דרעי ביקר בכפר חב"ד והעלה מהאוב את אוסלו

כשהחלו אנשיו של אריה דרעי לגשש בכיוון פגישה עם רבו של כפר חב"ד, הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי, הם לא תיארו לעצמם, מן הסתם, כמה רעש תעורר התוועדות כזו. בתחילה תכנן דרעי לשמור על חשאיות, אלא שדווקא רב הכפר הורה כי "אין בעיה לפרסם".

ואז החלו הדברים להשתבש.

במבט לאחור, יתכן והיו אנשי דרעי מעדיפים לדלג על הביקור בכפר חב"ד, ולהמליץ לאריה להישאר לחגוג עד הסוף באירוע פדיון הבן אצל משפחת הרב משה יוסף, בעוד את זירת הביקורים אצל רבני חב"ד להותיר בשמחה ובטוב לבב ליעקב ליצמן ומאיר פרוש מיהדות התורה.

מלכתחילה תכנן דרעי להגיע, לשבת עם רבני חב"ד – רב הכפר, יחד עם הגאון רבי יצחק יהודה ירוסלבסקי, רבה של שכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי - לשפוך את אשר על ליבו ולסגור סיפור. הוא לא הגיע כדי לקושש קולות.

שכן, ידוע כי רבני חב"ד אינם מתערבים בפוליטיקה ולא יורו בפומבי עבור מי להצביע. לשואלים, יענו איש-איש כתשובה המתאימה לו. "חב"ד מאז ומעולם לא התערבה בפוליטיקה", אומר עסקן חסיד חב"ד, "ומשעשתה כן בבחירות תשמ"ט, היה זה באופן חד-פעמי ויוצא דופן".

וכך, תוכלו למצוא מתפקדים מחסידי חב"ד בליכוד ובישראל ביתנו, שלא לדבר על תמיכה מאסיבית לה זכתה 'האיחוד הלאומי'. גם מפלגתו של ברוך מרזל, בשעתה, קצרה הרבה מאוד קולות (שנזרקו לפח).

מכאן לכמה פרטים טכניים הקשורים בפגישה, ולאחריהם לדיון מעמיק יותר בנושא בו דנו הרבנים ודרעי. חשוב להדגיש כי לצורך הכנת הכתבה שוחחתי עם אישים מרכזיים הקשורים בנושא. לא כולם יצוטטו כאן בשמם, מסיבות מובנות.

מה בכל זאת ביקש דרעי להרוויח מהביקור?

נפתח בזהות מארגן הפגישה. בנוהג שבעולם שאנשים אוהבים פרסום, אלא שהפעם מנסים המארגנים להישאר בצל - דבר מוזר כשלעצמו. מי שהסכים ליטול על עצמו את ה'אחריות' מצד חב"ד, היה יו"ר ועד כפר חב"ד, בנימין ליפשיץ, שהכריז בפני: "אני זה שארגנתי את הפגישה".

"מה יש כאן לארגן", תהה בפני עסקן חב"די אחר. "הרב מוכן להיפגש עם כל מי שמבקש לדבר איתו".

בכל זאת, יש כאן עניין של תיאום, והשאלה היא מי ביצע אותו, גם מצד ש"ס.

"ניסים אלקלסי הוא שארגן את הפגישה מצד ש"ס", אמרו עסקנים אחרים. אלא שניסים, ראש לשכתו של שר הדתות יעקב מרגי, מתנער וטוען כי אין לו כל קשר לפגישה. "כשאני עושה משהו, אני יודע לעמוד מאחוריו", אמר לי. לניסים, אגב, קשרים מצוינים בכפר חב"ד. ש"ס עשתה כמה וכמה דברים למענם, כולל הקמת מועצה דתית בראשה הוצב הרב יוסף קמינצקי. יש אומרים, כי בבוא היום ידאג - אם יצליח ואם תסתיים הקפאת מינוי רבנים - לשדרג את רב הכפר כרב עמק לוד כולו. יו"ר ועד הכפר, לעומת זאת, טוען כי המינוי כבר בוצע בעבר, וכי בפועל משמש הרב גם בתפקיד זה.

כך או כך, אין ספק כי לחב"ד יש הכרת הטוב כלפי ש"ס (של אלי ישי, צריך לומר), ובקיצור: כל הסיבות הטובות בעולם להמליץ לחסידים להצביע למפלגה שמחזירה עטרה ליושנה (ומסדרת ג'ובים).

