"אתמודד על תפקיד הראשון לציון - בתמיכת עולם הרבנות"

על קיר הסלון הייתה תלויה תמונת-ענק של הגר"ע יוסף. מהעבר השני יכולתי להבחין בתמונה נוספת, בה נראו שני האחים לבית דרעי, הרב יהודה, רבה הראשי של באר-שבע, ואחיו הצעיר ממנו אריה, מי שעמד במשך שנים בראש תנועת ש"ס, עד שהוגלה ממנה ונותר מאחור.

כשהוא מחייך הוא דומה מאוד לאחיו, אריה. כשהוא מתפתל בין המילים, מנסה להשיב לי תשובות 'תורניות' לשאלות טעונות בחומר בעירה דליק, אני שוב מתקשה להשתחרר מהמחשבה על כך שהוא, אחרי הכול, אחיו של פוליטיקאי, אחד מהטובים. אבל אחרי הכול הגאון רבי יהודה דרעי הוא לא רק 'אח של'. הוא דמות נערצת מאוד בעיר הדרומית - ולא רק על הדתיים שם. הוא גם דמות מכובדת מאוד בחצרותיהם של גדולי ישראל, ולא, לא רק בחצרו של הגר"ע יוסף, שם יש מן הסתם לשונות טובות הדואגות 'לעזור לו'. ולא, הוא לא יאמר במהלך הראיון מילה וחצי מילה על כך. לא זו דרכו.

סביר להניח שבמהלך השבועות הקרובים יעלה שמו כמועמד לכהונת הרב הראשי לישראל, הראשון לציון. העובדה שהנושא הטעון עוד לא צף ועלה טמונה אך ורק בכך שיש עדיין מי שתולים תקוות ביו"ר תנועת 'ישראל ביתנו', אביגדור ליברמן, שאולי יואיל בטובו לקדם את החוק המכונה בפי-כל 'חוק הרב עמאר' - החוק שיאפשר לראשון לציון כהונה נוספת. יודעי-דבר מוכנים להישבע שהסיכויים קלושים, שאין לכך שמץ של סיכוי, שכן לליברמן בטן טעונה על הגר"ש עמאר ולא רק בשל חוק הגיור הצבאי. העובדה שממול עומד מתחרה הנושא את השם דרעי, שם המזכיר לו את ידידו בלב ובנפש אריה, גם לא תורמת הרבה.

אם בערב ראש השנה הוצג כאן המועמד האשכנזי לתפקיד הנכסף, רבה של מגדל העמק, הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, הרי שבערב חג הסוכות אנו מציגים את הגרסה הספרדית לתפקיד: הגאון רבי יהודה דרעי, המועמד המוביל, ומי שזוכה לתמיכת חלק מכריע ומרשים של חברי הגוף הבוחר.

אמרנו גוף בוחר - אמרנו עיוות בן שנים, כזה שראשיתו עוד מימי שלטון מפד"ל העליזים, ימי שלטונו של השר יוסף בורג המנוח במשרד הדתות וכל נספחיו. כ-150 חברים בגוף הבוחר: עשרה מתוכם מינויים אישיים של שר הדתות (רובוטים שיכניסו למעטפת הקלפי את אשר יורה להם הגר"ע יוסף); עוד עשרה רבנים (כנ"ל פחות או יותר), ובגדול - 80 אישי ציבור ו-70 רבנים. ביניהם שלושת ראשי הערים הגדולות, ראשי מועצות דתיות (מינויים של?), נציגי ממשלה, כנסת וטוענים רבניים. החלק הרבני קטן, באופן יחסי.

כל מי שבעולם הרבנות שואף להגיע לפסגה

את הראיון עם הגר"י דרעי ערכנו, דוד ואני, בבית אביו "מו"ר זצ"ל", כפי שהוא מקפיד לכנותו. מן הבית הזה יצאו שני אחים, כל אחד מהם מיוחד בפני עצמו. ילדותם עברה עליהם בשכונות עוני בחולון, ואחר-כך בבת ים. לימים עברה המשפחה לדור בירושלים.

לא פחות מ-15 ספרים חיבר הגר"י דרעי, כולם ספרים המונחים תדיר על שולחנם של דיינים ורבנים. הספרים זכו להסכמותיהם הן של הגרא"מ שך זצ"ל והן של הגר"ע יוסף, ובהם שיעורים ופסקים על ארבעת חלקי השולחן ערוך, בעיקר על החומר הנדרש לקבלת כושר לדיינות ולרבנות.

אבל מה שמייחד אותו יותר מכל, הוא האופן שבו הצליח לאחד את כל שכבות האוכלוסייה בבאר-שבע, כולל זכייה בשקט עיתונאי מפתיע. וזאת למרות ש'בזכותו' נמנעו חילולי שבת רבים, אפילו את מצעד הגאווה הפומבי שעמד להיערך בעיר הצליח למנוע. בדרכי נועם, כפי שיסביר לנו בהמשך.
כשאלת פתיחה בחר דוד דווקא בשאלה המסקרנת ביותר, שאלת הריצה לרבנות הראשית. הרב הופתע מעט, אך זרם עם השאלה.

