שנת האביב • יונה שוב על 5 ה'מהפכות' של תשע"ב

1. חירות משבי

ביום שלישי כ"א תשרי תשע"ב, בעיצומם של ימי שמחת החג, התאחד עם ישראל בשמחה נוספת: שמחת שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, לאחר 1941 ימים בכלא.

לאחר ימים ארוכים של מאבק ציבורי ומשא ומתן מתיש, נראה גלעד חיוור ורזה כשהוא צועד לעבר המשלחת שהמתינה לו. לראשונה התחבק אחרי ימים כה ארוכים עם בני משפחתו.

מי לא צפה? מי לא הזיל דמעת התרגשות?

אך שחרורו היה כרוך במחיר לא פשוט: אלפי מחבלים שוחררו, רבים מהם עם דם על ידיהם.

טרם השחרור, ניצת ויכוח על המחיר שעל ישראל לשלם עבור שיבת בניה.

אבל הויכוח נשכח לאותם רגעים של שמחה, בו נער יהודי ראה לראשונה את אור השמש והשתחרר מכלאו.

השחרור והחירות בהם נפתחה השנה, הם שקבעו את טיבה של תשע"ב.

תשע"ב: שנת האביב.

לעוד כתבות מגזין:
• מגזין מיוחד - ראש השנה תשע"ג

2. חירות מעריצות

שנים ארוכות שהם התרגלו לשלוט שלטון ללא מצרים, ללא ביקורת וללא שאיש העז לערער על ההגמוניה שלהם.

שנים ארוכות שהללו עשו בענייני עמם כבתוך שלהם - ניצלו אותם, עשקו אותם, סתמו פיות למי שלא מצא חן בעיניהם ורוממו את מי שחפצו ביקרו או בכספו.

עד שהחלה התקוממות. המשטרים העריצים נפלו, כסאות החלו להתנדנד ולפתע פתאום מצאו את עצמם העריצים מושלכים מכיסאם הרם.

לקח אחד לימדה שנת תשע"ב את העריצים בכל מקום שהם: לא לעולם חוסן.

היום אתה יושב על כס מוזהב, אך מחר עשוי להתהפך הגלגל ותמצא את עצמך נלחם על חייך בתא טחוב.

תשע"ב תיחרט בדפי ההיסטוריה הבינלאומית כשנה בה הגיע ה'אביב הערבי' למלוא כוחו.

זו השנה בה העריץ קדאפי, ששלט ביד ברזל בעמו שנים ארוכות מצא את עצמו, מוטל בצינור ניקוז.

זו השנה בה מצא את עצמו שליטה הבלתי מעורער של מצרים, חוסני מובארק, מול כס המשפט כשהוא מתחנן על חייו.

זו השנה בה העריץ הסורי נלחם על המשך שרידותו.

אך האם מה שבא אחריו, טוב יותר? האם פנינו למזרח תיכון יציב יותר או להיפך קנאי ומסוכן יותר? -

שנת תשע"ג תגיד.

3. חירות ממצוקה

אין בית במגזר החרדי שאינו יודע: העול הכבד ביותר המוטל על אבי המשפחות הינו עול הדיור.

למען דירה לילד או למשפחה גדולה, נקלעו אלפי משפחות למצוקה כספית ולשעבודים כלכליים.

אלפי משפחות חיות מגמ"ח לגמ"ח כדי לממן פרט אלמנטרי שאמור להיות מובן מאליו בכל חברה: הזכות לדיור.

שנים ארוכות שהנושא הוזנח, פרויקטים לא נבנו והמחירים המשיכו לזנק. עכשיו, לקראת סיום השנה, באה הבשורה בדמותה של העיר, שעומדת להיות הגדלוה בערי החרדים: חריש.

לקראת סיום השנה, יצאה הבשורה לדרכה המעשית. כ-5,000 יחידות דיור ייבנו בעיר החדשה, 5 דקות מכביש 6 (חוצה ישראל), מרחק של כ-50 דקות מגוש דן וכ-75 דקות מירושלים.