אלא שהדברים לא כל-כך פשוטים. גם יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, סייע רבות לבקשות שהופנו אליו מצד חב"ד. לחלקן הייתי עדה און-ליין. גם סגן שר הבריאות, ח"כ יעקב ליצמן, ומאיר פרוש היו שם תמיד בשבילם, כדי לעזור ולסייע. ויש גם את האיחוד הלאומי, מפלגה שאנשיה היו חיילים של חב"ד, סיירו בריכוזיה, והגישו עזרה בעת הצורך, וכמובן ביצעו טוב יותר את המשימה לשמור על הערך החב"די: שמירה על ארץ ישראל ובטחונה.

כדי להיות נחמדים עם כולם, כדי שלא להסתכסך עם איש, וכדי להמשיך לשמור על המסורת ש"לא מתערבים בפוליטיקה", מנועים רבני חב"ד מלצאת בהכרזה אודות זהות המפלגה בה מתבקשים החסידים לתמוך.

אז מה ראה דרעי לבוא אצל רבני חב"ד? הסיבה היא שיש הבדל בין "לא נותנים הוראה", לבין ניהול מסע חורמה נגד ש"ס בראשות אריה דרעי, האיש שלדעתם תמך בהסכם והכשיר את הסכם אוסלו.

והיו איתותים ברורים בכיוון. גורמים בחב"ד חברו לגורמי ימין שונים, במטרה לעשות הכול כדי למנוע מש"ס לנסוק מעלה בבחירות הקרובות. השיקול שלהם היה פשוט: אם ש"ס תשמור על 11 המנדטים שלה, יבין הגר"ע יוסף שכל העסקה של הכנסת דרעי פנימה (תוך סיכון קרקסי של שלישיה שבקושי מצליחה לקרטע בהרמוניה) - לא הייתה כה כדאית.

את זאת בדיוק ביקש דרעי למנוע.

ביקש למנוע, ורק זכה שדנו אותו ברותחין בתקשורת החרדית. ולא רק.

ליבוביץ': "ש"ס הייתה צריכה להצביע נגד"

רק התקיימה הפגישה, ולפתע הפציע ממעטה האלמוניות אותו עטה על עצמו מזה שנים העסקן ואיש העסקים החב"די, חיים יענקל ליבוביץ, שעשה חיל בהשקעות שונות, ורחוק כיום מכל עיסוק פוליטי. במשך שנים גזר על עצמו שתיקה בכל הנוגע לנושאים פוליטיים, וגם ידידותו האישית עם שרים ובכירים אינה זוכה לפרסום (מלבד תמונות אותם אישים המפארים את שמחותיו המשפחתיות, וגם את זה היה מונע, אילו רק יכול היה).

וכך, למחרת הפגישה, עלה לשידור בכלי התקשורת, תקף את אריה דרעי בחריפות, והצליח להפתיע את כל מכיריו וידידיו. שהוא ידבר? - התקשו להאמין למשמע אוזנם.

שוחחתי גם איתו, ושמעתי בקולו הרבה מאוד כאב. כאילו חש שאריה דרעי מרמה אותו אישית. שיגיד טעיתי, לא אחזור על הטעות של אוסלו, אבל שיכחיש?- הוא מתקשה להשלים עם הדברים אותם שמע.

על מה בעצם שוחח אריה דרעי עם הרבנים?

עסקן חב"די: "אריה לא הגיע לבקש מהרבנים לתמוך בש"ס, לא זו הייתה מטרת הפגישה. הוא הגיע רק כדי לומר שכל הנושא של אוסלו הודבק עליו על לא עוול בכפו. 'לא הייתי אדריכל אוסלו, נודע לי על ההצבעה בנושא רק בישיבת הממשלה, כמה שעות קודם, ואחרי שהודעתי על התפטרותי. שאלתי מה הנושא, רבין הציג בפני מסמך באנגלית, התנגדתי בתוקף, נמנענו בהצבעה', זה היה הסברו".

אגב, הפרישה מהממשלה בוצעה לא על רקע הסכמי אוסלו, כי אם על הוראת בג"ץ ובהקשר לדיונים המשפטיים בעניינו של דרעי.