• הרב יהודה דרעי, רבה הראשי של באר-שבע, תתמודד על תפקיד הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, בבחירות הקרובות?

"כל רב שנמצא בעולם הרבנות, ואני נמצא בעולם הרבנות והדיינות כבר חצי יובל שנים, 10 שנים בשכונת רמות בירושלים, השכונה הגדולה ביותר בעיר, וכמעט 15 שנה בעיר באר-שבע, בירת הנגב ובירת הדרום.

"כל מי שנמצא בעולם הרבנות ודאי ששאיפתו להגיע לפיסגה... ומי שאומר אחרת זורה חול בעיניים. יחד עם זאת, אני חייב לומר שחשוב מאוד לדעת שרבנות, ובפרט רבנות ראשית, היא לא איזה תפקיד פוליטי או קידום בדרגה. חשוב מאוד לדעת שמדובר בתפקיד מאוד קשה, מאוד תובעני, עם הרבה אחריות, מצריך המון ניסיון, ואני מדבר על ניסיון מוכח. אי-אפשר להצניח בן אדם שלא היה למשל בבתי הדין, או אדם שלא עסק במערכת כשרות - להצניח אותו לזירה הארצית של מפתח הכשרות ובתי הדין של כל הארץ. לא חכמה לצנוח לתפקיד שאתה יודע מראש שלא תוכל לנהל אותו.

"מכיוון שהתפקיד הזה הוא מאוד קשה, תובעני ואחראי, אני רוצה לומר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: אם גדולי ישראל, ואני מדבר על גדולי ישראל מכל הגוונים –

"כאן המקום להזכיר שמרן הרב עובדיה יוסף בשנת תשל"ג, ז' במרחשוון תשל"ג, כשהיה די צעיר, התמודד לכהונת הראשון לציון מול הרב יצחק ניסים ששימש שנים רבות בתפקיד".

"מי שקצת מכיר את ההיסטוריה הרבנית הזו יודע שמרן עם כל גדלותו בתורה, ועם כל הניסיון הרב שהיה לו, היה דיין כבר מגיל 24, היה סגן רב ראשי למצרים, רב ראשי לתל-אביב לפני כן 5 שנים - הייתה לו הצלחה אדירה, חיבר חיבורים נפלאים, היה כבר באותה תקופה אהוב על העם וה'תגלית' של עולם הרבנות".

• למרות שש"ס עדיין לא נולדה...

"כן, ש"ס הייתה רחוקה אז מלהיוולד. עם כל הניסיון שהיה לו - לא הסכים להתמודד למשרת הראשון לציון אם לא שגדולי ישראל, ובראשם, אני רוצה להפתיע אתכם, הרב אלישיב, כתב מכתב שבו לא רק דחף והמריץ, אלא פשוט דחף אותו, אפשר לומר אולי הכריח אותו להכריז על מועמדותו.

"אני מדבר על הרב אלישיב מצד אחד ועל הבאבא סאלי מצד שני, שאולי באחד המכתבים הבודדים בו גילה את דעתו בנושא הרבנות היה המכתב הזה אותו הוציא בא' במרחשוון תשל"ג".

• טוב, הרב אלישיב לא היה אז מנהיג הציבור הליטאי...

"נכון, הוא עדיין לא היה מנהיג, אבל כבר אז היה אדם גדול מאוד, היה חבר בית הדין הגדול, ועובדה שהרב התייעץ איתו. מהמכתב של הרב אלישיב השתמע שהרב שאל אותו. וכשאני מביא את שתי הקצוות האלו באמצע נמצאים כל ראשי עולם הרבנות והדיינות וראשי ישיבות. המטה שלו היה מורכב מראשי ישיבות, אם זה הרב יהודה עדס מ'קול יעקב' ועוד ועוד רבנים ומפורסמים אחרים. דווקא הפוליטיקה לא תמכה בו..."

• הפוליטיקה לא הייתה 'שחורה' כל-כך אז...

"נכון. המפלגה השלטת הייתה 'המערך', לימים 'מפלגת העבודה', והיא תמכה דווקא במועמד השני. אחרי הבחירות, הייתי אז כבן 16, אחת מהכותרות אותן נתן הרב בעיתונות הכללית, כמדומני בעיתון 'מעריב', אמר הרב: 'אני לא רב מטעם כי לא נבחרתי על ידי הפוליטיקאים. נבחרתי בידי הרבנים, לכן אני מרשה לעצמי לייצג נטו את עולם הרבנות.

"הדגם הזה של מרן הרב עובדיה מלווה אותי כל ימי חיי. אני בן בית אצל הרב, עם כל הצניעות, עוד לפני ר' אריה דרעי. הייתי חברותא של הבנים של הרב עוד לפני שאריה נכנס לשם. עם הרב דוד, אבל בעיקר עם הרב יצחק, שלימים הפך למחותן שלי. למדתי איתו לילות שלמים כחברותא במשך שנים רבות, הוא ידידי כ-40 שנה. והדגם שהנחה אותי, זה שתמיד אמרתי ש'אני רוצה להיות כמו', זה הדגם של הרב עובדיה יוסף -

"לכן, כמו שאמרתי, אם גדולי ישראל לא יבקשו, לא ידחפו, לא יחשבו שאני ראוי לתפקיד, לא אעלה על דעתי את התפקיד הזה בכלל. הקדמתי ואמרתי שכל אחד רוצה את התפקיד הזה, כל מי שמשמש בתפקיד רוצה להגיע לפסגה. אבל כיוון שאני מודע לגודל האחריות ולגודל המשימה, בלי עצתם וברכתם של גדולי ישראל, אני לא רואה את עצמי יכול למלא את התפקיד.

