צרות של עשירים: מי יפנה מקום בכנסת ליעקב אשר?

עובדי הכנסת, השוממת למדי בימים אלו של פגרה, הופתעו אתמול מהבליץ החרדי שנחת עליהם לפתע פתאום.

תחילה הייתה זו הקבוצה החסידית שנבלעה בחדרו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. היו אלו חברי 'ועדת השמונה' (תשעה, גם היו"ר הרב יוסף קופרברג נוהג להגיע לאסיפות) של אגודת ישראל, שהגיעו לפגישה מקדימה, רגע לפני שהם מתאחדים עם החברים מ'דגל התורה'.

ישבו החברים, דיברו הרבה על שלום ועל אחדות, אבל גם קצת על רוטציות. אחדי שחסידות בעלזא ירדה מהדרישה ("ויתרה", לגירסת בעלזא) לקבל את המקום החמישי, היא מסרבת לעשות זאת בשנית, בבחינת 'אין ויתור על ויתור', ואם מחפשים מתנדב שיפנה את מקומו השישי (אם יהיה מנדט שישי) לטובת הנציג השביעי שהוכתר ב'דגל' רק ביום שני האחרון - לא בעלזא היא שתספק את הסחורה.

הכול, כמובן, בערבון מוגבל ובהסתייגות. שכן, כל עוד לא עומד על הפרק פילוג שורות - קרי, ריצה נפרדת של אגו"י ו'דגל' - בעלזא מסוגלת להציג שרירים. אבל ברגע שהנושא יעלה לדיון, בעלזא תשוב אל מסורת הוויתור שלה. באשר זו הוראת האדמו"ר, ונציגו ח"כ ישראל אייכלר, יבצע אותה ככתבה וכלשונה, גם במחיר של ישיבה בבית למשך שנתיים.

ל'דגל' יש דרישות

נחזור על בסיס המחלוקת.

תחילה, לזו שכבר נפתרה: אם וכאשר תקבל יהדות התורה רק חמישה מנדטים - לנציג השישי, ישראל אייכלר, נשאר רק לכתוב טורים בעיתונות החרדית ו/או נאומים הסברתיים.

הניסיון להטיל הפעם את חובת העמידה לשישי אל פיתחה של חסידות ויז'ניץ נתקל בחומה בצורה של התנגדות. כל מי שניסה בעלזא לעורר ניצוץ של מחלוקת קיבל מיידית טלפון מגבאי האדמו"ר, כאשר במהלך השיחה הובהר לו: "הרבי דורש לשמור על השלום ועל האחדות".

ביום חמישי האחרון הודיע אייכלר, באופן רשמי וסופי, על ירידה מהעץ, למרות שהיה ברור לכל עיתונאי מתחיל שהניצחון חסר סיכוי. כל עוד לא ייערך מפקד מסודר בתנועה - אין שום סיכוי שויז'ניץ תוותר.

מכאן ואילך 'התקדמה' התנועה לעבר הדיון אודות המקום השישי, אם וכאשר יהיה מנדט שישי. לכאורה אמור להתמקם עליו אייכלר, כאשר חסידות גור נפטרת מעולה של הרוטציה, לה היא מחויבת מתוקף הסכמים במחצית הקדנציה מול חסידות בעלזא.

אלא שכאן נכנסת לתמונה 'דגל התורה', הטוענת כי בסיס החלוקה בין הסיעות אמור לעמוד על 60:40, קרי 2.5 נציגים לה, 3.5 לאחות הגדולה. מה שאומר: רוטציה ופינוי של נציג אגו"י (וב'דגל' לא מתערבים בעניינים פנימיים של אגו"י ונמנעים מלציין מי יהיה הנציג) - לטובת יעקב אשר.

כך היה בשנת תשס"ח, כאשר פרש נציג גור, ח"כ לשעבר יעקב כהן, לטובת אורי מקלב, וכך נחתם בבחירות הקודמות בהסכם פנימי מול 'שלומי אמונים' (אלא שבסופו של דבר לא נכנסו שישה).
אבל באגו"י מתקשים להבין את הדרישה: לא די של'דגל' יש הפעם צרות מבית עם מה שמכונה 'הפלג הירושלמי', הם עוד דורשת מחצית?! "בכלל", אומרים שם, "ההסכמים שהיו עד כה, היו בגדר הסכמים פנימיים, כאלו שמחייבים לאותה כנסת בלבד ורק לעת בה נחתמו".

אז מי יתכופף?

