דרעי חזר, ישי מלקק הפצעים • שבוע קשה במפלגת א' א' א'

בשעות הצהרים של יום שני, בעודי מתרוצצת במסדרונות הכנסת, צלצל הטלפון הסלולארי שלי. כשסיימתי את השיחה, לא הייתה המומה ממני. שינוי מהותי בדעת 'בית הרב' בנושא ישי-דרעי.

מאז יצא יו"ר ש"ס לשעבר, אריה דרעי, משערי כלא מעשיהו חזרה לביתו, היה 'בית הרב' נחוש ומאוחד בדעה: "לאיש הזה לא ניתן לחזור לש"ס". הם הבינו את צערו על שהודח מראשות התנועה, אך לא סלחו לו על אוסף הפשקווילים שהתעופף נגדם בחוצות ירושלים, במשך חודשים ארוכים. הוא שב וטען כי ידו לא במעל. אבל הם התקשו להאמין ולסלוח.

הוא השתתף בשמחות שלהם, הם השתתפו בשלו, אך בזה תם ונשלם הקשר, הקשר שבשנים קודמות היה הדוק באופן מעורר השתאות.

קשר חדש נבנה - הקשר עם אלי ישי, יו"ר התנועה בהווה. האידיליה החדשה חדרה גם לחדרו של נשיא מועצת החכמים הגר"ע יוסף, שהחל להפנים כי היו"ר החדש הרבה יותר נוח וממושמע. עוד ועוד ביקורים עם אח"מים (בנימין נתניהו, שליחיו, אהוד ברק, שאול מופז ועוד), עדכונים שוטפים של ישי את הרב, ושאלתו את פיו על כל צעד ושעל - כל אלו ועוד העניקו לרב את התחושה כי אכן, אחרי שנים, ש"ס הופכת להיות תנועה ששומעת לקולו - ולקולו בלבד.

ואז החלו החריקות.

פתאום הפסיקה ש"ס לספק את הסחורה. יותר ויותר דרישות של השטח נותרו ללא מענה. אנשים החלו לעלות לרגל לרחוב הקבלן 45, חלקם הורשו להיכנס אל הקודש פנימה, אחרים נעצרו במטבח או בסלון. אצל הרב משה יוסף, בנו הצעיר של הרב, החלה לקנן התחושה לפיה משהו בתנועה מחטיא את המטרה, וכי האיש שנזרק ממנה בבושת-פנים יכול בהחלט לשנות דבר וחצי דבר, אם רק יואילו להניח לו לשוב הביתה.

אל החלק הזה של הפאזל חייבים להוסיף את חברותו רבת השנים של הרב משה עם השר אריאל אטיאס, האיש שמעמדו בבית הרב חזק בדיוק כמו מעמדו של מספר אחת בתנועה.זאת לאחר שעמד בעבר בראש מפעל חייו של הרב משה - 'בד"צ בית יוסף' - ולמרות השנים בהן הוא עושה במשרדי הממשלה השונים (תקשורת ואחר-כך בינוי ושיכון), עדיין נותרה בליבו פינה חמה לארגון, וציפורים קטנות מלחשות כי מעת לעת הוא אף נצפה במשרדיו. געגועים, אבל לא רק. מדובר בבבת עינו של השר אטיאס.

מעל לפני השטח השלום והאחווה שררו בתנועת ש"ס. כולם עובדים בהרמוניה עם כולם. מתחת לפני השטח, רוחשות האינטריגות. דמות חשובה כי תגיע אל הגר"ע, יש מי שידאג להעביר לתקשורת תמונות נטולות שר זה או שר אחר. כל אחד מהצדדים דואג לארגן לעצמו פגישות חשאיות עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלמד ללהטט יפה בין הניצים, לתת כבוד לזה, להחמיא לאחר, לקנות את כולם ולא לשלם לאף אחד כמעט כלום. ובין לבין, להגיע לשמחות של הרב, לקבל צ'אפחות, להניח כיפה, למלמל כמה פסוקים - ולצאת בשלום מהביצה הש"סית.

לציטוט מעולם לא שחררו הצדדים אמירות האחד נגד רעהו. שלא לציטוט פעלה מכונת ההדלפות 24 שעות ביממה. סודות מהחדר פנימה שוחררו לאוויר העולם, מריבות פנימיות כובסו לאוזני עיתונאים, וכולם - כמו אצל יהודים טובים - צהלו ושמחו.

