מי הניח את הסיר על האש?

מהו איסור בישולי עכו"ם ואיך ניתן להתמודד עם איסור זה במסעדות (בעיקר סיניות), אולמות ומלונות, בהם גויים מבשלים ואף משמשים כ'שפים' - והאם יש הבדל בין בישול, אפיה, או טיגון, כדוגמת טיגון דונאטס סופגניות, פריקסה וכדומה.

ובכן, המקור לאיסור בישולי עכו"ם הוא בגמרא (ע"ז ל'ז ע"ב): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, אמר קרא (דברים ב) אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תיתן לי ושתיתי". מפסוק זה לומד התלמוד, בדרך של אסמכתא, כי יש להשוות את האוכל הנלקח מהגוי למים. כפי שהמים אינם זקוקים לשינוי כלשהו כדי לשתותם, כך אוכל של גוי יהיה מותר באכילה, רק כשאינו זקוק לשינוי לצורך אכילתו.

בהמשך מובא בגמרא: "כמים, מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור, אף אוכל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור".

כלומר, רק אוכל שהתבצע בו שינוי על ידי אש אסור באכילה.

נוסח א: "אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עובדי כוכבים".

נוסח ב: "אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי עובדי כוכבים".

ההבדל בין שתי הנוסחות: "דגים קטנים וארדי ודייסא".

"אמר רב אסי אמר רב: דגים קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי עובדי כוכבים".

בין היתר אומרת הגמרא: "מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא".

כלומר, איסור בישולי עכו"ם מדרבנן, והפסוק הינו רק אסמכתא.

היוצא מדברי התלמוד:
א. האיסור של בישולי עכו"ם הינו רק על מאכל שאינו יכול להיאכל אלא לאחר בישולו.
ב. האיסור הוא מדרבנן. ויש לזה אסמכתא מהתורה.
ג. האיסור הוא על מאכלים העולים על שולחן מלכים, ושנועדו כדי לאכלם עם הפת.

הסיבה לאיסור


בסיבת התקנה נחלקו רש"י ורבנו-תם. רבנו תם סובר: תקנת חכמים נועדה בכדי למנוע נישואי תערובת, שהרי אכילה מקרבת את הלבבות, ובאם יסעדו יהודים יחד עם גויים, עלול הדבר להביאם ר"ל לידי קירבה עד קירבת נישואין. לפיכך, לדעת ר"ת על מאכל שאינו חשוב, לא גזרו כיוון שאין סועדים עליו סעודה ברת חשיבות שמקרבת.

רש"י סובר: גזירת בישולי עכו"ם נועדה בכדי למנוע מאיתנו לאכול בשוגג דבר מאכל שאינו כשר העלול להימצא בבישולי הגוי. לפיכך, לדעת רש"י, האיסור כולל גם מאכל שאינו חשוב, שהרי גם הוא עלול להתבשל עם תערובת מאכלות אסורות. אולם גם רש"י מסכים עם ר"ת (כפי שרואים בהסברו על המשנה), שהתקנה המקורית הייתה בכדי למנוע נישואי תערובת.

להלכה: מחלוקת


כמתאים לטור בעיתונות, לא נתמקד בעמקה של הסוגיה ההלכתית, שעליה נכתבו ספרים ומאמרים רבים. אי לכך, השורות דלהלן יתמקדו בעיקר בפרקטיקה של נהלי הכשרות בבתי אוכל, ורק בכדי לסבר את האוזן מובאים כאן ראשי פרקים ממקורות האיסור.

ישנה מחלוקת: בשולחן ערוך, שהוא 'חתימת ההלכה', נחלקו הרמ"א, הוא רבי משה איסרליש - אשר בני אשכנז הולכים לשיטתו: כפי שאמרו על דרך המליצה "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" - והבית יוסף הוא רבי יוסף קארו - אשר בני ספרד הולכים לשיטתו, כפי שאמרו הם על דרך המליצה: "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ".

הבית יוסף פוסק: כדי שהמאכל ייחשב 'בישול ישראל', על היהודי להניח את התבשיל על האש.

לדעת הרמ"א, לעומת זאת, די בכך שהיהודי ידליק את האש. לאחר מכן רשאי הגוי להניח את התבשיל על האש. הדלקת אש לא מוכרחת שתהיה תחילתה בידי יהודי, אלא אף אם יהודי הוסיף קיסם לתוך מדורת הגוי, נחשב הדבר כאילו היהודי הדליק את האש.

למעשה: שיטת הבית יוסף


בכשרות הרגילה: עד לפני שנים בודדות, הקפידו רק על כך שיהודי ידליק את האש, כי זוהי מהותה של כשרות שאינה מהדרין, שכאשר ישנה מחלוקת, נוקטים כדעה המקלה.

