מישהו נתן לי טלפון, אמר לי תתקשר, תהיה מסודר עם כותרת בונבונירה

זה החל בתצוגת אחדות מרשימה בחדר בית הכנסת שבבית הגר"ע יוסף ברחוב הקבלן בשכונת הר נוף. "לכם העיתונאים", הבטיח אז אריה דרעי, היו"ר המודח שהושב הביתה, "לא תהיה עוד עבודה מהיום והלאה. לא נספק לכם חומרים".

כולם גיחכו, שמרו על שתיקה מכבדת, וחיכו לבאות. שבועות חלפו, שלושת הקודקודים שמרו על שקט תקשורתי מרשים. בהופעותיהם בתקשורת השתדלו לכבד את התנועה ואת האחדות. אלי ישי היה נדיב והחתים עצמו על ניירת המעבירה לידי אריה סמכויות, אריה בפרץ של אצילות-נפש כתב בכתב ידו לנשיא מועצת החכמים שהוא לא מבקש כיבודים, רק עשייה.

ורק העיתונאים סירבו להתפעל. אחרי כל ידיעה בה דיווח כי בשטח ההרמוניה לא משהו, צילצלו הטלפונים. הייתכן? אצלנו? מחלוקות? לך ספר להם שימים על ימים אתה צריך לנפות חומרים הזורמים אליך מפה ומשם (ממקורבים ושאינם כאלה). חלק מהחומר לא ראוי, אחר מתאים לפרסום רק בצהובון.

במהלך הימים האחרונים השתנה המסר. "נכון, בהתחלה היו מריבות, אבל עכשיו מי בכלל מזכיר את זה?? זה כבר לא 'אין' לכתוב על אי האחדות".

אז במקום לספר על המריבות בשטח, למה שלא להציץ ליומניהם של פעילים?

שלא יהיה ספק לאיש: היומנים הללו לא נכתבו מעולם, איש אפילו לא הרהר במוחו בדברים הכתובים בהם. כל כולם המצאה דמיונית שנכתבה על דעת המחברת בלבד. וכל קשר בין הדברים לבין המציאות על אחריות הקורא בלבד.

אמר הפעיל המרוצה:

לפני 13 שנים, כשאריה זרקו אותו הצידה כאילו היה איזה סמרטוט, אני הייתי למעלה... באולימפוס. ג'וב כזה רק בחלומות. כסף, אוטו, כבוד.

אמא שלי הייתה תמיד אומרת לי: 'אח, מי היה מאמין. כשהגענו ממרוקו בקושי היה כסף לקנות פרוסת לחם. השכנוזים לא שמו עלינו, אבל הנה ילד שלי, החזרנו עטרה ליושנה, ישתבח שמו, היום אתה מלך, אמא שלך מה זה שמחה, רק שתדע בן'. אז זהו, אנחנו המרוקאים כבר לא התביישנו מול האשכנזים בשכונה, פתאום גם לנו היה תפקיד, לפני ואחרי בחירות, הפסיקו להסתלבט עלינו. פתאום אני רואה ת'חברים שלי עם חליפות ורסצ'ה, עם עניבות יוקרה, מי היה מאמין.

ואז בא המהפך. יום אחד מודיעים לנו שיש יו"ר חדש לתנועה. למה, מי מת? בא לו אלי ישי, מי הוא בכלל, ומתחיל לשים לי רגליים. רגל אחרי רגל, אחרי תקופה הזיז אותי לגמרי. מצא תירוץ. ככה הרבה חברים שלי, אותו דבר.

אבל בסוף בא זמן הנקמה.

אריה שלנו חזר, שמו אותו, את אלי, בובה בתוך שלישיה, אריה מושך לו בחוטים אומר לו מה תעשה.

אתמול התקשרתי לאיזה כתב, מישהו נתן לי טלפון אמר לי תתקשר אליו, תהיה מסודר עם כותרת בונבונירה. אמרתי לו את כל הסיפור, הוא רשם. אחר כך שאל אותי: 'אז מה אתה חושב על אלי ישי?' טוב, נו, מאיפה לי לדעת לנסח תשובה מפומפמת לעיתונאים. אני איש פשוט אני. אבל מתחתי את הגב, חשבתי על הכבוד שזה יביא לאמא'שלי, והתחלתי לעשות לו הרצאה באמא של ההרצאות שלו. 'תשמע אדוני כבוד הכתב, אלי הרס לי את החיים, הוא זרק אותי מכל המדרגות, מגיע לו מה שעשו לו, כל כלבתא בא יומו. הוא עוד יראה, אריה יביא לנו 20 אפילו 30 מנדטים ומי יזכור אותו, את אלי ישי'.

