חיי אדם: שמחה פאלוך • תיעוד מיוחד

5:00 לפנות בוקר - מתעורר לעבודה. מגיע לנגריה, כשהשמש עדיין לא זורחת. מתחיל בהרכבות יומיות והשלמות לחלקים נוספים - שיתאימו לבניית ארון-קודש שיוקם היום בירושלים.

7:00 - סוגר את הנגריה. הולך למקווה. לאחר מכן ניכנס לשיעור עם אברכים, כשעה לפני התפילה. מתפלל שחרית בשכונת נווה אחיעזר בבני-ברק.

9:00 - חוזר לנגריה. מתאם את ההרכבות האחרונות, בודק את ההשלמות ואת התוספות, מחלק הוראות אחרונות ומתכונן לנסיעה. מוודא עם העובדים שהכל מוכן - ויוצא לסיור בבית-כנסת אחר.

11:00 - נוסע לבית-כנסת נוסף באזור, לקחת מידות אחרונות. מוודא שהכל מתאים וחוזר לנגריה, כדי לנסוע לירושלים עם חלקים של ארון קודש.

12:30 - יוצא לירושלים. מגיע לבית הכנסת ברחוב נחלת יצחק. מתחיל בפירוק החלקים, ומלאכת ההרכבה מתחילה. "עצם העבודה עצמה היא לא קשה. אבל המתח הנפשי בהבאת החלקים למקום, הוא חלק מהעבודה. בפרט החשש שאולי שכחת חלק בנגריה, מה שיכול לעכב אותך במהלך העבודה".

14:00 - יוצא ל'שיח סוד', להראות את ארון הקודש שהוקם שם על ידו והורכב רק אתמול. "הארון קודש הזה ניתן, בעצם, במחיר עלות למקום שעושים בו גדולות ונצורות, עם מי שנקראים חריגים בחברה. הארון קודש נבנה באותה תשומת הלב כמו כל ארון אחר שלי".

19:00 - יוצאים לתפילת מנחה. מנהל שיחות עם אנשים ששואלים שאלות על ארון הקודש, נותן הסברים קצרים על ההרכבה. "חלק מההוויה של הרכבת הארון הוא החלק בו אתה רואה אנשים שנהנים מהמתנה שהקב"ה נתן לי".

23:00 - מסיימים את מלאכת ההרכבה. ממתינים לפרוכת של ארון הקודש שתגיע ותהוה את הסיום המושלם לארון הקודש המפואר. מוודא שהכל בסדר ושלא יצטרך להגיע לכאן לקראת חג השבועות. "את הפינישים הקטנים, שלא רואים אותם, אני משאיר לאחרי החג, כשכל מטרתי היא שבחג מתן תורה הארון יעמוד לתפארה".

23:40 מברר בשיחת טלפון לחו"ל האם הגיע ארון הקודש וחלקים שנשלחו לשם, מאחר והמכולה
התעכבה כבר יומיים. "אני עדיין לא יצאתי לשם. אם יתברר לי שאכן הגיעה המכולה, אצא עוד היום לחו"ל, לעשות שם את החג במחיצת בני, ולאחר החג אתחיל בבניית ארון קודש נוסף בחו"ל".

כמה מילים על:

עץ ואבן
"העץ בשבילי הוא הדבר שאני הכי אוהב. זה הדבר שבעצם מפרנס אותי. אבל דווקא עכשיו התחלתי להתעסק באבן. אני כרגע בתחילת הדרך על פרוייקט מאוד מאוד גדול, שהוא בניית ארון קודש שכולו מגולף ומחוטב, אבל בשיש ולא בעץ. לדוגמא, בארון קודש הזה, עמודיו - שיהיו משיש - יהיו באותו עיצוב וחיטוב כמו הארון שנעשה מהעתק של פוניבז'. הארון מיועד לחסידות גדולה בחו"ל. אני משער שבסיומו זה יהיה אחד הדברים היפים ביותר שיצאו מתחת ידי. המשקל הכולל של ארון קודש הזה, אם זה מסקרן מישהו, אמור להיות בערך כ-10 טון שיש".

