בחירות 2013 • עשרת השמות שיכבשו את הכותרות

אולמרט אהוד

בליבו פנימה, סביר להניח, שאהוד אולמרט 'מת' לחזור אל הזירה הפוליטית. לכאורה, אחרי שזוכה מרוב האישומים נגדו, יתכן ויו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין, יניח לו לבצע את הצעד, חוקית ומשפטית. אבל לא בטוח שהדבר יהיה טוב עבורו בהתחשב בעובדה שפרשת השוחד בהולילנד עדיין מרחפת מעל לראשו וטרם הוכרעה סופית, וכאשר בפרקליטות עוד משמיעים זמירות של הגשת ערעור לבית המשפט העליון בגין זיכויו מעבירת הפרת אמונים בפרשת טלנסקי. אולי גם על זיכויו מעבירות מרמה בפרשת ראשונטורס.

אל תשכחו. רק לפני מספר שבועות הוא הורשע בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות, ואף נגזר עליו מאסר על-תנאי וקנס.

עד שיקבל החלטה, תוכלו לשמוע מרואיינים שינסו להסביר לכם למה הוא יגיש/לא יגיש מועמדות. "כאשר פונים אליך כל-כך הרבה, אומרים לך אתה תהיה מסוגל להחליף את ראש הממשלה, המדינה נמצאת בשעה כל-כך קריטית - אז בוודאי שאפשר להפעיל שיקול דעת נוסף", אומר ישראל מימון, מקורבו של אולמרט. גם חיים רמון הודה שאולמרט שוקל את המהלך ברצינות רבה, אם כי עדיין לא קיבל החלטה.

לכשיחליט, צפו למתקפות. לא בכלי התקשורת ש'מריצים' אותו, אבל אצל אחרים. הנה כבר בבוקר שאחרי ההודעה על הקדמת הבחירות, תקפה אותו יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', ואמרה: "אדם שנחקר אלף חקירות בפלילים, אדם שהוא מושחת וניהל מערכת דה-לגיטימציה אלימה מול מערכת המשפט, אני לא מוכנה לשאת את הרעיון שהאיש הזה אפילו יראה את עצמו כפוטנציאל הנהגה".

ברק אהוד

את מערכת הבחירות הקרובה רצה אהוד ברק להעביר כשהוא משוריין היטב בטנק של הליכוד. חלומו, כך נראה, נגנז סופית, ועליו לבצע את הבטחתו לרוץ בראשות מפלגה עצמאית - 'עצמאות'.

ברקע יקנן החשש כי מפלגתו לא תעבור את אחוז החסימה. אחרי הכול, חוץ מתדמית הביטחוניסט, מה יש לו או למפלגתו למכור לעם ישראל מעבר למה שמציעה מפלגת 'העבודה' בראשות שלי יחימוביץ'?

כראש ממשלה הוא נכשל; כראש מפלגת 'העבודה' הוא ברח החוצה – מדוע שבוחרים ישובו וייתנו בו את אמונם? לאחרונה נסדקה מסכת האהבה בינו לבין בנימין נתניהו, סימן ואות לכך שברק מבין כי עליו להיפרד מידידו הוותיק ולצאת לדרך עצמאית משלו.

במקרה הרע, הוא יתרסק, יפזר מנדטים מגוש השמאל-מרכז לרוח. במקרה הטוב – יעבור את אחוז החסימה ונמצא אותו כשר ביטחון גם בממשלה הבאה. הגמדים הנלווים אליו ברשימה יוכלו רק לחלום על ראשות משרדים. במקרה הטוב הם ישבו מול שולחן עגול של ועדה בכנסת וידברו אל המיקרופון של ערוץ אחד בלבד - ערוץ הכנסת.

גפני משה

לא קל לעמוד בימים אלו בראש מפלגת 'דגל התורה'. להישמע ללא עוררין להוראות מחזון-איש 5, אבל לא לשרוף קשרים גם עם המתנגדים. לשלוח מודעות לכאן, לפזול הצידה כששולחים מודעות לשם. להכחיש. להכחיש שהכחשת. לגלגל בעיניים. לשלוח את הפונים לשאול את משה שיפמן (שלא מדבר לעולם).

הוא יכול לדבר עד מחר על מקום שלישי עבור 'דגל'. ליצמן יבהיר לו היטב: 'תגיד תודה שנותנים לך שנים. אנחנו יודעים מה קורה אצלך בבית פנימה. אל תתערב לנו, לא נתערב לך'.הרבה תודה לריבון עולמים יצטרך לומר אם וכאשר יצליח להשתחל לכנסת הבאה, אוחז בזרועו של יד ימינו ח"כ אורי מקלב.

ועדת כספים? טוב, קודם שמרכיב הממשלה הבא יעיף מבט לכיוונם. למה לו צרות של ליבה, בחורי ישיבות, חוק טל, מועצות דתיות, רבני ערים, קריטריונים עם מספר ילדים, ותקשורת ששונאת?

זה הזמן לעבוד על המנדט השישי. רצוי בלי מריבות ברקע.

