"גם אני זרקתי אבנים על הלברנץ" • ביקורת מסך

בסקרנות רבה צפיתי בתכנית 'פנים אמתיות' על כת הלברנץ, אמנון לוי - כדרכו - עשה עבודה עיתונאית מצוינת, הוא דרמטי, הוא סוחף עם גל של רגשות, אנשים בוכים למראה העצב הגדול הניבט מתוך עיניו של אריה המסכן, שכל רצונו לחזות בזיו פניה של אמו יולדתו, והכת המסוכנת והמפחידה הזו מונעת ממנו את מה שהוא מגדיר כבקשתו האחרונה, באכזריות שאין כדוגמתה.

תשמע אדון לוי, התחלתי לראות את הפרק הראשון והפסקתי באמצע מתוך שעמום, ואיך שאתה נהיה צפוי מרגע לרגע, כששודר החלק השני אמרתי בליבי אולי בכל זאת יהיה שם איזה חידוש קטן, אך בשיא המפגש המרגש, לאחר כמה פיהוקים נוספים, פרשתי מהצפייה בתחושה של בעעע... שתבין, אני מנסה להיות כאן אובייקטיבי, להנות מצפייה של תוכנית איכותית אבל אתה לא מקל עליי.

אתה אומר שמתנהל כאן דו שיח של חרשים, לא יכולת להגדיר זאת טוב יותר, כי מבחינת האם, הבן שלה הוא כויפר, שייגץ, ורשע, כן - רשע! כי הרשע האורתודוכסי לא צריך להרוג או לגנוב בשביל להיות כזה, מספיק שהוא כופר בקב"ה, והופס, הוא רשע (בהזדמנות חפש בגוגל את פירוש המונח 'מורידין ואין מעלין'). לא משנה בכמה מקומות הוא התנדב, ולא חשוב אם הוא סימפטי ונחמד, אנחנו יכולים להתווכח מבחינה אנושית אם זה צריך להיות ככה, או לא, אבל כרגע זאת עובדה, הדת היהודית היא 'פנאטית' ו'פרימיטיבית', כמו כל דת אחרת, אגב, אי אפשר לשנות בה דברים, ככה זה. וככל שתבין את זה מהר יותר, יווצרו סדקים בחירשותו של הדו שיח. אם אכן את זאת אתה מחפש.

חבל שבזבזת כל כך הרבה כסף על שהייה בקנדה, כי חלקים גדולים מהסרט הזה יכולת לצלם גם בארץ, בהרבה חסידויות, ואתה בתור "מייבין" גדול בחרדים היית אמור לדעת את זה, כי גם חסיד ויז'ניץ למשל שיתפקר ויופיע לאחר 7 שנים כמו מאפיונר עם שני בריונים (ככה הם רואים את זה בכל אופן, אל תנסה להבין), וידרוש לראות את אימא, גם שם לא יתנו לו, וכך זה יהיה בבעלז, סאטמר, פוניבז', ליטאים, חסידים, ספרדים ואשכנזים.

עוד דבר, בכמה מקומות שמעתי מילים כמו 'למה לכלכת?' או 'למה היית צריך לעשות את זה?' כשנשמע מזה שיש כאן איזה רקע לא מובן, תגיד, אתה רוצה לספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים? קדם משהו לסרט הזה? נפלו חלקים מסוימים בחדר העריכה?

כל בחור שהיה רבע שעה חרדי, יודע שלבית הכנסת אפשר להיכנס, כולם, אז מה ההיתממות הזאת? אומרים לו שאחיו שהוא כל כך אוהב נמצא כמה מטרים ממנו (הגיס אומר לו בפירוש שהוא בבית הכנסת), והוא לא קופץ ונכנס לשם? או יותר פשוט, למה הוא לא בא לשם לשחרית, כן עם כיפה, לפחות בשביל המשחק. אלא אם פספסנו משהו.

אני לא אכנס לכל הפרטים, יתכן שלחלק מהתמיהות שלי יש לך תשובות ממש טובות, גם לא ראיתי את כל התכנית כך שאוכל לדון ולנתח כל פריים, מה שאני כן יודע, זה שהתכנית דמגוגית למדי וחלקית מאוד בעיני, על פניו נראה שמדובר במשפחה במצוקה, גרושה מסכנה שנאלצה לעזוב את הארץ (להימלט?) וזה מה שמצאה, שני בניה שראיתי לא ממש נראים 'העפרונות הכי מחודדים בקלמר', כמו הצדיק'ל, חתנו של הרב, שאומר לו, 'רק תאמין, זה כל מה שאנחנו רוצים', למרות שאולי ילד בן 18 לא יודע שאמונה זה או שיש לך או שאין לך, אי אפשר לבקש ממישהו שיעשה טובה ויאמין. שוין.

חשוב לי להבהיר, את כל זה אני אומר לך בתור אחד שזרק עליהם אבנים עוד כשגרתי במונסי, מה זה זרק, אני רתמתי את כל הישיבה שלי שילכו לזרוק עליו אבנים, בפרשיית 'בלום', הפרשייה שבעקבותיה הוא נאלץ לברוח לקנדה, את כל הסיפורים אני מכיר בעל פה, על הנישואין הצעירים, העונשים החמורים, המלקות, פירוק משפחות, איחוד משפחות, בחלקם אני כבר מפקפק היום אגב, אבל זה בדיוק הסיסמאות שצעקנו כשניפצנו את החלון בסלון ביתו.

אני מכיר בעובדה שהם קיצונים, וממש לא חלק מהציבור החרדי, יכול להיות שאכן נעשים שם דברים שלא כחוק, אך אני עדיין מאמין שכמו בכל דבר, האמת נמצאת אי שם באמצע. ושהסיפור הזה רחוק מלהיות תמים כפי שהוא נראה על פניו. ליבי עם כל המעורבים בסיפור הזה, ומה שהם זקוקים לו זה כנראה טיפול נפשי עמוק, לא טלנובלות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!