"אם זה יקרה - אשקול את זה בחיוב, אם לאו - אמשיך לכהן כרב בעיר באר-שבע".

רב שלא יורד אל העם חוטא לתפקידו

• מי הם גדולי ישראל שהרב מתייעץ איתם?

"אני מתייעץ עם הרב עובדיה, גם עם הגראי"ל שטיינמן, ויש לי קשר טוב מאוד עם רבים מגדולי ישראל. הרב שטינמן הגיע כבר פעמיים לסיום הש"ס בבאר שבע והביע את התפעלותו, יצא מגדרו אפשר לומר, כי ראה מול עיניו לא רק אלף חוגגים בסיום הש"ס, אלא גם כאלף שסיימו בפועל. הוא מאוד מוקיר ומעריך את הפעילות בבאר-שבע, הוא מלווה את מערכת שיעורי התורה וכל המהפך הרוחני שמתרחש בעיר. אני מתייעץ אתו, ולמעשה מעריץ כל אדם גדול בתורה ולא משנה מאיזה חוג הוא.

"הייתי כמה פעמים בביתו של הרב מרדכי אליהו, הרב בן ציון אבא שאול היה מורי ורבי והוא בכלל מעולם אחר ומנוטרל מדינות רבנות ופוליטיקה. גדלתי על ברכיהם של גדולי ישראל, ספרדים ואשכנזים כאחד, כי אני אישית למדתי הן בישיבות ספרדיות והן בישיבות ליטאיות אשכנזיות מובהקות.

"בצעירותי למדתי בישיבת פורת יוסף והייתי נחשב לאחד מאחד מתלמידיו המובהקים של הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. בשנת תשל"ו זכיתי להיות בין מייסדי הישיבה הגדולה המעטירה והמפורסמת 'עטרת ישראל', ואני נחשב לתלמידו של ראש הישיבה הרב אזרחי, שגם הוא דמות גדולה אצלי לחיקוי. לכן, אני מעריץ את עולם הישיבות הספרדי, את עולם הישיבות האשכנזי, ובתווך יש לי גם פינה חמה לעולם הישיבות הדתי לאומי. במשך לילות ביליתי בספרית 'מרכז הרב', שם כתבתי את עיקר החיבורים שלי, כי שם מצאתי פינה חמה ואהבתי את הציבור שם. כולם קדושים וטהורים בעיני, לכל אחד מהמגזרים הללו יש מעלות שאפשר להשתמש בהן, אם רק יודעים לאחד אותם".

הוא מעריץ גדול של מעלת זיכוי הרבים: "אותה למדתי ממרן הרב עובדיה, שהרי מי שמכיר אותו יודע שלצד הגדלות העצומה שלו, שהוא בה יחיד לא רק בדורו אלא יחיד בדורות שלמים, לפניו ולאחריו, 'וירד משה אל העם'. תפקידו של רב בישראל היום הוא לרדת אל העם. נגמרו הימים בהם היה הרב ספון בביתו והיו מגיעים אליו עם התרנגולת לשאול שאלה. היום רב שלא יורד אל העם חוטא לתפקידו, ואת זה למדנו ממרן. לרדת אל העם, להפיץ תורה ולזכות את הרבים".

כאן הוא מעניק מילה טובה גם לחסידות חב"ד, "שאין פינה בעולם בה אינם נמצאים". הוא מקנא בזכויות שלהם ומשתדל לקבל קצת מההשראה שלהם בכל תפקידיו.

ברוך ה' שלא עשני פוליטיקאי

• יצא לרב לדבר עם הרב עובדיה או עם הרב שטיינמן על הנושא הזה של רבנות ראשית?

"לא!"

• אולי כי זה עוד לא עמד על הפרק, כי ממתינים לראות אם 'חוק הרב עמאר' יעבור אם לאו...

"אני מאחל לידידי הדגול הרב עמאר, שאנחנו כבר כמעט 15 שנים עובדים ביחד במועצת הרבנות הראשית ועוד לפני שנבחר כרב ראשי, ועוד 10 שנים לאחר שנבחר לכהן כרב ראשי, הוא גם ידיד גדול של המשפחה ושל מו"ר אבי שאנחנו יושבים עכשיו בביתו. אני מאחל לו שימשיך בתפקידו, ואם יחליט מי שיחליט שצריכים להאריך את החוק, אני אקבל זאת בברכה. זו התשובה לשאלתך האם הספקתי לשוחח על כך עם מישהו. לא, אני לא מדבר על זה עם אף אחד, ומי ששואל אותי על הנושא הזה אני אומר לו שזה לא רלוונטי. בוא נחכה חודש-חודשיים-שלושה"...

