הרב לאו מתרגש: "תמונתי טבולה בדמו וקבורה באדמת ארץ ישראל" • בלעדי

סיפורו של נתנאל יהלומי הי"ד, שנקבר כאשר לצידו הדיסקית הצה"לית ועליה תמונתו של רבה הראשי של תל-אביב יפו, הרב ישראל מאיר לאו, הצליחה לרגש את כולם, גם את הרב עצמו.

עוד בנושא:
• פיגוע בגבול מצרים: נתנאל יהושע יהלומי הי"ד מהיישוב נוף איילון נהרג
• "יותר מכל אהב ללמוד תורה" • נתנאל יהלומי הי"ד
• "בסערה השמיימה" • הלווית רב"ט נתנאל יהלומי הי"ד
• תחקיר התקרית בדרום: לוחמת התחבאה
• נשיא המדינה ניחם את משפחת יהלומי • גלריה
• מדוע נקברה תמונתו של הגרי"מ לאו יחד עם נתנאל יהלומי הי"ד שנהרג בקרב

בשיחה עם הרב לאו, הוא נשמע נרגש עמוקות.

לא, הוא אינו מכיר את הבחור, גם לא את משפחתו, "אבל אם יש בעולם בחור שרואה בך מופת ואות, זה בהחלט מחייב אותך שלא לאכזב", הוא אומר.

כששמע על הסיפור הופתע, אבל נראה שהוא מורגל בהפתעות מהסוג הזה: "אנשים שהתרגשו למקרא הספר 'אל תשלח ידך את הנער' - אצל רבים מהם, בעיקר אצל צעירים - זה הפך לדוגמה ולמופת".

סיפורו של יהלומי עורר אצל הרב זיכרון עלום של מכתב, שמתויק בקפידה באחד מהקלסרים הרבים שלו המכילים מכתבים אותם הוא מקבל מהציבור.

זהו סיפור שלא סופר מעולם, הוא אומר.

"מבין אלפי המכתבים שהגיעו מאת קוראים שקראו את הספר, יש באמתחתי מכתב אחד המכיל כמה וכמה עמודים.

"שיגר אותו אלי חייל ששכב בבית החולים רמב"ם כשהוא מחלים מפציעתו. הימים ימי תום מלחמת לבנון השנייה, זמן קצר לאחר צאתו לאור של הספר. 'הרב לא מכיר אותי', פתח הבחור את סיפורו המרגש, 'אבל אני חש חובה לכתוב לרב ממיטת חוליי, כי ספרו של הרב הציל את חיי'!"...

הרב התקשה להאמין לאשר קוראות עיניו, אבל המכתב נכתב בידי אדם רציני שהזדהה בשמו. היה זה אחד מהפצועים קשה שהועברו מבינת ג'בייל במסוק היישר לבית החולים רמב"ם. היה עליו לעבור כמה וכמה ניתוחים ולסבול ייסורי תופת. "והנה, אחד הניתוחים, ניתוח מרכזי וחשוב להצלת חייו של החייל, לא עלה יפה", מגולל הרב את קורות אותו חייל, כפי שעלו מתוך מכתבו.

החייל שהסכים לניתוח

"היות ונשקפה סכנה לחייו, החליטו הרופאים שצריך לשוב ולערוך את הניתוח. אלא שהחייל סירב. הוא פנה להוריו ואמר 'עד כאן, חייתי, הייתם הורים נהדרים, אבל איני מסוגל עוד להמשיך. נמאס לי, נשבר לי, עזבו אותי במנוחה לכמה הימים שנותרו לי לחיות, אני לא מוכן ולא מסוגל להמשיך ולסבול עוד את הייסורים".

ההורים עשו כל שביכולתם כדי לשכנע את בנם לחתום על הסכמתו לניתוח, אך כשראו שהוא עומד על דעתו נכנעו לו. זמן קצר לאחר שקיבל את החלטתו ערכו לו מסיבת פרידה מחברים ומבני המשפחה, תלו בלונים, פלקטים, הביאו מתנות.

"היה זה בשעה 3 לפנות בוקר, החייל התקשה להירדם, ייסוריו גברו עליו, והנה הוא מרגיש במיטתו חפץ, חבילה. הוא פותח אותה והנה מול עיניו הספר 'אל תשלח את ידך'. מתברר שחבר הביא לו את הספר במתנה.

"הוא התפלא מאד. ספר? של רב? מתנה ליום הולדת? אחרי הכול, מדובר בבחור חילוני, והוא לא ממש התחבר. ההיכרות שלו עם המחבר הייתה מצפייה בטלוויזיה או שמיעה ברדיו אבל מכאן ועד לקריאת ספר, ועוד בנושא השואה, ארוכה הדרך.

"ובכל זאת לילה, הוא לא נרדם, הוא נטל בידו את הספר, השעה הייתה קצת אחרי 3 בלילה כשקרא את העמוד הראשון, בשעה 1 בצהריים סיים לקרוא את הספר כולו, מתחילתו ועד סופו. 10 שעות.

"רגע לאחר שסגר את הספר נשמעה זעקה מחדרו, האם שעמדה בפרוזדור נזעקה פנימה, חשבה שמשהו רע קרה. מה קרה? – שאלה אותו בבהלה. 'אמא, תביאי את הטפסים, החלטתי לחתום, אני הולך לניתוח'.

"הוא הסביר: 'אם האיש הזה', אמר, והצביע על הספר, 'עבר מה שעבר, בלי גיבוי של אב או אם, בלי חברים, בלי משפחה, עבר קור, מכות, רעב, עינויים, ייסורים קשים יום יום, והגיע לאן שהגיע – מי אני שיש לי הזכות להעציב אתכם? בגלל נוחיות שלי והרצון להימנע מכאבים אתן לכם לסבול? לא, אני מוכן לסבול ולא לאכזב אתכם, אני מבקש ללמוד ממנו'".

הוא חתם, עבר את הניתוח שארך שעות רבות, הניתוח עבר בהצלחה והנה הוא עומד להשתחרר מבית החולים. רגע לפני התיישב להעלות על הכתב את סיפורו ולשגר מכתב אישי ונרגש אל הרב. "'בלעדיך, כך כתב לי, 'לא היה מי שיכתוב את המכתב הזה'", מספר הרב לאו.

בעל נפש גבוהה

שנים חלפו, הדבר הפך לתופעה. "כאשר אדם נלחם על משהו, הוא רואה בספרי סמל ואות. משואה לתקומה. גם אברהמי הי"ד.

"האם אני נרגש למשמע סיפורו של יהלומי, כפי שסיפרה אותו אמו לנשיא המדינה שמעון פרס שהגיע לנחם?

"ברור שאני נרגש. לחשוב על כך שתמונה שלך, אמנם תמונה מילדותך, טבולה בדמו של בחור קדוש ונקברת באדמת ארץ ישראל, זה מצמרר!".

הרב מעלה על נס את העובדה לפיה היה נתנאל מוגבל בריאותית אך נלחם על זכותו לשרת כחייל קרבי.

"רק מי שיש לו חינוך נכון לאהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל יכול לעשות זאת. רק החינוך.

"כשזה נשאב ממעיינות מסורת ישראל, מהמורשת שלנו שיודעת להעריך את הערכים הללו, אין פלא שהוא נאבק על זכותו להילחם על הבית, על הקיום.

"סיפרו לי עליו שכל שעה פנויה הוא ניצל ללימוד תורה, היה בחור בעל נפש גבוהה, וכן, אותי הוא ריגש מאד", מסיים הרב לאו את דבריו הנסערים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!