בשנים האחרונות, יותר ויותר רבנויות מחייבות שגם ההנחה על האש תהיה על-ידי יהודי, כשיטת הבית יוסף. סבורני שחומרה זו מיותרת, כיוון שהקפדה זו באה לעיתים על חשבון פשוטו של שולחן ערוך, כמו הפרשת תרומות ומעשרות ואיסור אכילת תולעים. בו-בזמן שכל יהודי האוכל כשרות הרבנות לוקח בחשבון שלא נוקטים בכל החומרות ובכל הדעות, אך רוצה הוא להקפיד על איסורי תורה, שאין בהם מחלוקת.

בכשרויות המהודרות: עד לפני כעשור, כשהיו קיימות רק כשרויות אשכנזיות, רובן (חוץ מבד"צ מחזיקי הדת של בעלז שתמיד הקפידו), לא הקפידו על בישול ישראל, לפי הבית יוסף.

אך מאז הקמת שתי כשרויות ספרדיות, אשר מהסיבות העיקריות להקמתן והסיבה העיקרית לפופולאריות לה זוכות הן, היא הנפת דגל 'בישול ישראל לדעת הבית יוסף'- נגררו אחריהם, בלית ברירה, גם ועדי הכשרות האשכנזים, עד שכיום ניתן לומר שרובם ככולם מקפידים על בישול ישראל גם לשיטת הבית יוסף.

סוגי תבשילים


מאכלים מבושלים נחלקים לכמה סוגים - בישול, אפיה, וטיגון מאפה.

א. בישול: לפי הבית יוסף על היהודי להניח את האוכל על האש, ולהרמ"א די בהדלקתה.
ב. אפיה: נחלקת לשני סוגים - האחד הוא אפיית בצק, כגון בצק עלים, שמרים וכדומה, אשר גם לפי הבית יוסף אין צורך שיהודי יכניס את הבצק לתנור, אלא הגוי רשאי להכניס את המאפה לתנור. על-אף שישנם ועדי כשרות ספרדיים האוסרים גם הכנסת המאפה על ידי גוי, לא נמצאו לכך עדיין סימוכין הלכתיים...
הסוג השני הוא אפיית 'לקח'. דהיינו, בלילה רכה ונוזלית, אשר הכנסתה לתנור לפי הבית יוסף צריכה להיות על-ידי יהודי.
ג. טיגון: של מוצרי מאפה, כגון סופגנייה או דונאטס. דינו כבישול ולשיטת הבית יוסף צריך היהודי להכניסם לשמן.

הכשרת כלים


כלי שבושל בו מאכל כשעכו"ם הדליק את האש, בוודאי שצריך להכשירם. באם יהודי הדליקם, גוי בישלם, וספרדי רוצה לאוכלו: חלק מהרבנים הספרדיים יאמרו שוודאי שכן, אך חלקם יאמרו שוודאי שלא.

הסימוכין שלהם הוא פסק השו"ע שאין צורך להכשיר כלים מכשר לחלק.

ספרדי שקיבל מנהגי אשכנז


ספרדי/ה שקיבלו עליהם את כל פסקי הרמ"א (לאחר שעשו שאלת חכם שייתכן שאף יצריכם התרת נדרים), מותר להם לאכול מתבשיל שהדלקתו בלבד הייתה בידי יהודי. להיפך, כמובן, שרשאי אשכנזי להחמיר על עצמו, אך כשירצה להקל ייתכן שעליו להתיר נדרו.

כשהדגש הוא 'את כל', כי אין לזגזג בעניין ובדבר אחד לנהוג כהרמ"א ובשני כהבית יוסף.

מסעדות אתניות


איך מתמודדים עם בישול ישראל לדעת הבית יוסף במסעדות סיניות או תאילנדיות, בהם ישנם מאכלים שרק הגוי יודע איך להכינם וכיצד לטגנם ו 'להקפיצם'?

העצה לכך היא שאת הטיגון הראשוני, אפילו שליש בישול, יעשה יהודי, ואחר כך יכול הגוי להקפיצם כאוות נפשו. במאכלים שלא ניתן להכינם אף לא שליש בישול, לפני הקפצתם, העצה לזה היא: שהיהודי יניח את המאכל המוקפץ בסיר (ווק-בלשונם), ומספיקה הנחה זו אף שלא בושל אף לא שליש בישול, כדי שייחשב כבישול ישראל.

אליה וקוץ בה


לצערי, עם ההתעוררות האמורה בעשור האחרון לעניין בישולי עכו"ם, ועם הצורך בידיים יהודיות לצורך הבישולים, נוצרו מצבים רבים בהם המשגיח הפך לטבח, ובזמן שהוא מקפיד על גזירה זו, (שיש דעות המתירות אותה וטוענות שהגזירה לא נאמרה אלא בבתי גויים הפרטיים-ואכמ"ל), מתבצעות בעסק איסורי תורה לכתחילה, כגון כניסת בשר שאינו כשר, תולעים, ערלה, טבל וכו'.

הרב יוסי שטיינברגר הוא מומחה לכשרות ומגיש תוכנית הכשרות של רדיו קול חי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!