"קשה. אי-אפשר לספר סיפורים ולטייח..." • ראיון

את שר הפנים אלי ישי פגשתי במהלך השנים ברגעי עצב, כמו גם ברגעי שמחה. אלי אינו מסוג האנשים המצליחים להסתיר את רגשותיהם. אתה קולט אותו כשהוא מודאג, עצוב - וכשהוא שמח.

ביום שני 'ההוא', היום בו פיזרה הכנסת את עצמה, היום בו דלפה לכלי התקשורת הידיעה כי מה שהיה בש"ס לא יהיה עוד בעתיד, ראיתי אותו מבעד ליציע העיתונאים. הוא ישב על כסאו, זה הממוקם בשורת השרים הבכירים, ובאותו רגע ידעתי שזהו "לא אותו אלי". משהו במראה פניו היה כשל אדם שבזה הרגע נקבר מתו מול עיניו.

כשיצאתי החוצה, התברר לי כי מראה עיני לא כיזב.

זה לא שהכתובת לא הייתה על הקיר. היא הייתה. יועציו ניסו, לא פעם, לשוחח איתו בעדינות על כך שיתכנו שינויים בתנועת ש"ס; גם בבית הגר"ע יוסף דיברו. אבל אלי, שידע עד כמה הרב אוהב אותו, לא רצה לשמוע. מבחינתו, אם הרב עצמו לא שוחח איתו, אז האפשרות שיתכנו התפתחויות אינה קיימת.

בכל מפגש ביניהם, והיו כאלו יום-יום, גילה כלפיו אהבה עצומה. לא פעם יצא לי לראות, לעיתים גם לצלם ולהקליט, את דברי החיבה הגלויים שהרב הרעיף על אלי בלי גבול.

כשהיה הרב אומר "רבי אליהו" ו"כל מה שאומר לכם עשו, כי הוא מדבר מקולי", זה לא היה רק המילים. זו הייתה המנגינה. הטון. הייתה זו אהבה ללא מיצרים. הייתה - ונותרה. עוד נשוב לכך בהמשך.

ואז הגיע הרגע הגורלי. הרגע בו זימן אותו נשיא מועצת החכמים אל חדרו, ובישר לו את הבשורה המרה. עם דמעות בעיניו, בצער גדול, בשורה ארוזה בהרבה מאוד משפטי אהבה אמיתיים, לא מהשפה ולחוץ - אבל ההודעה ניתנה, המצב הוסבר. שקלול של נושאים עמדו לנגד עיני הגר"ע, סיבות שדומה כי נטחנו עד דק.

"לא באנו לדבר על העבר", אמר אלי כבר בפתח שיחתנו. אילו הייתה מטרת הראיון הזה לסכסך או לפלג את התנועה, הוא לא היה מקיים אותו. זה לא אלי. "עם הפנים קדימה", הוא שב וממלמל, אולי מכניס לעצמו לראש, אולי כבר נמצא בשלב בו ההפנמה מאחוריו, ונותר לו רק להעביר את המסר הלאה.

כמו תמיד ניגוד האינטרסים בין עיתונאי, המחפש חומר 'פיקנטי', לבין מי שמחפש מטרות מועילות - עומד בחלל. זה מה שקרה לאריה דרעי כששיתף פעולה עם העיתונאי רביב דרוקר. דרוקר, מבחינתו, עשה את עבודתו העיתונאית, חיפש ומצא 'אקשן'. זה ממש לא מה שהיה חסר לש"ס בכלל ולאריה דרעי בפרט, בימים בהם מחפשים כולם להעביר מסר של שלום ואחדות. אילו ידע על עיתוי פרסום הסרט, מן הסתם לא היה משתף פעולה. אבל הוא לא ידע, אולי גם לא חלם.

אבל אלי השכיל לנווט את דבריו כך, ששום מילה מיותרת לא תהיה בהם. אף טיפת כעס על העבר, שום אזכור של משקעים כאלו ואחרים שמן הסתם היו בליבו. כאילו לקח טיפקס רב עוצמה וטאטא את מגירות ליבו.

דף מוזר, בלתי ניתן לעיכול

ישבנו שם, בלשכתו שבמשרד הפנים. על הקיר, מאחוריו ולצידיו שפע של תמונות משותפות עם הגר"ע יוסף. באירועים וביחידות. התקשיתי שלא להיזכר בראיון האחרון אותו קיימנו, דוד ואני, באחד מימי חול המועד סוכות, עת ישבנו אל מול אריה דרעי בסוכתו.

