"אני כבר לא אותו אורי" • לופוליאנסקי שובר שתיקה

מאז ששמו עלה לכותרות בפרשת 'הולילנד', אורי לופוליאנסקי - בעבר ראש עיריית ירושלים - שומר על שתיקה.

גם לאחר שנכדו נפטר ולאחר שהתגלה אצלו גידול ממאיר, הוא סירב לדבר עם התקשורת. היום, הוא שובר שתיקה.

"החיוך עדיין שם", אומרת אמירה לם, כתבת העיתון 'ידיעות אחרונות', ששוחחה איתו על הימים הקשים של השנתיים האחרונות.

"יש לי בעיה", אומר לופוליאנסקי: "יש מישהו שנולד שתום עין? אני נולדתי ככה. מחייך.

"על מה יש לי לבכות?". היא שואל

"על המעצר. על זה שאתה חשוד במה שאתה חשוד. על הנכד. על המחלה הזו. אלה הרבה סטירות לקבל מהחיים", היא אומרת והוא משיב: "תשמעי, אני מודה לקדוש ברוך הוא על כל נשימה ונשימה. אולי היום אני יודע יותר להודות על מה שיש".

כשהוא מתייחס לכתב האישום נגדו ועל כך שנתרמו ליד שרה כ-2.5 מיליון שקל על ידי יזמי פרויקט הולילנד בירושלים, הוא אומר: "איינשטיין אמר פעם שלשני דברים אין גבול, ליקום ולטיפשות האנושית. אני גיליתי שאין גבול לרשעות. לומר על תרומה לשיקומון, שבא לתת סיוע לאנשים אחרי אירוע מוחי, שכל כך צריכים את הדאגה הזאת, שהיא נועדה למשהו אחר? את זה להאשים?".

ראש עיריית ירושלים לשעבר בעיקר כועס על כך ששמו את יד שרה במרכז הפרשה: "הפרקליטות אומרת: זו העיתונות. והעיתונות אומרת: קיבלנו את זה מהפרקליטות. באמת, מה הבלבול מוח הזה?. המדינה ירתה לעצמה ברגל. יד שרה הוא הארגון הישראלי יהודי הראשון שקיבל מעמד של יועץ מיוחד למועצה הכלכלית חברתית של האו"ם".

"הרגשתי לא טוב"

"הרגשתי לא טוב", הוא מספר על הרגע שבו הבין שהוא חולה במחלה ממארת.

"אני בדרך כלל אדם בריא, ברוך השם, הכל בסדר, עובד לפחות 18 שעות בימה. אבל אז הרגשתי לא טוב, היה לי קשה, הבלוטות התנפחו לי מתחת לבית השחי. רופא המשפחה שלח אותו לבית החולים הדסה בירושלים שם ישר חשדו שזה הודג'קין לימפומה, אבל אמרו שצריכים לבדוק, כי זו מחלה של צעירים".

בשובו הביתה, אחרי הבדיקות שעבר, חיכתה לו הודעה: "התקשרה זו וזו מהמשטרה בקשר להולילנד". למרות הקושי הגדול הוא נכנס לרכב בבוקר שלמחרת, הפרשה כבר כיכבה בכותרות, "אמרתי בבית שאחזור תוך שעה או שעתיים", הוא מספר. "גם לא ייחסתי לכך משמעות גדולה".

אך מהר מאד התברר כי המצב חמור: "פיזית, זה לא היה מצב נורמלי עבורי, הייתי על סטרואידים, פרדניזון במינון גבוה מאד, חומרים מאד חריפים".

לופוליאנסקי מספר כי במהלך החקירה, בעקבות מצבו הבריאותי היה צריך לצאת לשירותים בתכיפות, "כל הזמן שאלו אותי, רגע מה יש לך שם, מכשיר הקלטה, מה אתה רושם?". המראיינת שואלת אותו: "למה לא אמרת שאתה חולה?" והוא השיב: "אני עצמי עוד לא ידעתי, לקח שבוע עד שהגיעה תשובה סופית".

מיד בתום החקירה הודיעו לו על מעצרו, "זה נושא ציבורי, הולכים לבית משפט. חיכו לי כמעט מאה עיתונאים שהמשטרה או הפרקליטות או לא יודע מי, הזמין", הוא אומר. "הייתה לי תחושה שכל המעצר היה בשביל העיתונות".

אחת הנקודות איתן התמודד לופוליאנסקי במהלך הראיון היא העובדה כי נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

"כאדם דתי, שכל חייו עוסק בגמילות חסדים, אין לך מחשבות על שכר ועונש?", שאלה הכתבת.

לופוליאנסקי ענה: "קודם כל, אף פעם לא הרגשתי איגרא רמא. אני לא רואה בפוליטיקה מקצוע, אלא זמן שאדם עושה בשליחות. אבל מעבר לזה, שכר ועונש זה לא עובד ככה".

זוכר את יאיר

על מותו של הנכד התוודה: "בינואר 2005, יום הולדתו השני של יאיר לופוליאנסקי, קבענו שניפגש כולנו בערב כדי לחגוג, והם עברו קודם אצל רופאת השניים לטיפול שהוא ממש כלום, איטום חריצים.

"מה שקרה זה שהרופאה השתמש בגז צחוק. היא לא הבחינה שהילד מכחיל יותר ויותר וכשהרופאה קלטה את זה, היה מאוחר מידי. היא כבר לא הצליחה להחזיר אותו. היא נלחצה, איבדה את העשתונות. ואז היא הזמינה אמבולנס, וכשהם באו, היא צעקה וצעקה וצעקה - וברחה משם.

"כשהגיעו להדסה, התפללנו. ואז מישהו אמר לי, תשמע, אתה אדם שמבין, אל תתפללו לחייו, גם אם הוא יחזור, המוח כנראה נפגע, אל תתפללו שיחזור. אבל עמדנו שם כולנו ואמרנו תהילים. והוא לא חזר, בחמש בבוקר, אחרי 12 שעות, הוא נפטר. אלה היו 12 השעות הקשות בחיי".

בניגוד למה שהיו אולי עושים אחרים במצב הזה, משפחת לופוליאנסקי לא תבעה את רופאת השיניים בעקבות האובדן: "אותי עניין אז איך מונעים עוד מקרה כזה". הרופאה גם הגיעה לשבעה, "היא באה אבל פחדה להיכנס. הייתה בטראומה איומה. כלתי נני, שהייתה אז בהריון, בעצם ניחמה אותה".

בשלוש השנים האחרונות, מאז שפרש מראשות עיריית ירושלים, חזר לופוליאנסקי להתנדב ביד שרה, "לאורי של היום יש ניסיון גדול יותר" הוא משיב כשנשאל האם אורי של היום ואורי של לפני ההזמנה לחקירה זה אותו בנאדם. "הוא מפוכח יותר אולי, נאיבי פחות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!