• אין כל-כך הרבה זמן. בעוד מספר חודשים הבחירות...

"כשזה יהיה אקטואלי אני מבטיח לך לעשות את סבב ההתייעצויות שלי עם הרבנים, אקבל את תמיכתם, אשקול ברצינות את הצגת המועמדות, ולא - אמשיך לשבת בשמחה בתפקידי, כפי שאני עושה היום..."

• יש אומרים שאת זר הפרחים הראשון, הרב יצטרך לשלוח ליו"ר סיעת 'ישראל ביתנו', אביגדור ליברמן...

"אני יכול לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים בהם שוחחתי עם ליברמן. אין לי קשר אתו, אני אמנם שומע עליו דברים טובים, אני יודע שהוא ידיד טוב של אחי אריה, אבל מעולם לא דיברתי אתו על הנושא הזה, ולמרבה הפליאה גם עם אחי אריה לא דיברתי שום שיחה רצינית בנושא הזה. פה עלה בשולחן, פה עלה במשפט, הוא יסרב לדבר בנושא הזה, כל עוד זה לא אקטואלי, וכך גם אני..."

• באחד מהעיתונים החילוניים כבר הייתה קונספירציה על מעורבותו בנושא...

"אם את מדברת על 'מעריב', אני אמנם לא קורא את העיתונות הזו, אבל מאוד התקוממתי כשראיתי כותרת באחד מהעמודים המרכזיים, חצי עמוד, על כך שדרעי הוא הראשון שהגיש מועמדות. אני שואל שאלה: איך אפשר לכתוב כתבה כזו בלי להרים טלפון ולקבל תגובה? לא ממני, לא מעוזרי, לא ממקורבי, אף אחד לא שאל אותי, ולכן כל הקונספירציות הללו זרות לי לגמרי. כל בליל העיסה הזו של פוליטיקה לא רק זרה לי, אלא לא אוהב. ברוך ה' שלא עשני פוליטיקאי. ברוך ה' שמיום שעמדתי על דעתי, אני בעולם הרבנות ובעולם הדיינות ולא מתכוון לעסוק בעניינים פוליטיים.

"ואם נחזור לשאלה הראשונה אני רוצה לחדד ולומר לך שגם אם אהיה מועמדן של מפלגות כאלו ואחרות שירצו במועמדותי, אבל לא אזכה לתמיכתם הבלתי מסויגת של מרבית עולם הרבנות והדיינות של היום, אני אומר לך: לא אגיש את מועמדותי בשום פנים ואופן! כי אני חושב שרב ראשי לישראל הוא ראש הרבנים והדיינים לישראל, הוא לא הולך להיות יו"ר כנסת או שר בממשלה, אפילו לא ראש עיר. אם הרבנים לא תומכים בך בפומבי, אלא ברב אחר, אני חושב שזוהי מעילה בתפקיד לייצג את מי שלא רוצה אותך. אבל ברוך ה' אני רואה ניצנים מאוד מעודדים של מי שפונים ומעודדים ומחזקים - גם מעולם הרבנות וגם מעולם הדיינות".

• גם מעולמם של גדולי ישראל?

"אני לא רוצה להתייחס לפרטים, כי הנושא עדיין לא רלוונטי. בבוא העת, אם יתממשו שני הדברים עליהם דיברתי: גם תמיכה של גדולי ישראל מלמעלה, מכל הגוונים, לא תמיכה של חוג כזה או אחר".

• אם אנחנו מדברים על תמיכה של הרב עובדיה והרב שטיינמן, אנחנו מדברים על תמיכה של כמעט כל החוגים.

"אכן, והם הוכיחו בעבר שהם יודעים להתאחד ביניהם. בכל מקרה, בזכות הבחירה שיש לי בתוקף תפקידי במועצת הרבנות, אתמוך במי שגדולי ישראל יבחרו בו, גם אם זה לא יהיה אני. ואעשה את זה לשם יחוד קודשא בריך הוא לשמוע בקול דברי חכמים".

ההידברות השקטה מוכיחה את עצמה

אני שבה אתו לאחור, אל שנת 2005, השנה בה התמודד על תפקיד הרבנות הראשית בעיר תל-אביב יפו, מול הרב ישראל מאיר לאו. לכאורה, תל-אביב 'נחשבת' לעיר יותר חשובה מבאר שבע, ואולי אז זה היה נראה כמו אכזבה. אבל במבט לאחור, הרב לא סבור שהציבור בבאר-שבע בשל יותר לקבל השפעה של רב מהציבור התל-אביבי? זה לא שמעז יצא מתוק?

"את בהחלט צודקת. בדיעבד אני חושב שמאת ה' הייתה זאת, ואם נעשה חשבון מה הספקתי לעשות מאז ועד היום אני רק מדמיין לעצמי את הדברים הטובים והגדולים שעשינו, לא נוכל לפרט את כולם במסגרת ראיון אחד, אבל הם דברים מפורסמים וידועים שכבר התפרסמו. אני חושב שבדיעבד כפי שאת אומרת, זה יצא לטובה ולברכה.