אחרי איזה שעה אני מקבל טלפון מאחד מהבכירים של אריה. השתגעת? מה עשית לנו? עכשיו יגידו שאצלנו עושים בלגאן.

אני פותח את הכתבה, מה אני רואה? "בכיר במחנה דרעי: ישי כלב". למה, מה? אני בכיר, בטח בכיר, אבל לא אמרתי את זה בכלל. אבל ההוא אומר שהקליט אותי, אני לא אחד שזוכר כל מילה, אז לך תתווכח עם עיתונאים.

הבטחתי למי שדיבר איתי שאני סותם את הפה, יותר לא מדבר עם אף אחד, אבל אליך התקשרתי רק סתם ככה לשפוך את הלב...למה, מה קרה? אני לא דיברתי טוב?

אמא שלי אומרת מזמן: 'אתה בול מתאים לכנסת'. לא מבין מה הם רוצים ממני. אבל לא נורא. לפני כמה דקות התקשרו אלי מהמטה, אמרו לי שיש לי איזה ג'וב, קודם משהו לבחירות, אחר כך אמרו לי נסדר אותך גם הלאה. רק תשתוק, תעבוד בלי לעשות רעש מסביב ובלי לדבר עם עיתונות.

סוף-סוף אנחנו יכולים לצאת מהמחבוא ומהחורים, כולנו, כל האנשים של אריה. אוהבים אותך אריה, מתים עליך כפרה, משוגעים עליך. אני מבטיח לך, עד הבחירות לא מדבר עם שום עיתונאי, עם אף אחד, אפילו לא עם אמא שלי, רק עובד. מהבוקר כשאני פותח עיניים עד הלילה ממש. רק בשבילך. עובד ועובד. סוף סוף חזרת לנו. זה בדיוק מה אמר מרן. הוא מחפש את האחים. זה אני, זה האחים האובדים, הנה כולנו חזרנו.

פחות מ-20 מנדטים אל תקרא לי בוזגלו, אריה. מילה שלי...

אמר הפעיל השבור:

תשמעי מה אני מספר לך. כל זה התחיל בבוקר אחד, לא, בלילה אחד. פתאום אני פותח חדשות ומה אני שומע? משהו חדש בש"ס.

13 שנים הכול אותו דבר, אין שינויים, אותו ניסים זאב מחייך לי מהפלקטים כל פעם מחדש, אותו ישי, פתאום שינוי. הופ. אמרו שלושה בראש. מה זה שלושה? היה אלי, עכשיו גם אריה? ביחד? טוב, ומה אם אני לא מסכים?

הייתי היום בבוקר במטה. אמרו לי תבוא נדבר. באתי. שאלתי נו טוב, אז מה עושים פה בקומה 5? אמרו לי מתכננים את יום הבחירות. אמרתי סבבה, הפשלתי שרוולים, אני פעיל מרכזי, חבר עירייה בעיר אחת גדולה גדולה, ולא ניסחף פה לשמות לא צריך יותר טוב ככה. יעני בעילום שם.

התיישבתי לשולחן, אמרתי אין בעיה, אני מרכז את כל האזור. אמרו לי מה תרכז? צריך כסף. נו, בטח צריך כסף אמרתי להם. אמרו לי אפילו כסף ללחמניות אוכל לפעילים ביום הבחירות עוד לא הביאו לנו.

למה, מי מת? שאלתי אותם. למה, מי יחליט לאלי שלנו על הכסף? אמרו לי חבוב, תשכח מכל מה שהכרת. כשהיית קטן כזה, בכיתה ח', היה אחד בראש התנועה קראו אותו אריה דרעי. טוב, אז 'הוא', הוא חזר. עכשיו הוא קיבל את כל הכסף, הוא מחלק. בינתיים למטה שלנו חילקו קצת כסף, לא מספיק, אז אי אפשר להתחיל להתארגן. בתקשורת אומרים שאלי ישי והאנשים שלו לא רוצים לעזור, לא רוצים שיהיו הרבה מנדטים לש"ס, אבל אני מרציאנו אומר ברורות: לא משתפים אותנו.

