הבשר עודנו בין שיניהם • הרצל ב'אל גאוצ'ו'

בויכוח עתיק יומין שניטש ביני לבין כמה וכמה יודעי ח"ן, טענתי ועודני מתעקש על כך, שארוחה מאולצת קוטלת את חדוות האכילה באחת, אם תרצו, ממש כמו כריתת ראש אכזרית שגודעת את מקור החיים בהינף יד. ההשוואה המתבקשת היא כמובן לאלה שתוך כדי הנסיעה מחליטים לחפש מסעדה באזור, וכמו בכל תסריט מאולץ שכזה, נאלצים לאחר התלבטות מייסרת להתפשר ולקבל את הפחות טוב בצלחת ובלב.

אני אומר שמסעדה שיוצאים אליה במטרה מובהקת של הנאה מהאוכל ומהחוויה הנלווית, צריכה להיות כמו המנה שמונחת על הצלחת - מחושבת ומדויקת. כולל זמני הגעה, חניה ואפילו עיון מקדים בתפריט של המסעדה לא יזיק. אנשים שמאלתרים, לרוב נופלים קורבן לעצמם, וחבל. זה לא שאין הפתעות בחיים ומחוות קולינריות ספונטניות שצלחו את המשוכה, אבל ברוב המקרים, ארוחה לא מתוכננת במסעדה מסתיימת במפח נפש.

לא כזאת הייתה הארוחה עליה עמלתי לטובת שלושת חבריי לא כולל עבדכם הנאמן, ערב השנה החדשה. אני כמובן נעמדתי על רגליי האחוריות שרק מסעדה בשרית באה בחשבון, ושכל השאר מצידי ילחכו עשב בחצר ביתם, ושיהיה להם לגעזונט.

לא נרשמה התנגדות למזלי, ומציאת המסעדה הראויה אף הוטלה על כתפיי הרחבות. האמת, יצא קצת מצחיק עבורי. שכן זמן רב אני זומם על ארוחה מלאה (לא עסקית) בסניף הראשל"צי של רשת אל גאוצ'ו, שהיא מהוותיקות שבמסעדות בארץ, ליתר דיוק הרשת פועלת בארץ משנת 1982, שזה אומר מאז היותי בן 6 שנים, כך שבהחלט מדובר במסעדת דור הנפילים ממש.

בכלל, מה יותר מתאים מלהרים כוסית יין נחמדה לרגל השנה החדשה, בליווי מנת בשר שתספק את ספירת הברזל הרצויה בגופנו הדואב?

כאמור היינו ארבעה בדרגת רעב גבוהה, ששעת הערב המאוחרת יחסית עשתה בקיבתנו שמות. אבל, מכיוון שהקדמתי רפואה למכה ושזפתי את התפריט מבעוד מועד, ידעתי כבר על מה אני הולך, והתוצאה אכן הייתה בהתאם.

המרלו של טפרברג עשה את העבודה

מנת הפתיחה היא לחם הבית בליווי מטבלים כשהבולט שבהם הוא רוטב הצ'מיצ'יורי הידוע, שמשדרג את הטעם בפה לאין ערוך.

למנה ראשונה הזמנתי סלצ'יצ'ה. שזה נקניקייה דרום אמריקאית בוריאציה חריפה. המרוקאים יקראו לה בפשטות-נקניקיית מרגז. גם חברי לכתף עשה זאת, כשהוא מתעניין בדרגת החריפות. הרגעתי אותו ככל יכולתי שלא מדובר במשהו שלא ניתן לעיכול.

השניים שלמולנו דווקא חפצו במנת האמפנדס פטריות. עד כמה שיישמע לכם הדבר מגוחך, אני פשוט מנסה בארוחה בסדר גודל שכזה למזער נזקים ולהתרחק מפחמימות ספוגות בשמן. זה פשוט שילוב קטלני מידיי עבורי כשזה מגיע בנוסף למנת סינטה במשקל 300 גר'.

הנקניקייה הייתה נהדרת. זאת אומרת השמנוניות שלה והמרקם של המלית הפנימית ממש חיממו לי את הלב והקיבה. אם-כי היא הייתה צרה וקטנה מידיי לטעמי, אבל ככה זה כשרעבים וממתינים למעלה מחצי שעה לאובייקט הראשון מתוך שרשרת המזון שהונחה לפנינו בסדר מופתי. הסטייק היה 'מדיום' (כרגיל אצלי) והוא היה וורדרד ומזמין כמצופה ממנו. הריריות האדמומית שנטפה ממנו רק הוסיפה לו נקודות אצלי.

החבר 'התאום' שלי הלך על מנה זהה. ואם ניחשתם נכון, אז גם במידותינו הטובות אנחנו פחות או יותר זהים. חבר נוסף הלך על מנת פרגית נדיבה שהגיעה בשלושה חלקים, כשהחבר הרביעי בחר בחרב (פינצ'ו) עם קוביות פילה וירקות. לכל הנ"ל צורפה לכל אחד מהסועדים צלחת סלט אישית וצלחת של מקלוני צ'יפס, שדווקא אכזבו אותי למען האמת ברמת היובש שקפצה עליהם. אחד מאיתנו שחרג והלך על תוספת מעניינת - דואט סלטניה פרובינציאל המורכב מפרוסות תפוחי אדמה ובטטה שנאפו בתנור יחד עם פטרוזיליה, דיווח על תוצאה טובה דווקא.

דבר נוסף שאכזב אותי היה מימד הזמן שהתרחב לו שם יתר על המידה. המלצרית אמנם התריעה והודיעה חגיגית על כעשרים דקות זמן המתנה משוער, אולם לדעתי עברו למעלה משלושים וחמש דקות עד שהמנות התחילו לזרום לשולחן שהיה כולו דרוך מציפייה.

לבנתיים נאלצנו להטביע את רעבוננו ולחצנו ודחקנו ביין שהגיע במהירות לשולחן, כשהמלצרית מבינה את הצורך שלי בלחלוץ את הפקק בכוחות עצמי. היין היה מרלו של טפרברג מסדרת RED. יין שולחני ממוצע שעושה את העבודה היטב. פותח את מנהרת התיאבון ומוריד קצת לחץ מאזור האונה השמאלית בגולגולת. כמה שפחות הכרה ככה יותר טוב.

לסיכום, עבור כל הנ"ל בתוספת שלוש מנות קינוח לחברים - פלאן ריבת חלב, מוס שוקולד כפול וכוסית אספרסו עבורי, החשבון הראה 740 ₪ לא כולל תשר. עד 200 ₪ לאדם בשעת ערב, לארוחה של ארבע מנות כולל בקבוק יין, זה בהחלט סביר. היה רק את עניין הזמן שהעיב קצת על השמחה בבשר וביין. כל השאר באמת היה יותר מבסדר.

נכון, זו ממש לא הפעם הראשונה שסעדתי במסעדות הרשת, בעיקר בסניף הבני-ברקי המיתולוגי שלה בפינת הרחובות ז'בוטינסקי ודרך בן גוריון שממש נותן תחושה של שטיבל. אבל באמת ששמחתי לגלות שהזמן והקדמה לא קלקלו את התוצר של אל גאוצ'ו.

כתובת וכל השאר...

אל גאוצ'ו-גריל דרום אמריקאי-גלאט כשר למהדרין בהשגחת בד"צ בת יוסף.

דרך המכבים 40, ראשון לציון.

טל': 03-9664301
פקס': 03-9562121

א'-ה': 12:00-23:30
ו': 12:00-15:00
מוצ"ש-כשעה לאחר צאת השבת-24:00

אפשרות לאירועים במקום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!