולטון פוטנציאל' לנהל את מערך ההסברה של המפלגה בבחירות. לכאורה יש ל'המודיע' שני חברים בלבד בוועדה (מנחם גשייד ויעקב איזאק), אבל הם קיוו, למרות זאת, שיצליחו להשפיע.

שיעה איצקוביץ נוסע לנוח בים המלח

לפני מספר ימים נערכה הפגישה הראשונה של ועדת ההסברה עם משרדי הפרסום. כפי שכבר דיווחנו, אל הפגישה הוזמנו שלושה משרדים - 'בולטון פוטנציאל', 'תוצאות אפקטיביות' ו'בראשית' (בבעלות מוטי קוטיינר, חסיד גור). אלא שלשעיה איצקוביץ מ'תוצאות אפקטיביות' נאמר כי מדובר בפגישת היכרות בלבד ו"לא צריך להביא כלום". מה שגרם לו לנסוע בשלווה לסוף שבוע בים המלח, יחד עם בני משפחתו, ולהסתפק בשיגור נציגו משה איצקוביץ, שבא בידיים ריקות.

באותה פגישה היה משרד 'בראשית' המבריק מבין כולם. נציגי 'יתד נאמן (ו'דגל התורה') היו הגונים מספיק כדי להודות בכך ולהמליץ עליו. לא עלה בדעתם לבחור ב'תוצאות אפקטיביות' רק משום שבעל המשרד הינו ליטאי. הם אפילו לא ניסו לדרוש זימון למפגש נוסף, למרות שלאיצקוביץ היו טענות על הטעייתו, לכאורה.

אלא שנציגי 'המודיע' בוועדה המשיכו להתעקש על בחירה ב'בולטון פוטנציאל'. בשלב מסוים אף הועלתה דרישה לקיים מפגש נוסף, בו תינתן לבריסק הזדמנות נוספת להשתפר ולהוכיח את עצמו מול 'בראשית'.

בתחילה ניסו נציגי דגל התורה להתנגד. אך כשאנשי 'הסיעה המרכזית' התעקשו, החליטו שלא לריב והסכימו לקיים מפגש פרזנטציה נוסף. "אבל אם כבר מפגש נוסף", אמרו, "חייבים לתת גם לאיצקוביץ הזדמנות". נציגי 'המודיע' התעקשו שלא. בסופו של דבר, גם הם נאלצו להתכופף ולוותר.

אל המפגש שהתקיים אתמול בערב במטה ההסברה של יהדות התורה הוזמנו שלושת המשרדים. כל אחד מהם התבקש להציג מצגת עם הצעת הקמפיין שהכין. במשרדו של שעיה איצקוביץ נכנסו לנוהל חירום. שעות על שעות ישבו להכין קמפיין מוצלח, תוך שהם עושים כל מאמץ להצליח במשימה. כאילו כל הכבוד של המשרד מונח על כף המאזניים. שהרי ניהול קמפיין עבור מפלגה אינו רק שיקול כלכלי. בהחלט יש כאן גם שיקול של יוקרה.

בשעות אחר הצהרים החלו אנשי משרדי הפרסום להציג את מרכולתם. כל אחד מהם שהה בחדר כחצי שעה. כשהסתיימה ההצגה, נאלצו רוב הנוכחים להודות בהתלהבות "שעיה איצקוביץ שיחק אותה". אבל עדיין, התלהבות לחוד והחלטה לחוד.

שכן, באותו רגע צצה הפתעה.

"דמוקרטיה" ו"הצבעה חשאית" נשלפות מהארכיון

נציג עיתון 'המבשר' (וסיעת 'שלומי אמונים' באגודת-ישראל) בוועדה, בנימין ליפקין, עורך העיתון וחסיד חב"ד, הפתיע את הנוכחים כשמיהר לשלוף תיבת קלפי מוכנה, פלוס פתקי הצבעה. כאילו, במקרה, הביא מהבית. אלא שאף אחד לא חשב שילדיו יזמו זאת. איש מבין הנוכחים לא שכח כי מאחורי ליפקין ניצב מטה מיומן ומשופשף, המנוהל בהצלחה עשרות בשנים בידי משפחת פרוש, וניתן בהחלט לחשוד בהם כי דאגו לציידו בכל הדרוש לניהול הצבעה חוקית. למרות שבאופן רשמי הגרסה אומרת ש"במקרה הייתה עליו הקלפי", ו"כלום לא היה מתוכנן".