אתמול שמעתי באוזניים שלי איך אלי מבקש מאריה בוא ביחד, בוא נסע באוטובוס, נחרוש את הארץ. אריה אמר לו נראה, עוד לא בטוח. אחר כך אחד מהאנשים של אריה, סמוי כזה שמדליף לי משם לפה, גילה לי שאריה נכנס לחדר שלו ואמר 'אויש שוב הנודניק הזה נדבק אלי'.

טוב, לא בטוח שהוא אומר אמת, בעבר שיקר לי עוד פעם ועוד פעם, אבל הפעם זה מה זה נראה לי נכון.

תשמעי מה אני מספר לך. שאלתי אותו, טוב איך המצב רוח של אלי? אמר לי אל תשאל. על הפנים.

יש לו את המשרד הזה שלו איך קוראים אותו, משרד הפנים, פה ושם הוא עושה שם דברים, מפעם לפעם יש טלפונים מהלשכה של ביבי, כן באמת, ביבי. לא תמיד הוא בעצמו אבל כל מיני אנשים שמסביבו, רק שלבחירות אין לו מה לעשות.

בהתחלה היה הולך עם אריה לפגישות עם השטח. נסע לחיפה הלך לירושלים, אבל אז ראה שזה לא טוב, שהאנשים של אריה מביאים לשם טונות של פעילים עם טונות של פלקטים עם טונות של תמונות של אריה, אריה, וכמה שהוא בלע את הרוק ואמר לעצמו מלמולים של 'לכבוד רבינו, מרן עטרת ראשנו, אספוג את ההשפלות ולא אגיב'.

בסוף זה נמאס לו. אחר כך גם הרביצו לאחיין שלו, כשהלך לבקר אותו בבית החולים וחשב שבאמת
קרה לו משהו נורא הסבירו לו שלא קרה כלום ושמישהו עשה עליו סיבוב. זה כל כך היה מסובך לו שהוא החליט להוריד את העוזרים שלו למחתרת, הזהיר בטונות של אזהרות לא לדבר עם עיתונאים והפסיק ללכת לעצרות האלו. לא צריך. חבל על הזמן. אריה לא באמת רוצה שיבוא, ככה ליבו אמר לו.

אבל למה, מה קרה? למה מאשימים אותו כל הזמן אני לא מבין. החברים שלי מספרים לי שאצל אריה החבר'ה כל הזמן שופכים חומר לעיתונאים. נגד אלי המסכן. נו, אז מה קרה? אז מה אם נחזיר? זה צריך להיות שווה בשווה, אותו הדבר.

עד עכשיו זה עוד היה נסבל. אבל הערב כל הפיוזים עלו לי למוח: שמעת מה אריה אמר בערוץ 1? אני לא האמנתי למה שהאוזניים שלי שמעו. הוא היושב ראש! הוא! למה, מי מת? מי נתן לו את התעודה שהוא יושב ראש? למה, אין רב מעל לגג של כל התנועה הזאת'י? מה, הוא הקובע? במו האוזניים שלי אני שמעתי שהרב מה קוראים אותו פנחסי, הקריא מהדף שאלי שלנו מקום הראשון, אריה רק במקום השני ואין יושב ראש. באוזניים שלי אני שמעתי והוא דרעי יגיד לי אחרת בטלויזיה? אני מתפוצץ. זה חוצפה ממדרגה ראשונה וזה גם ביזיון של הרב.

אמר הפעיל המאוכזב:

כל החיים שלי, מאז שאני מכיר את עצמי, אני אוהב את אריה דרעי. החלום הכי גדול שלי היה שהוא ינהיג אותנו. חודשים הייתי צמוד אליו, שכנעתי אותו להקים מפלגה, כל כך רציתי שיצא לדרך חדשה, בלי טובות של אפח'ד.

כמה ימים לפני שהכריזו על היעני אחדות הוא קרא לי, גם לעוד כמה חברים, והסביר לנו את השיקולים שלו. הבנתי אותו, אבל פייר, אני מאד מאוכזב. אני מרגיש שהשפילו אותו. לא די שלא נתנו לו את המקום הראשון, גם לא הביאו לו להיות יושב ראש.

