דניאל מזרחי - ה'זמר המשותק', מדבר • ראיון מרגש

לשבת ליד דניאל מזרחי פירושו לשמוע שיעור מוסר מפי איש שחי את המוסר יום-יום, שעה-שעה.

הוא נולד כשהוא חולה במחלה נדירה, בה חולים רק חמישה בכל העולם כולו: שיתוק התוקף את כל אברי הגוף ומותיר פעיל רק את המוח. CP, בשמה המקצועי.

המוח הוא האיבר היחיד המתפקד כפי שצריך אצל דניאל, ובמהלך חייו למד לרתום אותו, כדי להפעיל איכשהו גם את שאר גופו.

לראות, ולא להאמין. כמה מאמץ נדרש ממנו כדי להוציא מילה, אולי אפילו הברה, מפיו.

פלגי זיעה נוטפים ממצחו בניסיון להעביר מסר כלשהו. אבל, הוא אינו מוותר. לעולם לא ויתר ולעולם לא יוותר.

הכול תלוי ברצון – הוא משפט המחץ עליו הוא חוזר שוב ושוב.

ספר מוסר חי.

לא מפסיק לחייך

אל ביתו, הממוקם בסמוך לשיכון חב"ד בלוד הגענו, דוד ואני, מלווים בחברו של דניאל - החזן דב הלר.

בחצר הבית הפשוטה שיחקו כמה זאטוטים, נכדי המשפחה, אנשים צדיקים, המעדיפים להישאר הרחק מאור הזרקורים ולא לפרסם את מעשיהם הטובים.

• מגזין חג סוכות מיוחד: כתבות, ראיונות, גלריות וקליפים

האם הצדקנית, עטופה במטפחת הדוקה בקפידה, יצאה שוב ושוב כדי לטפל בילדים, אך שמרה על שתיקה ולא התערבה במהלך סיפורו המרתק של דניאל. כאילו לא היא, מלווה בבעלה, הרב בנימין מזרחי, הם שאפשרו לו לצמוח ולשגשג מתוך הקשיים.

בחור בן 21, שכל שנה מחייו כללה סבל והתמודדות. אבל אם תשאלו אותו, הוא לא יבין על מה מדובר.

סבל? חלילה.

התמודדות - בהחלט כן.

זו תקופה ארוכה שהוא מתכתב עם דוד, מספר על עצמו ועל תוכניותיו העתידיות. כך, למעשה, יצאה כתבה זו לאוויר העולם. הוא שמח מאוד לקראתנו, אבל רק בסיומה של השיחה עמו הבנו על מה ולמה.

מלכתחילה תכנן להביא אותנו עד אליו, כדי לספר לעם ישראל על תוכניתו להקים מרכז לילדים שכמותו. וכן, הוא זקוק לעזרה ולתמיכה. על המחשב שלו, בתיקיה מוכנה מראש, הכין את כל הקבצים. כל שנותר לו הוא לסמן בשלב מסוים לדב הלר ולבקש ממנו להתחיל להקריא. רק אז הבנו עד כמה מתוחכם הבחור, ועד כמה פועל מוחו 'בשביל כל הגוף גם יחד'.

"מחר יום הולדת", הוא מתאמץ לומר לנו, והוא מתמלא אושר כשאנו מצליחים להבין אותו.

• בפעם הראשונה כשכתבת לי, כתבת שאתה נמצא בגוף משותק, אבל הראש עובד. איך בעצם כתבת לי את זה? – שואל אותו דוד.

דניאל ממהר להסביר: "דרך מוט בראש".

הוא מצביע בפנינו באמצעות ראשו על המוט הארוך, הנקשר לראשו. אחר-כך דב 'חובש' לו את המוט ודניאל מקיש בפנינו אות אחר אות, תו אחר תו, את המילים "שלום וברכה" - ומשגר אותם היישר אל המכשיר הסלולארי של דוד.

למען האמת, רבים הם האנשים העומדים איתו בקשר יומיומי. הוא, מצידו, ממלא להם את המכשירים ב'מגילות' פרי עטו. בקשות, הערות, שירים, תווים, הצעות ללחנים וגם סתם ככה תובנות לחיים.

"במהלך החודשים האחרונים קיבלתי ממנו מאות סמס'ים", מספר דב. "וכשאני רואה את הצורה שבה הוא כותב כל אות, אני ממש מעריך את המאמץ".