"את האמת, אריה, ידעת כבר אז שהכל סגור ואתה חוזר?" - שאל אותו דוד אמש, כשפגשנו בו. "לא, דוד, באמת שלא", הייתה תשובתו.

מי חלם אז על קומבינציה מוזרה שכזו, שתכלול אותו ואת אלי, בראשות תנועה אחת? זה היה 'או הוא' 'או הוא' - או לחילופין שתי תנועות לשני קודקודים. רק ימים אחדים חלפו ודף חדש נרשם בדפי ההיסטוריה של תנועת ש"ס. דף מוזר, בלתי ניתן לעיכול בקלות, דף שרק ימים יגידו האם פתח פרק מוצלח של התנועה אם לאו.

שעה קלה לאחר שסיימנו את הראיון עם אלי ישי, סרנו אל מטה ש"ס שבהר חוצבים. ביקור של פתע, ללא כל הודעה מוקדמת, רק כדי לממש את השטח. אודה ולא אבוש - הופתעתי. כל ההערכות המוקדמות שלי ש"אין מצב שהם יעבדו בשיתוף פעולה ובהרמוניה" התנפצו. למען האמת, אני שמחה להודות כי טעיתי. שמחה בשביל ש"ס. שמחה בשביל הגר"ע יוסף.

חזיתי בשנים, אריה-אלי אלי-אריה, כשהם יושבים יחד, מדברים, מתכננים, משרטטים תרחישים. אם תרצו, אין זו אגדה, יש בהחלט ניסים בעולם.

רגע של מבחן, רגע של ניסיון

• שר הפנים, אלי ישי, בשבוע שעבר, כשחדרה בך ההכרה שמשהו השתנה ב'בית הרב', לא היה את הרגע הזה בו רצית לזרוק את המפתחות ולקום וללכת?

"אין ספק שזהו רגע לא פשוט. יש אישה, יש משפחה, יש ילדים ויש ציבור - היו כאלו שאמרו לי: 'שים את המפתחות ותלך', היו שאמרו לי: 'כשנאבקו בך אנשים ונלחמו ועשו הכול על מנת לפגוע בך וכדומה, גם אם אתה באישיותך ובאופי שלך לא תשיב מלחמה, לפחות שים את המפתחות ותלך'.

"לי זה לא עמד בראש אפילו שנייה אחת, לעשות את הדבר הזה. ומסיבה פשוטה: אני בחיים שלי לא אעשה דבר שיכול לצער את הרב. וברור לי שדבר כזה היה מצער אותו. קרע, פגיעה במנדטים... לנגד עיני עמדה קודם כל דעת תורה, אהבתי למרן היא אהבה וקשר שאי-אפשר לתאר אותו.

"זהו מבחן, ניסיון", הוא שב ואומר. וכמי שמחנך את הציבור במהלך כל שנות הנהגתו את התנועה ל"ועשית ככל אשר יורוך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין", הוא מחויב לדוגמה אישית.

"זהו רגע של מבחן, זהו רגע של ניסיון גדול", הוא מודה, ואני נזכרת באותם יומיים בהם התקשה לקבל את רוע הגזירה ולבטלה, אך משראה שלא עלה הדבר בידו - קיבל את החלטת הרב באהבה. "מה שעמד לנגד עיני זה דעת תורה, אהבתי למרן, כבודו של הרב וכלל ישראל, דעת תורה".

"ברור - זהו מבחן", הוא אינו מנסה לטשטש את הקושי. זה לא היה קל. לרגע הוא משתתק, מן הסתם מעלה בזיכרונו את הרגעים הקשים. הרגעים בהם הרב אמר לו: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".

"הקשר שלי למרן הוא קשר עז, יאריך ה' ימיו ושנותיו. בבריאות. הרב חיבר למעלה מחמישים ספרים בלי עין הרע... אני יכול לחבר למעלה מחמישים קונטרסים על הרב. מה זו אהבת ישראל, מה זו דעת תורה, מה זו הנהגה, מה זו דאגה לכלל"...

• אתה לא בוכה כשהוא אומר לך את זה? אני כל-כך אוהב אותך. אבל...

"אני אוהב את הרב אהבת נפש..."