דרעי אריה

החידה הבלתי פתורה של מערכת הבחירות. עד כה, איש אינו יודע את פתרונה, לא האיש עצמו, לא בש"ס. גם לא הגר"ע יוסף.

לא קלה תהיה הדרך לקבלת ההחלטה אצל נשיא מועצת החכמים. צפו ללחצים מצד חברי מועצת חכמי התורה שיעלו לרגל ויאמרו את שיש להם לומר (בגדול, הם בעד חזרתו לש"ס כיו"ר, בעד החזרת 'הפיקדון' לידיו), יהיו לחצים גם מקרב גורמים בבית פנימה הרועדים מפני יום שובו של האיש שלדעתם 'השתלט' להם על המפלגה, אולי גם על הרב עצמו, ניווט בחכמה וקבע מהלכים.

עוד שאלה בלתי פתורה: נניח, אם וכאשר, יחליט הרב להשיב את דרעי לכיסאו ולהניח מחדש את כתר היו"ר על ראשו - מה יאמר על כך היו"ר הנוכחי, אלי ישי? האם יכופף ראשו בהכנעה ויקבל עליו את מרותו של הרב? סביר להניח כי אכן כן, וכי ימשיך נאמן לדרכו בת השנים: נאמנות עיוורת לרב ולהחלטותיו.

זה לא יהיה לו קל, אך ההיגיון אומר שאם יידרש לכך, הוא יתגבר על מידותיו וייכנע. ומה באשר לדרעי? אם יציע לו הרב הצטרפות למפלגה על בסיס ה'שלושה נושאים לכתר', האם ייטול את הכפפה? אם לסמוך על מה שאמר לנו בראיון חג הסוכות, מי שמשפיע עליו יותר מכל היא רעייתו. השאלה מה תייעץ לו. העצה הנבונה ביותר היא: 'חזור לש"ס, בלי תנאים, מבפנים תוכל לזנק ולפרוץ', האם הכבוד יניח לו לעשות זאת?

ברקע תשמעו את מנגינותיהם הערבות של הספינים שיתנגנו ברקע: הרב החליט, דרעי בראש. אל תאמינו, הרב לא החליט. הנפשות הפועלות אינן יודעות איך תנהגנה אם וכאשר יחליט.

יחימוביץ שלי

במהלך מערכת הבחירות ישובו ויספרו לכם ש"היא לא עשויה מחומר של מנהיגה", ולא תהיה מסוגלת לעמוד בראשות הממשלה. אל תאמינו לבדותות מאין אלו. כאשר הבוחר הישראלי משלשל את הפתק המכריע בתיבת הקלפי, הוא בוחר במפלגה, לא בראש ממשלה.

אם וכאשר יציג גוש השמאל-ערבים-מרכז מספר מנדטים מרשים, אם וכאשר יסכימו המפלגות החרדיות (ששבעו נתניהו עד להתפקע) להצטרף אליהם, ואם וכאשר מפלגת העבודה תציג את מספר המנדטים הגדול ביותר (20 מנדטים עכשוויים בסקרים) - שלי יחימוביץ' היא ראש הממשלה הבא. מתאימה או לא מתאימה, ניהלה משרד גדול בעבר, או שלא (והיא לא ניהלה).

היא תלמד, ואם תשכיל לצרף אליה כוחות מובילים, שר ביטחון מבריק, שר חוץ טוב, שרים טובים בכל אחד מהמשרדים, פלוס יועצים מעולים – לא מן הנמנע כי גם תצליח.

ובכלל, האם בנימין נתניהו, ראש ממשלה מוכשר לכל הדעות, התאים לתפקידו בקדנציה הראשונה ב-96'?

זהו, שממש לא. הוא למד עלינו, על בשרינו.

ישי אלי

אלי ישי ינהל בימים הקרובים את הקרב על חייו הפוליטיים, כשהוא נושא עיניו אל מורו ורבו ואל החלטתו הסופית.

גם אם יקבל לידיו את ראשות התנועה, מצבה לא מזהיר. מה גם שברקע, אולי, ירוצו אל מולו "עם שלם" של ח"כ חיים אמסלם (האם באמת מנבאים לו הסקרים לעבור את אחוז החסימה, כפי שהוא מציג? האם באמת אינו הולך על מסלול התרסקות?), ואולי גם מפלגה חדשה של אריה דרעי (אם אכן יהיה לו האומץ. להערכתי, הסבירות נמוכה).

צריך לזכור שאמסלם, כמי שבא 'מבתוכו', יודע דבר וחצי דבר על הכביסה המלוכלכת של ש"ס, והוא מאוד ישמח לכבס אותה ברחובה של עיר, היישר מול אור הזרקורים.

דרעי, גם אם יצטרך לנהל מערכת בחירות עצמאית, ימנע מכך. ובכל זאת, עצם קיומו בזירה הפוליטית לא יבוא בטוב לש"ס.

רק מי שענה לאליהו בהר הכרמל, רק מי שהצילו מידיו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס (הוא כבר לא בתפקיד, אני עדיין יו"ר), הוא שיוכל להצילו ולהעבירו בשלום אל חוף מבטחים.