"זה נכון שהם רק נמנעו", אומר לי ליבוביץ. "אבל אם היו מצביעים נגד, ההצעה הייתה נופלת". מה שנכון. מצד שני, זו הייתה הוראת הגר"ע יוסף.

בימים שקדמו להצבעה, ביקרו אצל נשיא מועצת חכמי התורה גנרלים ואנשי צבא בכירים. אחד מהם היה אריק שרון. לדברי ליבוביץ, "על כל גנרל שהגיע להזהיר את הרב מפני ההסכם, הביא אריה דרעי גנרל שיסביר לו למה ההסכם הזה מצוין".

אנשים שזוכרים את אותה תקופה מתקשים להבין את הסיפור של "הראו לי ברגע האחרון". מדובר היה בנושא לוהט שכולם טחנו אותו עד דק. אולי ההצבעה הפתיעה, אבל הנושא היה מוכר לגמרי. לכל אחד כבר הייתה עמדה מוכנה. גם לאריה, כמו גם לגר"ע יוסף. מה גם שדרעי היה ידיד גדול של חיים רמון ושל ראש הממשלה יצחק רבין עצמו.

השאלה הגדולה היא מהי באמת עמדתו של אריה דרעי באשר לנושאי שמאל-ימין ומה שביניהם. נניח שחב"ד הייתה סולחת על אוסלו, או אולי מבינה שלא באמת תמך באופן ישיר בהסכם - ומה על 'הסכם חברון' בו תמך? ובכלל, מה יעשה בעתיד?

לדעת גורמים בחב"ד עמם שוחחתי, דרעי נכון להצטרף לכל ממשלה, גם לממשלה של שלי יחימוביץ', אם תהיה היא זו שיוטל עליה להרכיב את הממשלה הבאה. השלטון חשוב לו, ולא חשוב מהי הדרך. לדעתם, רבין ראה בו כלי שיעביר קולות מגוש הימין אל המחנה ה'נכון'.

בראיון שערכתי עם אריה דרעי בחג סוכות, עוד בטרם שב לש"ס, שאלתי אותו את השאלה הזו בגילוי לב: היום אומר את זה גם ח"כ גפני בגילוי לב. הוא מדבר על כך שהשמאל מכבד הסכמים... היית אומר שטוב היום ללכת לממשלה עם השמאל?

"תראי, אין היום כל כך שמאל... לא אשכח איך גדול הלוחמים בנו היה אריק שרון, שהיה נחשב אז ל'יקיר חצרות הרבנים'. כשהיה מסתובב היו מתייחסים אליו כאילו היה משיח בן דוד... עם הכיפה הגדולה שלו היה קונה את כולם... שחבל שהוא לא למד תלמוד, הוא ידע לדבר יפה... עשה אותנו בוגדים, כביכול, על זה שאנחנו שותפים לממשלת שמאל. אני לא הייתי בממשלה שלו כשעשה את ההתנתקות, אבל אף ממשלה שמאלנית לא העזה לעשות את מה שהוא עשה כשפרק יישובים. וכך קרה עם שאר ראשי הימין, אהוד אולמרט, ציפי לבני. השמאל היום לא שמאל והימין לא ימין... לצערי הכול היום אינטרסים אישיים ואידיאולוגיות כמעט ולא קיימות. לדעתי, למפלגות החרדיות עדיף להיות בממשלת אחדות לאומית".

• זה הישג שקשה להשיג אותו, הנה ציפי לבני סירבה לכך כמה שנים.

"אוקי, אז צריך לדעת בחכמה. אלו הן התקופות הטובות, אנחנו לא עומדים בחזית, וגם שני הגושים הגדולים מחזרים אחרינו. אסור לנו להיות בכיס לא של זה ולא של זה... אנחנו צריכים לייצג את האינטרסים שלנו צריך לדעת שהאמת אצלנו. לא להתבייש, לא לחשוש, ובעיקר, אני לא אוהב שאנחנו בחזית. בל נשכח שיש לנו על הכתפיים הרבה דברים: לשמר את עולם התורה, על החינוך החרדי, לשמור על זה שכל לומדי התורה יוכלו להמשיך ללמוד. לתקן את חוק טל. אין ספק שעם ממשלה רחבה יהיה הרבה יותר קל לעשות את זה".