• וגם הוא אוהב אותך. אבל זה עצוב...

"ברגע שהרב קיבל את ההחלטה - השלמתי איתה. זה לא היה לו קל, לא לו ולא לי. זה לא סוד", הוא שב ומודה בגילוי לב.

הכול מסונכרן, הכול יעבוד יפה

• אני הייתי בחדרו של הרב ושמעתי כמה הוא אוהב אותך. מול המצלמות שלנו היה אומר: "עד ביאת משיח צדקנו", "רבי אליהו"... איך פתאום קורה מהפך כזה?

"אני לא מערער אחר החלטתו של הרב, אני מקבל את זה באהבה... קשה, קשה, אי-אפשר לספר סיפורים ולטייח... אבל מה שחשוב לי עכשיו זה העתיד. אני עוזב את העבר ומסתכל על טובת עם ישראל. נסתכל לעבר הבוקר שאחרי הבחירות - כמה אנחנו צריכים להתאמץ כדי שנצליח להתגבר על בעיות חוק טל, על הקשיים, המאבק נגד המסורת היהודית, נגד הערכים היהודיים, נגד בני הישיבות, הבעיות החברתיות, שזה דבר שבאמת עומד בסדר עדיפויות ראשון אצלנו..."

• והקיצוצים שביבי כבר הודיע עליהם מראש.

"אין ספק שזה לא יהיה פשוט בכלל... ולכן, זה המבחן שלנו. מבחנו של כל איש ציבור, לבצע את דעת תורה. ועם כל הקושי שבדבר, להמשיך עם הנהגה של שלישיה, אני חושב שיש יתרונות לכל אחד ואחד. יש יתרונות לאריה דרעי, עם הניסיון שלו, עם היכולות שלו... לאריאל אטיאס... צריך לכבד את כל השלישייה הזו וללכת יחד".

• אלי, אני אומרת לך בכנות, זה נראה מצחיק, אולי משעשע, התקשורת לועגת...

"אני מבין מה שאת אומרת. יש הרבה אנשים שינסו לקלקל ולהפריע. יהיו שינסו לזלזל, אני מרגיש... אבל אנחנו נעשה הכול כדי לשמור על החבורה מלוכדת".

• זה אפשרי?

"כן, זה אפשרי...כי בסוף-בסוף-בסוף, הרב מעל הכול. ועם כל הכבוד לתקשורת שעושה את עבודתה, אני לא אתייחס לקריקטורות או לסרטונים, צריך להבין שלכל אחד ואחד יש תחום - יהיו סיורים בהם נסייר כולנו יחד, יהיו סיורים בהם נלך כל אחד לבד, אריה ינהל את מטה הבחירות, אריאל את מטה ההסברה, אני את יום הבחירות - הכול מסונכרן, הכול יעבוד יפה וביחד. המטרה הסופית היא יום הבחירות, כל העבודה, של כל המטות, תהיה בסוף לאחת".

מותר חילוקי דעות, הרב יכריע

• מי הולך לראש הממשלה למשא ומתן קואליציוני? מי הולך להמליץ לנשיא על המועמד? שלושתכם 'מדדים' יחד?

"אני אסביר לך. קודם כל לגבי הבחירות תהיה עבודת צוות, כל המטות בלי יוצא מן הכלל נהיה מסונכרנים".

• אוקי, מערכת הבחירות היא עוד הבעיה הכי פחות קשה. שטח. מי פותר את כל הבעיות שקיימות בשטח? אלעד, מודיעין עילית...

"אדרבה, יהיו רבים שיוכלו לסייע לסדר את הבעיות שיש בכל רחבי הארץ. נסדר את זה, נגיע להסדר מסודר, לחלוקת עבודה – על מנת לשאת את הנטל, את העומס, את הקשיים הציבוריים. אני אעשה הכל ה-כ-ל כדי שזה יצליח.

"ברוך ה' הקב"ה נתן לי את האופי, את הסגנון, אולי את המידות האלו... שאני יכול לעשות הכול כדי שזה יצליח..."

• האמת, שהפתעת... מהר מאוד חזרת לעצמך. אני חשבתי שייקח לך חודש...