אחר-כך הוא מספר איך התחיל הקשר שלהם. "הקשר התחיל במוסד שליד בית צבי ברחוב בצלאל בירושלים. חמותי גרה בקרבת מקום והמדריכים שראו אותי באיזור, ביקשו ממני לעלות ולשמח את הילדים. דניאל, ששמע אותי שר, ביקש את מספר הטלפון שלי, וכל השאר היסטוריה".

כשדב מספר, דניאל אינו מפסיק לחייך. נראה כי הוא נהנה לשמוע את העלאת הזיכרונות. דב ממשיך לספר: "הוא התחיל לשלוח לי למייל רשימות של שירים שלו, לחנים שעתידים לצאת על דיסק. במשך הזמן הוא הצליח לחבר אליו את המלחינים והזמרים הגדולים ביותר, ועד כה הוציא שני דיסקים בכוחות עצמו".

הכל תלוי בראש

אני אוחזת באחד הדיסקים של דניאל. על העטיפה מופיעות מילות השירים אותם כתב בעצמו. במו-ידיו, כלומר באמצעות המוט, עם כל המשמעות שיש למילים הללו.

"יש בורא לעולם...

"פעם אחת התבוננתי על הטבע וחשבתי לעצמי בעצם מי בורא את זה. התבוננתי על הטבע אז הבנתי שיש בורא לעולם".

• כשאתה כותב את השירים האלו אתה חושב על החיים שלך? על זה שאולי קשה לך?

"גם", הוא אומר, וכמו תמיד מחייך. כאילו לא שמע מימיו על המושג 'עצב'.

הוא מנסה לומר משהו, ואני מבינה שהוא חותר לרשימת המוסר אותה הוא נושא עמו.

• מה אתה חושב שאנשים צריכים ללמוד ממך, אתה שהכנת דברים שכאלו, למרות שקשה לך?

"שהכול תלוי בכוח הרצון", הוא מצליח לסנן את המילים, ורק בכוח הרצון העז שלו. "הכול בראש", הוא מסיים להעביר את המסר החד והמיוחד שלו.

אני מנסה לגלות כמה זמרים ומפורסמים יש ברשימות שלו, בין אנשי הקשר. הוא מפנה אותנו אל הסלולארי שלו.

"אני חושב שהרשימה ארוכה", אומר דב, ומסביר כי זמרים שמקבלים וקוראים את הטקסטים שלו מאוד רוצים לשתף פעולה איתו ולשיר איתו. מנדי ג'רופי, יהודה דים ואסף שפר, הם רק רשימה חלקית ביותר של המפורסמים השומרים על קשר רציף עם דניאל.

כשקשה, אני חושב עליו

על מדף כיסא הגלגלים של דניאל מונחת חוברת קטנה ובה כל סיפורו האישי. "תחשוב טוב יהיה טוב", מופיע המשפט החב"די המפורסם בראש סיפורו.

כמעט בנשימה אחת, הוא מספר כי המקרה שלו נדיר ביותר: רק חמישה כמותו בכל העולם כולו. ולא, לרופאים אין כל אופטימיות באשר לאפשרות למצוא מזור למחלתו. הוא צוחק כשאני שואלת אותו על אפשרות שכזו. אין תקווה, ובכל זאת כל-כולו מלא בתקוות אין-קץ.

הוא צוחק כשאני ממשיכה לנסות ולחקור אותו על פיתוחים חדשים לריפוי מחלתו, על אפשרויות שונות. זה מכבר חדל מלשמוע או להתעניין בנושא.

טוב לך ככה? – אני שואלת, והוא משיב בחיוב...ובחיוך.

• אתה לא מתלונן אף פעם?

הוא משיב בשלילה נחרצת וב"לא" עז.

• אתה יודע, אנשים אוהבים להתלונן על כל דבר קטן...

הוא, שוב, מחייך את חיוכו. בתוך עמו הוא יושב, מכיר את המציאות, ובהחלט לא מבין אותה. על מה יש בכלל להתלונן?

"כשמכירים אותו", מסכם דב, "החיים נחלקים לשנים: לפני שהכירו את דניאל - ואחרי".

והוא צודק. מאז פגשנו את הבחור המדהים הזה, חשתי בושה להתלונן. "כשקשה, אתה חושב על דניאל, ואומר שיש הרבה יותר קשה בעולם", ממשיך דב. "אבל הוא תמיד אופטימי, תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה ומסביר לך כמה המצב הוא טוב וכמה מפה אפשר להמשיך הלאה. וזה מה שהוא מסביר בהרצאות שלו: כמה אפשר לעשות דרך כוח הרצון".

