האדמו"ר מצאנז: לאב מותר להרביץ - למלמד לא

משלחת של עשרות מנהלים רוחניים של ת"תים חסידיים שונים ומנהלי רשת הת"תים דרכי אבות של חסידי צאנז, עלו למעונו של האדמו"ר מצאנז בקרית צאנז בנתניה, להתייעץ עמו בנושאי חינוך.

תחילה נשא האדמו"ר דברים על גודל המשימה הרובצת על כתפיהם לאחר מכן, ביקשו המנהלים להציג שאלותיהם ונענו בהרחבה ובהנמקה:

בחדרי חרדים מציג את השאלות והתשובות.

• עד כמה יש להשקיע בתלמידים החלשים על חשבון התלמידים המוכשרים יותר?

על כך השיב האדמו"ר: "רבות אני שומע שאלה זו ממחנכים, וזה כואב לי מאד, שכן האם על בניו בביתו הוא גם שואל כך. כל אדם שיש לו כמה בנים, יש מהם מוכשרים יותר ויש שמוכשרים פחות, והאם גם עליהם הוא שואל במי להשקיע יותר?

"צריך ואפשר לשלב בין שניהם. בכל מוסד יש תלמידים מוכשרים ותלמידים מתקשים ואף אלו שמקימים "ישיבה למצוינים", התואר הזה טוב אולי לשנה או שנתיים אבל לאחר מכן יש כבר בחורים מכל הדרגות, ואם הייתה מציאות כזו שיהיו רק תלמידים מצויינים הרי משיח היה בא כבר בדורות הקודמים. זהו תפקידו של המחנך לעשות ככל שבידו על מנת לרוממם ולהגביהם, שירגישו אף הם שמחה וסיפוק הנפש במה שהם כן יכולים להצליח"

"האחריות על התלמידים המצוינים והמוכשרים תלויה אכן על המחנכים והמנהלים, שכאשר רואים תלמיד שיש לו כישרונות מיוחדים והוא מסוגל לדעת ולהתעלות יותר ממה שלומד, צריכים לדאוג לו לתוכניות העשרה.

"כן יש למצוא דרכים כיצד למשוך לבם של המצוינים בשעות הלימודים עצמם, שלא ירגישו שעיקר השיעור הוא לחלשים, ולדוגמא להקדיש בסיום השיעור, או לאחר השיעור, זמן מיוחד בו יתייחסו יותר אליהם, ונכון להטיל על המצוינים מטלות נוספות של עיון ובירור עניינים, שירומם אותם וייתן להם סיפוק וחשק להתעלות".

טוב להלשין?

• האם מותר למלמד לצוות על התלמידים להלשין אודות תלמיד אחר שנהג שלא כשורה?

"אבי זצ"ל מסר פעם שיחה לבחורים ביוניאן סיטי, ואמר אז בתוך הדברים, שכאשר בחור בא לספר למשגיח ענין שיש בו תיקון כלשהו לטובת הכלל או לטובת הישיבה, אין זה לשון הרע.

"הדבר ברור שכאשר יש מי שגורם חורבן והרס למוסד, אין צריך להיות אז שומר פיו ולשונו, שעל זה שגור בפי העולם לומר: 'פרו"ם ראש תיבות פ'יל ר'שעות ו'וייניג מ'צוות', (רשעות רבה ומצוות מועטות) והרי זה בגדר את אשר הקלת החמרתי ואת אשר החמרת הקלתי.

"אמנם צריך להסביר לתלמידים, שרק כשמספרים למלמד זה תיקון וחיזוק הענין. וזאת תוך לימוד עניני והלכות לשון הרע ועל גודל הגנות והאיסור שיש בזה, צריכים לומר להם שיש פעמים שצריכים לומר ולגלות למחנך, כאשר זה פועל לתיקון הדבר".

• עד כמה להשקיע ולשים דגש על המבחנים, לאור העובדה שיש תלמידים שמתקשים ואינם מצליחים לקצור הישגים.

"המציאות לימדה והוכיחה, שכמעט אין עוד דבר כמו "מבחן" שמביא לדרבון ודחיפה להתמיד בלימוד התורה. כל ילד או בחור שמחויב ומקושר למסגרת מבחנים, הריהו מוכרח להתמיד בלימודו גם בשעות של בין הסדרים וכן בשעות הערב, בערב שבת, בשבת ובמוצאי שבת, מה שאין כן, אם אינו נבחן שאז אינו לומד בשעות אלו.

"אכן עם אותם התלמידים המתקשים צריך הבוחן להתחשב, לבחון אותם שלא בקושי כל כך ולשאול שאלות קלות יותר, כמובן באופן מושכל שלא ירגישו התלמידים בכך, ועל ידי זה ירגישו שווים בין כולם מבלי הרגשת רפיון".

עונש גופני כיצד?

• איך יש להתייחס לעונש גופניים בחינוך?

"עונש גופני בזמנינו אינו מועיל, ולכן אין למלמדים להשתמש באמצעי זה, אבל לאב מותר לפעמים להכות קלות את בנו ולא לחינם אמרו 'חושך שבטו -שונא בנו', כלומר בנו דווקא. ובאמת אבי זצ"ל היה אומר, שמלפנים, כאשר מלמד היה צריך לתת הכאה לתלמידו, היה מכה עליו קלות בגבו עם הציצית, ובזה יצא ידי חובתו.

"צריכים לזכור שעל פי רוב פועלים יותר בגילויי חיבה ואהבה, רוב המקרים הקשים אפשר לפתור עם דברי עידוד וחיזוק, מבלי שיצטרכו לבוא לידי עונש, אך כמובן שמפעם לפעם צריכים להשתמש גם במידה זו. מלמדים שהולכים בדרך זו של עבותות אהבה וגילוי חיבה, התלמידים זוכרים אותם לטובה לאורך ימים ושנים רבות, וכל ימיהם הם מכירים להם טובה על מה שלמדו אצלם".

כאן יצא האדמו"ר חוצץ נגד ענישה כלכלית: קיזוז סכומי כסף שבהם זכה הילד במסגרת מבצע וכדומה:

"אין זו פעולה ראויה, כי הרי תכלית העונש הוא לגרום לו להטיב דרכו ושיבין כי לא טוב עשה, אבל במצב שגורעים מהפרס המגיע לו הרי זה עלול לגרום לו יותר למרירות ולא להטבת דרכו. גם ההנהגה בשמים היא כך, כנודע שכאשר האדם מחויב בעונש כלפי שמיא, אין מענישים אותו על ידי שגורעים מהשכר המגיע לו על קיום מצוותיו. בעיני אין זה דבר הגון לקנוס אותו בכמה שקלים בעוון חוצפה למשל, שהרי אין נותנים לילד קנס גבוה אלא של שקל או שתיים, והתלמיד לומד מזה שזהו הערך של העוון של חוצפה למלמד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!