מפחדים להלחם על שלכם? תלמדו מרוזה פארקס • טור

בשבת האחרונה - ה-1 בדצמבר, התיישב נשיא ארה"ב ברק אובמה על מושב פשוט בצבע ירוק כהה באוטובוס ציבורי, רגע לפני שהאמריקאים חושבים שהנשיא יורד לעם, והישראלים מחפשים את אקט הפגיעה בביבי, נספר לכם שזה היה 'אוטובוס רוזה פארקס' במוזיאון הנרי פורד במדינת מישיגן.

לאלו שהשם אינו אומר להם כלום, אין צורך להיעלב, מדובר בכושית בשם רוזה לואיז פארקס, שהתפרעה מעט בשנת 1955 אי שם במדינת אלבמה ארה"ב, היה זה בראשון בדצמבר, הגברת הנ"ל התיישבה באוטובוס עם הכיסאות הירוקים, וסירבה לפנות את מקומה לאדם לבן שדרש ממנה לקום, כאמור, היא לא נבהלה, והחליטה לעבור על החוק ולא לקום. מעשה אשר הוביל למעצרה. חוק או לא חוק?

אני רוצה לעצור לרגע להתבונן, אתם קולטים? פארקס נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי. וכל זה היה רק לפני 57 שנים, באמריקה הנאורה, שקבעה שכושים חייבים לשבת מאחור - ולהותיר את המושבים הקדמיים ללבנים, גם לצעירים שביננו יש בודאי בני משפחה אשר זוכרים או יכולים לזכור את התקופה ההיא.

באותה תקופה אני בטוח שכותבי טורי הדעות, גם אלה שהיו נגד גזענות (אם בכלל היו אז), כתבו ש'אף אחד לא מעל החוק!' ו'הסדר הציבורי חייב להישמר', ומיסיס פארקס היא עבריינית שצריכה לתת את הדין על מעשיה.

רק למען השלמת הידע: המעשה באוטובוס הוביל לחרם מצד מרטין לותר קינג על חברת האוטובוסים הציבוריים, ובעקבותיו החליט בית המשפט העליון בארה"ב לחייב שינוי בחוקים העירוניים ולאפשרו לשחורים לשבת היכן שהם רצו באוטובוסים.

היסטוריה גם בימינו

אותה אישה שנחשבה אז כעבריינית, זכתה לכבוד גדול עוד בחייה, כבוד אשר מעטים מאוד זכו בה, לא אמנה את כל המדליות והתארים, אבל ככה על קצה המזלג: היא קיבלה בחייה מדליות מהנשיא קלינטון ומהקונגרס, 50,000 איש חלקו לה כבוד אחרון בהלווייתה בשנת 2005, אשר נמשכה שבע שעות (במקום 3 כמתוכנן) רק בשל ההספדים שנמשכו, נשיא ארה"ב (בוש) הכריז על יום אבל לאומי, והבית קברות בו נקברה - שינה את שמו לכבודה.

גם אנחנו ראינו היסטוריה, גברת פארק לא זכתה אמנם לחיות את היום בו בבית הלבן מתגורר נשיא אפריקני, ניתן כמובן להתווכח על טיבו באופן אישי, אך אף אחד לא יכול לחלוק על עצם העובדה שזהו מהלך היסטורי שטרם נראה כמותו.

אז מה היה לנו כאן? אישה שעברה על החוק, נאסרה כאחרוני הפושעים, והפכה לסמל של זכויות האזרח, חופש ושיוון, וכיום 'יום רוזה פארקס' הוא יום חג לאומי בשתי מדינות בארה"ב (קליפורניה ואוהיו). ניתן להבין בקלות למה אובמה חש צורך לכבד את זכרה, לולי היא ושכמותה, הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו ממשיכים להקים שחורים באוטובוס, והם היו יכולים רק לחלום על דריסת רגל פוליטית כלשהי.

בימים האחרונים אנו עדים למשפטים מפיהם של פוליטיקאים החוששים להפסיד קולות, וצועקים על האיסור החמור בהובלת שינויים, אם זה דרך מפלגות "שלא יעברו את אחוז החסימה", או דרך התפקדות במפלגות הגדולות, ואינם סרים ל'מועצת' זו או אחרת.

להם אני אומר, נתווכח על דרככם ושיטתכם פעם אחרת, אבל אם אתם בטוחים במה שאתם רוצים, אל תהפכו לפחדנים ומוגי לב, אל תפחדו לשנות את השיטה, את החוק, או כל דבר אחר שנראה לכם לנכון. מלאך רע בעל כורחו יענה אמן בסופו של דבר, אם אתם נלחמים על משהו שהוא נכון, צודק וישר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!