• אבל הנה היינו בסרט הזה רק לא מזמן, כששאול מופז נכנס לקואליציית נתניהו, ולחרדים זה לא עשה טוב, הם רק הרגישו 'מיותרים'...

הוא נאנח, נראה שיש לו הרבה מה לומר, אבל הוא מחליט לשמור על שתיקה. רועמת, לטעמי. "לא אכנס לזה", הוא אומר, ושוב נאנח.

אם הבנתי נכון את תשובתו, אם הוא ינווט את ש"ס, הוא יידע איך לנהל אותה נכון בממשלת אחדות לאומית. זה לא מה שחב"ד רוצה. מבחינת חב"ד, ממשלת אחדות לאומית היא אסון לערכי ארץ ישראל ולביטחונה.

אהוד ברק והגבינה השוויצרית

אבל, לא זה היה נושא המפגש עם הרבנים. הוא לא בא כדי לדון עמם בנטיותיו הפוליטיות. מה שעלה על השולחן היה הכם אוסלו - היה או לא היה מאדריכליו.

הנה למשל דברים שכתב העיתונאי אבישי בן חיים, לפני כעשר שנים.

"יו"ר ש"ס לשעבר, אריה דרעי, תיאר בראיון שהתפרסם בסוף השבוע בעיתון החרדי 'השבוע' את דרך התנהלותה של ש"ס במהלך אישור הסכם אוסלו, וגלגל את האחריות לפתחו של הרב עובדיה יוסף, שהורה לש"ס להימנע בהצבעה. דרעי סיפר שהוא עצמו התנער מהסכם אוסלו: 'לא תמכתי ברעיון של אוסלו ולא בביצוע של אוסלו', אמר.

"לדברי דרעי, הסכם אוסלו הובא לידיעתו שעות ספורות לפני שהביאו אותו לשולחן הממשלה: 'לא אשכח את הישיבה ההיא ואת הנאום של אהוד ברק שהיה אז רמטכ"ל. הוא דיבר בלהט על הסכם שיש בו חורים כמו גבינה שוויצרית. בעקבות הדברים נתתי נאום תקיף ויצאתי את הישיבה, כדי להתייעץ עם הרב עובדיה. אמרתי מה ששמעתי מאהוד ברק ואחרים. אמרתי את עניות דעתי, שצריך להתנגד לאוסלו. הרב שקל ולבסוף הורה לי להימנע. כמובן שעשיתי ככל אשר הורו לי".

"דרעי אמר עוד שכאשר הגיע השלב השני של אוסלו, 'אוסלו ב', ש"ס כבר היתה מחוץ לממשלה והצביעה נגד ההסכם: 'אלה העובדות והן מאושרות בסטנוגרמות של ישיבות הממשלה שמתעדות את התקופה ההיא. אבל לצערי הרב יש אנשים שנוח להם להכפיש ולהגיד שהייתי בסוד הסכם אוסלו. אני לא מתכוון להתווכח עם אף אחד. וכפי שאמרתי גם אין צורך להתווכח, כי הדברים כתובים במפורש בסטנוגרמות של ישיבות הממשלה'. לדברי דרעי, 'היום כבר אין מה לדבר על הסכמים עם הערבים בדרך אוסלו. אני מאמין שכל מי שתמך באוסלו חשב לטובה, אבל היום רואים כולם שאין עם מי לעשות הסכם'".

הדברים הללו, אגב, תואמים להפליא את הדברים אותם אמר בבית רבו של כפר חב"ד.

"לא אשכח את דרעי כשושבין אוסלו"

לעומתו, כתב מיד לאחר האיחוד בש"ס, מנכ"ל תנועת 'ארץ ישראל שלנו', שי גפן את הדברים הבאים:

"כשאני רואה את השמחה בשמאל הקיצוני, בתקשורת הישראלית ובעמותות הממומנות על ידי הקרן החדשה מחזרתו של דרעי לראשות ש"ס, הבנתי שאני צריך להיות חרד. אין לי חלילה דבר וחצי דבר נגד אריה דרעי באופן אישי, אינני קשור לפוליטיקה הפנים ש"סית, אבל אני שואל כמו מאות אלפים: איך אוכל וראיתי באובדן מולדתי