"טוב, אני מקווה, מתפלל ומודה להקב"ה שאני עומד בניסיון הזה ורוצה לעשות הכול כדי שזה יצליח. באשר לכל השאלות שיעמדו על הפרק, בדרך כלל תמיד הלכנו יחד, תמיד אהבתי לעבוד בצוות, במשא ומתן הקואליציוני הקודם לקחתי איתי את אריאל אטיאס, וקודם לכן את הרב רפאל פנחסי, מזכיר מועצת חכמי התורה. תמיד הלכנו ביחד, באנו לרב ביחד, כל אחד אמר את דעתו וקיבלנו החלטה.

"לצורך העניין, כדי לעשות סדר לציבור בבלבול הזה... בקריקטורות, בהתנהלות התקשורתית בכל הנוגע לאחדות הזאת... תקראו לזה איך שתקראו לזה, בסוף הרב הוא בעל הבית, באים אליו, מותר שיהיו חילוקי דעות, הרב הוא שייתן את המילה האחרונה. ברוב הדברים אני מקווה שנסתדר בינינו, אנחנו אנשים מבוגרים, גדלנו, התבגרנו, עברנו הרבה בחיים, אני בטוח שנדע להתעלות".

• זה לא קל...

"אני מבין את הכול..."

• אפילו מינוי פשוט כמו של ישראל בכר לאסטרטג לוקח כבר כמה וכמה ימים...

"לא, גם אם לא הייתה שלישייה לפעמים זה לוקח שבוע-שבועיים. לבחור, לעיין, לראות... יהיו דברים שייקחו יותר זמן בגלל השלישייה, אבל לרוב לא..."

אם נדע להתעלות, הציבור יהיה מאושר

• מה אתה אומר על נתניהו - אריה דרעי אוהב את ליברמן ואת אולמרט - עם מי סוגרים? להגיד שאריאל יכריע כי הוא השלישי זה הרי מצחיק...

"כולם ביחד יעשו את הכול כדי שזה יצליח, וכשיש שאלות קשות ומורכבות נשאל את פי הרב. כשתהיה שאלה על משא ומתן קואליציוני, עם מי הולכים, מה המחיר, מהן הדרישות - נשב כל אחד עם הרב והוא יכריע. אגב, זה תמיד היה ככה. אז נכון, הייתי יו"ר תנועה, וכשאתה יו"ר יש לך יותר משקל בהכרעה, מהיום המשקל הכבד ילך לרב עובדיה יוסף – נשב ביחד, נביא את דעתנו כל אחד בעצמו מול הרב... אמרתי, מותר להיות חלוקים..."

• ותהיו חלוקים...

"מותר. מותר לחשוב כל אחד שונה מחברו. בסופו של דבר כל אחד רואה מול עיניו את מה שהוא מאמין שטוב לציבור. איך שלא יהיה, איפה שיהיו חילוקי דעות נבוא אל מרן הרב עובדיה יוסף, הוא יקבל את ההחלטה ומה שהוא יחליט נעשה ולא נזוז ימין או שמאל. האמת שזה סוד ההצלחה שהייתה לי כל החיים".

• אז אם ככה, יש לי שאלה קשה: אם ממילא יש דעה שונה לכל אחד, ובסופו של דבר באים לרב שיכריע, למה צריכים בשלישייה את אריאל אטיאס? אם הרב מכריע, למה צריך שלישי שיכריע?! אילו היו שני יושבי ראש העסק היה נראה פחות קרקסי...

"לא, אני לא חושב. גם אריאל ער ומכיר את כל הבעיות שיש בש"ס ובשטח, הוא יכול להביא את דעתו לרב..."

• אבל למה יו"ר?

הוא מתחמק מלהשיב על השאלה, ושב ומצהיר: "אחרי שהחלטנו, אחרי שנפלה ההכרעה, אני רואה לפני את העתיד, משימות רבות... תאמיני לי, כל הברברת וכל ההתעסקות בעניין ה'עסיסי' הזה... של השלישייה, של דרך קבלת ההחלטות...זה מעניין, אני מבין..."

• מאוד מעניין...

"אבל את הציבור מעניין בסופו של דבר מה יהיה עם חוק טל, מה יהיה עם השכבות החלשות, מה יהיה עם הבנות בסמינרים, מה יהיה עם כל בית ובית עם כל אברך ואברך עם כל ילד וילד... עם כל אזרחי מדינת ישראל. זה מה שחשוב להם. אם אנחנו נדע להתעלות, הציבור יהיה מאושר".