אלא שהחברות הזו בין בן הרב לשר מהשיכון החלה להבשיל לכדי תוכנית: החזרת דרעי אל שורות התנועה. שעות על שעות ישבו שני החברים בניסיון לטוות מתווה מתאים. זה היה בהחלט לא פשוט בהתחשב באהבתו העצומה של הגר"ע לאלי ישי, אהבה לה הייתי אני עדה לא פעם ולא פעמיים. מבחינת הרב, עד ביאת גואל צדק אלי ישי היה אמור לעמוד בראשות התנועה. נקודה. זו האמת, ואין בלתה.

"משה עם אריה, יהודית עם אלי"

בשבתות, אחרי התפילה, נצפו לא פעם השר אריאל אטיאס ואריה דרעי עומדים ומפטפטים ברחובה של שכונת הר נוף. מן הסתם שוחחו על הטיפול בילדיהם (אטיאס) ונכדיהם (דרעי) הקטנים, אבל בין לבין היו כנראה גם שרטוטי תוכניות. מה עושים עם אהבתו של הרב לאלי, איך מסבירים שטוב שאריה דרעי יחזור הביתה. ובעיקר: איך משכנעים את הכלה המסורה, יהודית יוסף.

מן הידועות והמפורסמות הן שבני הזוג יוסף לא הסכימו ביניהם בוויכוח הזה. "משה רוצה את אריה, יהודית את אלי", ידע כל עיתונאי, גם חילוני.ותאמינו או לא, לעיתים כוחה של אישה גובר על כל כוח שבעולם. כך היה גם במקרה הזה.

בלילותיו ישן אלי בשלוות נפש, כשהוא רגוע מול גל השמועות על חזרתו של אריה. "אדרבה, שיחזור, ש"ס תקבל אותו בשמחה", שב ואמר לעיתונאים במעט הפעמים בהן הסכים להתייחס לנושא. במבט לאחור זו לא הייתה האמת. הוא בהחלט לא רצה ולא הסכים לשיבה הזו, אך תלה תקוות בכך שאריה לא יסכים לחזור אל פחות מתפקיד היו"ר. נו, ולכך הרי הרב (יהודית תעזור לי, היא תשכנע) לא יסכים.

גם אחרי ראיון החג, ראיון בו גילה אריה פייסנות כלפי תנועת ש"ס ויצר אווירה לפיה הוא יסכים לחזור גם בתנאים מרוככים מאלו שהציג בעבר, היה ישי רגוע לגמרי. גם אחרי ששוחררו הספינים התקשורתיים שאריה יעמוד בראשות התנועה (יש אומרים שאטיאס הוא זה שהפריח אותם, לא מתוך שרצה לשקר עיתונאים, זו אינה דרכו, אלא משום שידע שיצליח לשכנע את בית הרב בכך. אנשי אטיאס מכחישים בתוקף, כמובן), הסתובב ישי שליו ורגוע. אנשיו צחקו בפרצופו של כל עיתונאי שניסה לגשש אצלם האם יש דברים בגו.

למען האמת, גם הרב עצמו לא רצה לשמוע על כך מילה וחצי מילה. אלי הוא נאמן ביתי, שב ואמר, ולכל הבוחשים בקדירה היה ברור כי כל עוד מעוזו של אלי בבית הרב לא השתכנע, אין הרבה מה לעשות בנידון.

לכאן נכנסת שאלת מיליון הדולר, החידה הבלתי פתורה: מה הביא את הרבנית יהודית יוסף בלילו של יום ראשון-בוקרו של יום שני השבוע לשנות את דעתה רבת השנים? כשמשחזר השר ישי לעצמו את ארשת פניה כשבישרה על החלטתה, הוא מתקשה להאמין שמדובר באותה אישה אותה הכיר עד אז. הפנים לא היו אותם פנים, הטון לא היה אותו טון. זה גם מה שחשה ציפי, רעייתו המסורה, כאשר שמעה את הדברים הקשים מפיה של הגברת הראשונה בבית הרב.

האם הכנסתו בברית של נכד ראשון היא זו שמשנה אשה, כך שדעתה תסתובב במאה שמונים מעלות? האם סקר כזה או אחר (היו מאות סקרים דומים במהלך השנים האחרונות) הוא שהביא אותה למהפך שיזעזע את התנועה? לא הייתה לאחרונה כל מריבה בינה לבין אלי, מסכת היחסים המעולה ביניהם שררה כבעבר (מתיחויות היו לה רק עם השר אטיאס, עם אלי מעולם לא מעבר לוויכוחים שגרתיים). היא גם לא רבה עם ציפי ישי. מאומה לא אירע.