בכל תקופתו של אריה דרעי בראשות ש"ס, הוא דחף להסכמים הרי אסון וויתורים לערבים, ובראשם להסכמי אוסלו הארורים שהביאו לאלפי הרוגים ופצועים. לא אשכח את דרעי בתקופה הארורה ההיא לפני 19 שנה מסתובב כשושבין מרכזי בהסכמי אוסלו. את הכותרות שבישרו שרבין יעניק חנינה לידידו דרעי תמורת אוסלו. את החברות האמיצה של דרעי עם ביילין והעבריין המורשע בעל הלשון המתגלגלת חיים רמון, עימם רקח מרקחות ותבשילים שהוקדחו. והעולה על כולנה, והחמור מכל כיצד מועצת חכמי התורה ובראשם מרן הרב עובדיה יוסף הוטעו על ידו, ואת המחיר עם ישראל כולו שילם. דרעי ספסר בדם של יהודים כדי להינצל מהתיק המשפטי, בצורה הכי בוטה ומכוערת.
כשאני נזכר באותם ימים אפלים כשמחד איתן הבר מארגן את חגיגות השלום במדשאות הבית הלבן, וכאן בישראל דרעי מעניק את הגיבוי הדתי ובעיקר את 'הרוב היהודי' ליצחק רבין אני מתחלחל.

כמו עשרות אלפים את אריה דרעי לכלא מעשיהו לפני 13 שנה, כי חשתי שנעשה לו עוול כבד. המטרה הייתה לא רדיפת דרעי אלא רדיפת הדת והיהדות. דווקא באותם רגעים ציפיתי מאריה דרעי שיבקש סליחה ממאות הנרצחים ומשפחות השכול. שיכיר בטעות, כפי שאמר בצדק שחטא בחטא היוהרה. אבל זה לא קרה. דווקא ח"כ לשעבר שלמה בניזרי, השכיל, ערב כניסתו לכלא, לבקש סליחה ומחילה על תמיכתו בהסכמי אוסלו.

לצערי לא רק שלא שמענו מאריה דרעי חרטה, ההיפך, במהלך כל השנים שמענו דברים מפורשים, המצדדים בעד המשך 'הסכמי שלום' שסופם ידוע, ה' ישמור, ודרעי דאג לדחוף ולהניע כל הסכם של ויתור לערבים. לא לחינם דרעי היה ונשאר הקמע של השמאל הקיצוני, שמצפה בכיליון עיניים שבעזרת דרעי הם יוכלו שוב להניע את התהליך המדיני ולהביא לחיסול הסופי של ישראל.

ר' אריה דרעי, כניסתך המחודשת לפוליטיקה לא יכולה לעבור ללא שתבהיר בצורה ברורה ונחרצת שלעולם לא תתמוך יותר בהרפתקאות מדיניות מסוכנות ובמסירת חלקי ארץ ישראל לאויבים.

"לרבין היה רוב בלעדינו"

גם בראיון שערך העיתונאי חגי סגל עם אריה דרעי ב'מקור ראשון' עלה הנושא:

דרעי היה שר הפנים בממשלת רבין. הוא התפטר ביום שבו אימצה את הסכם אוסלו א', אבל בלי שום קשר להסכם. בג"ץ כפה על רבין לפטר אותו בגלל כתב האישום נגדו. דרעי טוען שבשארית כוחותיו הפוליטיים הוא עוד ניסה לשים רגליים להסכם, אך הנחיה רבנית מפורשת גרמה לו להרים דגל לבן.

"אם אני לא טועה, זה היה יום שלישי', הוא מתעקש לרדת לפרטים, 'בבוקר בג"ץ החליט שרבין חייב לפטר אותי, ובצהריים קיבלתי הודעה ממזכירות הממשלה שאפשר לראות את ההסכם עם אש"ף במזכירות. כשהעוזר שלי שאל באיזה שפה ההסכם, אמרו לו באנגלית. הוא אמר: 'אבל השר לא קורא אנגלית', ואז הבטיחו שיהיה מתורגמן שיעזור לי. למרות כל התחושה האישית הקשה שהייתה לי באותו יום בגלל בג"ץ, ואחרי שכבר הגשתי מכתב התפטרות, ישבתי שעות במזכירות הממשלה כדי ללמוד את ההסכם. אולי הייתי השר היחיד שעשה את זה. התייעצתי גם עם אנשי ביטחון. הרמטכ"ל אהוד ברק אמר לי בשיחה פרטית שמבחינה ביטחונית יש בהסכם יש יותר חורים מאשר בגבינה שוויצרית. אני זוכר שהתפלאתי אז לשמוע שאפילו הוא היה ממודר. לא התייעצו איתו לפני ההסכם.

