"זה היה פשוט סיוט" • ראיון מיוחד

לפני שלוש שנים בדיוק (21 למאי, לחובבי הדיוק), נחשפה "פרשת שחיתות" בפתח-תקווה: חוקרי יחידת ההונאה של משטרת ישראל עצרו שלושה בכירים בעירייה, בחשד שהוציאו בצורה בלתי חוקית מיליוני שקלים מקופת העירייה והעבירו אותם לעמותות חרדיות.

שלושת החשודים - גזברית העירייה חני גולדשטיין, מנהל האגף לחינוך חרדי מנחם שוורץ, וחבר מועצת העיר יעקב פלהימר, נחקרו ואף נעצרו למספר ימים.

הפרשה, שהתפוצצה בקול רעש גדול, הייתה לשיחת היום. כל המרכיבים ההופכים פרשית גניבה לפרשה עסיסית ונוטפת שומן, היו במקרה הזה: חרדים, עמותות - והרבה כסף. שמם הטוב של המעורבים בפרשה הוכתם, והפרשייה - כדרכן של פרשיות - שקעה במצולות השכחה הציבורית.

בשבוע שעבר, ביום לג' בעומר, קיבלו מי ששמם עלה כמעורבים בפרשה מכתב ממשטרת פתח תקווה, בו התבשרו כי לאחר חקירה הוחלט שלא להגיש כתבי אישום.

הכתם הוסר. החפות שבה.

אך את ההודעה הם קיבלו במכתב הממוען לביתם בלבד. הוא לא פורסם. לא הופץ. הדם נגמר. עכשיו זה כבר לא מעניין.

אבל מי ישיב את הכבוד האבוד? את צקצוקי השפתיים של השכנים? את הלשונות הרעות של העיתונות? השם הטוב, שנרכש במשך שנים - נהרס. האם הוא ישוב לקדמותו?

יעקב פלהיימר, חבר מועצת עיריית פתח תקווה, אומר בשיחה עם אתר 'בחדרי חרדים': "השלוש שנים האחרונות היו פשוט סיוט. אין לי מילה אחרת לתאר זאת. זה היה סיוט. אתה פשוט הולך עם כתם, שאתה יודע שהוא דבק בך בטעות. זו הרגשה ממש לא נעימה".

• איך עברו עליך השנים האחרונות? היה לך קשר עם המשטרה?

"לא היה לי שום קשר. לא נקראנו לחקירות. לא ידענו כלום. לשמחתי, אני גם לא מכיר את הכללים של החקירות, ואת נהלי המשטרה, וחיכינו. אחרי 3 שנים, קיבלנו את המכתב הגואל. ידענו כל הזמן שאנחנו חפים מפשע, אבל הזמן שעבר היה נוראי".

• עברתם עינוי דין, אתה מפנה כיום אצבע מאשימה כלפי המשטרה?

"אני לא מפנה אצבע מאשימה לאף אחד. מה זה יעזור לי? אני אחרי זה ברוך ה'. לא רוצה להסתכל אחורה".

• מה היו התגובות של הסביבה בארבע שנים הללו?

"מהסביבה הקרובה קיבלתי הרבה עידוד ותמיכה. גם מיד אחרי שזה קרה, הייתי מאוד פגוע. כותבים עלי בעיתונים שאני גנב. זה ממש לא נעים. וכל תגובה לא במקום הייתה מעצימה את התחושות. היו כאלה שאמרו לי, אין עשן בל אש. כנראה יש בזה משהו. אבל בסך הכל רובם תמכו בי. ואני שמח שזה עבר".

• מתי קיבלת את ההודעה שזה מאחוריך? איך הרגשת?

"קיבלתי את זה כמה דקות לפני שנסענו לרשב"י. רצינו לעשות סיום על הקבר, וכבר עלינו לאוטובוס. שכחתי משהו בבית ורצתי להביא את זה. בתיבת דואר גיליתי את המכתב. ניצלתי את הסיום להודות ולהלל את הקב"ה על כל חסדיו. אני רואה בזה זכות של רשב"י".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!