"אגב, שתיים-שלוש דקות אחרי שנודעו התוצאות, שאלו אותי ואמרתי שכנראה תפילות תושבי באר-שבע גברו על תפילות תושבי תל-אביב. ואני אומר לך שהתברר לי אחר-כך שהיו בתי כנסת בבאר-שבע בהם התפללו שלא אבחר בתל-אביב, וכנראה שתפילתם התקבלה...

"תל-אביב מחולקת לשנים: הדרום והצפון. הדרום דומה מאוד לבאר-שבע, הם יהודים שצריכים רב, וכשניגשתי לתפקיד הרב בתל-אביב שמתי את הפוקוס על אותו מגזר שזעק למעשה והיה זקוק מאוד למנהיגות רוחנית, להרמת קרן הכשרות וכו'. אני בטוח שהרב לאו עושה את זה בהצלחה מרובה, ואני מברך אותו שיצליח. תל-אביב אינה באר-שבע, אבל אני מדבר על תל-אביב הדרומית שהיא בהחלט באר-שבע. אני חשבתי, וה' חשב אחרת, שמה שהצלחתי לעשות במשך שש-שבע שנים בבאר-שבע, אוכל לעשות באותו חלק רחב וגדול בתל-אביב. איני יודע איך הייתי מתנהג בתל-אביב למשל מול מצעד גאווה, ששמעתי בתקשורת שהוא לבושתנו הגדול ביותר במזרח התיכון ומול שאר התופעות.

"בבאר שבע הקניון הגדול נפתח למשך תקופה מסוימת, אבל בעבודה שקטה ללא הפגנה אחת וללא סנקציות, פשוט בהידברות - הוא נסגר בשבת. מתוך הבנה והערכה שהייתה אז מול ראש העיר דאז יעקב טרנר, וממשיכה כיום עם ממשיכו דנילוביץ'. בשיתוף פעולה בגדול הם דומים. באר-שבע, אני חושב, היא העיר היחידה בארץ שתומכת באברכים, במקביל לתמיכת משרד הדתות. תמיכה מהעירייה על כל אברך".

• איך זה קורה? ויותר מזה, איך התקשורת שותקת?

"בכל עיר יש מחלקה לתרבות תורנית עם נתח תקציבי, ואת העוגה הזו תלוי איך אתה מחלק. אנחנו הגענו להבנות עם ראש העיר ששמונים אחוז מהתקציב הזה ילך לכוללים, לתלמידי הישיבות ולתלמודי התורה. ובשאר התקציב עושים את מסיבות חג. זה עניין של שיקול דעת איך לנצל את הפוטנציאל התקציבי שמונח לפניך".

• התקשורת לא תמיד צמודה לנתונים...

"כשאתה עובד עם התקשורת או עם ראש העיר או עם כל גורם אחר, ברגע שאתה בא מעמדה של כוחנות של הפגנות ושל מחאות, אתה מעורר אוטומטית את הנגטיב, כי גם הוא מייצג ציבור מסוים ולא נבחר בידי הציבור החרדי, גם אם הוא אוהד אותו. לכן, כשאתה בא לכופף מישהו מהעץ לא תצליח ואם כן, זה יהיה קשה מאוד. אנחנו החלטנו לעשות הכול ביעילות אבל בשקט. וההידברות השקטה הזו, מתוך הערכה, מוכיחה את עצמה הן לגבי סגירת קניונים בשבת והן לגבי ביטול מצעדי גאווה בפרהסיה. לסגור להם את האפשרות לערוך מצעד כזה בבית אין בכוחנו. התייעצתי עם אחד מגדולי ישראל וכך יעץ לי. אני לא יכול להיכנס לצלחת של בן אדם, אבל אני יכול לדאוג לפרהסיה. כך גם לגבי תחבורה ציבורית שמושבתת לחלוטין בבאר-שבע ובלי זיופים בשעון ובשעות. אצלנו אזרח שרואה אוטובוס שיצא חמש דקות לפני צאת השבת, דבר ראשון מתקשר לרבנות כי הוא יודע שלא תשב בשקט על זה.

"כך גם לגבי המלחמה במיסיון. ההפגנה היחידה שנעשתה אי פעם בבאר-שבע הייתה בנושא זה. אבל כל שאר הדברים, נעשו בהידברות. הנה, כעת, אמור לקום הקניון שאומרים עליו שהוא הגדול ביותר במזרח התיכון. בפסח הוא ייפתח. הוזמנתי להניח את אבן הפינה, לפני כשנתיים, והגיעו לשם שני יזמים. האחד מישראל, השני מאירופה. הייתה שם כל התקשורת, כיבדו אותי לברך ולירות את מגילת היסוד. לקחתי אותה ביד, ואמרתי שלא מוכן להניח אותה לפני שאני מקבל תקיעת כף משני היזמים שהמקום יהיה סגור בשבתות ובחגים. הם הסתכלו זה על זה ונתנו תקיעת כף. ואכן, במוצהר, גם בתקשורת החילונית, אומרים שהמקום יהיה נעול וסגור בשבתות ובמועדי ישראל. וזה מתקבל בהבנה, כי גם התקשורת יודעת שמדובר בעיר שבה רבדים שונים. אם יודעים לחיות ביחד מתוך הבנה, מתוך 'קירוב', מצליחים. אי אפשר לתאר בראיון איך זה נעשה, אבל זה נעשה ובהצלחה, ובעיקר: בשקט".