הוא, כמובן, יעשה הכול כדי שהמהלך יצליח, הוא שב ואומר. אני, אגב, מאמינה לו.

יהיו דילמות, יהיו מחלוקות

• עד היום, כשפעלתם בנושאים כמו חוק טל או עולם הישיבות, עבדתם בהרמוניה עם 'יהדות התורה'. מי שתרם לזה הוא גם יו"ר סיעת 'יהדות התורה' ישראל אייכלר, שהוא איש של שלום וחתר בכיוון, אבל גם אתה. זה לא סוד שאתה בן בית רצוי מאוד ואהוב מאוד בביתו של הרב שטיינמן וזה יצר הרמוניה, גם בין הרבנים עצמם. זה יישאר ככה?

"אני הגעתי לביקורים בבתיהם של גדולי ישראל לבקשתו של מרן הרב עובדיה יוסף. לא פעם היה אומר לי 'לך לרב הזה, לך לאדמו"ר הזה, תעדכן אותם, שידעו מה קורה'. אדרבה, מרן תמיד אהב את הקשר ואת האחדות הזו"...

• וזה יישאר? זה לא סוד שהיו גורמים בתנועה שחזרו ואמרו שלא צריך, כאילו, 'להשתפן אצל האשכנזים'...

"אני לא רואה סיבה שזה לא יישאר. אני כפוף למרן הרב עובדיה יוסף, מה שאומר לי אני עושה, לא זז ימין ושמאל. וכשהוא אומר לי ללכת לרבנים, לעדכן, לדבר ולשתף פעולה – אני עושה את זה בשמחה. לעצם השאלה שלך, בכל מה שנוגע לעולם התורה, כשעבדנו ביחד הבאנו ברכה לעם ישראל. כשעבדנו כל אחד בנפרד – זה היה אסון.

"חוק הישיבות, למשל, החוק אותו הצלחנו להעביר בקדנציה לא האחרונה אלא זו שלפניה, היה נס. 'יהדות התורה' הייתה אז באופוזיציה, קראתי להם, ביקשתי את שיתוף הפעולה מצידם, הובלנו את זה, והצלחנו. כל דבר שיהיה קשור לעולם התורה – כולם ביחד".

• זוהי ההערכה שלך, אבל יש עוד שניים...

"לא. בנושא הזה כולם בדעה אחת".

• ומה עם הדעה שמושמעת על 'להשתפן לאשכנזים'?

"אני עושה מה שמרן הרב עובדיה אומר לי. כל מה שנחשוב, וגם מה שעוד לא נחשוב אבל אחרים לידינו כבר חושבים... ואתם בתקשורת יודעים לחשוב על דברים שאנחנו, באמת, עוד לא עלו בדעתנו – על כל הדברים האלו נצטרך לתת את הדעת. לבחור מה נכון, מה טוב, איך לעשות את זה ובאיזה אופן ובאיזו צורה.

"אמרתי לך. יהיו קשיים, תהיינה שאלות, יהיו לבטים, יהיו דילמות, יהיו מחלוקות – בסוף נגיע למרן והוא זה שיכריע בכל סוגיה ובכל עניין. אני מעריך שבדברים הפשוטים נגיע להסכמה ולהבנות כל השלושה ביחד. את הדברים המהותיים נעדכן את הרב".

כולנו גדלנו, אריאל עוד קצת צעיר...

• איך הולך להיות הדבר הזה? כולכם תיכנסו כל יום לרב ותעדכנו אותו בכל דבר?

"לא כולנו מתפללים תפילת שחרית יחד. יש יום שזה לא מגיע, יום שזה לא מגיע. כל אחד מגיע בזמן אחר, יגיד לרב מה הוא חושב... בדברים מהותיים נשב כולנו ביחד... נסביר לרב, הרב ישמע, יחליט, יש דברים שיגיד שהוא צריך לחשוב, 'עוד יום יומיים ירחם ה''... עובר יום יומיים הוא נותן תשובה".

• בקיצור, לא תשאירו לו זמן ללמוד... העסק כל-כך מסובך... לא ימים קלים הולכים להיות לרב.

"אני מודע לכל, יודע שזה לא יהיה פשוט, אבל אני בטוח שאם כולנו נתעלה ונשמור על הדבק הזה, זה יקל מאוד על הרב. יהיו קשיים. כמעט בכל בוקר אני מדבר עם הרב. מתייעץ, מקבל ברכה, הזכות להיות קרוב לרב אין למעלה ממנה... גדול שימושה מלימודה... כל רגע ורגע רואים דעת תורה והתנהגות..."

