מחילול השם בירושלים לקידוש השם בזימבבואה

לא פחות משמונה פשקווילים עיטרו בסוף השבוע את קירות ירושלים, מה שנקרא יום 'שגרה'.

הפשקווילים מעבירים, כרגיל, ביקורת שלילית על כל העולם, כי הם הרי יושבים על 'אבן השתיה' שממנה הושתת העולם, כפי שחונכו שארץ ישראל היא מרכז העולם, ירושלים מרכז ארץ ישראל, מאה שערים מרכז ירושלים, והשטיבלאך במאה שערים הוא מרכז העולם. משם נקבע איך להתנהג ולהתנהל.

מנסחי הפשקווילים הרבו להשתמש במשפטים נבובים, הכוללים את המילים 'קידוש השם', 'מסירות נפש' ועוד.

הגדיל לעשות אחד מהם, שתיאר את גודל 'מסירות הנפש וקידוש השם' של אותם חיילים גיבורים ממשיכי הדרך של מתתיהו כהן גדול חשמונאי ובניו, שתקפו השבוע לוחמת אש מצוות כיבוי שהוזעק לכבות שני פחי אשפה בוערים ברחוב זוננפלד בשכונת מאה שערים.

'היה לא תהיה', 'הפקרות', 'שליחת הכבאית למאה שערים הוא מעשה זדון מכוון של השלטונות הציונים כדי להטמיע שירות לאומי לבנות ישראל' (ציטוט מהפשקוויל).

הלוחמת פונתה לטיפול אחרי שבקבוק נופץ על גבה, כאובה ובעיקר מושפלת על הגמול לה היא זכתה בתמורה לרצונה לעזור לתושבים, וה'חשמונאי' חזר לבסיסו כשהוא זוכה לשבחים רבים על תוקף מעשי גבורתו ומעלליו, אשר ירשמו בדפי הפאר של ספר תולדות קנאי ירושלים.

זהו מימוש האידיאל של 'קידוש השם', 'ואהבת את ד' אלוקיך... בכל נפשך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך', עליו נאמר: 'אתה ישראל אשר בך אתפאר'.

השליח מאפריקה הרחוקה

באותו זמן התכנסו להם בניו-יורק ב'כינוס השלוחים', אלפי שלוחי חב"ד מכל קצווי תבל, העומדים כחיילים אמיתיים בחזית אמיתית, באתגר הגדול המוטל עלינו: להציל המוני נפשות יקרות של בני עמנו מגלי הטמיעה וההתבוללות. לתת להם חינוך יהודי, לקרבם אל בית-הכנסת, להעמיק את הזיקה היהודית בנפשם.

הללו נדרשים לוותר על חיים נוחים בקהילה דתית מפנקת, להתמודד עם קשיים עצומים בחינוך ילדיהם, להסתפק במועט, מטעמי כשרות. כל זאת – כדי להציל את ספינת עם-ישראל מטביעה.

מסירות-נפשם ותרומתם האדירה למען הקיום היהודי, ההקרבה שלהם, האהבה והמסירות לכל יהודי יצאה לתהילה וידועה לכל.

פגשתי את השלוחים באין-ספור מדינות על פני הגלובוס. כמעט ואין שליח חב"ד בעולם שלא 'הטרדתי'. לא רק בארצות-הברית ואירופה, כמובן. אלא גם במדינות הכי נידחות ובשעות לא-שעות, ביום ובלילה בעניינים של 'חסד של אמת' או בנושאים אחרים של עזרה וסיוע ליהודי.

תמיד-תמיד מצאתי אוזן קשבת לבקשות שונות ומשונות מצידי, במאמצים עילאיים למנוע שריפת או נתיחת גופה של יהודי.

כך, למשל, בזימבבואה שבאפריקה, נפטר יהודי גלמוד. אחד השלוחים ממדינות האזור הגיע לשם במקרה, והתקשר אלי כדי לבקש הדרכה לטיפול בגופה, כי אין שם בית עלמין יהודי, ותנאים לקבורה יהודית.

יעצתי לו כיצד לנהוג וביקשתי שיטול שלושה דליים של מים ויטהר את הגופה. הוא לא האמין למשמע אוזניו.

אחרי דקה של דממה, הוא שאל אותי בהלם: 'מה? אני? מעולם לא התעסקתי עם דברים כאלו ואני לא בטוח שאעמוד במשימה'. אחר-כך סיימנו את השיחה, ובליבי הרהרתי מה יהיה בגורלו של הנפטר. לגמרי הבנתי את השליח, כאשר הוא התלבט. למרות כל הפעילות של השלוחים בחיי היום-יום, זה משהו קשה נוסף, שמעולם לא הורגלו אליו.

שעתיים לאחר-מכן קיבלתי שיחת טלפון, וכשעניתי שמעתי את השליח צורח לתוך הפומית: 'עשיתי את זה! עשיתי את זה!' מסתבר שהוא כה נרגש על שהתעלה על עצמו ועשה זאת, שהוא התפרץ בסערת רגשות.

זה ההבדל בין חיילים אמיתיים הנלחמים בחזית אמיתית, לבין חיילי 'לגו' המשחקים בנדמה לי של 'קידוש השם' - שהתוצאה היא 'חילול השם' אחד גדול.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!