וכך, עד מהרה הוצבה הקלפי במרכז. המילים "דמוקרטיה" ו"הצבעה חשאית", מילים כמותן לא שמעו ביהדות התורה עשרות שנים נשלפו מהארכיון - והמהלך יצא לדרך.

בחדר נכחו שישה: במקום מנחם גשייד הגיע הפעם נציג אחר של 'הסיעה המרכזית', משה אריה גומבו.

מדוע, בעצם, לא הופיע גישייד? הגרסה הרשמית טוענת, כי גשייד היה עסוק בעניינים הקשורים בפעילות אחרת שלו. הגרסה הפחות רשמית מדווחת, כי גם מאחורי מהלך זה התחוללה מריבה.
מתברר כי 'הסיעה המרכזית' לא אהבו, לשון המעטה, את העובדה ש"שיפמן יושב להם על השלטר".

מי שמכיר את משה שיפמן, איש המספרים של 'דגל התורה', ומי שמנהל כל שקל בקופה על הצד היותר טוב ובלי שטיקים, מבין שנוכחותו כצל במטה בחירות קצת מקשה על העבודה. אחד כמו שיפמן לא מאפשר לעגל פינות, ורק השקט שלו עשוי להפחיד. הוא שותק, אבל מגיש מספרים צפופים ומרוכזים. בקיצור, אחד שרחוק מלהיות "פראייר".

"מה פתאום שיפמן?" – ניסו לטעון בפני יו"ר דגל התורה, משה גפני, שסירב לקבל. גם הוא הרי רחוק מלהיות "פראייר".

"אם אני לא יכול לבחור לעצמי את הנציגים, גם אתם לא תבחרו. אני דורש להוציא את איזאק, לדוגמה", השיב להם. מבחינתו, הוא זכאי להביא כל נציג שמתאים לו, אם זה מה שטוב לתנועה.

כמעט כמו תמיד, בסוף גפני מנצח. גם הפעם הוא הצליח לכופף את העומדים מולו, ויש גרסה (המוכחשת נמרצות מצד גשייד) שגשייד כעס ובחר שלא להגיע. אגב, אם אכן כך, המחיר אותו שילם וישלם, בסופו של יום, על ההחלטה האומללה - די גבוה. שכן, שליח הוא שליח, ורק אתה יודע, ברגע האמת, איך להגן על האינטרסים שלך.

נחזור אל חדר הזכוכית, שם עדיין המשיכו לדבר על הצבעה חשאית. רגע לפני ההצבעה, ומשום שכולם מכירים את הנפשות הפועלות, שבו ששת הנציגים ושאלו שאלה מקדימה: "האם הסמכות בידיים שלנו?" אם לא - חבל על ההצבעה.

כל הנוכחים הצהירו כי יש בידם הסמכות המלאה להחליט. יעקב איזאק דיבר בשם ח"כ יעקב ליצמן, משה שיפמן בשם ח"כ משה גפני. בנימין ליפקין לא היה צריך לומר מילה. הוא הרי יזם את ההצבעה, אז ברור שהגיע בסמכות מלאה.

ההצבעה יצאה לדרך.

"אתה לא מתבייש להסתכל לי בעיניים?"

כאשר נפתחה תיבת הקלפי נמצאו בה התוצאות הבאות: 4 - 'תוצאות אפקטיביות', 2 בלבד ל'בולטון פוטנציאל'.

לכאורה, צריך היה להתקשר אל שעיה איצקוביץ, לאחל מזל-טוב ולסגור סיפור. אלא שאז יצא יעקב איזאק מהחדר, דיבר עם מי שדיבר, וכשחזר השמיע זמירות חדשות: "חנוך זייברט אומר שכל הסמכות שניתנה לוועדה היא רק אם התוצאות יהיו 'פה אחד'".

את הזעם שהתעורר בחדר באותם רגעים קשה לתאר. צרחות, צעקות. "אתה לא מתבייש להסתכל לי בעיניים?", "ככה מתנהגים?". כמה מהחברים עזבו את החדר רותחים וזועמים. בטריקת דלת כמובן. לזכוכית, שלום.

"ליפקין החב"דניק עוד יבין את הרב שך על תשמ"ט", התלוצץ מי שהתלוצץ.

אגב, נכון לשעה זו עדיין אין החלטה מי הזוכה. כך שגם ב'תוצאות אפקטיביות' לא התקבלה השיחה המבשרת האם המשרד זכה בקמפיין אם לאו. איצקוביץ הושבע שלא לשוחח עם כלי תקשורת, כך שאת תגובתו לכל אשר התרחש לא ניתן היה לקבל.