להעביר מסר בהרצאות

כשהיה קטן חיפשו הוריו גן ילדים 'מיוחד', כדי לשלוח אותו ללמוד בו, ומצאו אחד כזה בבית החולים 'אסף הרופא' שבצריפין.

שם, בחברת ילדים החולים במחלות שונות אך דומות, העביר את שנות ילדותו. הוא התחבר אל הילדים וניסה להתקשר איתם בדרכים לא-דרכים. באותה עת לא היו 'סימוסים', גם לא מכשירים סלולאריים מפותחים, והוא נעזר בלוח תקשורת – אמצעי אלקטרוני להעברת מסרים. עם חבר הגר בעיר אחרת לא הייתה לו כל אפשרות לתקשר מעבר לשעות הלימודים.

היה זה בחול המועד פסח בחברון, כאשר הזמר חיים ישראל עלה לבמה להופיע. דניאל ממש רצה לעלות גם הוא לבמה, חשק אדיר אחז בו. "התוכן של המופע היה כל-כך מרגש", הוא מספר.

עד לגיל 16 לא הצליח לדבר. רק אז צץ אצלו הרעיון לבטא את עצמו בעזרת שירה. "להקליט שירים בעצמי ואז אוכל לדבר ברור יותר".

"אני כבר שמעתי פעם שהצלחת לדבר טוב יותר וברור יותר", אומר לו דוב, ודניאל מודה, "כן, זה בגלל השירים". דרך השירים הוא הצליח לבנות שיטה להוציא מילים מהפה. מגיל 8 החל לדבר, מעט מאוד, אבל מגיל 16 ומחצה "הכול התחיל", כאמור, דרך השירה.

"בהרצאות אותן הוא מוסר לציבור, הוא מנסה להעביר את המסרים שלו", ממשיך דב לספר.

אתה מוסר הרצאות? – אני מתפלאת.

"ברורררר" – הוא משיב מיידית, כמו לא מבין את שאלתי.

הכל בכח האמונה

"הרעיון שלו הוא לצאת להרצאות ולהעביר לא רק את השקפת חייו, אלא ללמד כלים להתמודדות", ממשיך דב להסביר. אבל דניאל אינו מאפשר לו, מתערב בשיחה ומנסה לכוון אותו. הוא מסמן לעבר מחשבו האישי ושולח אותו 'לחטט' בו. עד מהרה נמצא הקובץ המיוחל, קובץ אותו הכין דניאל עבורנו במיוחד. נראה כי את המפגש הזה תכנן הבחור בקפידה...

"אחר הצהרים טובים לכל הצופים של אתר 'בחדרי חרדים'... באתי להראות לכם לאן אפשר להגיע בכוח האמונה וכוח הרצון...קודם כל נתחיל עם כוח האמונה שהוא הבסיס לכל דבר בחיים. אם יש לנו אמונה, יהיה לנו גם רצון... ראש תיבות של אמונה, מ מנוחה, ו ואם, נ נחת, ה – הקב"ה. פירוש: אם יש לנו אמונה, יש לנו מנוחה, אם יש לנו מנוחה יש להקב"ה נחת מאיתנו.

"האמונה שוכנת בכל אחד ואחד וצריך רק לגלות אותה על-ידי התבוננות בבריאה. בכל בוקר מחדש העולם נוצר מחדש, בכל בוקר הקב"ה נותן לנו בחזרה את הנשמה שלנו. אז תגידו אתם, האם זה לא מתנה נפלאה והאם לא צריך להודות להקב"ה בכל רגע ורגע מחדש?

"וזה הסוד שלי", מסיים דניאל את דבריו המרגשים, "שאני מודה להקב"ה על כל רגע ורגע בחיים שלי. ואפילו ברגעים כאלו אני מקבל גל של כוח לעשות דברים כמו לחבר שירים, להקליט דיסקים. כוח הרצון נמצא אצל כל אחד, צריך רק להסתכל, לגלות את זה ולהפוך את המילה 'קשיים' למילה 'אתגרים'. ככה אפשר להגיע מאוד רחוק"...

הוא, כמובן, ההוכחה החיה. הוא, שבשארית כוחותיו כתב את כל המשפטים הנ"ל, תו אחר תו, מילה אחר מילה...