אבל מהרגע שבו החליטה מה שהחליטה, לא היה כמעט כוח שבעולם שיעצור את התהליך. דמויות רבניות כאלו ואחרות נכנסו אל ביתה, מנסים לשכנע אותה, אחר-כך גם את הרב - אותו הצליחה היא לשכנע ולנעול בדעתו. אפילו שועי עולם נקשו על הדלת, בניסיון אחרון לשנות את רוע הגזירה. דבר לא פעל.

פתאום נשמעו זמירות חדשות בבית הרב, כמו גם בביתו של השר ישי. "למה הוא מתעקש? למה הוא לא מבין שאין ברירה ושהוא חייב לפנות את הכסא לאריה?" לצד: "למה היא עושה לי את זה? מה קרה? מה עשינו לה?" – הצלילים היו צורמים וחריקתם עזה.

ישי של לפני יום שני וישי של אחרי

בשעות אחר הצהריים של יום שני, כאשר לאלי ישי היה ברור גודל השבר, עוד המשיכו עוזריו ויועציו להסתובב בכנסת זחוחים לגמרי. הם לעגו למקורותיי, טענו שאיני יודעת על מה אני שחה. אלי נראה מבעד ליציע העיתונאים לחוץ, עצבני, מתוח. בין הצבעה להצבעה הוא ארז את נהגו ויצא למסע של "מלחמת חייו". לא היה כמעט רב בארץ שלא זכה לביקורו, בלשון גוזמה כמובן. כניסתו אל חדר הרב החלה להיות מקוצצת, מבוקרת, פתאום הוא נזכר, אולי, בח"כ חיים אמסלם ועל סיפוריו שלא מניחים לו להיכנס אל הרב ולהשמיע בפניו את הצד שלו.

אם יהודית של יום שני לא הייתה יהודית של השנים האחרונות, הרי שכך הדבר גם לגבי אלי ישי. אלי של יום שני לא היה עוד אלי 'הרגיל'. חסל סדר זמירות על ציות מלא לרב, על כך שאת הרב לא משכנעים לעולם - רק שומעים את דעתו ופועלים לפיה ללא עוררין. לא, אי-אפשר לדון אותו, לא דנים אדם בשעת צערו, וכשמתו (תפקיד יו"ר ש"ס) מוטל לפניו, אבל לפתע הפך הוא להיות אלי הקשוח, אלי העקשן, אלי הטוניסאי שלא יתפשר על קוצו של יוד.

'זה לא הרב, זו יהודית', שב והרגיע את מצפונו. 'אם זה היה תלוי ברב, הוא לא היה מחליף אותי'", אמר לעצמו. רגע, לא זה מה שטוען אמסלם כבר שנים? וכי לא הוא שהמציא את המושג של "בני הבית מוליכים את הרב שולל"? אלי לא אמור היה ליפול לאותו פח, והוא נפל אליו מבלי שיחשוב על הנזק העתידי.

יועציו הקרובים, במקום שיחשבו על בקרת נזקים, על דברור תקשורתי, עסקו בעיקר בלשמור על בונקר ועל האפלה. במלחמה, כמו במלחמה. לא עונים לעיתונאים, לא מתדרכים, אלי לא מדבר, הוא מגיח לרגע אל המליאה וממהר לברוח. וכי אם בת יענה טומנת את ראשה עמוק בחול לא רואים את גופה? אבל זו אינה השגיאה התקשורתית הראשונה שלהם, ולא זה הזמן לדרוש מהם לעשות חשבון-נפש.

ההסכם נחתם. פרטיו אינם משנים את התמונה הכוללת: הגר"ע יוסף שינה את דעתו והורה להחזיר את אריה דרעי לראשות התנועה. אלי נלחם את מלחמת חייו, התחנן, והצליח לקרוע את רוע הגזירה במעט או לפחות לרככה. לא יפשטו את עורו בבת אחת, אלא בחלקים-חלקים.

על הנייר הוא יישאר מספר אחת, יהיה אחראי לפעולתם של חברי הכנסת (נו, באמת), אריה יהיה האיש הממונה על השטח (חבל, המנכ"ל נתי לסרי התחיל לעשות עבודה יפה). אחר-כך רק סגרו את הפינות הנוגעות לכבוד מרוקאי-טוניסאי. המספרים (כמה לא חשוב), התארים (למי זה משנה). ומה שנקבל יהיו שלושה קודקודים בכתר אחד.