אז בשביל מה חזר, אני שואל? את מבינה?? אחרי כל ההקרבה הזו האנשים של אלי ישי יגידו לך שהוא זה שמושפל. הוא לא מתבייש? 13 שנים החזיק את המפלגה, הזיז לנו כמעט את כל האנשים, בסוף כשהרב סוף סוף מסכים להחזיר את אריה שלנו עושים את זה בחתיכות חתיכות. הם חותכים לי את הלב לרסיסים.

חברים ש'לי לא הסכימו. הם כועסים על אריה עד היום. יש כמה חברים, אבל אל תגלי לאף אחד, שלא באמת כועסים אבל משחקים אותה כועסים. יש כל מיני הסכמים מי יכול לחזור לפרונט ומי לא, אז ליתר בטחון הם ירדו למחתרת.

אני השלמתי עם מה שקורה, אראה לאנשים של אלי ישי מי באמת מכונה שמביאה מנדטים וכמה עלוב היה ההישג שלהם של ה-11.

טוב, נכון, בינתיים אנחנו לא מתרוממים בסקרים. בהתחלה חשבנו לעצמנו שזה בגלל שאנחנו מחביאים את אריה, את מורשת אריה.

בכנס בחיפה כבר הרמנו שלטים כמו שאנחנו יודעים, דאגנו שפעילים יצעקו, זה עבד יופי. קצת כעסו עלינו שבקהל היו מי שביזו את אלי, כאילו אנחנו הבאנו את האנשים הכועסים עליו כדי שיצעקו. נראה לך? אנחנו בקושי מכירים אותם, איך נביא אותם. הם שמעו שיש כנס בחיפה, עלו על האוטובוס, אולי על הרכבת, אני לא יודע, ובאו לצעוק. אבל תמיד יאשימו אותנו.

אחר כך האשימו אותנו כאילו אנשים שלנו הרביצו לאחין של אלי ישי. עלילת דם, אני אומר לך, האיש היה בריא כמו שור, עמד דיבר עם אלי ישי כאילו לא קרה כלום, פתאום תפס אותו היועץ של ישי ואמר לו בוא נעשה חגיגה לתקשורת, בוא לחדר מיון תגיד כואב לי. טוב, יכול להיות שבאמת היה לו זעזוע מוח. אז מה קרה? אז חטף איזה צ'אפחה, מזה עושים בלגאן?

המועצת חכמי תורה היא ממש פגעה באריה. כל הזמן השלו אותו שהנה הנה אתה מקבל את היושב ראש, לא רק חתימות על ניירות, בסוף ביום חמישי הביאו לו את זה בפרצוף כזה. שום יושב ראש ושום נעליים. לא נראה לך פוגע? אז אנחנו, בתגובה, אמרנו לו לך לאולפנים של הטלויזיה תגיד לעם ישראל מי באמת הבוס בש"ס. למה, מה קרה? כולם יודעים שהוא הבוס, שהרב משה יוסף נתן לו את כל הסמכות להשתלט על השטח, על הכול. נראה לך הרב משה לא יודע מי באמת יוכל לעזור לו? סידרו לו כמה אנשים שלו ברשימה, איזה אחד מעכו, עוד איזה אחד מאל המעין שהסתכסך מזמן עם אלי ישי, אז נכון שהשאירו לו את החבורה הלא מוצלחת של חברי הכנסת הש"סיים, אבל מה לעשות עם הזמן נרענן את הרשימה בינתיים אי אפשר לקבל את כל היד ביום אחד.

הנה אני מביא לך עוד הדגמה. היום פתחתי גלי צה"ל שמעתי את הרב רפאל פנחסי מדבר שם בהקלטה שהביא הכתב יאיר שרקי, דברים נגד אריה. אני מה זה כועס. הוא אומר שדרעי מנהל מלחמות שלא מוסיפות כבוד לאיש, שהוא נלחם כי לא קיבל את המקום הראשון. הוא לא מתבייש לו?? הוא הרי יודע שאריה ויתר על הכול.

אז קיבל לשלוט על השטח, אבל איפה מקום ראשון? איפה כסא של כבוד בראש?

