מדור חדש באתר: חיי אדם • תיעוד מיוחד

4:00 לפנות בוקר - נסיעה מהבית באלעד למשחטה העירונית של תל-אביב. שם ממתינים לשחיטה, עקב המיתון, רק כאלף עופות.

4:25 - העמדת סכינים. "הסכין, בעצם, חייב להיות גם חד וגם חלק, ללא פגימות, שכן התורה חסה על צערם של בעלי החיים, וסכין עם פגימות, או שהוא לא חד מספיק, מאריך את זמן השחיטה בכמה מאיות השניה. לכן קיים צורך להעמיד את הסכין ולהכין אותו לבדיקה לפני השחיטה, כל פעם מחדש. אני זוכר את הימים כשהייתי עדיין שוחט מתחיל. העמדת סכין לקחה לי כרבע שעה. כיום זה הרבה יותר מהר. זה ניסיון שנרכש עם הזמן".

13:00 - לאחר שחיטה לא רצופה, כששוחט אחר מחליפו בין 'ליין' ל'ליין' - אלי יוצא חזרה לאלעד. "מפתיע לגלות כמה הדרך מהירה בשעה כזאת, כשאין פקקים כי כולם עובדים בזמן שאני חוזר הביתה לנוח".

16:30 - יוצא ללמוד בבית-כנסת עם חברותא. "בלי תורה אין קיום לכל הכסף שאתה מביא הביתה. "הלימוד הוא הדבר שנותן את החשק להמשיך בעבודה הזאת, למרות שהיא לא קלה".

18:30 - חוזר הביתה, פוגש את הילדים, מדברים קצת על הא ועל דא, ומתכונן כבר ליציאה לתפילות מנחה-מעריב.

19:00 - מנחה-מעריב בבית הכנסת הסמוך לביתו. "אחד הדברים הטובים של מגורים בעיר חרדית, זו החוויה של ה'שיטבלעך'. כל הזמן יש מניינים ללא הפסקה. מתי שתגיע יהיה מניין".

20:30 - יוצא לצומת סביון. "אני משגיח כשרות במסעדה שם. מסעדה חלבית. הרב ברודמן, רבה של סביון, הוא המנחה אותנו בקשר לכשרות. אני מגיע לשם בזמנים לא קבועים, שהם נגזרים מעצם חזרתי מהמשחטה. מאחר ויש ימים שאני מסיים לשחוט מוקדם, או שיוצא לשחוט מאוחר, אני מגיע מתי שנוח לי, מוודא שהכל מאושר, לפי דרישות הרב.

22:00 - חזרה הביתה. "אני יוצא מהמסעדה לאחר שבדקתי את הכל. שהכל בסדר ומשביע רצון. למרות העבודה בבוקר עם עופות, ובצהרים או בערב במסעדה חלבית - אני חש מעשה שליחות לדאוג ליהודי הפשוט להכניס לפיו אוכל כשר. גם כשזה לא בהכשר הכי מהודר, אני משתדל לתת את המירב ומנסה להוביל שתמיד יהיה זה הכי מהודר וכשר, שכל יהודי יאכל ויהנה".

כמה מילים על:

שו"ב
"התחלתי ללמוד בגיל 17. הייתי תלמיד בישיבת יח"ל, נבחנתי כבר אז, בגיל צעיר, את כל השו"ע, ט"ז, ש"ך אצל הרב יצחק גרוסמן. לאחר כשנתיים של לימודים, במקביל לישיבה, כשאבי מעודד אותי כל הזמן לא להרפות - קיבלתי תעודת שו"ב".

אינה דומה ראיה לשמיעה
"לאחר תקופה שלמדנו רק את ההלכות הלכנו לראות את המעשה. הגענו למשחטה, ושם - אחרי שראיתי את כל הליכלוך והבלאגן, ואת ידי השוחטים מלאים דם - המשפט הראשון שאמרתי היה: אני מעולם לא אהיה שוחט. אבל כשהקב"ה מסובב הסיבות רוצה, הכל משתנה, ואני כבר למעלה מעשור שוחט. ועוד היד נטוייה".

אבא
"אבי, הרב יעקב חשין, שראה אותי בישיבה לומד ולא לומד, החליט לדחוף אותי בכל הכוח ללימודי שחיטה. אני לא רציתי, כי לא ראיתי בזה את עתידי, אך אבי, שהיה ראש צוות שחוטים בחו"ל, לא הרפה. לאחר שהוא נפצע בתאונת דרכים בחו"ל, כששהה שם לצורכי שחיטה, הוא אמר לי: אתה ממשיך דרכי. ואני חש גאווה על כך".

הרב חיים פרנקל
"הרב הוא, בעצם, הדמות המרכזית בחיי בעבודה. הוא האיש אשר על פיו ישק דבר. הוא משמש כראש כולל בבני ברק, ובלילות כרב המשחטה. סבו הוא הרב ידידה פרנקל זצ"ל, רבה של ת"א. למרות סבר פניו המחייך, הכל יראים מפניו. דיבורו שקט, אך החלטי. אצלו למדתי וראיתי דבר מדהים: החכמה היא לא להטריף - החכמה היא להכשיר. כי להטריף כל אחד יכול..."

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!