• אני מנסה לשאול שאלות שהגולש הש"סי שיושב וצופה בראיון הזה שואל את עצמו: מתי היה הרגע שבו אלי הבין... שנגזרה הגזירה? מתי זה היה? ביום ראשון? ביום שני? לפני חצי שנה? לפני שנה? מתי הגיע הרגע שבו אמרת לעצמך 'טוב, אין יותר מה לעשות'?

הוא מחייך למשמע השאלה, אבל בוחר להשיב עליה כפוליטיקאי. "טוב, אני לא רוצה לחזור לעבר. כל-כך הרבה ספינים היו סביב הנושא הזה, כל-כך הרבה כותרות... הרבה דברים לא נכונים נכתבו... אני במכוון, לא רוצה להתייחס לעבר, רוצה להסתכל קדימה. העבר הזה רק יכול לגרום לאווירה עכורה. אחרי הכול, אנחנו בני אדם, יש קשיים... כל אחד מאיתנו צריך להסתכל על עצמו בעיניים ולבחון האם הוא שליח ציבור שפועל על פי אגו וקפריזה אישית שלו... הציבור לא טיפש ויבין ויבחן מי באמת עושה את הכול למען הכלל.

"אני מאמין שכולנו גדלנו...נער הייתי וגם זקנתי...אפשר לומר את זה גם על אריה, אריאל עוד קצת צעיר..."

• עוד אין לו נכדים...

"עוד אין לו נכדים, אבל בערת ה' יהיו לו, ומהר מאוד לומדים את המשמעות של שליחות הציבור. אני מאמין שהחוט המשולש לא במהרה יינתק, האהבה לרב, הדאגה לרב, והדאגה לכלל ישראל – יביאו בעזרת ה', ואני מייחל לזה, לתוצאות טובות גם בבחירות וגם לאחר מכן במשא ומתן הקואליציוני. וגם בהמשך הדרך לשרת את הציבור. זו זכות, זה לא כבוד. זו לא שררה, זו עבדות. מי שיודע את זה מבין את הזכות ואת המשמעות – זה לא קל, אבל הקב"ה ישלם את שכרם... עם כל הקושי שבדבר, אנחנו נצא לדרך חדשה ונעשה הכול כדי שזה בעזרת ה' גם יצליח".

לאישתי היה מאוד קשה, אבל התגברנו

• ושאלה קצת אישית: אני יודעת שציפי רעייתך המסורה מעולם לא יצאה לכלי התקשורת ולא אהבה את זה, אבל לאחרונה שרבבו את שמה כמי שהודיעו לה את ההודעה כמעט ראשונה... והיא הייתה בעניין. ואני חושבת לעצמי, אתה יש לך אמונת חכמים, אתה נמצא הרבה אצל הרב, אתה סופג ממנו... אבל היא, האישה שבבית... אין לה איך לספוג ישירות מול הרב - מה היא מרגישה? מה היא חושבת? בעלה במשך 13 שנים שירת את הרב, היה נאמן לו, ועשה באמת ככל אשר יורוך. ופתאום ככה, הופך להיות שליש...

"אני חינכתי את הבית שלא זזים מדעת תורה. אשתי, לזכותה ייאמר, אישה צדיקה, מיוחדת, אישה שאכפת לה הבית ולא מעניינת אותה הפוליטיקה. היא לא אוהבת ששמה משתרבב, לא אוהבת להיכנס לנושאים הפוליטיים, היא רואה כייעוד לגדל את הילדים ולחנך אותם בדרך ה'..."

• מספיק נכפות עליה החתונות שנערכות לעיני הזרקורים והתקשורת...

"אני אומר: שלי ושלה, שלה הוא. בלי הזמן שהיא נתנה לי, בלי העידוד והכוח, ההשקעה בילדים – לא הייתי יכול לשרת את הציבור. אם הציבור מעריך את מה שאני עושה, הוא צריך להעריך אותה לא פחות. היא זו שנתנה לי את כל הכוחות להשקיע בחוץ, כי היא זו שהשקיעה בבית".

• אז אדרבה, איך היא שורדת בימים הקשים האלו?