בכל פגישה הוא צריך כזה להצטופף עם ישי בראש שולחן רחב רק שלא יחשדו בו שעוד פעם הוא משתלט לנו על התנועה. בהדלקת הנרות של חנוכה בבית של הרב הוא אפילו הביא לאלי לעמוד באמצע. הוא עמד בצד. שהרב חס וחלילה וחס ושלום וחס וחלילה לא יחשוב שהוא משתלט על "רבי אליהו אהובי".

למה, מה עוד רוצים ממנו, הוא מנהל מלחמות? אלי ישי מנהל מלחמות. הרב אמר שש"ס היא פקדון ביד, ישי היה צריך להחזיר את הפקדון ביפה, עם חיוך, וללכת הביתה לבית המשופץ שלו. מה הוא נסחב איתנו לכל חור? מה הוא נואם יחד עם אריה בכל כנס? הוא לא מבין שהש"סניקים רוצים את אריה, אריה, אריה?

עכשיו אנחנו לא מתרוממים לשום מקום, אריה לא מצליח להביא מנדטים, הש"סניקים כל הזמן קוראים בעיתונים ורואים במסכים איך כולם רבים עם כולם, הם שורקים לעידוד אבל רק כי נחמדת להם ההצגה, לא כי הם חושבים להצביע ש"ס. למה להם?

גם כשאריה הולך לרבנים ומוציא מהם תשבחות עסיסיות הוא לא יכול לפרסם את זה. אוי לנו אם נפרסם. מיד נחטוף צעקות, גם מאריה, כאילו לא התכוונו רק לטובתו. למה, מה קרה?

אחדות אחדות אחדות – כמה אפשר לשמוע את השטויות האלו? צריך מנדטים, לא חשוב איך. עם אחדות ובלי אחדות, אותו דבר.

אמר הפעיל מה'בלוג':

טוב, אני נמאס לי לדבר עם עיתונאים. אני לא מפחד מא'פחד, למה מה יעשו לי? אז הקמתי לי בלוג של עצמי, שם אני מכניס מה בא לי בראש. תעשו לי משהו.

הנה למשל בלוג שכתבתי שלשום, אחלה בלוג. קודם כל הסברתי מה זה התנזים.

"בספטמבר 2000 נכנס דרעי לרצות את עונשו בכלא מעשיהו. התנזים הקימו בחוץ את ישיבת "שאגת אריה" שהקהילה עשרות אלפים במשך חצי שנה". אמרתי שלא נתנו להם לחזור לבמה, שמחביאים אותם.

הסברתי שבש"ס מאוכזבים, לא מתרוממים בסקרים, "בתנועה לוקחים בחשבון שהרב אמסלם, פליט המפלגה, שהקים את תנועת 'עם שלם', עלול לגזול מהם שניים עד שלושה מנדטים".

סיפרתי שהאנשים של אלי ישי אומרים שהקמפיין ה"אגרסיבי" (גם אני לא ידעתי מה זה אבל בדקתי במילון אצל השכנים) של ש"ס, זה עם הראש ממשלה ועם השר חוץ לא עושה מספיק תהודה ציבורית, לדעת יריבי דרעי במפלגה. לא אמרתי איזה יריבים. לא צריך. בינינו זה אני, אבל לא חשוב.

ואז תראו איזה יופי ניסחתי את זה. השכן עזר לי. "'אריה השתלט על המפלגה בלי לקחת שבויים', אומר בכיר במפלגה, 'זה היה החשש של ישי מלכתחילה וזה התגשם. כל ההבטחות לשיתופי פעולה עם אלי ישי ואנשיו לא באים לידי ביטוי הלכה למעשה בשטח. הם לא יותר מפיונים. אריה מנהל את עצרות הבחירות, הוא הנואם המרכזי שמעביר את המסרים וישי משמש יותר כעוזרו מאשר שותפו לדרך. כל הקמפיין בעייתי מאוד ולא עוזר להם בסקרים. הוא מחטיא לגמרי את המטרה. המסרים לא ממש ברורים. זה לא מדבר לציבור המצביעים של ש"ס. בשטח לא מרגישים את אותה אוירה שהיו במערכות בחירות אחרות. השטח רדום והפעילים אדישים'. לדבריו, גורמים בתנועה התנגדו לקמפיין הזה".

