"הליכוד הוא בלב" • ביבי סיפק את ה'שואו' בוועידה

הג'ינגל של הליכוד מתנגן ברקע, והציניות שהתלוותה מהבית נעלמת. אין עליהם, על החבר'ה מ'הליכוד', בלהשרות אווירה חמימה, לתת תחושה שהנה חזרנו לימי ז'בוטינסקי, לערכים 'של פעם', לארץ ישראל היפה, לאחדות, ל'ביחד'.

אתה יודע בסתר ליבך שאין לתחושות האלו שום קשר למציאות בשטח, אבל זה עובד. "הליכוד הוא בלב, הליכוד הוא בראש", הם מנגנים וסוחפים. אחר כך אתה צופה בהם מרימים אל על חולצות לבנות, עם כיתובים המחממים את הלב. על 'בית' ועל 'כולם', וברקע: קריאות קצובות של "ביבי", "ביבי"...

ברוכים הבאים לעולם החלומות. קלפו את הקליפה החיצונית והאמת העצובה תתגלה. התככים, השטיקים, רשימות החיסול אותן מציבים מול פרצופך פעילים כועסים ("אני מחסל אצלי ברשימה את כל השרים האשכנזים, למה מה קרה? למה רק שני שרים מזרחיים היו לנו בכנסת הקודמת?") נציגים זועמים ("בינינו, אני לא יכול שתצטטי אותי, אבל זה לא בסדר מצידו...") בין רגע אתה נוחת על הקרקע.





שלא תטעו. מעל לפני השטח שוררת בליכוד דמוקרטיה, מתחת לפניו – ניצבים ה'תרגילים', האינטריגות. תשאלו את השר מיקי איתן למה בעצם לא הצביעו ב'חשאית' ותבינו את כל הסיפור. הוא יגיד לכם ש"זה מאחורי", שהוא שנים בפוליטיקה ולמד שלעיתים מפסידים ולא תמיד מנצחים, ועוד דיבורים יפים של פוליטיקאי שמבין שמיותר להסתבך. האמת עצובה הרבה יותר. האיש אסף חתימות, פנה, ניסה להפעיל חוקים פנימיים, אחרים הפעילו עליו חוקים אחרים, הוראות חולקו, חוקים הסתדרו איכשהו – והאפשרות שלו להצליח בגיוס החתימות הפכה לבלתי רלוונטית. איכשהו. לא תצליחו להוכיח שמשהו פה היה בלתי חוקי. על הנייר, הכול עבד יופי.

רק תסבירו לי למה לא הביאו קלפיות למקום. איך ידע, מי שסידר את האולם, שחוקית או מספרית איתן לא יצליח.

ה'אמונת חכמים' של אנשי הליכוד

לא קלים היו הימים האחרונים עבור ראש הממשלה, ולא בקלות הצליח להגיע עד הלום, עד לאישור המיוחל של הצעתו.

מאז הודיע את הודעתו המפתיעה לא חדלו פעילי הליכוד מלבקר אותה. "היום אני בעד, אבל אם היית מדברת איתי אחרי יום חמישי ההוא היית שומעת הרבה כעסים", אמר לי אחד מהקודקודים. מתברר שימים של 'ישיבה על הטלפון' הביאו לשינוי. נתניהו היה שם בשבילם, דיבר, הרגיע, פייס, ניחם, הבטיח, או בקיצור: מרח. אחר כך הזמין ללשכתו שרים, סגני שרים, ח"כים...

גם ליברמן עשה עבודה משל עצמו. "אתם מכירים אותי, אני נאמן. מילה שלי זו מילה. אתם תראו, אהיה נגיש בשבילכם", הבטיח להם. אצלו לפחות האמינות לא נסדקה.

רק את מיקי איתן לא הצליח לשכנע. אבל מראש לא היה סיכוי. הליכודניקים השתכנעו שהם נלחמים על הבית, על השלטון שמובטח להם עכשיו בוודאות, ויישרו קו. זה לא היה סתם ניצחון עבור נתניהו, זה היה ניצחון הכרחי בתחילתה של מערכת בחירות.