לבני ציפי

קשה להניח שמי ששחתה שנים בביצה הפוליטית תמשיך לשהות במטבחה הביתי, ולהשקיף מבחוץ על מערכת הבחירות הקרבה והולכת. סביר להניח שתגיח, איכשהו, ובמסגרת כלשהי.

היא מקיימת התייעצויות שוטפות עם אהוד אולמרט, גם עם חיים רמון, בוחנת את כל האפשרויות. וגם אצלה: תדעו - כשתחליט.

לא פשוט לדעת שאת רצה לא כדי להפוך לראש, במקום נתניהו ה'לא אהוב עליה', בלשון המעטה, אלא רק כדי לגרור איתך מספר מסוים של מנדטים, כדי להפוך ליו"ר מפלגה בינונית. עוד אחת מכמה.

האם תרוץ עצמאית בראש מפלגת מרכז? האם תחבור לאולמרט? לרמון? ימים יגידו. כלומר, היא עצמה תגיד.

האפשרות הכי פחות סבירה היא חזרתה ל'קדימה', המפלגה המקרטעת בסקרים. לצרות, לא חוזרים.

לפיד יאיר

במקרה שלו, הוא בטוח רץ.

יש לו מפלגה, יש לו "יש עתיד". אלא שעדיין לאיש (אולי גם לו עצמו) אין שמץ של מושג באשר להרכבה המדויק של הרשימה בראשה יתמודד. בקרוב, אולי כבר בימים הקרובים, הוא ייאלץ להודיע על ההרכב. בינתיים יש טיפטופים: רב (שי פירון, היישוב לפיד), עיתונאי (עפר שלח, מעריב) וראש עיר (יעל גרמן, הרצליה).

בין לבין, יהא עליו להפסיק לכתוב את טורו ב'ידיעות אחרונות'.

הוא כבר הודיע כי הטור של שישי הקרוב כבר הודפס, אבל הבטיח: "למטה תהיה כוכבית בה יהיה כתוב שבשבוע הבא יתפרסם הטור האחרון שלי" ו"ביום שישי בעוד 10 ימים אני אסיים 31 שנה של עבודה בתקשורת הישראלית".

מופז שאול

בחלומות, שאול מופז רואה אל מול עיניו מפלגה שעוברת את אחוז החסימה, אולי גם מביאה לו שישה-שבעה מנדטים. בפועל, יהיה קשה לו מאוד להגיע להישג כזה. כסף בקופת המפלגה אין, חובות יש בשפע. לך תנהל מערכת בחירות מוצלחת בלי כסף.

רק חסר לו הליך של פריימריז פנימיים, כדי לרסק את עצמו לדעת לגמרי. תקנון הסיעה מאפשר לו להניח לוועדה מסדרת לסדר את כלי השחמט של נבחרי המפלגה. סביר להניח שהוא ילך על זה. אין לו הרבה ברירות.

אם זה מה שיקרה, סביר להניח שרוב חברי הכנסת המכהנים כיום במפלגה ימצאו את דרכם החוצה, הביתה. תומכי לבני החוצה, מזגזגי חבירה לליכוד הביתה, אבי דיכטר כבר יצא בחוץ. כמוהו גם צחי הנגבי. אז מי נשאר? יוחנן פלסנר?

במהלך השבועות הבאים, כך נראה, תנסה 'קדימה' למכור עצמה לבוחר מחדש. להביא כוכבים חדשים, לצייר תדמית חדשה ורעננה, ולנסות להשתקם. קשה להניח שזה יצליח. הרבה ניסים תצטרך המפלגה הזו, כדי שזה יקרה. אחרי הכול, לך תהפוך שמלה מרופטת וקרועה לבגד מהודר. ברוב המקרים קל יותר לתפור בגד חדש. כלומר, מפלגה חדשה.

נתניהו בנימין

אחרון חביב - האיש לו חבה מערכת הבחירות את הקדמתה.

בחלומו הוא מחזק את הליכוד, גורף מספר מנדטים כזה שיאפשר לו לשלוט על קואליציה יציבה. לא עוד כניעה ל'ישי'ים, אטיאס'ים, גפני'ים וליצמנ'ים', הקץ לפחד מההודעה הקרובה של אביגדור ליברמן על פירוק הממשלה.

הוא, מלווה בגוש מרכז מרשים שניתן לשלוט עליו בלי הרבה מתן בסתר, אולי גם עם שר הביטחון החביב עליו ברק - היישר אל קיצוצים כואבים שיחזירו את הצבע ללחיי כלכלת ישראל, היישר אל חיסול הגרעין של אחמניג'אד, אולי גם אל הסכם שלום שימצב את נתניהו במקום נכבד בין דפי ההיסטוריה.

אבל העולם חושב - ואלוקים מתכנן.

מערכת בחירות היא כמו סיר של חמין. אתה יודע מה אתה מכניס בתוכו, אבל אתה ממש לא יודע מה תמצא בו כשתפתח את המכסה בבוקר של יום שבת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!