אה, שכחתי עוד משהו חשוב. חיפשתי בגוגל ראיון שפעם עשה איזה עיתונאי, שלום ירושלמי קוראים לו, לתנזים של דרעי. הם אמרו אז שדרעי יקים מפלגה גם אם הרב יגיד לו לשבת בבית. "בחוצפה תנזימית הם השיבו 'כן', כתבתי, והייתי מרוצה מעצמי.

אלי התקשר אלי למחרת. השכן שלי סיפר למישהו במטה שלו שזה אני...אמרתי לו 'קודם כל כבוד השר מה פתאום אני', אחר כך, בטון חשוב כזה, השתדלתי, אמרתי לו 'כבוד השר, ונגיד שזה אני, זה טוב לך'. הוא אמר לי שלא טוב, שחייבים אחדות, שככה הרב רוצה. אמרתי לו טוב, אגיד לשכן שלי וסגרתי את הטלפון. רצתי לספר לשכן שקיבלתי טלפון מהשר בעצמו, תשמעו, בשביל זה לבד שווה להשקיע בבלוג.

אחר כך עליתי לשכן, ויחד החלטנו שחייבים להוסיף עוד קטע.

"דרעי שתכנן להקים מפלגה בניגוד לדעתו של מרן, ניהל בביתו של מרן מאבק עיקש להצבתו במקום הראשון, כדי לטשטש עקבות שיגר מכתב למרן ומועצת החכמים ובו ביקש שלא לדון בסמכויותיו, מעניין: בערוץ הראשון דרעי התגאה בראיון על היותו המנהל בפועל בשס זאת כידוע בניגוד מוחלט לדעתו של מרן שתהיה הנהגה משותפת בפועל והסכם אותו אינו מכבד רגע קיבל עם חזרתו".

ראיתם איזה יופי?

לסיום, קינחנו בעוד משהו:

"למערכת הבלוג נודע שדרעי כינס את אנשיו והעביר להם מסר ברור לשמור בינתיים על שקט תעשייתי עם חזרתו לש"ס, עד לעיתוי המתאים. התנזים הפך להיות תא רדום שממתין לרמז מדרעי כדי לחזור לפעולה, ובהטעיה מכוונת לכאורה טסו בהפגנתיות לארה"ב כדי להסיר חשד. בתקופה האחרונה הרמז לא בושש להגיע ואיתו הפעולות בשטח כדי להחזירו להנהגה הבלעדית.

"המטרה הראשונה שביקשו התנזים היא, להציב עובדה כביכול דרעי הוא המנהל בפועל והאחראי על ש"ס ואיום בוטה שבמידה ולא יקבל דרעי את כס ההנהגה עם התואר יו"ר, תפסיד ש"ס קולות רבים בבחירות. המסר הנסתר היה התגוננות מפני הפסד אפשרי במידה ודרעי לא סיפק את הסחורה ומספר המנדטים שהבטיחו את חזרתו על פי סקרים שהציג דרעי בפני מועצת חכמי התורה (16 מנדטים) לא הושגו.

"השלב הראשון בכיבוש ההנהגה הוא ליצור אהדה מזויפת. בכנס פעילים שהתקיים בחיפה עלתה השאלה, מהו הסכום ששולם למוזמני כפר מנדא,לצעוק דרעי, בגרון ניחר, הסכום אינו ידוע בנתיים, אבל בכנס בירושלים נחשף הסכום המדויק. תלמידי ישיבת חזון עובדיה שקפצו וצעקו אריה, אריה, מול במת הכבוד קיבלו 100 שקל כשכר טרחה".

"בימים האחרונים אנשי התנזים חזרו בגדול. בכתבה באתר וואלה מצטט הכתב שבתי בנדט את איש "התנזים" עוזי כהן . האחרון זכור מהעצרות הגדולות של התנועה באותם ימים שם הוא היה מקביל את פניו של דרעי, צועד לאחור בגבו לקהל, וכך מפנה לו את הדרך לבמה. "זו יוזמה פרטית של מספר פעילי שטח ששמחים שדרעי חזר להנהגת המפלגה, זה לא חלק מקמפיין המפלגה", אמר עוזי כהן, אחד מפעילי השטח הוותיקים של המדורג מספר 2 ברשימה, "הוצאנו את השלטים ואנחנו עומדים איתם בירושלים ובהמשך זה יתרחב לעוד מקומות ברחבי הארץ" הודה עוזי כהן לכתב החרוץ שהצליח למצוא מי עומד אחרי פרסום השלטים".