מיין שטיבעל
"בשטיבעל שלי בניתי את ארון קודש הראשון שלי, כשלפני כן התעסקתי עם עבודות נגרות רגילות. המקום נקרא במקור בית הכנסת גור, אבל בפי כולם הוא מכונה בית הכנסת של הרב שפרן. את ארון הקודש עצמו בניתי לפני כ-15 שנה. אז הוא היה בעיני מדהים, וגם כיום, למרות מרחק השנים, הוא נראה בעיני נפלא".

ארון קודש
"הארון קודש המורכב ביותר שבניתי עד היום, לפני זה שנבנה מהדגם של היכל ישיבת פוניבז', היה של חסידות דושינסקיא בירושלים. כל ארון הוא כמו ילד שלי. בכל אחד אני יודע מה השקעתי ומה עבדתי, כדי שיצא מדהים ומרגש. אני אוהב את כל עבודותי בשווה. ממש כמו ילדי שכולם שווים שעיני".

פנטגון
"לאחר שהמקום נפגע באירועי ה-11 בספטמבר, נבנה שם מקום תפילה שישמש לכל הדתות. אני בניתי להם את ארון הקודש על גלגלים. הארון בנוי בצורה רגילה לכל דבר, רק שיש אפשרות לנייד אותו, בזמן שדת אחרת מתפללת שם. זה היווה פתרון מושלם לבעיית המקום".

סגירת מעגל
"בניתי שני ארונות קודש לחסידות רחמסטריווקא, אחד בחו"ל ואחד בארץ. כשהגעתי לאדמור בחו"ל, פנה אלי ושאל אותי: מה הקשר שלך אל הרב אברהם פאלוך? אני הופתעתי ועניתי מיד שזה אבי. האדמור פנה אלי בהתרגשות ואמר שאבי היה החברותא שלו לאחר השואה, במשך שנים, ושמעולם לא חשב שבנו של החבורתא שלו יבנה לו את ארון הקודש. כשהגעתי לארץ ובניתי כאן לחסידות את ארון הקודש, פנה אלי האדמו"ר והזכיר לי שאני והוא למדנו ביחד בחיידר גור בירושלים. בעניי זה היוה כמין סגירת מעגל מאבי עד אלי".

סטנדר מעץ
"בחסידות גור נהוג היה שהרב'ה עומד בתפילות ללא סטנדר. סטנדר היה מושג שקיים רק אצל ליטאים. בתקופת ה'פני מנחם' זצוק"ל בניתי סנטנדר מעץ, והחלטתי להציב אותו לפני האדמו"ר. כידוע, בגור לא עושים שינויים, והייתי צריך לנהל את זה ממש כמבצע צבאי. מנחה מתחילים שם בחמש בדיוק. הגעתי לשם דקה לחמש כשהסטנדר על כתפי, ואיך שהרב'ה ניכנס לבית המדרש,

"רצתי עם הסטנדר את כל הבית מדרש, והנחתי את זה לפניו. אם הייתי ניכנס דקה לפני, הסטנדר היה ניזרק ביחד איתי החוצה. הרב'ה, שראה את מה שעשיתי, מיד הסתובב והניח את הסידור, מול כל המאות איש שהיו שם, על הסטנדר. בכך, בעצם, הוא הראה שהוא לא נגד השינוי שבוצע, אלא אף תומך בו, כשבחזרת הש"ץ הסתובב והניח את ידו על הסטנדר כמאשר את הפעולה.

"לאחר מכן, כשנכנסתי אל הקודש פנימה, שאל אותי מיד: 'כמה אני צריך לשלם לך'. אז אני ביקשתי ברכה. פנה אלי הרב'ה ואמר: יש לך ידיים טובות - תנצל אותם. מאז אני בונה ארונות קודש . לאחר מכן שאלתי אותו אם יש דרישות מיוחדות לסנטנדר. אז הרב'ה אמר שהמשב"ק חושב שהסטנדר כבד מידי - האם אפשר לעשות לו גלגלים, כדי שלא יצטרכו להרים אותו כל פעם שקם לתפילת שמונה עשרה. הצעתי לעשות מדף נישלף, וכשהרב'ה עומד ופניו על הקיר בשמונה עשרה, לא יצטרכו להזיז את הסטנדר. הרב'ה סבר וקיבל את הרעיון. ואכן בניתי לפי דרישתו את המדף הנשלף, ומאז גם האדמו"ר שליט"א מתפלל מול סטנדר".

קישורים:
חיי אדם: הרב אלי חשין • תיעוד מיוחד

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!