"כמו שכולנו עברנו את זה, מתוך אמונת חכמים, מתוך דעת תורה, מתוך קבלה באהבה, כך גם היא. גם לה היה מאוד קשה, אבל התגברנו. לא פעם היא הייתה אצל הרב והרב בירך אותה, הרב מאוד מאוד מעריך אותה, הוא מדבר הרבה בשבחה... מעריך את מה שהיא עושה בפעילויות החסד שלה ועוד. גם היא סופגת הרבה מהרב. מהברכות, מהאהבה של הרב אלינו..."

ומהר מאוד הוא 'זז' מהנושא האישי, מהרגשות, ושב אל המשימה. אנחנו לקראת משימה חשובה, הוא שב ומזכיר. כן, הוא יודע שיהיו מי שינסו לקלקל, אבל הוא יעשה הכול כדי שלא לאפשר להם לעשות זאת.

מקווה שנקבל 13-15, אפילו יותר

• כמה מנדטים היית רוצה לקבל?

"כמה שיותר", הוא עונה נחרצות.

• אתה יודע שאם יהיו נניח 20 מנדטים יזקפו את זה לזכות אריה. אתה מפרגן לו מכל הלב? זה קשה...

"תראי, בבחירות הקודמות, לפני האחרונות קיבלנו כמעט 13, בבחירות האחרונות ירד גשם, קיבלנו 11. אני מאמין שעם כל העבודה שעשינו במהלך הקדנציה האחרונה בשיכון, בנושא החברתי, בשמירה על הבית היהודי ועל העם היהודי, על הרוב היהודי, על הזהות היהודית, הטיפול במסתננים – כל הדברים הללו, בתוספת הגידול הטבעי יביאו אותנו בעזרת ה' ל-13, ואני מקווה 13-15. אפילו יותר, אבל אני לא נביא ולא בן נביא. אבל אנחנו עם פוטנציאל טוב ואני מאוד מקווה שנממש אותו ונעלה".

מבין דבריו אני מנסה לשמוע את הפוליטיקאי שבו. את האיש שלרגע מעיז לפרגן לעצמו, וזכותו, מותר לו. רק כדי לחדד את הדברים, אני שבה ושואלת האם הוא מפרגן לאריה את האמירות של 'הנה, אריה נכנס - אז עלינו'. ושוב הוא משיב לי תשובה פוליטית.

"אני מפרגן שהאחדות, והעשייה של כל השנים האחרונות וגם של קודם לכן, יביאו בעזרת ה' לעלייה". אם הבנתי אותו נכון, עם כל הכבוד לאחדות, עם כל הכבוד לשבירת המידות העצומה לה נזקק במהלך הימים האחרונים, כשר פנים של מדינת ישראל הוא לא מוכן שישכחו לו את העשייה ואת ההצלחה שלו. וגם, אולי, את עצם העובדה שהוא מיישר קו עם מיצג האחדות. אחרי הכול, הוא יכול היה בקלות לטרוק דלת ולעזוב את הבית, את ש"ס, על אף ולמרות הנזק האלקטוראלי שזה היה מביא.

עם יד על הלב, קשה שלא להצדיע לו. צריך היה הרבה עבודת מידות כדי לצלוח ראיון שכזה, כדי שלא להזכיר נשכחות, שלא להעלות משקעים מהעבר, שלא לספר סיפורים פיקנטיים שנלוו לפרשה. לא, הוא לא יורד לרמה הזו, לא מוכן לשחק במגרש שלנו, העיתונאים. בכל רגע ורגע בו הוא מדבר הוא שומר על ממלכתיות, מיישר קו לחלוטין עם דעת תורה ועם דעת רבו ומורו, רק לסיום, בקצרה, מבקש לזכור לו את עשייתו ואת פועלו.

קשה שלא להצדיע לך, אני אומרת לו. חשבתי שאני באה אל חדרו של אדם מרוסק ושבור, והנה אני מופתעת. אתה באמת מקבל את העניין באהבה, וזה יפה.

לרגע אני נזכרת בימים הקשים שלו על הר הכרמל. כך תמיד נהג. תמיד קיבל את הדין באהבה, תמיד האמין שהכול לטובה ושבסופו של דבר הדברים יסתדרו על הצד היותר טוב.

במקרה ההוא, מי שענה לאליהו בהר הכרמל ענה לו ובגדול.

בתקווה שגם כעת, כך יהיה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!