"מלשכת דרעי הדגישו למרבה התמיהה כי לא מדובר בחלק מקמפיין התנועה וכי הם אינם יודעים מי עומד מאחורי המעשה, מה שברור הוא שהם בוודאי לא שכחו מי זה עוזי כהן והקשר בינם על פי מקורות לא פסק מאז".

זהו. אני סיימתי להיום. עוד מעט יתקשר עוד הפעם השר הפנים בכבודו עוד הפעם. אולי אקליט, אשמיע לחברים שבשכונה, שיראו מי אני. מדבר עם שרים, אני.,

אמר הפעיל שהורד למחתרת:

אלי לא מרשה לי לדבר עם אף אחד כבר כמה ימים. הוא אומר לא חשוב מה יגידו עלינו, אנחנו שותקים.

פתאום היום בבוקר קראתי באתר "שאריות ברשת" שאלי דדון, אתם יודעים, סגן ראש העיר בני ברק, שהוא מלכלך את אלי. בושה! שככה יגיד פעיל שלנו?

אה, רגע, שכחתי לגמרי. הוא גם במקום ה-15 ברשימה שאריה הכין. טוב, לא באמת אריה, יותר אריאל הכין אותה, אבל זה לשביעות רצונו של אריה ובלי שום דבר לאלי. אלי הצליח רק בדבר אחד: לשמור על החברים הקיימים.

בקיצור שומעים הקלטה שבה אומר הדדון הזה שאלי ישי לא יכול לטפל בבעיה של הסמינרים. אתם שומעים? אלי ישי לא יכול!

טוב, בינינו לבין עצמנו הוא באמת לא יכול. הוא ניסה, באמת שניסה, אבל נכשל. כל הזמן אמרנו שהוא מצליח, שהנה הבעיה נפתרה, אבל כולנו יודעים שהיא לא.

אתם שומעים מה הוא אמר? כששאלו אותו אם כדאי לערבב אל אלי בעניין הוא אמר "בינינו, אני לא סומך עליו. לא סומך על אף אחד".

למה הם עושים לנו את זה? נראה לי הם הסתובבו שנים עם מקלטים ביד ורצו מפעיל לפעיל, שמרו במלא מגירות הקלטות נגד אלי, עכשיו הם מפרסמים את זה אחד אחד, כל יום מורטים לאלי עוד עצב. זה הוגן זה? ככה שומעים לרב שרצה וביקש אחדות?

הוא גם אמר "הרב שטיינמן יכול לקפוץ". אם אלי היה עכשיו יושב ראש הוא מזמן היה עולה עם כתבה רחבה על הכבוד שש"ס רוחשת לרב שטינמן. אבל לאריה לא מעניין. אלי בנה קשרים עם חצרות רבנים שנים על שנים, עכשיו אריה יהרוס את הכול.

הנה, הרב אמנון יצחק אומר בתקשורת שהרב שטינמן בירך אותו ואת המפלגה שלו, איפה הכחשה? אלי היה מוציא מהם הכחשה ברגע. פה היינו צריכים לחכות שבוע. וזה שבוע של נזק. וגם ההכחשה לא הייתה מכתב בכתב היד ועם החותמת, סתם מודעה מרובעת. לא משהו.

אלי דדון הוציא תגובה יפה. "אלי דדון בחר שלא להגיב לדברים עד לשמיעת ההקלטה", שזה אומר אני לא מגיב, כי הרי לא ישלח להם תיקון אחרי שישמע את הקלטת...

בלשכה של אלי הוציאו "בלשכתו של השר אלי ישי סירבו להתייחס לדברים". הוא יודע איך עובדים. ככה עובדים: שותקים. אבל לא נעים שדדון ככה מדבר עליו, לא יפה. ולאריה לא אומרים כלום, אם האנשים של אלי היו מוציאים הקלטה כזו אוח אוח כמה היינו חוטפים בשיניים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!