כ-10,300 יחידות דיור חדשות בתוכנית המתאר של היישוב, קרוב למחציתן ישווקו כבר כעת בשכונות מתחם הפרסה והמתחם הצפוני. בעוד כשלושה חודשים יינעלו המכרזים, והשיווק ייצא לדרכו.

האם זה ייטיב עמנו? האם אין כאן ספיקות ושאלות. כתמיד יש ויש. האם יהיו המחירים שפויים, האם לא לא יתקעו מסמרים בגלגלי הפרוייקט?

שנת תשע"ג תגיד.

4. חירות מבג"ץ

בשקט בשקט, בלי ששמנו לב, הולך ומשתנה טיבו העריץ של הבג"צ.

שנים שהתרגלנו שבית המשפט העליון הוא כל יכול. ברצונו מעלה וברצונו מוריד. ברצונו יוצר חוקים וברצונו מבטלם.

נשיא ביהמ"ש בדימוס השופט אהרון ברק, היה הראשון שפרץ את הגבולות והשליט דיקטטורה שיפוטית של ממש על רשויות השלטון של ישראל.

מי ששלט כאן שנים ארוכות היה הוא וחבר שופטיו. הכנסת והממשלה לא היו אלא עושי דברו הנכנעים.

תלמידתו הנאמנה היתה נשיאת בית המשפט דורית בייניש, שגם היא נקטה בגישה עריצה זו והותירה לנו מתנה פרי ששלטון הבג"ץ: ביטול חוק טל.

עד היום המערכת הפוליטית אינה יודעת בדיוק כיצד להתמודד עם תפוח האדמה הלוהט שהשאירה לנו הוד עריצותה.

לפחות ניתן לברך שהשנה לראשונה נבחר כנשיא בית המשפט השופט אשר גרוניס, אדם בעל גישה שפויה הדוגל בצמצום סמכויות הבג"ץ.

הוא ושופטים אחרים נבחרו בניגוד לתקשורת ואליטות השמאל שלחמו בו.

האם אכן יממש את התקוות הרבות שתלו בו? האם לפחות ניתן לבשל חוק טל חילופי והוגן בלי לחשוש מהעריצות המסורתית של הבג"ץ?

שנת תשע"ג תגיד.

5. חירות מרודנות

שנים ארוכות - כשני עשורים שעל החברה החרדית שלטה קליקה סגורה ויהירה, מתנשאת וקיצונית שחשבה שלה, ורק לה, ניתנה הזכות לנווט את דרכה והשקפת עולמה של היהדות החרדית.

לא ברור מהיכן שאבו אנשיה את כוחם להאמין בזכות הזו, לנהל חיי ציבור האמור להיות אמון על התורה וההלכה בלבד.

זכות לא הייתה להם, אך כוח כן.

הללו השתלטו על העיתון המרכזי של בני התורה, ומתוקף כך סברו שלהם גם בעלות על ההשקפה הטהורה ואין בלתם.

הללו ביזוי גדולי ישראל שלא מצאו חן בעיניהם, רוממו בינוניים שעשו כדבריהם, מילאו את בטאונם בלשון, מחלוקת ושנאה.

בשם 'דעת תורה', הרסו את מה שבנו אחרים ביגיעה רבה, מנעו בכח יוזמות חיוביות שלא מצאו חן בעיניהם, ורדפו חפים מפשע על לא עוול בכפיהם. הכל בשם דעת תורה.

דעת לא הייתה שם, שלא לדבר על דעת תורה.

די להביט לאחור אל הכשלונות הרבים של הציבור החרדי, כדי להבין שהללו הותירו אחריהן אדמה חרוכה של ממש. הרס וחורבן ואתגרים שקשה להתמודד עימם.

כמו העריצים מתחילת השנה, נפלו הללו במהפכת פתע רוויות-יצרים וחילולי שם שמיים.

האם אמנם עתה צפויים אנו לשינוי? האם נראה פחות מחלוקת, פחות שנאה, פחות חורבן? ויותר בניין ותיקון?

שנת תשע"ג תגיד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!