מזכיר מועצת חכמי התורה יקריא החלטה ובה לא יצויין שמו של היו"ר, מחד. מאידך, מדובר על שלושה קודקודים לתנועה: דרעי-ישי-אטיאס. אם הבנתם מהסדר את מספרי האישים ברשימה, אתם עושים זאת על אחריותכם האישית בלבד. שכן, סדר הרשימה לכנסת ייקבע במועד הנחוץ להגשת הרשימות. קרי, בעוד מספר שבועות. בהנחה שברוב ההחלטות אטיאס ודרעי יישרו קו, ישי יישאר בדעת מיעוט. אבל עוד מוקדם לדעת איך ייבנו יחסי התנועה הפנימיים בעתיד.

הידידות האיתנה בין אלי ישי ליהודית יוסף לעולם לא תשוב למה שהייתה. אני הייתי הולכת בזהירות על הערכה של ברוגז ממושך; הקרב בין אלי ישי לאריאל אטיאס יהיה הרבה יותר פומבי, הסכינים יינעצו בלי רחמים, ועל השנאה בין אריה לאלי אין צורך בכלל להרחיב את הדיבור.

בפועל, גם אלי וגם אריה אינם מרוצים מהתוצאה. אריה נאלץ לוותר על משאת נפשו - תואר היו"ר, ואלי - אין צורך להסביר מדוע. במחי-יד הוא הפך לחלק משלישיה מנהיגה. לא עוד יו"ר מכהן וקובע הכול. אלא שברגע האמת שניהם הפנימו, כי אחרי הכול אי-אפשר ללכת נגד רצונו של הרב, עברו על מידותיהם ונכנעו.

כך תגיע ש"ס אל הבחירות הקרובות. יעזור להם ה' ואריה יצליח לכבוש בכריזמטיות שלו את השטח, אבל רבים לא ישכחו לשני הקודקודים (אלי-אריה) את מלחמתם למען הכבוד והיוקרה. שום ציות לדעת תורה, אפס ככל אשר יורוך.

מי הרוויח, מי הפסיד

ועוד שני מפסידים - לפחות מבחינה תדמיתית - לסיפור, מלבד התנועה עצמהה, בראשות א' א' א' (אריה את אלי את אטיאס).

הראשון שבהם, אריאל אטיאס. אמנם הוא צ'ופר כשלישי בהנהגה - וזה הרווח המיידי - אך תדמיתו נפגעה: במשך שנים טרח להדגיש את עובדת היותו שר במשרה מלאה, אחד שענייני התנועה, הנהגתה והשטח שלה ממש לא מעניינו. אחרי שנחשף לאוויר התקשורתי כי הוא זה ש'בישל את הדייסה' - יהיה עליו לעבוד קשה כדי לשכנע בכנות האמירות הללו.

השני, כלומר השנייה, היא הרבנית יהודית יוסף. במהלך השנים האחרונות עשתה מאמצים עילאיים כדי להוכיח כי לא היא זו שמשפיעה על דעתו של הרב, וכי אינה מעורבת בפוליטיקה. היא זו שדואגת לרב לכל מחסורו, משגיחה עליו בימים ובלילות, דואגת לבריאותו ומכינה את המאכלים האהובים עליו - וזה הכול.

כעת, אחרי שאין מי שאינו יודע כי שינוי דעתה הוא ששינה את דעת הרב - יהיה לה קשה להסביר איך קרה כדבר הזה. מומלץ לה לקחת קורס מזורז אצל הגברת הראשונה של מדינת ישראל, שרה נתניהו, שאוכלת כבר שנים קש ותבן מכלי התקשורת, עד כה ללא הצלחה לשנות ולו במעט את תדמיתה השלילית של "המתערבת".

ולסיום, המפסידה הענקית מהסיפור כולו היא תנועת ש"ס, תנועת א-א-א. לכו תסבירו למסעודה שבשדרות מה קרה עם דברי הרב שנאמרו מול מצלמות וידאו כי אלי ישי יעמוד בראש התנועה לנצח (או עד עד ביאת גואל צדק). לכו ספרו לבוזגלו מירוחם מדוע בני בית אמורים להפוך דעה של הרב. בש"ס יגייסו את כל כוחות הארטילריה, אולי הרב ינחת במסוק היישר אל ערי הפריפריה, אריה דרעי ילהיב את ההמונים ויחזיר את הצבע ללחייהם.

אבל תרשמו לעצמכם: את נזקי השבוע האחרון יהיה קשה מאוד להחביא בארון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!