"יש לי חדשות בשבילכם", נשא יו"ר המפלגה, בנימין נתניהו, את דבריו. "אני מתכוון להנהיג את מדינת ישראל עוד הרבה שנים". רגע, בעבר הרי אמר שהוא מתכוון לפרוש אחרי הקדנציה הבאה? אז אמר... הטיחו בו שהוא הכין יורש עצר, שהוא הביא את אביגדור ליברמן כדי להציב אותו בראשות הליכוד אחרי לכתו, כדי להימנע מהצבת החברים המוכרים כמו גדעון סער, סילבן שלום וגלעד ארדן. הוא לא אהב לשמוע את הדברים, אז הנה הבהיר את עצמו. הוא פה, בלי תאריך תפוגה.

בקטעים הללו של הצגה טובה אין עליו. הוא שחקן מבטן ומלידה, והוא יודע ומצליח להפנט קהל. ולא רק את חברי בית הנבחרים האמריקאי. ראיתי אותם, את פעילי הליכוד, חלקם אנשים אינטליגנטים, אבל לכולם היה את אותו ברק בעיניים. "מי בעד?" – נישאה השאלה בפיו של האיש האהוב על חברי המרכז, משה כחלון. מאות אצבעות הורמו אל-על. "מי נגד?" – כמה עשרות אצבעות הורמו אל-על. איש לא ספר, לא היה צורך לספור. התוצאה הייתה כתובה מראש על הקירות.

פ-ה א-ח-ד החליטה ועידת הליכוד לאשר את צירופה של ישראל ביתנו לחיק תנועת הליכוד. פה אחד, ממש כמו ברוסיה. כמעט כמו במפלגתו של ליברמן. נייט הליכה בשני ראשים, דה הליכה בגוש אחד.

ולצלילי שירת התקווה התפזר הקהל, משחרר את עצמו לעבר היציעים, מרשה לעצמו לפתוח פה ולומר את אשר על ליבו 'באמת'.

המיקרופון שלנו נדד בין חברי הכנסת השונים שניצבו שם, כולם היללו פ-ה א-ח-ד את החלטת הבוס. מה לעשות, הסקרים ניבאו לליכוד שחורות, הסבירו אחדים. אחרים טענו שמנהיג צריך לקבל החלטות מהירות, להגיב למצב בשטח, לא תמיד להתייעץ עם החברים.

בלי שום השוואה כמובן, זה נשמע כמו המקבילה של אמונת חכמים אצלנו... רק שאצלנו מאמינים במשהו אמיתי, בדמות שמאחוריה אלפי דפי גמרא וסיעתא דשמיא. אצלם – במזגזג מנוסה.

הם רצים, ואנחנו רצים.

רק נקודת זכות אחת עלתה במוחי כשצפיתי שם בקרקס וביקרתי לעצמי את שראו עיני. אחרי הכול, בעולם התורה ביבי לא נגע. הוא כמעט עשה זאת, הוא כבר מינה את פלסנר, הוא כמעט השתכנע לרוץ אחר אהדת התקשורת – אבל ברגע האחרון לא שלח ידו אל הנער, ומן הסתם מן השמים ישלמו שכרו.

זכורים בהקשר הזה לטובה גם השר בוגי יעלון, שניסה לגשר ולפשר, נלחם מעל לכל במה תקשורתית על זכותם של החרדים שלא להיות נתונים לכפייה בנושא הזה, ספג ביקורת אבל לא נרתע, ואחרון חביב – האיש שהלך 'איתנו' לאורך כל הדרך (יספר לכם ח"כ גפני עד כמה), שכנע, דיבר, שמע, העביר, הבין – יו"ר הקואליציה זאב אלקין.

תמונות מוועידת הליכוד • צילום: יעקב כהן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!