אבל חברי הוועדה עצמם, לא מוכנים עוד לשמור על שתיקה. "שעיה הביא מצגת מוצלחת בטירוף", העידו בפני. "היה שם ג'ינגל מוכן, גרסאות שונות לניהול הקמפיין, כל גרסה כוללת פתרון בעיות שונות, כולל מקרי קצה, מצגות. הכול מרתק ומקצועי, משהו שיכול לשכנע להצביע ג' - גם את אחרון הציניקנים".

קצת מרגיז אותם לשמוע כי מאחורי הקלעים יש כבר מי שמדברים על 'בואו נסתדר. נחלק חצי-חצי'. "למה, מה קרה? הרוב הכריע, למה לחלק?" - הם זועמים.

ב'סיעה המרכזית' זועמים לא פחות. "אנחנו עם 'תוצאות אפקטיביות' לא נעבוד. נקודה. גם אם המשמעות היא שנעבוד בקמפיין בנפרד משל עצמנו - מול בריסק", הם מבהירים. ולא, אין לכך כל אישור רשמי מצד הקודקודים.

איך יסתיים הסיפור? מן הסתם בפשרה כזו או אחרת.

שוב שיתוף פעולה של 'דגל' ו'שלומי אמונים'?

אז מי בישל את התרגיל המבריק של הקלפי? - למרבה ההפתעה, איש אינו לוקח לעצמו את הקרדיט. בחוץ אמר ליפקין לעמיתיו כי הוא הניח 'בולטון' בקלפי, וכי הוא משוכנע שגומבו הוא שהתבלבל והצביע ל'תוצאות', בלי לזכור במי עליו לבחור.

האם מדובר בתרגיל מבושל בקפידה, פרי שיתוף פעולה של 'דגל התורה' את 'שלומי אמונים'? לא תמצאו לכך כל הודאה רשמית, מצד כזה או אחר. אבל לי זה מזכיר מאוד את תרגילי 'החינוך העצמאי', שהותירו את הנהלתו בידיים משותפות של דגל ושלומי אמונים, כמו התרגיל המוצלח של פרשת יו"ר ועדת הכספים.

הימים היו ימי ההתאוששות של ח"כ מאיר פרוש מהכישלון הצורב בקרב על ראשות עיריית ירושלים. ממשלת נתניהו השנייה נכנסה לכהונתה רק יום קודם לכן, ההסכם הקואליציוני עם יהדות התורה כבר היה סגור ואף הוגש רשמית לכנסת, כאשר חמשת הנציגים של יהדות התורה התכנסו לדון באיוש השלל.

מי שחשק בראשות ועדת הכספים היה מי שכיהן בתפקיד בקדנציה שקדמה – ח"כ יעקב ליצמן. אלא שגם ח"כ משה גפני לטש עיניים אל התפקיד היוקרתי. במשך ימים הכריזו השניים שלא יוותרו על הוועדה היוקרתית, גם לא תמורת תפקיד סגן שר הבריאות. "זה עניין עקרוני", הבהירו אנשיו של ליצמן.

אבל הצבעה חשאית שהתקיימה בחדר ישיבות הסיעה העניקה את התפקיד ל...גפני, כשלליצמן לא נותר אלא לעזוב את החדר בטריקת דלת. התוצאה הייתה שלושה מול שניים, כאשר לכל ברור היה כי פרוש היווה את לשון המאזניים.

מאז נמכרו הרבה תרופות בבתי המרקחת של מדינת ישראל, וליצמן הצליח להתאהב בתפקידו החדש כסגן שר הבריאות. אבל התרגיל ההוא של ההצבעה החשאית שהניבה שלושה נגד שניים, עדיין מרחף בחלל, ומה שקרה אתמול מזכיר זאת מאוד.

כאז, כמו גם היום, איש לא יודה בפרטים, כמובן.

ומעל דפי העיתונות נמשיך לקרוא את הצהרות המועמדים של המפלגה הקדושה על גודל המערכה הקרובה ועל האחריות המחייבת - כל זאת כאשר נציגיהם עסוקים בחשבונות קטנוניים של מי יציג את המצגת.

ואולי, אחרי הכול, מי שאשם בכל המריבה הוא שר הבינוי והשיכון. כל-כך קשה היום לחתן ילדים..

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!