"אחר כך באתי לישיבת סיעה והבעתי שם בצורה נחרצת את דעתי שצריך להצביע נגד. אמרתי שאני לא מבין למה עושים תחיית המתים לאש"ף אחרי שערפאת כבר היה על הרצפה מבחינת מעמדו בעולם. אמרתי גם שיש הרבה בעיות ביטחוניות בהסכם. ככה הגעתי בערב לישיבת הממשלה. נשאתי שם נאום שלם נגד וציטטתי את מה שברק אמר לי. הכול רשום בפרוטוקול.

"רבין והעוזרים שלו היו מאוד בלחץ מהדברים שלי. זה היה כבר בשעת לילה מאוחרת. פתאום הודיעו לי ממזכירות הממשלה שהרב עובדיה רוצה לדבר איתי. הוא חזר מעצרת התעוררות של חודש אלול בראש-העין, שגם אני הייתי אמור להשתתף בה, ובדרך הביתה טלפן אליי, ושאל מה קורה. אני לא אשכח את השיחה ההיא. אמרתי לו שלהבדיל מרוב היושבים ליד שולחן הממשלה אין לי נקיפות מצפון על הכיבוש כביכול. חברון ושכם וכל המקומות ביו"ש קרובים ללבי יותר מאשר תל אביב ויפו, מכיוון שכל התרבות שלנו נוצרה שם. אומנם לפי פסק ההלכה של מרן צריך לוותר על שטחים כדי לחסוך חיי אדם, אבל כשהרמטכ"ל אומר שבהסכם יש הרבה חורים, ברור שאנחנו צריכים להצביע נגד. ככה אמרתי בטלפון לרב עובדיה.

"ואז הרב עובדיה טען טענה נכונה ואמר לי שגם יצחק רבין רמטכ"ל, ושצריך לסמוך עליו. עניתי מה שעניתי, ובסוף הרב החליט שנימנע, ואני קיבלתי את החלטתו בלב שלם. זאת כל האמת על הסכם אוסלו. כשההסכם הגיע לכנסת, וההתפטרות שלי מהממשלה כבר נכנסה לתוקף, נמנעתי בהצבעה. בהסכם אוסלו ב' שס הצביעה נגד, ואז רבין היה צריך לגייס איזה מיצובישי או שניים כדי להעביר אותו ברוב יהודי. לסיכום, אני חושב היום, כמו שחשבתי אז, שהסכמי אוסלו היו טעות".

טעות-טעות, אבל ההימנעות שלכם בהצבעה היא זו שאפשרה את ההסכם?

"לא, לא, לא, מה פתאום? עם כל הכבוד, מי היה צריך אותנו? לרבין היה רוב עם המפלגות הערביות גם בלעדינו. אפילו בליכוד היו אז שניים שנמנעו. מאיר שטרית ואסעד אסעד".

מה אמר דרעי בכנסת ב-97?

בנאומו בכנסת, ב-97', אמר דרעי את הדברים הבאים:

"אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשהגיע הסכם אוסלו א' לממשלה ולכנסת, סיעת ש"ס על-פי הוראת מורנו ומתווה דרכנו, הרב עובדיה יוסף, נמנעה. הסברתי אז את ההימנעות מעל דוכן הכנסת: מצד אחד יש לנו פסק הלכה של הרב עובדיה יוסף, שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, ובשביל שלום צריך לעשות ויתורים ואפילו ויתורים כואבים. מצד שני, השלום הוא לא אידיאל, הוא לא ייסורי מצפון או נקיפות מצפון על עם שאיבד את ארצו או על יחסי כובש ונכבש, אלא העיקר שעומד מולנו הוא עקרון ארץ-ישראל הקדושה. ואין לנו ספק בזכותנו ההיסטורית על כל ארץ-ישראל, על כל גרגיר אדמה בה, קל וחומר כאשר מדובר בחברון. מול העיקרון של דם וקדושת האדם פסק הרב עובדיה יוסף, שקדושת האדם עדיפה מקדושת האדמה.