קיצוצים במשכורת לרבנים זה זלזול מחפיר

"אפשר היום להידבר עם כל מי שאת מעלה בדעתך. אם זה רבני צוהר שמצטיירים כפלג אופוזיציוני לרבנים, ואני לא חושב שזה צריך להיות ככה. יש שם רבנים תלמידי-חכמים, שאמנם לא תמיד אני מסכים עם הדעות שלהם, ואפילו לעיתים תוקף, אבל מדובר ברבנים שאי-אפשר לומר שהם חס וחלילה לא מהמגזר שלנו. רבנים שלמדו בישיבות, תלמידי-חכמים עם הרבה יראת-שמים, פשוט צריך הידברות. יש הרבה אי הבנות. קראתי לאחרונה דגם שהם פרסמו בחודש אלול, מה הם היו עושים אילו היו מופקדים על הרבנות הראשית, ואני אומר לך ששמונים אחוז ממה שכתבו, כבר מיושם".

לרגע מנסה הרב להביע ביקורת מרומזת על מי שדרכם אינה כזו, שמנסים להקצין עמדות במקום שאפשר לבחור בדרכי נועם, ואני מנסה לחדד את דבריו.

• בתוך דבריו של הרב שמענו ביקורת מרומזת בנושא של חוק רבני צוהר, שחולל מחלוקת בכנסת ובפוליטיקה. אני מניחה שהרב לא מבקר את הרב עמאר, אבל הייתה ביקורת על לשכתו או על ראשי ש"ס או על ראשי משרד הדתות, על מישהו שהקצין עמדות בנושא... האם יכולתי לשמוע בתוך דברי הרב ביקורת על אנשי לשכתו של הרב? על שר הדתות? משרד הדתות? ראשיו? ראשי ש"ס? על מישהו שאולי הקצין בקטע הזה ולא ניסה ללכת על הידברות?

"האמת שאין לי מושג איפה נמצא החוק הזה, אני רק שומע את מה שעולה על שולחנה של מועצת הרבנות. לא לכך התכוונתי כשאמרתי דברי ביקורת. אני בעיקר מדבר על דברים שעולים על שולחנה של מועצת הרבנות ואשר עוררו את ביקורתי.

"הייתי, למשל, מעורב בנושא של שכר רבני ערים, השתתפתי גם בכינוס אחד כזה. אני חושב שלרבני ההתיישבות נעשה עוול גדול. אני חי בעולם הרבנות 20 שנה ולא יודע אם יש עוד מגזר בעולם או בארץ שיהיה מוכן לסבול עוול כזה שתבוא מפלגה למשרד הדתות ותחליט על משכורת של רב שחותכים אותה לשליש.

"את מכירה היום מגזר של רופאים, אחיות, נהגים לא חשוב מה שפתאום מחליטים לקצץ להם 75% במשכורתם? זה זלזול מחפיר, זה דבר מקומם. כששמתי על זה התקוממתי מאוד, אולי אפילו יצאתי מגדרי. החלטתי לשמש כפה לכל אותם רבנים הן במכתבים הן בטלפונים והן בזעקות. נוצרה קואליציה מפתיעה במועצת הרבנות: דגל התורה, ש"ס, מפד"ל, וכך פעלנו.

"שבתי וקראתי: איך אתם יכולים לשבת בשקט ולשתוק? לא אנשי משרד הדתות דהיום עשו את זה, אבל איך שותקים? היה שם אחד מהנציגים ולא אנקוב בשמו, שאמר שאם אנחנו היינו מתייחסים לנושא שכר הרבנים בישראל כפי שאנחנו מתייחסים לתלמודי התורה או לחינוך העצמאי או לאל המעין הכול היה שונה. כך אמר במפורש. השאלה היא מה איפה אתה שם את זה בסדרי העדיפויות שלך. אני שמח מאוד שמשרד הדתות, וייאמר לשבחו של השר המכהן כיום, שתיקנו את העוול. לא לגמרי, אבל החזירו כחמישים אחוז ממה שנישלו אותם".

• בעקבות המחאה?

"אולי. שבתי וזעקתי דרוש תיקון לקיפוח. לא ביקשנו העלאת שכר, דרשתי להחזיר את המצב לקדמותו, זה הכול!"

• יש אומרים שבמשרד הדתות עוסקים יותר מדי במינויים ופחות מדי בדברים אחרים, שגם הם חשובים...

"תראי, אני שוב, לא רוצה לדבר על גופים אחרים, כשאני לא בקיא לגמרי. אבל אני מאמין שכל שר, ואני מכיר את יעקב מרגי עוד מבאר שבע, הוא איש עשייה מצוין ומן הסתם היה רוצה לקדם את כל הדברים. שוב, זו שאלה של סדר עדיפויות. ואני חושב שכשזה מגיע לשכר של רבנים ולפגיעה כה משמעותית היה צריך לחתוך במקום. אי-אפשר לכהן יום אחד במשרד בלי לתקן את העוול. אני מברך את שר הדתות ואת כל מי שעשה לתיקון הדברים, אבל זה עדיין לא מספיק".