בעוד באגו"י מכונסים החברים בחדרו של ליצמן, מיהרו חברי 'דגל' להתכנס בחדרו של יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, כדי לגבש לעצמם אסטרטגיה למשא ומתן. ברור לכל כי ההחלטה אינה נתונה בידיהם, אפילו לא בידי גפני, שבא מצויד עם הוראות מ'הבית' - ובכל זאת צריך לתכנן את הטקטיקה ואת דרך הגשת הדברים.

מאחורי הקלעים היה המסר שהועבר לגפני תקיף ביותר: שום אופציה לכופף את 'דגל' על בסיס הבעיות מ'בית'. לבעיות הללו איש אינו מתכוון להתייחס ברצינות. בדיוק כפי שנהגו עד כה באפס סובלנות כלפי אנשי 'הפלג הירושלמי. קרי: לא למשא ומתן, לא לכניעה במקום השלישי - כך ינהגו גם בהמשך.

מי שתתכופף היא אגו"י, בטוחים ב'דגל', ומזכירים שגם לאחות הגדולה לא חסרות צרות מבית (סלאנים, קרעשניף, פלג ויז'ניצאי, פלגים בברסלב ועוד).

לקראת האיחוד בין 'שתי האחיות' דאגו ב'דגל' התורה להביא תגבורת מהבית, ואל חדר הסיעה הוזמנו חברים נוספים: ראש עיריית מודיעין עילית יעקב גוטרמן, יצחק פינדרוס מעיריית ירושלים, ומשה מונטג מעיריית בית שמש.

את המשא ומתן בחר גפני לפתוח באזעקת הרגעה. כולם מבינים את חשיבות האחדות והשלום, אנחנו לא עומדים לשבור כלים על רקע פרסונלי, ובכל זאת - יש לנו דרישות.

עניין של טקטיקה. אלא שיתכן שהייתה זו שגיאה. אילו הייתה בעלזא שומעת איתות של שבירת כלים יתכן שאייכלר היה קם ממקומו, מודיע על ויתור, והשלום היה בא אל מקומו יומיים לפני מועד הגשת הרשימות, בלי המתח המיותר שילווה את הימים הבאים.

באופן מעשי את המאבק על סירוב להעניק רוטציה ניהל חנוך זייברט, מ"מ ראש עיריית בני-ברק, ונציג 'הסיעה המרכזית' של גור. גפני, כאמור, ניהל את הדיון מהצד של 'דגל'. אייכלר, שהיה מעדיף שלא להגיע אל המפגש, ישב בשקט ובקושי דיבר. הוא לא ייאבק על מקומות. אלו הן ההוראות הנוקשות עמהן הגיע.

זייברט שב על המחויבות של גור למלא את ההתחייבות לקיים רוטציה, ככתבה וכלשונה, במקרה שיהדות התורה תקבל חמישה מנדטים בלבד ("נראה אותם. בשביל זה לבד עדיף לא לעבוד בבחירות, רק כדי לראות את ליצמן בחוץ לשנתיים", היו שאמרו). אלא שבמקרה של שישה מנדטים - תתכבד נא 'דגל התורה ותושיב בבית (כלומר, בעיריית בני-ברק) את נציגה החדש.

מי ישלם את החשבונית?

כשיצאו מהחדר המשא ומתן לא היה דבר סגור. הצדדים סיכמו להמשיך ו'לעמוד בקשר'. אחרי הכול, כנהוג ביהדות התורה, את ההחלטות מקבלים רגע לפני (אחרי) הרגע האחרון, קרי מחר (ה') ב-10 בלילה.

מי יכופף את מי? ההימור שלי שאת הקרב הזה תנצח 'דגל התורה', שהפעם נחושה ללכת 'עד הסוף'. למרות שבפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, תמיד תיתכנה הפתעות. בין לבין, לא מן הנמנע כי ייסגר 'דיל', כשבבעלזא מקווים שלא הם יהיו אלה שיאלצו לשלם את החשבונית.

והכל תוך תקווה שעד לבחירות הבאות ייעשה סדר באגו"י וכל פלג יוכל להציג כמה אנשים בדיוק עומדים מאחוריו. כפי הנראה יש כרגע כמעט הסכמה על עריכת מפקד, לא כזה שיגרור אליו פלגים שאינם מצביעים לתנועה (כדוגמת מתפקדי הליכוד), אלא כזה שייערך על-ידי חברה חיצונית, רצינית ונטולת אינטרסים. ההסכמה על כך קרובה מתמיד.

אם אכן הדבר יקרה, יתכן שיהיה זה הסוף לחיבוטי הערבה הבלתי פוסקים אותם עוברת חסידות בעלזא, מאז יצאה מתחת כנפי 'דגל התורה'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!