כאשר הגיע הסכם אוסלו בפעם הראשונה לממשלה ולכנסת, הוא הביא מצד אחד תקווה שסוף סוף תתקיים במדינה ובארץ הזאת העובדה שיושבים יהודים ולא יהודים במקום אחד.

אין שום אפשרות לקחת מיליון וחצי או ‎2 מיליוני תושבים לא יהודים, ופשוט להתעלם מכך שהם קיימים כאן. יש פתרון של טרנספר. איני רוצה להתווכח עליו, אבל אני רוצה להתווכח על המציאות שכרוכה בו. זהו אולי חלום של חזון אחרית הימים, אך לא חזון שאפשר לפתור אותו היום. כאשר זו המציאות העומדת מולנו, הסכם אוסלו נתן תקווה שסוף סוף אולי יניחו את הטרור ואת החרב, ונתחיל לחיות בשלום, איש באמונתו ואיש במקומו.

מצד שני, חששנו מאוד מהסדרי הביטחון, ובעיקר מכל מה שנוגע לביטחון המתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה. איך זה יסתדר? האם אפשר לסמוך על ארגון שעד לפני זמן מה היה ארגון טרור? האם יש לו הכוח לשלוט על אנשיו? איך אפשר לחיות במקום כל כך קטן זה ליד זה? לכן נמנענו, כדי להביע את חששנו, כאשר הסדרי הביטחון הם הקובעים את המשך התהליך.

עברו מאז שנים לא רבות, הגיע הסכם אוסלו ב' לכנסת, והצבענו נגד. הצבענו נגד בעיקר כיוון שהתחושה שלנו היתה, שהממשלה הקודמת, או לכל הפחות חלקים מן הממשלה הקודמת, נמצאו בריצה לקראת התהליך. היתה תחושה שאין שום התחשבות במתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה. המלה "ייבוש" לא באה מהאוויר, זו ציטטה מדברי חלק מהאנשים בקואליציה הקודמת. "ייבוש" המתיישבים. אני יודע שאלה לא כל מרכיבי הקואליציה, אני יודע שזו לא היתה עמדת השרים בממשלה.

לאחר שראש הממשלה והממשלה הזאת אימצו באופן עקרוני את הסכמי אוסלו, עם הדגשים אלו או אחרים, זה לא משנה, והדרך פחות או יותר סלולה וידועה; אני חושב שהנכס האסטרטגי ביותר שחשוב לנו היום, יותר מכלי הנשק ויותר מהשטחים אפילו, הוא האחדות בתוכנו, כשאנחנו הולכים למשא-ומתן על הדבר החשוב ביותר לנו מול הפלשתינים, על הסדר הקבע - שם מדובר על ירושלים, על גבולות הביטחון שלנו ועל האופי של המדינה שתהיה; כשאנחנו הולכים למשא-ומתן עם סוריה, אני חושב שמול כל הדברים הללו חייבת להיות אחדות בעם הזה, ואני לא רואה שום סיבה, חוץ משיקולים פרסונליים, חוץ מחשבונות פוליטיים של מועמד זה או אחר, לא לנסח היום קווי יסוד מוסכמים וללכת לממשלת אחדות לאומית.

אני חושב, שקווי יסוד ברורים, שלא נחזור לגבולות ‎1967, שירושלים לא תחולק, ולגבי הפלשתינים - קו היסוד השלישי ללכת עם הפלשתינים בהסכם אוסלו, וכשנגיע להסדר קבע נלך למשאל עם, ולחדש מייד את המשא-ומתן עם סוריה וללכת למשאל עם לפתרון הקבע, וסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה - אלה קווי יסוד שלגביהם אין היום חילוקי דעות בין שני צדי הבית".

ומה תעשה חב"ד בסוף?

שמאל? ימין? מרכז? – כאמור, דרעי לא הגיע אל כפר חב"ד כדי לזהות את עצמו עם צד זה או אחר של המפה. חשוב היה לו לנקות את השולחן של הסכם אוסלו.

וחב"ד מה תעשה בבחירות? – ימים יגידו.

הניחוש שלי: ההצבעה תתפצל, כמו תמיד. השאלה רק כמה קולות ילכו לפח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!