לעולם לא אתייאש

לפני מספר שנים עבדו עם דניאל על שיפור הדיבור. באחד מהמפגשים היה עליו להתקשר ל'144' ולבקש מספר טלפון מסוים. פעם ראשונה ניתקו, פעם שנייה ניתקו, פעם שלישית ניתקו, וכך הלאה וכך הלאה. בשלב מסוים אמרה לו קלינאית התקשורת: 'נוותר', אבל מי כדניאל יוותר? לא, הוא לא וויתר. בסוף, כמובן, נתנו לו את המספר המבוקש.

ניסינו איתו בשידור-חי את הניסוי הזה. למרבה הצער פקידה אחר פקידה ניתקה בפרצופו, בעוד הוא עמל על אמירה נימוסית של "שלום" ו"אני מבקש". שוב ושוב ניתוקים.

לתשומת ליבם של אנשי בזק, שאמנם קשה לצפות מהם שלא לחשוב שמישהו 'עובד' עליהם או שמדובר בקו משובש, אבל לעיתים, עם קצת יותר תשומת לב לנמצא מן העבר השני של הקו אפשר לבנות עולמות.

"מה אתה מרגיש?" – שאלתי אותו רגע לאחר עוד ניתוק פוגע. אבל הוא רק חייך. מבחינתו זה מבחן לרצון.

• אתה לא מתייאש?

"לא" – השיב לי בשלילה נחרצת.

אין סיכוי שיתייאש.

• כמה פעמים צריכים לנתק לך כדי שתתייאש?

"מאה", הייתה תשובתו.

מפאת קוצר הזמן, אנחנו היינו אלו שהתייאשנו...

להתקדם בכח הקבוצה

דניאל מספר לנו על פרויקט חדש אותו הוא מתחיל לגבש בימים אלו.

דב מספר, דניאל מתקן אותו מפעם לפעם בתיקוניו שלו. התוכנית היא לקיים מפגשים עם בני 16 ומעלה, בחורים שלוקים בלקויות הדומות לשלו, מחלות CP כאלו ואחרות, אבל שכלם פועל באופן תקין לגמרי.

המטרה - וכמו תמיד יש לו מטרות ברורות - לעודד אותם ולחזק לפעול ולעשות. לחבר ספרים לדוגמה, להתמודד עם מצבים שונים כמו ללכת לבד ולקנות דברים, לעלות לאוטובוס נגיש, לשלם לבד לנהג. הוא עצמו עדיין לא עושה זאת, אבל עם כוח של קבוצה הוא מאמין שיוכל.

עם כוח רצון ניתן, הוא בטוח.

הוא פונה, דרכנו, לציבור הרחב: דרושים לו מקום רחב לשכן את הבחורים, כולל כסאות הגלגלים, סייעים (3,4 לפחות, כלשונו, וכל המוסיף יוסיפו לו), הסעות ברכבים נגישים, יועץ חינוכי וקצת תמיכה כספית.

עם הרצון שלו, תהיו בטוחים שהוא יצליח.

"יום אחד", מספר דוב, "אני מקבל ממנו סמס שהוא רוצה לערוך מופע, להביא זמרים. 'תמצא לי מקום, תכין לי מודעות', הוא מבקש ממני. אני הייתי עסוק בעיסוקים שלי, ניסיתי לשלב את זה, אבל הוא שוב ושוב נדנד לי. 'מה עם הפרויקט 'שלנו'?'.

"בסופו של דבר מצאתי מקום, תיאמתי עם האומנים, הכול היה תפור. יומיים לפני האירוע הודיעו לנו שבית הכנסת אינו יכול לפנות לנו את השטח. בפנים נפולות אני כותב לו שחבל, אחרי כזה מאמץ וציפייה אני נאלץ לאכזב אותך".

"'מה אתה מדבר שטויות?' – הוא התפרץ לדברי. 'ישועת ה' כהרף עין, לך לישון ועד הבוקר תראה ניסים ונפלאות'".

"האם ידעת משהו שאני לא יודע?" – הוא שואל את דניאל, שאינו מפסיק להתגלגל מצחוק. כן, הוא זוכר היטב את הסיפור.

"וכמו שאמר דניאל, בסופו של דבר הנס אירע, הגיעו הרבה מאוד אנשים, מעגלים נפתחו, קשה לתאר את השמחה שלו באותו ערב. אתה אמור לראות אדם כבוי, אחד שלא מתעסק עם אנשים כי ראינו בניסיון עם 144 כמה קשה לו לתקשר. אבל לדניאל אין איש שאומר את המילה 'לא'".

רוצים לשגר לדניאל הודעות? לארגן הרצאה? הנה טלפונו: 0542152890 או: 0507601676 - אליהו

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!