לא ללכת לרבנים אשכנזים? גישה מטופשת

• יש אישי ציבור שלא אוהבים שפוליטיקאים ורבנים מעדות המזרח הולכים לבתיהם של גדולי ישראל האשכנזים, וטוענים: 'מה, אין לנו רבנים משלנו?' יש שרים בש"ס שמקפידים שלא ללכת להתייעץ עם רבנים אשכנזים ורואים בזה השפלה של מעמד היהדות הספרדית. לעומת זאת הרב, אני יודעת, נכנס הרבה לביתו של הרב שטיינמן ומתייעץ עמו...

"תראי, אני חולק על הגישה הזו מכל וכל! המושגים 'שלנו', 'לא צריך ללכת לפתחים של אחרים'... מי שלא גדל בעולם התורה, בעל תשובה שלא יודע מה זה ישיבות ולא התחנך בישיבות לא מבין... 'רגע, רגע, יש לנו רב משלנו'. מי שהתחנך בעולם הישיבות, ומה לעשות עד שקמה ש"ס עולם הישיבות היה שייך לליטאים. גדלנו בישיבות שלהם, בנותינו התחנכו במוסדות שלהם, יש לנו הכרת הטוב אליהם, וגם היום אנחנו רוצים את זה. אני חולק על הגישה, לא הייתי אומר הפסולה, אלא המטופשת...

"גדולי ישראל הם גדולי התורה, התורה היא תורה אחת ומי שמנסה לעשות פה שתי תורות ושני גדולים לשני מגזרים, הוא פשוט חוטא ומחטיא אחרים. אין דבר כזה, מעולם לא היה דבר כזה, בכל הדורות גדולי ישראל ספרדים ואשכנזים היו מאוחדים. קחי את השולחן ערוך הספרדי ומי נושא הכלים שלו, ואת ה'טור' האשכנזי, רבנו יעקב בעל הטורים ומיהם נושאי הכלים הספרדים שלו; קחי את הרמב"ם שעולה היום על כל סטנדר בישיבה ליטאית, ואני לא יודע מה גדולי הישיבות היו עושים בלעדיו... אז כל דפוס המחשבה המעוות הזה של גדולי ישראל כאלו ואחרים, וכאילו זה פחיתות כבוד מבחינתנו, אני לא מקבל את זה!

"אני מעריץ כל גדול בישראל, על פי תורתו, על פי חכמתו, על פי תלמידיו, ועל פי חיבוריו".

• אז אולי מכאן נתקדם ונאמר שלא צריך שני רבנים, ספרדי ואשכנזי. למה עיר כמו חיפה צריכה גם רב ספרדי וגם רב אשכנזי?

"הנה, באר-שבע היא דוגמה מסוימת, בה צריך רק רב אחד כי רוב הציבור בה ספרדי. לעומת זאת בתל-אביב אני סבור שכן צריך שני רבני ערים. גם כי יש ציבור גדול ספרדי וציבור גדול אשכנזי, וגם כי רב אחד לבד לא יכול לשאת בכל העול של העיר".

• זה משהו אחר, הנושא של גודל העיר...

"כשאני הסתכלתי בחיוב על שני רבני עיר ראשיים, זה כדי שתהיה חלוקת תפקידים ברורה: מחלקת מקוואות, עירובין, הפצת תורה – ואני חושב ששני רבנים שעובדים בהרמוניה יכולים לעשות עבודה טובה".

• מדברים היום הרבה על ירידה ועל שפל במעמדה של הרבנות בכלל והרבנות הראשית בפרט. הרב מודע לזה?

"אני רוצה להפתיע. כמי שמלווה את הרבנות הראשית כבר כמעט 20 שנה, גם בקדנציה הקודמת של הרב לאו והרב בקשי, וגם בקדנציה הנוכחית של הרב מצגר והרב עמאר, אני רוצה לומר לך שמעמדה של הרבנות הראשית במהלך 20 השנים האחרונות, שאותן אני מכיר, אבל יתכן שגם קודם - רק עלה.
"עם עובדות אי-אפשר להתווכח: קחו את מחלקת הבחינות, קחו את האחוז של הנבחנים לפני 20 או 30 שנה, אפשר לדבר היום על עלייה של כ-500 אחוז במספר הנבחנים. כולנו זוכרים לפני 40 או 50 שנה כשהיה חרם להיכנס להיכל שלמה, הרבנות הראשית הייתה מוקצה מחמת מיאוס, כזו ששייכת רק למגזר הדתי-לאומי, היום אתה רואה שמגיעים למחלקת הבחינות ליטאים, בנים של ראשי ישיבות, כוללים שלמים מהעולם הליטאי, מחנכים, מלמדים - ומדובר על תוכניות לימוד של הרבנות הראשית. זה לא היה פעם. אתה רואה את הדתיים הלאומיים, את החרדים, את הספרדים, את האשכנזים.

"כיום כמעט בכל עיר שמכבדת את עצמה יש שני מסלולי כשרות. זה מסלול שהתחיל אותו הרב בצלאל ז'ולטי בירושלים. ואין מה להשוות בין מסלול המהדרין למסלול הכשרות הרגיל. עליית המדרגה הזו של כשרות מהדרין בכל עיר, אני זוקף את זה לאגף הכשרות הארצית, שהוא נותן את הלגיטימציה ואת הכוח. כשמדברים על הצלחת כשרות מקומית בכל עיר, גם אם יש הבדלים בין עיר לעיר - עלייה יש בכולם. אני לא מפריד את זה מהרבנות הארצית, שהיא למעשה המטריה שמלווה את כל מערכות הכשרות בארץ".

מדהים איך אנשים מתגעגעים לאריה

דוד בוחר לסיים את הריאיון בשאלה אישית: אתה ואחיך אריה - מי גאה יותר במי, אתה בו או הוא בך?

"שאלה קשה מאוד", הוא אומר, ומחייך...

"תראה, אני ואריה גדלנו כמו אחים תאומים, למעשה. אמנם אני גדול ממנו בשנה וכמה חודשים, אבל גדלנו יחד, צעדנו יחד את הדרך הארוכה מהעיר מכנס שבמרוקו, המשך לעלייה הלא כל-כך קלה שהייתה לנו כאן. בתחילה בראשון-לציון, אחר-כך בבת-ים ולבסוף בירושלים. בתי הספר שהתחנכנו בהם, הישיבות - כמעט אפשר לומר שהתחנכו יד ביד.

"בכל הנוגע לחלק הנוגע אלי, ועל החלק שלו אתה צריך לשאול אותו... כשאחי אריה עלה לגדולה, לא שעכשיו הוא לא... הרבה אנשים אמרו לי: למדנו ממך מה זה פרגון לאח. ראו את זה בימי הזוהר הגדולים, כשהתפארתי באחי הקטן במירכאות, וראו את זה בתקופה האחרת בה היה ב'מעשיהו'. לא היה ערב אחד בו עליתי על יצועי, מבלי להיות במאהל שהוקם שם 'שאגת אריה'.

"אני ורבים נוספים נדדנו במשך שנתיים מעיר לעיר כדי לזעוק את הזעקה הגדולה. אולי הוא ישן שם יותר טוב ממני.

"אחי מכיר את העובדות הללו, ואין לי שום דבר מזה שאני מספר את זה פה. רק שחשוב לי לומר שאנשים כיום לא יודעים לפרגן, מי שרק מעז לחשוב על איזו שהיא גדולה, כבר יורדים עליו. מי אתה ומה אתה ומה עשית... פתאום נזכרים שיש כזה בן אדם...

"אני יודע על אהרן הכהן וראך ושמח בליבו. כך הקב"ה בישר למשה רבינו: אהרן יותר גדול ממך בכמה שנים, אבל כשיראה אותך בגדולתך ישמח. אני לא הכרתי את עצמי בנושא הזה עד לתקופת הזוהר של אריה, ואז גיליתי שיש לי את המידה הטובה הזו של לשמוח בשמחת אחי, ויותר מזה לכאוב בכאבו. אולי זה חינוך שקיבלנו מההורים, אולי זה מהטבע, יהודה הפעם אודה את השם, מה לעשות, יש לי את מידת הכרת הטוב. אני מאוד מקווה ש'כמים הפנים מכסים כן לב האדם אל האדם'. על פי הקביעה הזו של שלמה המלך אתה לא צריך את תשובת הצד השני, כי יש לך אותה כבר בתשובה שלי...

"היום יותר מתמיד עם ישראל זקוק למנהיגים טובים, אמיצים, עם דעה מוצקה, עם הרבה חכמת חיים ו... חביבות. לאריה יש מעלה, הוא חביב הציבור. זאת עובדה. למה? לא יודע. אני רק יודע ומאמין שמציאות חן זו מתנה מאת השם. מעבר לכישורים, לרטוריקה, לכושר הדיבור ולכושר העשייה, היו הרבה מנהיגים טובים וחכמים, ולא הייתה להם הסייעתא דשמיא הזו. הוא זכה במתנה הזו, אי-אפשר לקחת את זה ממנו. הציבור אוהב אותו.

"אני נמצא בכל מקום: בדרום, בצפון, אפילו בחוץ לארץ, וזה מדהים איך אנשים מתגעגעים ומדברים בגעגועים 'אחיך, אחיך'... אני לא רוצה לומר איך ואיפה הייתי רוצה לראות אותו, באיזו מסגרת ובאיזו מפלגה. אני לא יודע. את זה אני משאיר לגדולי ישראל שמבינים הרבה יותר ממני וגדולים ממני.

"אני מצפה ומייחל שאריה ימצא את מקומו במקום הטבעי שלו, שהוא הנהגת הציבור! הוא בשיא פריחתו, בשיא כוחו - ובשיא מרצו. יש לו מה לתרום, יש לו מה לתת, ואני מקווה שהקב"ה יחד עם עם ישראל יידעו איך לנווט. וגדולי ישראל, שהם דעת התורה והאורים והתומים של הדור, יידעו איך להשתמש במתנה הזו שהקב"ה נתן לנו..."

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!